שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי
אורח חיים · סימן שסג
דין ב' ואפילו אין בפרצה ד"ט. כ' המג"א אפשר דדוקא בחצר רחבה באמצע אבל אם כל החצר פחות מד"ט א"צ שום תיקון כמ"ש בסכ"ח ע"כ ולאו משום דק"ל ממ"ש בסכ"ח דודאי יש לחלק בין מבוי לחצר כמבואר בגמ' אלא דר"ל דאפשר דמאי דאמרי' בגמ' דבחצר אפילו פחות מד"ט ה"ד ברחבה באמצע וכ"הג כ' הריטב"א בחי' די"ב אהא דאמרי' א"ב דר"א ולא מסיימי בשם הראב"ד דל"פ אלא ברחב באמצע ע"ש ועיין להמג"א סקכ"ט ולה' תוספת שבת:
דין י"ב ומשתמש עם חודו הפנימי עיין להמג"א ועיין להריטב"א בחי' דף יו"ד:
דין י"ז רק שתהיה חזקה עיין להמג"א סקי"ו ולהט"ז סקי"א ולהריטב"א בחי' שם בגמ' ע"ש:
דין כ"ג ולא יהא ביניהם וכו'. זוהי דעת הרמב"ם כפי מה שפי' מרן בב"י בדעתו דמ"ש ואין ביניהם ג"ט היינו בין בגובה בין במשך וכ' דלפ"ז יפה עשה שפי' כריב"י דכיון דאין ביניהם ג' ליכא מאן דפליג ואביי דאמר כאבוה ס"ל משום דמוקי לה בשיש ביניהם ג' אבל למאי דקי"ל כרבא דמוקי לה בפ' הישן באין ביניהם אפילו רבנן מודו ע"ש מתבאר מדבריו דאם אין ביניהם ג' בגובה ליכא מאן דפליג ואמרי' רואין לכ"ע וכ"כ מור"ם בכ"מ דכן משמע מדברי הב"י ע"ש ולפ"ז דיש פוסלין דכ' מרן בש"ע צ"ל דהם הי"א דדין כ"ב כמ"ש המג"א ותמהני דמדברי התוס' בפ' הישן בד"ה הא מתבאר דס"ל דרבנן דל"ל רואין אפילו באין ביניהם ג' מטעמא דבעי' קורה הראויה לקבל אריח ונר' דזה דעת הרא"ש והרמ"ע שהביא הטור והם היש פוסלין שכ' הש"ע דלא כהמג"א ומ"ש מרן בב"י דבאין ביניהם ג' ליכא מאן דפליג היינו ר"ל דהד"מ דפ' כריב"י משום דס"ל דבהא ליכא מאן דפליג אבל לעולם הרא"ש והד"מ פליגי וס"ל דאפילו אין ביניהם ג' לא אמרי' רואין לרבנן וכמ"ש התוס' ודלא כהד"מ ולמ"ש מרן בפ"י דאביי לא ס"ל כרבא עיין להריטב"א בחי' אהא דאמר אביי ריב"י כאבוה ס"ל ועיין להרב קרבן העדה בד"ה ובלבד ע"ש:
דין כ"ט ואין חוששין שמא יעלה הים שרטון משמע דים חשיב מחיצה וכ' המג"א דה"ד אם אין ספינות עוברות בו אבל אם הספינות עוברות אתו רבים ומבטלי מחיצתה כיון דאינה עשויה בידי אדם כמ"ש התוס' בדכ"ב ע"ב בד"ה דילמא ע"ש ובסוף הסי' כ' דה"ד אם ס"ר בוקעין בו ולפ"ז ניחא מ"ש מהרימ"ט ח"א סי' צ"ד הביאו המג"א בסמוך דקושט' הוא דאע"פ שפרוצה לים יותר מי' הוי כסתום ע"ש אע"פ דהספינות עוברות בו מ"מ בעי' ס"ר בוקעין בו מיהו דברי המג"א אינם מוכרחים די"ל דהתוס' מפ' שמעתא דשמא יעלה הים שרטון מיירי בשפתו גבוהה עשרה ע"י מחיצה הנעשית בידי אדם וחיישי' שמא יעלה הים שרטון היינו שיתמלא חול ורפש בגובה השפה ותתבטל המחיצה כמ"ש מהרימ"ט שם מפירש"י שמפ' כן ע"ש אבל להמפ' מכח מחיצת הים עצמה ס"ל כמ"ש הריטב"א בחי' דכ"ב דבעי' שיהיה יודע שיושב באויר מחיצות אבל אם רחוקה כ"כ שאינו רואה שיושב באויר מחיצות לא הוי ר"הי ע"ש ועפי"ז ניחא קושי' התוס' שהק' מא"י ומבבל ומרן בש"ע פ' כהמפ' דמחיצת הים הוי מחיצה גם דברי המג"א תמוהים דלפ"ד ק' ע"ד התוס' מבעיא דתל שם דכ"ב וכבר תמה ע"ד ה' כנסת יחזקאל סי' ב' ופי' דברי התוס' בע"א ע"ש. כ' המג"א דאם נקרשים המים בימות הגשמים בטלה המחיצה ע"ש ומשמע דדוקא בימי הקרש אבל בימות החמה חזרה המחיצה למקומה אבל הט"ז כ' כיון דלפעמים נקרש לא הוי מחיצה אפילו בימות החמה ע"ש אך מה שלמד הט"ז מדברי התוס' דע"ח ע"ב שכ' דתבן שאינו ניטל בשבת מבטל המחיצה אע"ג דסופו לפנותו ה"נ הקרש מבטל המחיצה אע"ג דסופו להתפשר ע"ש י"ל דלא כ"כ התוס' אלא לפום אוקמתא בתרייתא בגמ' דמחלק בין טומאה לעירוב אבל לאוקמתא דאמרי' מאן תנא עירובין ר"י ושבת וטומאה כי הדדי נינהו ובהדיא תנן גבי טומאה עפר ועתיד לפנותו לא מבטל משמע דגבי שבת נמי לא מבטל מחיצה אע"פ שאינו ניטל בשבת ועיין בתוס' שם דפ"ד ע"א בד"ה כיון שדבריהם שם הם לאוקמתא קמייתא ועיין לה' כנסת יחזקאל שם שהאריך בזה:
דין ל' ותוך המבוי יכול להניח הקורה באלכסון כ"כ הרא"ש משם ר"מ ונ"ל מדברי התוס' דגם בתוך המבוי אינו יכול להניח הקורה באלכסון ממה שהק' שם לרבא היכי יכול להשתמש כנגד הארוך הא בעי' ג' מחיצות ותי' דס"ל קורה משום מחיצה ואיכא ג' מחיצות ע"ש וק' לפ"ז לרבא למ"ל טעמא דבאלכסון ליכא היכרא אפי' איכא היכרא אסור כיון דס"ל קורה משום היכרא ליכא ג' מחיצות ואינו יכול לעשות באלכסון דבעי' ע"ג מבוי כמ"ש בריש דבריהם וצ"ל דרבא קאמר ה"ט לאסור אפי' בתוך המבוי מיהו י"ל דרבא קאמר ה"ט לאסור אפי' למ"ד ב' מחיצות דאורייתא ואפשר דמ"ל דרבא ס"ל ב' מחיצות דאורייתא ממאי דשני שם בדי"ב ע"ב דס"ל לר"י ב' מחיצות דאורייתא ורבנן דר"י א"ל אין מערבין ר"הר בכך משמע דוקא ר"הר אבל מבוי לא ואי ג' מחיצות דאורייתא אפילו מבוי נמי ועיין להריטב"א בחי' שם בדי"ב ע"ש: