שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי
אורח חיים · סימן שכ
דין א' ואם למשקין אסור וכו' וה"ה בסתמא נמי אסור דסתמא למשקין ב"מ בר"פ חבית וע"ש בתוס' בד"ה שמשך ובד"ה תותים:
הג"ה ובמקום שנהגו וכו' והיינו משום דקי"ל כרבנן בפ' חבית דפליגי אר"א במקיים קוצים בכרם וס"ל דרבנן ל"פ אלא דלא אסיר לכל העולם אבל. למקום שנהגו מודה דאסיר ועב"י ונ"ל דזהו דעת התוס' שם דצ"ב ע"א שהק' אהא דאמרי' אנשי הוצל בטלה דעתן דמ"ש ממקיים קוצים וכו' ומאי קושיא הא רבנן פליגי אר"א וקי"ל כרבנן אלא ע"כ דס"ל דרבנן מודו במקום שנהגו ועיקר קושייתם אהא דאמרי' התם אחד מאנשי הוצל וכו' בטלה דעתו וע"ש במהרש"א ועיין להרשב"א בחי' בפ' חבית ולהריטב"א בחי' בעירובין דכ"ח שכ' ג' חילוקי דינין במנהגים ועיין להמג"א:
בהגה אבל מותר למצוץ וכו' הט"ז דימה מלאכת הדש למלאכת הבורר לענין דלאלתר שרי וכ"נ ממ"ש מור"ם בד"מ בסי' תרי"א משם מהר"א מפראג ועיין לה' תוס' שבת מ"ש ע"ד הט"ז ע"ש:
דין י"ח הוי פ"ר דלא ניחא ליה ומותר כ"ד בעל העיטור והביא ראיות והתוספות וכל הראשונים דחו ראיותיו דאפי' לא ניחא ליה אסור ומ"מ חיובא ליכא ועפי"ז נ"ל מ"ש הר"מ בפ"ב מה' עיו"הכ גבי כ"ג איסטניס מחמין לו חמין לפי שאין שבות במקדש ותמה ה' בית יהודה ח"ב בראש הס' דכיון דפ' כר"ש דדבר שאין מתכוין מותר אין כאן אפילו שבות ובסוגיא דיומא מוקמי' לה כר"י ובפ' כ"ב מה"ש פ' כאוקמתא דר"א בפ' כירה גבי מיחם שפינהו עש"ב ועפי"ה ניחא די"ל דס"ל דצירוף עששית הוי פ"ר ול"ד לצירוף כלי ואביי דאוקמה ביומא כר"י מקמי דשמע מרבא דמודה ר"ש בפ"ר וכה"ג משני הגמ' בפ' ר"א דמילה דקל"ב וס"ל דפ"ר דלא ניחא ליה מדרבנן הוא דאסיר והאי לא ניחא ליה כמ"ש המאירי בפ"ב דשבת דצירוף הוי פ"ר דלא ניחא ליה ע"ש איברא דאין זה נכון דפ"ר דלא ניחא ליה דשרי מדאורייתא היינו לר"ש דפוטר מלאכה שאצ"ל אבל לר"י דמחייב במלאכה שאצ"ל גם פ"ר דלא נ"ל אסור מדאורייתא כמו שמתבאר מדברי התוס' בפ' הבונה דק"ג והר"מ פ' כר"י במלאכה שאצ"ל ע"ב נ"ל בסגנון אחר דס"ל דצירוף עששית מדרבנן כמ"ש ה"ה בפי"ב מה"ש דין ב' וס"ל פ"ר באיסורי דרבנן אסור דלא כמ"ש הת"הד סי' ס"ד וס"ו ועמש"ל סי' שי"ו והנה ה' המאירי בפ"ב דשבת דכ"ב מהס' אחר שהביא סברת העי העיטור משם חכמי פרובינצא כ' וז"ל ומ"מ בפ' כ"ג לא יראה כן אלא כשהמלאכה הנגררת קשה ליה הא אם אינו קשה ליה וגם אינו מקפיד בה ר"ל שאינו צריך לה פטור אבל אסור עכ"ד ונר' שכוין למאי דאמרי' בדע"ה גבי צד חלזון דכמה דאית ביה נשמה ניחא ליה דנר' דדוקא אי המלאכה הנגררת קשה ליה וכ"כ רש"י שם מיהו ק' דהתם לענין חיוב חטאת מתנייה ונימא דפטור אבל אסור ומנ"לן דשרי לגמרי וי"ל דהמאירי הוק"ל מה שהק' מהרש"א בתוס' שם דאמאי נקט הגמ' ניחא ליה טפי לא הול"ל אלא דלא ניחא ליה במלאכה הנגררת ומכח קו' זו סובר המאירי דהגמ' נקט רבותא טפי מילתא דשרי לגמרי דהיינו דקשה ליה אבל אי לא ניחא ליה לבד פטור אבל אסור ועמ"ש עוד המאירי בס"פ הבונה ועפי"ז י"ל מ"ש רש"י שם וכי אמרי' מודה ר"ש בפ"ר היינו דלא איכפת ליה והקשו התוס' מההיא דקעביד בארעא דחבריה ע"ש ועפי"ד המאירי י"ל דמ"ש רש"י ומודה ר"ש וכו' היינו דאסור מיהא מדרבנן ועפי"ה צדקו המג"א כאן סקכ"א וה' בתי כהונה ח"א סי' י"ח שכ' דבפ"ר דלא ניחא ליה לכ"ע ליכא חיובא ע"ש ולכאורה דברי רש"י הללו תיובתייהו ועפ"ה ניחא ועפי"ד המאירי דבקשה לו המלאכה הנגררת שרי לגמרי אזדא לה מ"ש ה' בתי כהונה ח"א בלשונות הר"מ בפ"ה מה' נזירות דפ' דנזיר חופף באדמה אינו לוקה אע"ג דפ"ר הוא וכ' דס"ל כדעת החולקים על בעל העיטור דפ"ר דלא נ"ל אסור מדרבנן דהשרת שער לא נ"ל דכל עצמו לגדל פרע הוא צריך ע"ש ועפי"ה ליתא דכיון דקשה לו שרי לגמרי איברא דסברא זו של המאירי לאו כ"ע מודו בה דמדברי התוס' בפ' הבונה דק"ג אין נר' כן שאחר שהביאו ס' העיטור כ' דמט"ז התיר ה' פקק החבית כיון דאזיל לאיבוד ואח"כ סתרו ס' העיטור דנר' דמעתה אסור פקק החבית ואם איתא הא בקשה ליה שרי לגמרי והכא אזיל לאיבוד גם מדברי הרא"ש בפ' כל כתבי דק"ך גבי נר שע"ג טבלא ובדקי' גבי סירוס אין נר' כן. ובפ"ר דלא נ"ל ואיסורא דרבנן כ' ה' בתי כהונה ח"א בחלק כ"ד דפ"ג וה' בית יהודה ח"ב בראשו דמותר לכ"ע ע"ש ונעלם מהם שכ"כ התוס' בפ' הבונה גבי דקעביד בארעא דחבריה בס"הד שכ' ההיא דממעטין שאני דהוי מדרבנן ולא ניחא ליה והרא"ש שלא דחה כן י"ל דס"ל דתיקון לולב דאורייתא כמ"ש המאירי בפ"ב דשבת דכ"ב וע"ש בהמאירי דמסיק דפ"ר דלא נ"ל ואיסורא דרבנן שרי לגמרי ע"ש: