אור ברסלב
שלחנו של אברהם אורח חיים › סימן שה

שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי

אורח חיים · סימן שה

סימן שא

דין ו' והחלב עצמו אסור מבואר בכלבו ובטור דהטעם משום גזירת משקין שזבו ולא כ' משום מוקצה דס"ל דחלב לא הוי מוקצה בדעת הרמב"ן והכלבו עצמו הביא מחלוקת בזה והובאו בב"י סימן תק"ה ומ"מ לכ"ע אסור משום גזירת. משקין שזבו ואיכא למידק מדאמרי' בפ' חבית דקמ"ר חולב אדם עז לתוך הקדירה ונחלקו הראשונים אי דוקא ביו"ט או אפילו בשבת והשתא נגזור משום משקין שזבו וצ"ל דל"ג אלא היכא דאם נעשית אותה החליבה ע"י ישראל היתה באיסור אז אפילו נעשית ע"י גוי אסורה אבל אם החליבה נעשית בהיתר ע"י ישראל לא גזרו ולכן בחולב לתוך האוכל לדעת הר"מ דאסור אינו אסור אלא משום מוקצה ולא משום גזירת משקין שזבו מיהו ק"ל ממ"ש הרשב"א בתשו' ח"ה סי' רכ"ו והובא בב"י סי' תק"ה בגוי החולב ביו"ט וישראל רואהו אם מותר באכילה והשיב שמותר ואין בו משום מוקצה. ע"ש ואמאי לא מיתסר משום משקין שזבו שהרי הרשב"א עצמו בחי' בפ' כל כתבי דקכ"ב בגוי שליקט עשבים לבהמתו דמאכיל אחריו ישראל הקשה אמאי לא גזרי' משום משקין שזבו ותי' דבמידי דלא אתי אלא ע"י מעשה כגון ליקוט עשבים ל"ג אבל במידי דאיתיה ממילא אפילו נעשה ע"י גוי גזרי' ע"ש והשתא ק' אמאי בתשו' התיר חלב. שחלבו גוי ליתסר משום משקין שזבו דחולב איתיה נמי ממילא כמ"ש בפ' חבית גבי חולב דמטמא לרצן ושלא לרצון ע"ש בתוס' ובדברי הראשונים ונ"ל דס"ל דיש לחלק בין שבת ליו"ט דבשבת גזרי' משום משקין שזבו בחולב אבל ביו"ט כיון דהותר בו א"נ במירי דמתקלקל אם עשאו מעי"ט א"כ מן הדין הי"ל להתיר אפילו ע"י ישראל כיון דחלב אם חלבו מעי"ט מתקלקל כמ"ש הרמב"ן במלחמות בפ' חבית ולהכי אע"פ דמחמירין לחלוב לתוך הכלי מ"מ ע"י גוי לא גזרו משום משקין שזבו ואע"ג דבריש ביצה גזרי' משום משקין שזבו אפילו ביו"ט התם מיירי בסחיטת פירות דאם עשאו מעי"ט אינו מתקלקל כמ"ש הסמ"ג לאוין ס"ה אבל גבי חליבה יש לחלק בין יו"ט לשבת ובזה ניחא מ"ש הרי"ף בפ' חבית דאיכא מ"ד דההיא דסוחט אשכול ביו"ט מיירי ולא בשבת וק' מ"ש יו"ט משבת ועפי"ה ניחא דהאי מ"ד שהביא הרי"ף ס"ל דאפילו גבי סחיטה מתקלקל אם עשאו מעי"ט וזה בע"הג שהביא השה"ג בפ' חבית שהתיר סחיטה בי"וט ע"י ישראל ע"ש באופן דגם החליבה נר' דיש לחלק בין יו"ט לשבת וכן ראיתי למהרש"ל בתשו' סי' ע"ה וביש"ש ריש ביצה סי א' שכ' חולב ע"י גוי בשבת גזרי' משום משקין שזבו וביו"ט ל"ג ע"ש ועיין להפר"ח סי' תק"ה נקטי' שדברי מהרש"ל מוכרחי' לדעת הרשב"א ונקטי' כדעת הרשב"א והכלבו והטור דחלב שחלבו גוי ממשקין שזבו אסור וכ"נ דעת התו' ריש ביצה שהקשו למ"ל טעמא דמוקצה לקמן ת"ל משום גזירת פירות הנושרין ע"ש ואי איתא הא אצט' טעמא דמוקצה לאסור אם נעשה ע"י גוי אלא ע"כ דאפי' ע"י גוי גזרו אך ראיתי להר"ב בש"מ שם שתי' לקושי' התוס' דאצט' לטעם מוקצה לאסור אם נעשה ע"י גוי ע"ש המתבאר מדבריו דבדבר הנעשה על ידי גוי לא גזרו משום משקין שזבו באופן שד"ז במחלוקת הוא שנוי ומ"מ לענין הלכה נקטי' כדעת הרשב"א והתוס' והכלבו והטור דכולהו ס"ל דאפילו דבר הנעשה ע"י גוי גזרי' משום משקין שזבו ובר מן דין חלב הנחלב ע"י גוי אסור משום מוקצה לפי מה שכ' בש"ע בסי' תק"ה דחלב מוקצה הוא ואפי' ביו"ט מוקצה אם הבהמה עומדת לחליבה ונ"מ נמי דאסור אפילו בטלטול דמשום. משקין שזבו לא אסיר אלא באכילה כמ"ש התוס' בפ' חבית ועיין להשע"ה ח"א די"ט ע"ד ע"ש נקטי' דחלבשנחלב ע"י גוי בשבת אסור משום מוקצה ומשום משקין שזבו וביו"ט לא אסיר אלא משום מוקצה ולפ"ז אם חולב הגוי בבהמת עצמו מותר החלב דקי"ל דאין הכנה לגוי ועיין להכ"הג בשיירי סי' תק"ה בהגהת ב"י אות ואם נחלב בשבת כתב מהרש"ל שם דאסור ביו"ט שלאחריו משום הכנה ע"ש ונ"ל דד"ז תלוי בפלוגתא דאיפליגו רבוותא בעגל שנולד בשבת אם אסור ביו"ט שלאחריו כמ"ש בסימן תצ"ח דלהסו' דאסור אע"פ שאם נולד ביו"ט שני ודאי דה"נ אסור אמנם להסו' דשרי הכא. יש להתיר דלהטעם שכ' הרא"ש בביצה ד"ו דבעגל לא שייכא הכנה משום דאינו מתקן כלום בלידתו גם כאן גבי חלב הכי הוא מ"ל קודם שחי' מ"ל אחר שחי' גם טעם שכ' הרשב"א שם שייך גם כאן וא"כ לפי מה שפי' מרן בש"ע דשרי גבי. עגל ה"נ שרי גבי חלב ועיין למהרש"ל בפ"ק דביצה סי' ג' והפר"ח שהסכימו. דלא שייכא הכנה במידי דאם נעשה ביו"ט שרי שהביא ראיה מדברי התוס' בריש ביצה ד"ד בד"ה אלא ע"ש אמת שכ"כ התוס' לחד תי' אבל לאידך תי' אינו מוכרח ומה שהביא מדברי התוס' בד"פ המביא אינו ענין לזה ע"ש:.

תוכן העניינים

שלחנו של אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה