שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי
אבן העזר · סימן קע
דין ב' צריכה גט למאמרו וכו' נר' דאינו מגרש לה בגט עד שיעברו ג"ח דהבחנה דחיישי' שמא תמצא מעוברת ואתי למיפסלא לכהונה ואין תקנה בהכרזה דאיכא דשמעי בגט ולא שמעי בהכרזה כמ"ש ט"ז בגמ' ביבמות דמ"א ואע"ג דבגמ' פריך גדושה מאי א"ל ומוקי טעמא דלא תחלוץ בתוך ג"ח משום דאין עולה ליבום מ"מ החששה במקומה עומדת היכא דלאו גרושה היא ולקמיה ית' עוד בס"ד וכ"ה בגמ' שם דקי"ט ע"ב למ"ד אינה חולצת לעולם דקי"ל כוותיה דחיישי' שמא יאמרו חלוצה מותרת לכהן ע"ש וכ"פ כל הפו' בס"סי קנ"ו וע"ש להט"ז בתשו' שאלה ולמהרש"ך ח"כ סי' ט"ל וכ"כ מהראד"ב הובאו דבריו שם במהרש"ך סי' ר"ו דהיכא דנותן גט למאמרו וחליצה לזיקתו צריכה להמתין ימי הבחנה מיום נתינת הגט דאיכא דלא שמעי בחליצה ואתי למשרי בגט דעלמא לאלתר והוכיח כן מדברי הר"ן בקידושין אהא דאיתא שם דמ"ה ע"א נתקדשה שלא לדעת אביה ומת וקידשה אחיו במאמר צריכה גט שמא לא נתרצה בקידושי א' ונתרצה בקידושי כ' וצריכה חליצה שמא נתרצה בקידושי א' וצריכה מיאון שמא לא נתרצה לא בקידושי א' ולא בקידושי ב' ואתו למי' אין קידושין תופסין באחותה והקשה הר"ן היכי חיישי' שיאמרו אין קידושין תופסין באחותה הא איבא חליצה ותי' דאיכא דשמע בגט ולא שמע בחליצה וביבמה דמלמדין שאני דלא אפשר בע"א ומהרש"ך דחה דש"ה דחששא היא באיסור תורה אבל ימי הבחנה דדרבנן הוא מנ"ל דחיישי' להכי ע"ש וליתא דהרי מבואר בגמ' דחיישי' לחלוצה לכהן שהיא מדרבנן כמו שנתבאר והר"ן גופיה ודאי דלמד חששא זו מגמ' הלזו ובמ"ש מהרימ"ט סי' ק"ד ע"ש באופן דנראה דגט יבמין אינו ניתן עד שיעברו ימי הבחנה אפילו דאיכא חליצה ומה גם דודאי כל מה דאפשר לעשות גט וחליצה ביום א' יותר טוב דאז לא חיישי' לאיכא דשמעי בהא ולא שמעי בהא ועיין למהרימ"ט שם ובסי' ק"ג ועור מט"א דאיכא חששא שיאמרו מרו אין קידושין תופסין באחותה והיא החששא שכתב הר"ן גופיה ולענין אם צריכה ג"ח מיום נתינת הגט שנחלקו מהראב"ד ומהרש"ך נראה דצריכה להמתין כמו שהוכיח מהראב"ד מדברי הר"ן ומתשו' הרשב"א שהביא מרן בב"י סי' י"ג והם ראיות מצודקות ולענין אי גט קודם או חליצה קודמת ראיתי למהרימ"ט שם שכתב בת"ר בנדונו דאין להקפיד אם זה או זה קודם כמו שהקפידו בגט וחליצה דיבמין ע"ש ולא הודיענו איזה מהם קודם בגט וחליצה דיבמין ומהר"י סמוט הובאו דבריו בתשו' מרן ה' יבום סי' ו' כ' דאין קפידא בדבר וכן הסבים מרן שם ודחו דברי א' חכם דאמר גט קודם ע"ש ולענין אי כותבין ארוסתי או אנתתי הסכמת מרן ומהר"י סמוט שם שכותבין אנתתי ואפילו דנרונם היה בבירך ז' ברכות ונתייחד עמה אלא שלא בעל מ"מ מתבאר מדבריהם דאפילו בקידושי מאמר לחוד כותבין אנתתי דזקוקה מקריא כנוסה ע"ש ומהרשד"ם סי' צ"ג כתב כותבין ארוסתי וכ"כ מהדח"ש אך מדברי הרמב"ן בחי' לקידושין ן דמ"ה ע"א והרי והריטב"א בחי' שם נראה להדיא דבגט יבמין כותבין יבמתי שכ' דלשון הגט מוכיח דיבמתו קרי לה ולא בל' גט דעלמא שבין איש לאשתו וגם צריך לפ' דלמחמרו הוא נותן או לזיקתו ע"ש ע"כ נראה לכתוב אנת זקוקתי וכמו שבא ל' זה במהר"י סמוט בתשו' הנ"ל ומה שצריך לפ' למאמרו או לזיקתו אינו כותב כן בגט אלא שיאמר לה כן בשעת מסירה וכ"נ מל' הרמב"ן שם ע"ש מיהו ק"ל ע"ד הריטב"א שהבאתי מגמ' דיבמות דקי"ב אהא דאמרי' יבמה שאמרה בתוך ל"י לא נבעלתי כופין אותו שיחלוץ לה ומוקי לה בגמ' בגט יוצא מתחת ידה ע"ש הסוגיא וכתב הריטב"א שם בחי' דבגט סתמא מיירי שנתנו לה עכשיו והיא אומרת לא נבעלתי וגט יבמין הוא והוא אומר גט גמור הוא וכ"כ הרמב"ן והרשב"א שם והשתא בתוך ל"י אמאי סגי לה בחליצה וגט ליחוש שמא יאמרו אין קידושין תופסין באחותה דהא הגט כתוב סתמא ואין מוכיח מתוכו והתם בקדשה במאמר מיירי כמ"ש רש"י במתני' והר"מ בפ"ב והטור סי' קס"ז דביבמה שנתייבמה מיירי ודע דאפילו למ"ש בקידושין דלשון הגט מוכיח היינו לכתחילה אבל אם כ' בלשון גט דעלמא בשר כמו שנראה מדברי הריטב"א שם בקידושין ומסוגיא דיבמות הלזו כפי מ"ש הראשונים וכמש"ל דיש לכתוב זקוקתי כ"נ עיקר שהרי אפילו לארוסה דעלמא אם כתב זקוקתי נראה דכשר דארוסה מקריא זקוקה כדאמרי' בקי' דף ז' אם אמר לאשה הרי את זקוקתי הוו קידושין והאחרונים הביאו ראיה דאם כ' לארוסה אנתתי כשר מדאמרי' האומר לאשה הרי את נשואתי מקודשת וכענין שכתבתי דעת מרן דאין קפידא גט תחילה או חליצה תחילה כ"כ גם מהראנ"ח ח"א סי' ז' בשם מהריב"ל ובסי' י"ג העלה דגט קודם וכ"כ מהרח"ש ח"ג סי' צ' ומהרשד"ם סי' צ"ג ומהר"י אדרבי סי' דגט קודם והנה במאי דס"ד דגמרא בדמ"א דטעמא דלא תחלוץ עד שיעברו ג"ח משום דאתה מצריכה כרוז לכהונה ק"ל מדתנן ר"פ החולץ דהחולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת בזמן שהולד ש"ק לא פסלה מן הכהונה וכתב הריטב"א בחי' הא דלא חיישי' שמא יאמרו חלוצה מותרת לכהונה משום דולדה מוכיח עליה ע"ש וה"נ ולדה מוכיח עליה וצ"ל דלכתחילה לא סמכי' ע"ז ודוקא התם דכבר חלץ ומעתה י"ל דאפי' דאמרי' דלמסקנא דטעמא משום הבחנה אידחי ליה ההוא טעמא דאתה מצריכה כרוז לכהונה לגמרי מ"מ דוקא הכא דאיכא ולדה מוכיח אבל בעלמא חיישי' וכדאסיקנא לעיל ובפ' בתרא דחיישי' לחששא זו אע"ג דאיכא התם ולד ההוא ולד חברתה ולא ולדה. וראיתי להריטב"א בחי' דל"ו ע"א אהא דאיתא התם טעמא דכרוז הקשה ממתני' דאם הולד ש"ק וכו' ותי' דש"ה דולדה מוכיח אבל ולד חברתה בעיר אחרת לא מוכיח עליה ע"ש ותמהני מאי ק"ל הא ע"כ לחלק בין לכתחי' לדיעבד כדדייקנא מגמ' דמ"א וצ"ע ובגמ' ס"פ הערל אמרי' לחלוץ שלא במקום אחין א"ב ע"ש מתבאר משם דלמ"ד טומטום ס' סריס חולץ שלא מקום אחין ולא חיישי' שמא יקרע וימצא סריס ואתה מצריכה כרוז לכהונה וי"ל מ"ש מההיא דפ' בתרא דחיישי' כה"ג וי"ל ועיין להשע"ה בה"א דמ"ג ע"ד מ"ש למה שהק' הב"ח סי' ל"ח ע"ש ועיין למרן בב"ה מ"ש ע"ד הר"מ מהגמ' דפ' בתרא דחיישי' למצריכה כרוז לכהונה ע"ש ועיין להגו"ד כלל ב' סי' ה' ע"ש: