אור ברסלב
שלחנו של אברהם אבן העזר › סימן ק

שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי

אבן העזר · סימן ק

סימן צח

א' דין א' ואם מכרום היורשין וכו' כ"כ הטור וכתב מרן בב"י דטעמו דמשמת נפלו נכסים קמי האלמנה ע"ש והא דלא כתב הטור דמפני ת"ה אינה גובה כתב הרב כנ"הג בתשו' ח"א סי' קצ"ו כיון דמשמת זכתה בהם האלמנה הו"ל כמוכר דבר שאינו שלו דלא עשו בו ת"ה ועיין להפ"מ ח"ב סי' ע"ח ע"ש ועפי"ד הכנ"הג ניחא מ"ש מרן בב"י בח"מ סימן דנ"ב שהעתיק דברי רי"ו דנתנו היתומים אינה גובה מהם ותמה דמיד שמת נפלו הנכסים קמי האלמנה והסמ"ע תמה הא איכא משום ת"ה ע"ש ועפי"ה ל"ק רש"ה דהוי מוכר שאינו שלו מיהו קשה דאפילו מוכר דבר שאינו שלו עשו ת"ה כמ"ש בגמ' בפ' הגוזל בגנב ומכר וכמ"ש בח"מ סימן שנ"ו ומ"מ דברי הכנ"הג ניתנו ליאמר בדעת מרן בש"ע שכתב כאן דמשום ת"ה אינה גובה ממה שמכרו היתומים ודקדק הח"מ דוקא מכרו אבל נתנו גובה וליכא ת"ה וק' מ"ש מלוה שנתן מטלטלין המשוע' לב"ח אגב קרקע דמשום ת"ה נהגו שאינו גובה גם במתנה כמ"ש בח"מ סי' ס' ועפי"ד הכנ"הג דהכא שאני דהוי כמו גנב ומכר דדוקא במכר הוא דעשו ת"ה ולא במתנה. ואע"ג דמרן בב"י סי' שנ"ו דמיירי בגנב כתב דלפי מ"ש בסי בסי' יס' דנהגו כהרא"ש גם במתנה איכא ת"ה ע"ש י"ל דבש"ע חזר בו וסובר דבדבר שאינו שלו גם הרא"ש מודה דלא עשו ת"ה במתנה ובמ"ש הש"ך שם ע"ש ומ"מ שמעי' מדברי מרן בב"י דמתנה עדיף מפרע בחובו שהרי כתב שם דבמתנה עשו ת"ה ובפרע בחובו לא עשו ת"ה כמ"ש בסי' שנ"ו ולפ"ז שמעי' דהכא במכרו היורשין אם פרעו בחובם לא עשו ת"ה כיון דאפילו במתנה לא עשו ת"ה כמ"ש הח"מ כ"ש בפרעו בחובם דמתנה עדיף מפרע בחובו וטעמא משום דבמתנה אי לאו דעביד ליה נייח לנפשיה לא יהיב לה ודמי למכר וכמ"ש מרן בב"ה סי' ס' ובר מן דין הרי כתב מרן בב"י בסי' ס' ופ' בש"ע בסי' קי"ג דבכ"ח מאוחר לא עשו ת"ה ואין לומר דדוקא לגבות מעצמו אבל בפרעו הלוה מדעתו עשו ת"ה כמ"ש הש"ך סי' ס' דמלבד שאין סברא לחלק בכך הרי מדברי מהרשד"ם חח"מ סי' ר"ז מתבאר דלהסו' דבב"ח מאוחר לא עשו ת"ה גם בפרעו מדעתו לא עשו ת"ה וכנ"ל מגמרא בערכין ד"ז ע"ב דאמרי' היו בידו ה' סלעים ואמר ערכי עלי וחזר ואמר ערכי עלי ונתן ד' לשנייה ואחת לא' יצא ידי שניהם מט' ב"ח שקדם וגבה מה שגבה גבה ואי איתא אפילו את"ל מה שגבה לא גבה הכא שאני שנתן מדעתו ואפילו נדחוק ונאמר דמ"ש בגמרא מה שגבה גבה היינו בכה"ג שנתן מדעתו מ"מ י"ל מדברי התוס' בר"פ מי שהיה נשוי שהק' דבגמ' שם אמרי' דכ"ע מה שגבה לא גבה ואפילו במטלטלי לפיר"ח ובערכין אמרי' מה שגבה גבה ע"ש וא"א מאי קושי' הא בערכין מיירי בשנתן מדעתו אלא ע"כ דאין לחלק בכך גם ממ"ש מרן בב"י בסי' ס' דהרשב"א ס"ל דבמתנה לא עשו ת"ה אע"פ שהרשב"א לא כ"כ אלא בגנב משמע דדעת מרן דדין ב"ח שוה לדין גנב וכיון דבגנב מבואר בגמ' ובפו' דפרע בחובו לא עשו ת"ה א"כ ה"ה לב"ח וכ"ש בפרעו היתומים בחובם:

ונראה היכא דמכרו היתומים וידע הלוקח שהם נכסי המת ומשועבדים לכתובת האלמנה בכה"ג ליבא ת"ה כיון דידעי הלוקח וכ"מ בסימן שנ"ו בהגה ובהש"ך סי' רנ"ב גבי מוכר דבד שאינו שלו דהיכא דידע הלוקח לא עשו ת"ה ואפילו בת"ה שהיא מן הדין והיא דעת חכמי לוניל ואפילו לבע"הת שחלק עליהם וס"ל דעשו ת"ה בכל גוונא ופ' מרן בש"ע סימן קי"א משום דל"פ רבנן היינו דוקא בדבר שהוא מן הדין ותקנת חכמים ל"פ רבנן אכל הכא דמן הדין גובה האלמנה אלא דנהגו שאינה גובה משום פסידא בכה"ג דידע ליכא ת"ה דאיהו הוא דהפסיד אנפשיה ואין להוכיח ממאי דקי"ל מכר לו מטלטלי שלא באחריות מעיד לו עליה משום דאפילו כתב לו מטלטלי אגב מקרקעי אינו גובה מ"מ האידנא דנהגו משום ת"ה כמ"ש בח"מ סי' ל"ז ע"ש וא"א ניחוש שמא מעמידה לב"ח ששעבד לו מטלטלי א"ק והלוקח הזה חתום בשט"ח ההוא דכה"ג ידע הלוקח מקרי כמ"ש הטור סי' קי"א אלא ע"ב אפילו ידע הלוקח נהגא ת"ה הא ליתא די"ל דחששא דחוקה היא ולא חיישי' וכה"ג כ' התו' בפ' חזקת בשמעתא דמכר לו פרה וטלית דמעיד לו עליה ע"ש וכ"כ הרב נחלת שבעה ח"ב סי' כ"ב דהיכא דידע הלוקח לא נהגא ת"ה ע"ש וכן עיקר דלא כהרב פנים מאירות ח"ב סי' קמ"ב שחלק בזה ודימה הענינים שאין דומין זה לזה:

כ' אלמנה שבאת לגבות כתובתה מקרקעות שהניח בעלה והיורשין רוצי' להגבות' קצת מקרקע א' וקצת מקרקע הב' והאלמנה תבעה לגבות כל כתובתה ממ"א. יש להסתפק אי דמיא לפי ב' דבכור דנוטל א' מצרא כדאי' בגמ' בפ"ק דבתרא די"ב ע"ב ומשום דכופין על מדת סדום ליכא בנ"ד כיון דקרקע מהם זבורית ואין בה שיעור כתובתה וצריך להשלים לה מן העידית ונראה דהרשות ביד היורשין להגבותה כמו שירצו דאהא דאיתא בפ' י"נ דקכ"ג יצא עליהם שט"ח בכור נותן פ"ש הקשה בש"מ שם בשם הר"י והלא ב"ח יכול לגבות כל חובו מא' מהיורשין וא"י לדחותו אצל אחין ולומר לא אפרע אלא חלקי כדאיתא בפ"ק דקמא ב' אחין שחלקו ובא ב"ח וגבה כל חלקו וכו' ותי' וז"ל ונראין הדברים שהב"ח יכול לגבות כל חובו מאחד מהם וכו' ואע"פ שהלוה יכול לפרוע לו חובו במפוזד מכמה שדות מקצת מזו ומקצת מזו כיון שכל החלק שוה כשיעור חובו אצל א' מן האחים אינו יכול לדחותו אצל נכסים שאינם שלו ולומר לך אצל אחי ואני אפרע חלקי כ"ז שלא נתרצו לפרוע או שאינם שם והא דקתני יצא עליהם שט"ח אין הבכור יכול לטעון לאו בע"ד דידי את אלא על חלק פשיטות אבל חלק בכורה מתנה קרייה רחמנא ע"ש הרי דהלוה יכול לפרוע במפוזר ואם האחים רצו לפרוע במפוזר הרשות בידם איברא דהרא"ש בפ"ק דקמא אההיא דבא ב"ח ונטל חלק אחד מהם כתב דהלוה עצמו א"י לפרוע במפוזר שלא תנעול דלת בפני לווין ע"ש ומ"מ בנ"ד בכתובה דליכא נעילת דלת יכול לפורעו במפוזר דמ"הט בע"ח בבינונית וכתובה בזיבורית וכמ"ש מרן בב"י בסי' זה:

ג' אלמנה שרצו היורשין לשום לה שט"ח שיש לבעלה על אחרים בכתובתה ויש להם מטלטלי היה נראה דמצו לסלוקה בשט"ח ע"פ השומא דלא עדיפא כתובה מחוב דעלמא דמצי הלוה לסלק הב"ח בשומת שטרות כמ"ש בח"מ סי' ק"א וכ"כ הריב"ש סי' ק' גבי הניח מטלטלי דאין חייבין למכור לפורעה אלא ישומו לה מטלטלי בכתובתה דלא עדיפא אשה מב"ח ועיין להפמ"א ח"א סי' פ"ג ע"ש ומאי דאמרי' בפ' הכותב דפ"ג ע"א דאהא דתנן יתנו לכושל שבהם דמפ' בגמרא לכתובת אשה משום חנא ולא לב"ח בבר כ' התוס' שם דפ"ו ע"א בד"ה ולאשה דדוקא אחר מיתה משום דאחר מיתה ליכא נעילת דלת דלא מסיק אדעתיה שימות אבל במקום דאיכא נעילת דלת בע"ח עדיף מאשה וא"כ כיון דגבי ב"ח קי"ל דמצי לשום לו שטרות כ"ש בכתובה וראיתי להדרב"ז ח"ה סי' ב' אלפים קכ"ב שכתב כיון דמדינא אין להגבות לאשה ולב"ח שטרות לא דנהגו להגבותם הבו דלא להוסיף עלה ואין להגבותה שטרות אלא היכא דליכא מטלטלי ומשום חנא ע"ש ונראה פשוט דאפילו בב"ח ס"ל דאין להגבותו שטרות היכא דאיכא מטלטלי דלא עדיפא אשה מב"ח וכמו שנתבאר וא"כ אזיל בשי' הרשב"א דשטרות לא משתעבדי כמ"ש הטור בסי' ק"א אבל למאי דקי"ל כהרא"ש דלב"ח מסלק ליה בשטרות אפילו איכא מטלטלי במ"ש מרן בש"ע בסי' ק"א כ"ש בכתובה אך דאיתי למהר"ם ב"ב בקצרות סי' קכ"ט שכתב דאין להגבות לאשה חובות דאין דרכה של אשה לילך לב"ד וכ"ש חובות שעל הגוים ע"ש הרי דס"ל דלהאי מילתא עדיפא אשה מבע"ח ומש' דלא שני לן בין חובות בע"פ לחובות בשטר:

דין ד' ב' בהגה י"א דאם מת יעקב וכו' עיין להב"ד חא"ה דל"ח ע"ב ולהרב כרם שלמה חא"ה סי' מ"ח ע"ש וב"ד הצדק שלפנינו ובראשם מהרי"ט ז"ל היו דנין בזה כדין הספיקות ולא עמדו בפניהם כל מה שחילקו האחרונים בזה בישוב הסתירה בדברי מהר"ם שפ' מור"ם כאן ובריש סי' צ':

ה' כתובה שחתום בה ע"א לבד וגם הבעל חתום בה נראה דכשירה לגבות בה מב"ח דאע"ג דפלוגתא דרבוותא היא בכ"י אי מצי למי' פרעתי וקי"ל כהסו' דמצי למי' פרעתי מ"מ כתובת האלמנה דבתוך זמנה היא דלא ניתנה ליגבות לכ"ע ל"מ היורשין לטעון שמא פרע כמ"ש מהרש"ך ח"ג סי' מ"א ואע"ג דהתוס' בפ' השולח דל"ה ע"ב כ' דטעמא דאלמנה נשבעת אפילו שהיא בתוך זמנה משום דכיון דמחוייב לה בתנאי ב"ד חיישי' שמא אתפסה צררי ע"ש היינו כדי להשביעה דוקא אבל לא להפסידה לגמרי וכמ"ש הע"הש אות י"ט ע"ש וכנ"ל מדאמרי' בפ' הניזקין למ"ד לפי שאין כותבין במזון הבנות אפילו קנו ממנו לא גבייא ממשעבדי דכיון דאית לה בתנאי ב"ד חיישי' להתפיסה צררי והשתא קשה כתובה אמאי גביא ממשעבדי ניחוש לצררי אלא ע"כ באלמנה ל"ח לצררי להפסידה אלא להשביעה. ומה שהוכיח הע"הש מתשו' הרשב"ש סי' דכ"ו דכתובת אלמנה שהיא לאחר מיתה לא גבייא בחתימ' החתן לבדו ע"ש ליתא דהרשב"ש לא מיירי אלא בגרושה שהיא לאחר זמנו כמ"ש התוס' בפ' השולח דהא דתנן אין אלמנה נפרעת אלא בשבועה רבותא קמ"ל וכ"ש גרושה שהיא לאח"ז ע"ש אבל באלמנה מודה הרשב"ש דגבייא וכמ"ש מהרש"ך ועיין להרב מוצל מאש דת סי' ל"ד ע"ש וכ"ש בנ"ד דכ"י וע"א דבעלמא ל"מ למי' פרעתי לכ"ע וכמ"ש הרא"ש סוף כלל ק"ז ופ' מרן בש"ע בח"מ סי' ס"ט דין ד' וכ"כ הרדב"ז ח"ג סי' תקפ"ז לדעת הר"מ ע"ש ועיין להמש"ל בפי"א מהל' מל"ול סוף דין ז' שכתב בשם התוספות דטעמא דאלמנה נשבעת אע"פ שהיא בת"ז משום דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו ומתפיס לה צדדי ע"ש שתמה ע"ר מהרש"ך ולפי ט"ז נ"ל דדוקא לענין שבועה הוא דחיישי' להתפיסה צררי מגמ' דכתובות דס"ט ע"א דמבע"ל בת בעישור נכסי בע"ח דאבא או דאחין ונ"מ לגבות מבינונית שלא בשבועה או מזיבורית בשבועה ואי ב"ח דאבא אינה גובה אלא בשבועה כדין הנפרעת מנכסי יתומים והרי התם ת"ז הוא דמה"ט טרפה ממשעבדי דאחין וכמ"ש הרשב"א במיוחסות סימן מ"ו דזמנה הוא עד שתנשא ע"ש והשתא כיון דת"ז היא אמאי בעי שבועה וכקושי' התוס' וע"כ דאין אדם רוצה שתתבזה בתו כמו אשתו וע"כ דל"מ ט"ז אלא לשבועה דא"א דמהני גם לענין גבייה אמאי גובה הבת כלל אי ב"ח דאבא היא בשלמא אלמנה דנקיטא שטרא אבל בת בעישור נכסי דלאו תנאי ב"ד ולא נקיטא שטרא אמאי גבייא אלא ע"כ משום דק"ז ול"מ טעמא דאין אדם רוצה שתתבזה אלא להזקיקה שבועה מיהו מ"ש המש"ל בשם התוס' לא מצאתי להתוס' שכ"כ אלא הרא"ש בפ"ק דבתרא בשם ריצב"א ע"ש:

ו' דין ו' אלמנה אם אין שטר כתובה וכו' אם העיד הסופר שנאבדה מתחת ידו לא מהני עד שיעיד עד אחר עם הסופר שנאבדה מתחת ידן כ"מ מתשו' הרא"ש הביאו הטור ח"מ סי' מ"א ופ' מרן שם אלא שהשמיט תיבת עדים ונראה דסמך על מה שכ' דלעיל מד"ז דמיירי בעדים ונר' דגם מזונות אין לה לפמש"ל סימן צ"ג אין שטר כתובתה מת"י אין לה מזונות ועיין בס' חוט המשולש ח"ד בתשו' מהר"ש צרור סי' י"ח ועיין להרדב"ז ח"א סי' ע' שכתב בכתובה בע"א יש לה מזונות ע"ש נר' דאזיל בשי' יש חולקין שכתב מרן לעיל סי' צ"ג אבל לפי מה שסתם מרן לעיל דאין לה מזונות ע"ש בעי' ב' עדים:

תוכן העניינים

שלחנו של אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה