שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי
אבן העזר · סימן פח
דין ב' מן הדין אם פיחתו וכו'. נראה דאם הכניסתן לבעלה בפחות משוויין שהיו שוין בשעת הנשואין כשהיא יוצאה נוטלתן באותה השומא שהכניסתם דבגמ' ר"פ אלמנה דיבמות איתא אם הכניסה ב' כלים והוקרו נוטלת א' בכתובתה וא' נותנת דמיו ונוטלתו ופירש"י משום דהוקרו ברשות הבעל ע"ש משמע דדוקא יוקר שנעשה ברשותו הוא דזכה בו הבעל:
בד"א במקום שנוהגים וכו'. כ"כ מרן בב"י ובתשו' בדיני כתובה סימן י"ג האריך להוכיח כן ומסיק דאפילו במקום שנוהגים לכתוב בפנקס הסופר כל כלי שומתו בפ"ע ונותנין פתקא ממנו ביד החתן לא מהני כיון שבכתובה כותבין בכלל דלא כהמבי"ט ע"ש ונראה דדוקא במקום שלא נתברר המנהג אבל במקום שנהגו להגבותן בשומא הא' בעושין מעין מלאכתן ולעולם בכתובה כותבין בכלל לא וכ"מ מתשובתו שם ע"ש ובהכי ניחא מה שהקשה הנ"מ דרע"ז ע"ד מרן הללו מתשו' הרשב"ץ ח"ב סי' רצ"ב שכתב אם יש הכחשה ביניהם בכמה שמו אותם נשבע הבעל ואי איתא דדוקא בכותבין פרט בכתובה המ"ל הכחשה בע"ז ע"ש ועפי"ה א"ש דהרשב"ץ קאי אמנהג מקומו היא עיר אלגזייר זייר שמגבין אותה בשומא הא' אפילו שנהגו לכתוב כלל בכתובה כמ"ש מהר"ש דוראן בס' חוט המשולש סי' י"ז והבית יהודה במנהגים דקי"ב שכן מנהגם ע"ש ובכה"ג לא דיבר מרן ועיין להכנ"הג שכתב בשם הרשב"ץ בתשו' בהכחשה בשומא תשבע האשה ע"ש ולא ראיתי שכ"כ הרשב"ץ בתשובותיו אלא בהכחשה אם הם כליו או לאו דבכה"ג ליבא הוצאת ממונו דס"ס נוטלתן בשומא הא' ולא מפסיד הבעל אבל בהכחשה בשומה דאיכא דררא דממונא המע"ה ומנהג עירנו זאת כמנהג אלגזייר זייר וכן ראיתי לרבותי שכן דנין: