שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי
אבן העזר · סימן סו
דין א' או שיעידו עליו עדים ויקנו מידו כ"כ הב"י בדעת הר"מ דבקנו מידו אפי' יש להם פנאי לכתוב שרי ועדיף מהתפיסה מטלטלי דדוקא באין להם פנאי הוא דשרי וכ"כ הרדב"ז ח"א סי' קע"ד בדעת הר"מ אבל הטור ומהרי"קו בדעת הר"מ כ' דקנו מידו והתפיסה דין א' להם דדוקא בשלא הי"ל פנאי וכ"נ מדברי הרמב"ן והרשב"א הביא דבריהם הר"ב בש"מ בפ"ק דכתובות ד"ז אהא דאמרי' ר"א שרא למבעל בתולה בשבת בהתפיסה מטלטלי כ' אע"ג דאסור לעשות קנין בשבת משום מצוה התירו ואי איתא דקנו מידו עדיפא מהתפיסה אמאי לא עשו קנין דעדיף כיון דתרוויהו אסירי ומשום מצוה התירו אלא ע"כ דכי הדדי נינהו ומצאתי להת"הד בפסקיו סי' צ"א שכתב דבכתובה קנו מידו ל"מ כלל משום דסתם קנין דכתובה אדעתא למכתב כתובה ולא גמר להקנות אלא בשטר והוכיח ד"ז מדברי התוס' בר"פ אע"פי בד"ה מתנת בשם ריב"א ע"ש. ועיין עוד שם בסי' פ"ט ונ"ל שזה דעת הסמ"ג שכתב בכתובה קנו מידו ל"מ אלא במקום שאין כותבין כתובה ע"ש ודלא כהב"ח שכתב דטעמו משום דלא סמכה דעתה כיון שיכול לטעון פרעתי ע"ש דנר' דבכה"ג אי לטעון פרעתי דכיון דסתם קנין לכתיבה עומד הו"ל כאלו נכתב וכ"כ הר"מ בפ"ב מהל' טוען ואפילו ממשעבדי טריף כמו שנתבאר בח"מ סי' ט"ל ע"ש להש"ך ואפילו מיחה בעדים שלא לכתוב א"י לטעון פרעתי כמ"ש הכנ"הג שם משם ס' צרור הכסף וכן הסכימו האחרונים שם מיהו לפ"ד הת"הד דזה דעת ריב"א סתראי למ"ש המרדכי בשמו בריש כתובות דקנו מידו מהני בכתובה ומ"מ נקטי' דיש להחמיר שלא לסמוך על הקנין לכתחי' בכתובה:
דין ט' ולא מבעיא אם כתב וכו'. דעת הר"מ דאם רוצה לקיימה ל"מ התקבלתי והב"ש תמה מגמ' דפ' החובל דפ"ט ע"ש ואכתי קשה מגמ' שם אברייתא דוכן היא שחבלה בבעלה דפריך ותזבניה לבעלה ואי מחלה תמחול וי"ל דהגמ' אכתי לא אסיק אדעתיה דאתיא כר"מ ועיין להר"ב בש"מ שם שכתב דמאי דאמרי' שם כל גבי בעלה מחלה דר"ל דמחלה ליתומים כשתתאלמן ע"ש ובהכי ניחא שפיר לדעת הר"מ: