אור ברסלב
שלחן ערוך המדות - קונטרס אונאת דברים סימן ו - אונאת דברים במי שנכשל בעבירה שרבים נכשלים בה › עמיתך ת"ח

שלחן ערוך המדות - קונטרס אונאת דברים

סימן ו - אונאת דברים במי שנכשל בעבירה שרבים נכשלים בה · עמיתך ת"ח

"עמיתך" השתדל לדונו יפה

ועוד יתירה מכך יוצא לכאורה לפי דברי רש"י שבועות שם שלומד בגמ' שהיא מפרשת שהכוונה להקדים לדון ת"ח לישראל רגיל, דהיינו שלומדת הגמ' שעמיתך הוא ת"ח דוקא, ולא כגמ' דידן שהוא אתך בתורה ובמצוות, והכי הוא בעוד ראשונים כגון בסמ"ק (מצוה רכה) שכתב, השתדל לדונו יפה פירוש להקריב דינו. [והתוס' שבועות (שם ד"ה למישרי) לומדים אחרת את פשט הגמ' בשבועות, ע"ש דלשם מה הביאו ממרחק לחמם ללמוד הקדמת ת"ח מכקטן כגדול וכו' בזמן שהגמ' כאן לומדת מבצדק? ועל כרחך דפליגי ארש"י. וכן מפורש ברבנו יהונתן הנ"ל. ברם לא ידענו לדרכם כיצד הם לומדים את הגמ' שבועות השתדל לדונו יפה למה הכוונה. ומה שהרמב"ם לא פסק את הגמ' שבועות וגם לא את הגמ' דידן באונאת דברים לדרכנו לעיל אתי שפיר, מפני שהוא דין פשוט בכל דיני בן אדם לחבירו.]

ויוצא לכאורה דלרש"י ודעימיה בנידו"ד שנדרשה אותה דרשה, עמיתך דוקא את שאתך בתורה ובמצוות הוא בלא תונו, סבירא להו דרק לת"ח נאסר להונות בדברים, והיא שיטה חדשה. אולם אינו מוכרח ושמא כאן יבארו את הגמ' אחרת.

שוב ראיתי את שאהבה נפשי בספר יחוסי תנאים ואמוראים (ערך רבי חננא בריה דרב אידי) שעמד ממש על פתגמא דנא, ומביא מימרא זו דלא תונו איש את עמתו עם שאתך בתורה ובמצוות, ודייק ומשמע דאף עבדים בכלל, דהיינו שלא תונו הוא לאו גם על עבדים, שהרי הם חייבים במצוות. ושאין לפרש כאן עמתך כההיא דשבועות, דקאי על צורבא מרבנן למישרא ליה תיגריה, א"נ לשודא דדייני. משום ששם יש פסוק אחר שמכריח ללמוד כן, שנאמר כקטן כגדול תשמעון, בין איש ובין אחיו ובין גרו, שבדינין הכל שוין לעניין לדונו דין אמת לאמתו, לע"ה כת"ח וכו'. ע"ש. הרי שאף שרש"י פירש שם ת"ח דוקא, הוא בדוקא שם לא כן הכא.

תוכן העניינים

שלחן ערוך המדות - קונטרס אונאת דברים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה