שלחן ערוך המדות - קונטרס אונאת דברים
סימן ו - אונאת דברים במי שנכשל בעבירה שרבים נכשלים בה · לאשתו נאמר
ז. איברא דגירסת פסקי הרי"ד (ב"מ ד"ה ד"ה אמר רבי יוחנן) והריטב"א (ב"מ שם) היא אחרת בגמ' לא תונו איש את עמיתו, עם שאתך על תונהו, דאמר רב לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו. עכ"ל. הרי שאינם גורסים בגמ' כאשר הוא לפנינו, שעמך בתורה ובמצוות, אלא לגירסתם היא דרשה "עמיתו" עם שאתך, להזהר באונאת אשתך שהיא אתך. וגם לגירסא זו, אין הכוונה שאיסור אונאת דברים נאמר רק לגבי אשתו, ולא לשאר אנשים, וכפי שהגמ' שם, וגם הם גופייהו קודם לכן פירטו מקרי אונאת דברים בבין אדם לחבירו ולא רק באשתו, אלא שזו דרשה יתירה בחומרת אונאת דברים בשתו שדמעתה מצויה.
ומ"מ לנידו"ד כיון שלגירסתם אין את דרשת את שאתך במצוות, לכאורה יצא לחומרא, שיש אונאת דברים במי שאינו בתורה ובמצוות כל שהוא יהודי. שוב ראיתי דהכי למד הגאון רבי ירוחם פערלא (ברס"ג שבההדרתו ל"ת פב ד"ה ואמנם אפשר) ויובא סמוך, דלגירסא זו שזו דרשה יתירה ושהיא לחומרא.
ברם באמת נראה, שגם ללא דרשה זו, הם יודו שדין אונאת דברים אינה ברשע ממקום אחר, וכאשר יתבאר בסמוך, שרשע אין בו לא תשנא ולא ואהבת ולא בצדק תשפוט ועוד.]