שלחן ערוך המדות - קונטרס אונאת דברים
סימן ד - עושה מעשה לצורכו וממילא רעו הצטער האם עבר על אונאת דברים · רשב"ץ
והכי לכאורה מבואר להקל ברשב"ץ (בפירושו לאבות פ"ג מי"א המלבין פני חבירו) שכתב על לשון המשנה המלבין פני חבירו ברבים וז"ל, והוא המביישו. ואזהרתו היא אם עשה כן דרך תוכחה בכלל ולא תשא עליו חטא. ואם עשאה דרך בזיון [בשונה מ"דרך תוכחה" שלא התכוון לבזותו גרידא, אלא לצורך התוכחה], שמזכיר לו מעשיו הראשונים אשר שב מהם, הוא בכלל ולא תונו איש את עמיתו, שפירשוהו חז"ל באונאת דברים וכו'. עכ"ל. הנה שמחלק בין דרך תוכחה לדרך בזיון, דהיינו המצער מחמת התוכחה, שלא התכוון לבזותו אלא להוכיחו, ליכא איסור משום לא תונו, אך יש עליו איסור מיוחד משום לא תשא עליו חטא, והמצער מחמת שהתכוון לצערו ולבזותו הוא בלאו דלא תונו. [ובדוחק ניתן לומר, שדרך ביזיון היינו גם בלא כוונה, כשלמעשה התבזה רעו.]