שלחן ערוך המדות - קונטרס אונאת דברים
סימן ד - עושה מעשה לצורכו וממילא רעו הצטער האם עבר על אונאת דברים · להקל מכח ס"ס
אלא שיש לבא ולהקל מכח ספק ספיקא במקרים שמצער אותו מכח מעשה, ולא מכח דיבור, שמא הלכה כסיעת הסוברים שאונאת דברים היא בדיבור דוקא, כאשר נתבאר לעיל (סימן ב). ושמא הלכה כסיעת הסוברים שאונאת דברים היא בדרך מרמה דוקא, וכדלעיל (אות ג), וממילא כאן לא עבר. ושמא אונאת דברים היא רק כשעושה דבר בשביל לצער את רעו, ולא כשעושה את הדבר לצרכו וסיבתו, ורעו ממילא מצטער, דאז ליכא איסורא אף שיודע שרע יצטער כיון שאין לו כוונה כדי לצערו וכאמור לעיל. ואף שכל הספיקות אינם שקולים, בג' ספיקות שפיר עבדינן ס"ס אף שכולם אינם שקולים, ראה בטה"ב (ח"א עמ' ב, וח"ב עמ' סב, שפד) ובשו"ת יבי"א (ח"ד יו"ד סי' יב אות יד, ובח"ז יו"ד סי' ט אות ד) ובעוד דוכתי טובי, ראה בזה בשו"ע המדות (אהבת הבריות עמ' לו בהערה).
אולם אף לזאת, כל דברינו כאן המה משום אונאת דברים, אך גם בלאו הכי יש על האדם חיובים גמורים דבר תורה שלא לצער את רעו מחמת מעשיו אף שאינו מתכוין לכך, משום ואהבת לרעך כמוך, ומשום והלכת בדרכיו, אלא שלהם גדרים ודינים אחרים, ונתבארו בשערם ובמקומם.
מסקנא דדינא: העושה מעשה לצרכו וממילא חבירו מצטער ממעשה זה, כיון שאין לו כוונה כדי לצער את רעו, אלא כדי לעשות את צרכיו, לא עבר משום אונאת דברים.
אולם אם ציערו מחמת דיבור בדרך האמורה [ולא מחמת מעשה, וכגון שמדבר לצורכו לעשות עסק וכדומה, וממילא רעו מצטער מדיבור זה, והמדבר אין לו כוונה לצערו.] עבר באיסור אונאת דברים.
וכל זה משום איסור אונאת דברים, אך יש על האדם חיובים נוספים שלא לצער את רעו, משום שנאמר ואהבת לרעך כמוך, ועוד נצטוינו בוהלכת בדרכיו, ונתבארו גדריהם בשו"ע המדות (ח"א שער המדות ובח"ב שער אהבת הבריות) קחנו משם.