אור ברסלב
שלחן ערוך המדות - קונטרס אונאת דברים סימן ג - אונאת דברים בשגגה › "בלא כוונה" - רמב"ם ודעימיה

שלחן ערוך המדות - קונטרס אונאת דברים

סימן ג - אונאת דברים בשגגה · "בלא כוונה" - רמב"ם ודעימיה

צדדי הספק

חזינן בראשונים שתלו את איסור לא תונו דאונאת דברים דוקא במתכווין, הא שלא במתכוין, ליכא איסורא. דהנה כתב הרמב"ם בפירוש המשניות (ב"מ פ"ד מ"י) וז"ל, כגון שעומד על המחיר והוא אינו קונה, ואומר אין דעתי אלא לקנות. או שיציע לאדם שאינו מלומד, דבר חכמה, ויאמר לו הסבר לי דבר זה כדי לביישו, ויאמר אני חשבתי שהוא מאנשי החכמה. או שיספר ספור ויכלול בו מגרעות איזה אדם ומומיו, ויאמר אני לא נתכוונתי למה שחשבתם. לפיכך אמר ויראת מאלהיך היודע כוונותיך ומחשבותיך, וזהו ענין אמרם כל דבר שהוא מסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך, ולפי ענין זה תמצא בתורה כל מקום שאמר ויראת מאלהיך הוא דבר שלא יוכלו דייני בשר ודם לשפוט בו. עכ"ל. הנה מבואר בו שאם כוונתו היתה באמת לסיבה שאומר, לא היה עובר על לא תונו, אף שרעו נצטער [ועיקר הראיה מאומרו "לא נתכוונתי למה שחשבתם", ומה בכך הרי ציער את רעו], ואין זאת אלא משום הסיבה האמורה, שכל שלא נתכוון לצערו, לא עבר. והכי מוכח עוד מהרמב"ם (תשובה פ"ז ה"ח) דכתב וז"ל, וחטא גמור הוא לומר לבעל תשובה זכור מעשיך הראשונים, או להזכירן לפניו כדי לביישו, או להזכיר דברים וענינים הדומין להם כדי להזכירו מה עשה, הכל אסור ומוזהר עליו בכלל הוניית דברים שהזהירה תורה עליה, שנאמר ולא תונו איש את עמיתו. עכ"ל. והכי כתבו בדומה ללשונו של הרמב"ם עוד ראשונים, כגון בספר הבתים (שערי תשובה שער ראשון) ובספר תניא רבתי (סימן עב). הנה שדווקא כשכוונתו לביישו, או להזכיר מעשיו לביישו אסור, הא שלא בכוונה ליכא.

תוכן העניינים

שלחן ערוך המדות - קונטרס אונאת דברים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה