שער יחוד השם - מוסר · סיבת הטובות והרעות היא יחוד ה' או היפוכו
ה. הנזכר שהכל הוא יחוד ה', עולה מעוד רובדים, ונרחיב, סיבת כל הרעות בעולם הם הסתר פניו, הגורמת למיעוט הארתו, שבשעה שה' ממעט את הארתו, הרי זה נותן מקום לטומאה אפשרות לשלוט והרע מתרבה. ואילו סיבת כל הטובות, הם גילוי פניו, שבשעה שה' "יאר פניו אליך", הרי שאז מסתלקת הטומאה, הסטרא אחרא והרוע, ומשתלטת הקדושה ומתפשט הטוב. וזאת מפני שאותו דבר שקיבל את הארת פניו, התקרב לבורא ונעשה קדוש יותר. גילוי פניו הוא גילוי יחודו השפעת השפע האלהי, והסתר פניו, להיפך. [כן כתב בדעת תבונות (ח"א אותיות לח והלאה, ואותיות קח-קכ) ובכללים ראשונים (כלל לד).] ובלשונו של הרמח"ל בספרו דרך ה' (שער א פרק ב), והנה תראה כי השלמות האמיתי הנה הוא מציאותו ית', וכל חסרון, אינו אלא העלם טובו ית', והסתר פניו. ונמצא שהארת פניו ית' וקירבתו, תהיה השורש והסיבה לכל שלמות שיהיה, והסתר פניו השורש והסיבה לכל חסרון, אשר כשיעור ההסתר, כך יהיה שיעור החסרון הנמשך ממנו. עד כאן לשונו. וכן כתב עוד בסוף כללי קנאת ה' צבאות (כלל כג) וזה לשונו, ובאמת הנפרדים, ובפרט הגשמיים, הם כך מפני רוב היות נגבלת [מלשון הגבלה, דהיינו מיעוט של] ההארה בהם, שהם נשארים חשוכים. כי הגוף חשוך הרבה, והנשמות פחות ממנו, והמלאכים מתעלים כמו כן על בני אדם, והם עצמם מתעלים זה על זה במדריגתם. והקרוב יותר, הוא אשר בעצמותו יש הארה יותר, ומתרחק ממהות הארות השורש, פחות ממה שמתרחק מי שהוא תחתיו וכו'. עד כאן לשונו. [ככל שהשורש הרוחני קרוב יותר לבורא, מואר יותר.]