שער יחוד השם - מוסר · מראה עינינו דמיון
ג. מעתה מה נפלא בהתברר שהעולם הזה, שהוא שיא העלם הבורא, למעשה כולו "דמיון בעלמא", והאמת היא שכל הבריאה, מסיבוב האטומים והתקשרותם, עד חבלי השמים, שביל החלב, הגלקסיות וקשריהם, הכל מכל כל הם הבורא. רק שה' הסתיר את עצמו בצורה כזו, כפי שרק הוא יכול, שבמה שהוא עצמו מחייה ומקיים באופן פעיל, יראה כאילו אינו נמצא כלל. העולם הצועק "אין אלהים", באמת כל כולו הוא "יש אלהים", וכל מה שאנו רואים וחשים, הוא "דמיון", והמציאות האמיתית של המציאות, היא רק הבורא.
כשעובד ה' מסתכל על השולחן, קל וחומר על גופו, ועל כל הסובב אותו, הוא רואה את הבורא, שהרי כל המציאות שרואות עיניו, היא רק בגלל שה' מחייה זאת באופן פעיל, ואדרבה כמה "כשרון" יש לבורא שהסתיר עצמו בצורה כה פלאית, עד שבהסתכלות שטחית נראה כאילו אין את הבורא, בזמן שבהתבוננות יודעים שכל מה שיש כאן הוא הבורא. כשרואה את השולחן ויודע שכל חיותו וקיומו מהבורא, הוא שר שירה לבורא העולם, על הפלא העצום ביצירת השולחן ובקיומו, ושהוא היחיד היכול להיראות לכל העולם, כאילו הוא לא נמצא כאן, בו בזמן שהוא הקיום היחידי של העולם, ובלעדיו לא היה ולא יהיה כל קיום לעולם.
נקודה זו שלכל הנבראים אין מציאות עצמית, זולת מה שממציאם הבורא בכל רגע, הוא הקוטב שסובב בספר התניא במאמר היחוד והאמונה, ושכל הסיבה שאנו לא מרגישים את הביטול האמיתי של כל המציאות אל הבורא, היא משום שה' הסתיר וצימצם את היכולת שלנו לראותו, על ידי שהסתיר את "אורו הגדול", בהסתרים על גבי הסתרים, כאשר מבארת תורת הסוד באורך, את השתלשלות ההסתרים, ועוד עיין שם.