אור ברסלב
שלחן ערוך המדות - ג שער יחוד השם - מוסר › הקדמה

שלחן ערוך המדות - ג

שער יחוד השם - מוסר · הקדמה

סימן ב - כל העולמות על כל חלקיהם הם יחוד הבורא

למרבה ההפתעה, מצוה זו שעסוקים אנו בה, מצות יחוד השם, לא רק שאינה עוד מצוה ממצוות הבורא, ואף לא רק מצוה חשובה מאוד, אלא היא סובבת ומלפפת את כל הבריאה, מיצירתה ועד אחריתה, היא חיותם של כל הנבראים, ותכלית כל העבודה, היא השכר והעונש, סיבת הטוב והעונג, סיבת הצרות והרע, סיבת והנהגת העולם וסיבובו, ועוד רובדים רבים רבים. למעשה הכל מכל כל סובב סביב קוטב מצוה זו.

אמנם הקדמה זו נשמעת יומרנית ולא הגיונית, ברם כך הם פני הדברים, כאשר יראה הרואה להלן. הבה נטעם בקצה המטה מן דבש היחוד, ויאורו עינינו, נבואה להתייחד עם אבינו בוראינו

היחוד מעלתו יותר מלימוד תורה

אגב בואנו הלום, ראינו להביא כאן את דבריו המפליאים של רבנו בחיי (בפירושו לאבות פ"א, נדפס בקובץ שיטות קמאי ברכות ח"א דף שב) וזה לשונו, וידוע כי המצוות התלויות בלב, מעלתן גדולה מן המצות התלויות בדיבור. לפי שהעבודה בהם רוחנית ושכלית מכוח המחשבה, מה שאין כן בדבור שיצטרך אדם בו לאיברי הגוף וכו'. וכן מצוות התלוית בלב, כגון האמונה והיחוד, מעלתן גדולה מן המצות התלויות בפה, שהיא התורה. וכן מצוות התלויות בפה, מעלתן גדולה מן המצות התלויות במעשה. לפי שהעבודה בהן יותר שכלית, מצד הדבור שהוא מכח הנפש השכלית, משא"כ במצות התלויות במעשה, שיצטרך אדם בהן לנענע גופו בכל איבריו. ומפני שמעלתן גדולה מן המצות התלויות במעשה, לכך אמרו, גדולה תורה יותר מכל הקרבנות כולן וכו'. עכ"ל. כיוצ"ב ביאר החפץ חיים (בהקדמת ספרו שמירת הלשון) שחיות רמ"ח האברים ושס"ה גידים של האדם, הם מרמ"ח אברים ושס"ה גידים הרוחניים של כל אחד, ו"המזון" הרוחני שלהם, הוא מקיום רמ"ח מצוות עשה ושס"ה ל"ת שעושה כל אחד. כגון המקיים מצוה ביד, שורה על ידו הרוחנית אור השם, שמחייה את אותו אבר (ככתוב בשערי קדושה שער א פ"א, ובעוד ספרים). ולכן המקיים את כל המצוות, הוא שלם ומקודש בכל אבריו. ומאידך, אם פוגם בדיבור, "פיו" הרוחני נפגם. ואם פגם במחשבה, הרי שפגם במקום גבוה יותר, כי "השכל" הרוחני שלו נפגם. והלא אף בעולם הזה, כמה רע אם מתקלקל לאדם חס ושלום כח הדיבור, או השמיעה, קל וחומר בעולמות העליונים. עד כאן. ולפי זה קל וחומר אם פוגם "בשכל" הרוחני, על ידי מצוות המחשבה, ובראשם היחוד.

לא נברא גן עדן וכל מעלותיו רק למייחדים באמת

עוד כתב רבינו בחיי (דברים ו,ד) על הפסוק שמע ישראל וגו', וזה לשונו, ודע כי לא נברא גן עדן וכל מעלותיו, כי אם לאותם המיחדים בכוונה. כי המודה ביחוד, כופר בעבודה זרה, וכל המודה בעבודה זרה, כופר ביחוד. וגיהנם ושבעה מדוריו לא נבראו, אלא לעובדי עבודה זרה. עד כאן לשונו.

כתוכן זה עולה מדברי הרמב"ם שכתב פעמים רבות במורה הנבוכים שהבנת היחוד, היא הלימוד הגבוה ביותר הנקרא מעשה מרכבה, כגון במורה הנבוכים (ח"א פרקים לה,נט ועוד), ובפירוש המשניות (חגיגה פ"ב מ"א) כתב, וכוונתם במעשה מרכבה המדע האלהי, והוא הדבור על כללות המציאות, ועל מציאות הבורא, ודעתו, ותאריו וכו'. עכ"ל. ועוד ראה במורה הנבוכים (ח"א סי' לו) שטעות בהגשמה חמורה מטעות בע"ז, שטעות בהגשמה היא טעות באלהות עצמה, ואילו העובד עבודה זרה מודה באלהים, רק שטועה בשמשי הבורא, בסוברו שמותר לעובדם. ולכן סידר את הלכות יסודי התורה בתחילת המשנה תורה. .

תוכן העניינים

שלחן ערוך המדות - ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה