שער יחוד השם - מוסר · החזרת ההסתר אל גילויו
יג. לכן מערכת המצוות והעבירות על פי הסוד, היא החזרת הניצוצות לקדושה, או להיפך חס ושלום, השתלטות הסטרא אחרא על אותו דבר. שכן המצוות מגלות את יחוד ה', והעבירות מסתירות את יחודו, והמטרה במצוות היא לקרב את העולם ואת האנושות כולה אל הבורא, ושלב נוסף של גילוי יחודו הוא, שבקיום מצוה מקבלים את הארת פניו, לפי שה' משפיע שפע ממנו לכל העולמות, ובפרט אל נשמת עושה המצוה, והרי שמתקדשת נשמת העושה, וכל נשמות ישראל לפי שקשורות כולם בעולמות העליונים זה לזה, ועל כן מכח חזרת ניצוצות הקדושה אל מקורם, אל הבורא, אל היחוד, שכל אלו התקרבו אל הבורא והתייחדו עמו, מושפע שפע לכל העולמות, וכמו שהתבאר לעיל. וחפצה של הסטרא אחרא הוא לעשות את ההיפך הגמור מהיחוד, שהיחוד הוא שה' הוא הכח היחידי, והסטרא אחרא חפצה לקבל שלטון עצמי, שהיא תשלוט ותנהיג את העולם. וכך הוא בכל עשיית מצוה, החזרת הניצוצות האבודים מהבורא בחזרה אל שורשם, דהיינו גילוי היחוד, ולהיפך בעת קיום עבירה, הוא הסתרת היחוד, וממילא גורם לסתימת פתח נשמת העושה, ולקבלת פחות "אור" מהבורא לנשמה, ולנשמות, ולעולמות. [כאשר ביאר זאת הרמח"ל בכללים ראשונים (כלל כט), גם בדע"ת (אות קנח) לגבי היחוד שעושה האדם במצוות, ועוד שם (אות קס), וכן בכללי פתחי חכמה ודעת (כלל ח), ושזו כל עבודת הסט"א להפריד את האור ע"ש, ולהלן (סימן ג אות ב). וכן הוא גם בכל תורת הקבלה, וכגון בסוף קל"ח (פתח קלח), ושם (פתח ד), ובקנאת ה' צבאות (ח"ב ד"ה התלבשות הנשמות בתוך הקלי'). ועל פי זה ביאר התניא (שער היחוד והאמונה פרק ה) שאף שכל החומר הוא באמת אלהות, כיון שלמראה עינינו העולם נראה חומרי, והפוך לאלהות, לכן יש בו את המצוות, כדי לגלות בחומר את הרוח. ולכן בעולם הבא אין קיום מצוות, כי שם אין צורך לגלות את האלהים באיזה דבר, ששם הכל רואים שהכל אלהות]. ועוד ראה כאן בהערה
הגוף יהיה כרוך אחר הנשמה
על פי הדעת תבונות (ח"א סי' פח) נעמיק חקר בנקודה שהתכלית להגיע ליחוד ה' בעשיית המצוות, ושבעשייתן האדם מתקרב אל הבורא, ובזה יקבל שכרו. המטרה של בריאת העולם, שהגוף כל כך יזדכך, עד שלא יקרא יותר בשם גוף, כיון שלא יהיה לגוף שליטה כלל, רק הנשמה תשלוט. אך מציאותו של הגוף, לא תתבטל, כי לשניהם יחד יהיה השכר, אך השליטה תהיה לנשמה לבד. ודרגות השליטה של הגוף והנשמה מושרשות בעולמות העליונים. (והוסיף ביאור בדע"ת סי' קכו) ולכן אדם הראשון קודם החטא, המציאות הגשמית שלו, היתה שונה מהאנושות המוכרת לנו, לפי שלא היה לו גוף גשמי כשלנו, אלא גופו היה כרוחניות שלנו. ועל כן היה בגן עדן, שהוא מקום הנשמות עתה. וגם הפירות בגן עדן היו זכים ורוחניים כצורכם. ואדם הראשון היה כחנוך שהצליח לזכך גופו. ואם היה אדם הראשון מתקן את העולם ביום השישי, ולא היה חוטא, היתה "גשמיותו" נהפכת לרוחניות שלו, שהיא דרגה נפלאה. ועץ החיים היה פרי כפשוטו, אך זך ודק, וכפי שבפירות עתה ישנם רפואות, כן בו היתה רפואה להכניס בלב דביקות בה', אהבתו, ושלילת התאוה. ולהיפך בעץ הדעת, היתה בו סגולה לתאוות וחטאים. ולכן כשאדם הראשון אכל מעץ הדעת, ירד בדרגה, ונהיה מצבו כמצבנו עתה, שהגוף שולט, והנשמה אורחת. [עוד ביאר הדעת תבונות (סי' מ עמ' כט) שכיון שחטא אדה"ר גרם ירידה לעולם, שהוסתר יותר יחוד ה', ונראה כאילו אין אלהים חס ושלום. לכן תיקון העולם הוא לגלות יותר את יחוד ה', שבעולם הגשמי להשתמש בגשם לעבודתו ולקיום ציוויי ה', והרי זה מגלה את הסתר יחודו.] ולכן מטרת עבודת ה', להשליט את הנשמה על הגוף, שהנשמה תכוין את כל צרכי הגוף לבורא, על דרך בכל דרכיך דעהו, שכל מעשיך יהיו לשם שמים, שגם האכילה, השינה ושאר כל צורכי הגוף, ישמשו רק לעבודת הבורא. ולעתיד אחרי תחית המתים, יעלו דרגה, הנשמה תשלוט, והגוף יהיה כאורח, עד סוף האלף השישי. ובאלף השביעי יעלה העולם לדרגה רוחנית יותר, והנשמה תהיה עיקר והגוף אורח, ומצבם יהיה כמצבו של משה כשהיה במרום, והגוף לא יצטרך לגשם נגד טבעו, מחמת שהנשמה תספק לו רוח. ובאלף השמיני הנשמה כה תשלוט על הגוף, שהגוף יאבד את חוקיותו לצורך הגשם, שקודם לכן באלף השביעי יהיה צריך הגוף גשם, אך בקבלו רוח ישביע את צורכו זה, ואילו עתה יאבד הגוף את הצורך הגשמי. ובאלף התשיעי יאבד הגוף יותר את חוקיותו, וישאר רק מבחינה שורשית כללית, וכמו שהיגון בלב איש, גורם לכבידות מסויימת לגוף, כך להיפך, הגוף יגרום איזו כבידות "גשמית" לנשמה. ובאלף העשירי ועד עולם, הגוף יאבד לגמרי כוחו, והנשמה תאיר לחלוטין, והגוף יהיה כרוך אחריה. (ושם אות צב) ומציאות האלף העשירי היא התכלית, וכל השלבים הקודמים הם שלבי ביניים של זיכוך הגוף אל התכלית. ועוד ראה בזה בקל"ח (סוף פתח מט).
לאור האמור יבואו נפלא דברי רש"י שבפירושו על החומש (דברים ו,ד) פירש את הפסוק, ה' אלהינו ה' אחד, ה' שהוא אלהינו עתה, ולא אלהי האומות, הוא עתיד להיות ה' אחד, שנאמר (צפניה ג,ט) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה'. ונאמר (זכריה יד,ט), ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. עד כאן לשונו. ונמשכו אחריו הרמב"ן (שם) ורבינו יונה (בספר היראה בק"ש) לגבי כוונת ק"ש שכתב בזה"ל, ואם לא יוכל לכון כל כך, יכון השם שהוא עתה אלהינו, עתיד להיות אחד. עד כאן. וראה בזה לעיל בחלק ההלכה (סימן א הלכה א ד"ה פירוש המילים ה' אחד). העמקה ביחוד לעתיד של האדם עם הבורא.