שער יחוד השם - מוסר · הבוחר להיות טוב דומה לה' ש''בוחר'' להיות טוב ולכן יותר קרוב לה'
ו. ביתר עמקות נסביר שהעולם הבא אינו כאשר חושבים אנשים, שהוא עולם המלא הנאות שנכנסים להנות שם, לקחת מן ההנאות ולהנות מהן. אלא ההנאה בעולם הבא היא בעצם פיתוח הנשמה שפיתח האדם כאן בעולם הזה, ככל שהוא הפך את עצמו ליותר טוב, ליותר בעל מעשים, ממילא נשמתו גדלה ונתקדשה, ובזה נעשית נשמתו יותר דומה לבורא, ולכן נשמתו קרובה יותר לבורא, וכל הקרוב יותר אל הבורא, כך הנאתו גדלה יותר, שההנאה שם היא הקירבה לבורא, וכך הוא נעשה בעולם הבא "מלך" גדול יותר. [וכאשר יתבאר יסוד זה להלן (סימן ב אות ח).]
מעוד בחינה הדברים נכונים, כי ככל שנשמתו גדלה ונתקדשה מחמת התנהגותו כאן בעולם הזה, הוא דומה יותר לבורא, כי כמו שהבורא הוא טוב ומשפיע שפע טוב על כל העולמות, ובורא אותם, ומחייה אותם בכל רגע, כך האדם כאן במעשיו הטובים בעולם הזה, משפיע ה' מכוח מעשיו שפע על כל העולמות, שפע טוב, ומחייה בכח מעשיו הטובים ובמצוותיו את כל העולמות, וכל העולמות המלאכים והשרפים וכו' חיים מכח מצוותיו, וממילא הוא דומה לבורא שהוא מחייה את העולמות, ולכן מגיעה לו מלכות בעולם הבא, מלכות על כל אשר החייה קיים ויצר מכוחו.
והיות והשכר בעולם הבא אינו חיצוני לאדם כמו משכורת, אלא השכר הוא בעצם הנשמה של האדם, ככל שעושה מצוות יותר, כך משנה האדם את נפשו והיא גדלה בקדושתה, וממילא מתקרבת יותר לה', כי היא דומה יותר לה', והקירבה היא השכר, שהיא ההפיכה לדומה לאלהים, הפיכה למלך בעולם הבא. על כן כשהאדם מכוחו וטירחתו השיג את קירבתו של הבורא, הנאתו תגדל עשרת מונים, ממי שהניחוהו קרוב לה', כי מי שהשיג את שלימותו הוא קרוב יותר לה', ממי שלא השיג את שלימותו, שהמשיג את שלימותו דומה הוא לה' הרבה יותר, היות וגם ה' "השיג" את שלימותו, ולא קיבל אותה, על כן המשיג את שלימותו קרוב לה' [שכאמור הקירבה היא השכר] הרבה יותר ממי שיקבל את שלימותו במתנה. [כאשר מבואר כל זה בספר דרך ה' (פ"ב אותיות ב,ג).]