אור ברסלב
שלחן ערוך המדות - ג שער יחוד השם – הלכה › מתי יכוון בשמות

שלחן ערוך המדות - ג

שער יחוד השם – הלכה · מתי יכוון בשמות

כוונת שמות הקודש בפסוק ראשון

י. כשמכוון את כוונות השם הנזכרות, הטוב ביותר שיכוונם בעת אמירת שם השם, לא לפני אמירת השם ולא לאחריו. ולכן אם יש צורך יאריך בעת אמירת השם, כדי להספיק לכוון את הכוונות הנזכרות. ואם התחיל לכוון תוך כדי אמירת המילה, וגמר את הכוונה לאחר אמירת המילה, שפיר דמי. ומכל מקום תוך כדי דיבור כדיבור דמי, ולכן גם אם לא כיון כלל תוך כדי אמירת המילה, אלא לאחריה תוך כדי דיבור, שפיר דמי.

כוונה בעת הזכרת השם

א. הטוב ביותר שכוונת השם יכוון בעת אמירת השם, לא קודם אמירתו ולא לאחריו, וכמבואר בלשונם של הראשונים, שהנה רבינו יונה בס' היראה כתב לגבי כוונת השם וז"ל, יאריך עד שיחשוב היה הוה וכו'. ע"כ. הרי שפתיו ברור מללו, שיאריך באמירת שם השם, כדי שיספיק לכוון את כוונת השם, ואם כן כוונת השם צריכה להיות בעת אמירת השם. וכן הוא לשון הטור והשו"ע (סימן ה) כשיזכיר השם יכוין פירוש קריאתו וכו', וכ"כ הארחות חיים (דין מאה ברכות סי' ג) צריך לכוין כשמזכיר שם ה' בברכות, שהוא היה הוה ויהיה. וכן כתב באבודרהם (ברכת המצוות דף יא ע"א) בשם הטור, ובהזכירו אלהים יכוין שהוא תקיף וכו'. וכן חזינן בכוונת המילים בקריאת שמע לעיל (סימן ג סעיף ח), שיכוון בעת אמירת המילה. וכן הגאון רש"ז אויירבך בספר שיח הלכה (סי' ה אות ג) כתב להוכיח מכוונת ה' לכוונת קריאת שמע, שתהיה הכוונה בעת אמירת המילה. גם המקובלים נזהרים לכוון בעת אמירת המילים, כמו שהכף החיים (סי' צח ס"ק ד) הביא מהאר"י שמשמע בזוהר (ויקהל ריג ע"ב) שכוונת השמות תהיה דוקא בעת אמירת השם, ושכן נוהגים המקובלים. ע"כ. ועוד ראה להלן בסמוך עוד אחרונים דס"ל הכי.

כוונה קודם האמירה

ב. איברא דרבנו בחיי (אמור כד,י) והא"ר (סי' ה ס"ק ב) בהשען עליו, כתבו שיכון קודם ההזכרה, וכן כתב בהלכה ברורה (סימן ה סעיף ד) על פי רבנו בחיי הנ"ל. אולם לאור האמור, העיקר כרוב הראשונים שיכוון בעת אמירת השם. יתרה מכך חזי הוית בשו"ת אז נדברו (ח"ב סי' עט אות ג) שהביא את רבינו בחיי שיכוון קודם שיזכיר השם, וכתב שדבריו הם מפני חומר קדושת ה', אבל מעיקר דין כוונה הוי כשאר תפלה, שכתבו הראשונים "מלה ומחשבה עמה". עכת"ד. [ולא הבנתי מה עושה קדושת השם לשנות את מקום הכוונה]. גם בשו"ת חמדת אברהם (ח"ב סימן א ד"ה ובהיותי בזה) הביא את רבינו בחיי הנ"ל ועוד, ועליהם הביא שבשו"ת שבט הלוי (ח"ז סי' קח) כתב, שאמנם דעת הא"ר כרבינו בחיי, אבל כמדומני שהמנהג כמשמעות הטוש"ע לכוין בשעת אמירת התיבה ולא קודם לכן. איברא שמעתי מצדיקים שנהגו גם כהאליה רבה, ע"ש. ע"כ. ושב והניף קסתו בשו"ת חמדת אברהם (ח"ג עמ' לו) והביא מדברי ספר נתיבות החיים (ח"ד קונ' משובב נתיבות עמ' קיא והלאה) שעמד על כך, והביא עוד אחרונים שכתבו שיכוין קודם האמירה, שכן היעב"ץ בסידורו בית יעקב (לפני ברכת נט"י) כתב, קודם שיזכיר ה' יכוין וכו', וכ"כ הגאון מליסא בדרך החיים, והחיי אדם (סימן ה), וע"ע בליקוטי מהרי"ח (סדר הנהגת התפילה), ובספר ארצות החיים (סי' ה). וע"ע בזה בהקדמת סידור כוונת השם.

ברם לאידך גיסא דייק נתיבות החיים מהחיד"א ועוד אחרונים שבשעת אמירת ה' יכוון, וכן מסיק. ועוד הביא החמדת אברהם הכי מהמנחת שלמה (ח"ב סי' ד אות יד הנ"ל) ושכ"כ הגאון הנאמ"ן באור תורה (כסלו תשמ"ז סי' כ), להוכיח שבעת האמירה יכוון, מכך שאמרו להאריך באחד, ושאם לא מספיק לכוון יאריך באמירה, כמו שאמרו להאריך באחד, ואמרו שם שיאריך בחי"ת, כדי שימליך את הקב"ה בשמים ובארץ, ובדל"ת שיעור שיחשוב שהקב"ה יחיד בעולמו וכו'. ומ"מ כל שמכוין תוך כדי דיבור לאמירה, שפיר דמי, דכל תוך כדי דיבור כדיבור דמי. ע"כ. וכן כתבנו לעיל (סימן ג סעיף ח) מפי ספרים וסופרים דתוך כדי דיבור כדיבור דמי.

תוכן העניינים

שלחן ערוך המדות - ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה