שער יחוד השם – הלכה · מצוות מעשיות א"צ כוונה פעילה
החיוב של מצוות צריכות כוונה, אינו לכוון במחשבתו את המילים "הנני בא לקיים מצוה פלונית", או "לשם מצוה פלונית" וכדומה, אלא די שידע שהוא עושה מצוה עתה. לכן התוקע בשופר, לא צריך לחשוב, "בכוונתי לצאת ידי חובת המצוה", היות ואדם הנוטל שופר לעשיית מצות שמיעת שופר, יודע שהוא עושה מצוה, שזו כל הסיבה שהוא תוקע בשופר עתה, ולכן גם אם לא עלתה בדעתו שום מחשבה על עשיית המצוה, יצא ידי חובת קיום המצוה. וכן על זה הדרך, המניח תפילין, או הישן בסוכה וכדומה, בכולם ברור בדעת העושה, שהוא עושה מצוה, שאחרת לא היה עושה פעולות אלו, וזו כל הסיבה שעושה אותן, לכן בכל אלו המצוות, גם אם לא חשב בדעתו הנני בא לקיים מצוה פלונית, אלא עשאן בסתמא ללא שום מחשבה, יצא ידי חובת המצוה, לכל הדעות.