שער אהבת הבריות - חלק המוסר · צעקת הרמח''ל
כב. הרמח"ל באיגרת הנדפסת באגרות רמח"ל (עמ' דש והועתק בספר רכב ישראל עמ' 41 ובאגרות הרמח"ל איגרת קיח בהוצאת מכון הרמח"ל) כתב על האמור דברים המבהילים על הרעיון, וזה לשונו, הנה האשכנזים [אמר הכותב, כוונתו לאותם הגרים בארצות אשכנז בזמנו] שלימים וכן רבים תהילות לאל [מתפעל הוא משלמותם וכמותם] כי בפראנקפורט לבדו יהיה בה כשלש מאות תלמידי חכמים בני ישיבה, ולב רחב להם להבין ולהשכיל, [מתפעל מרוחב ליבם בלימוד התורה] והנה הם מכלים ימיהם בפלפוליהם המהבילים, וריח חסידות אין בהם, והלוואי היה די בזה. ואם יש בכל מדינת אשכנז אשר עברתי בה ובכל מדינת הולנדה אשר אני יושב בקרבה אנשים חרדים אל דבר השם, ומבקשים לדעת ליראה את השם ולאהבה אותו ולהתחסד עם קונם, ודאי נער יכתבם וכו'. ולעת כזאת אין משכיל דורש את אלהים וכו'. ואפילו פירושא דקרא מה השם אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה, לא יבינו ולא ישכילו. עד כאן לשונו. הרי שעוסק הוא בעילית עובדי השם, אלו שיושבים בישיבות במשך כל היום, ועמלים בתורה, וליבם רחב בתורה, אך עבודתם היא עבודה חיצונית, ואינם עובדים ובאים אל החסידות הכוללת אהבת השם יראת הרוממות ועבודת המדות, רק עסוקים בתורה, וגרע הרבה שעסוקים הם בפלפוליהם, ובפלפולים לשם פלפולים אין חפץ להשם. ואם אל השם היו שמים עיניהם, היו עוסקים בהלכה שהיא תכלית הלימוד, ובידיעת התורה שהיא הבקיאות, ובלימוד הקבלה (שהרמח"ל מרבה לדבר בחשיבות וחיוב לימודה), ולא היו מבלים כל ימיהם בפלפולים שאין להשם בהם חפץ (כאשר כתב בעוד מקומות ויובאו להלן), והיו עובדים על פנימיותם להגיע אל אהבת השם ויראתו, עבודת המדות וטהרת העבודה.