שער אהבת הבריות - חלק המוסר · עצה קדומה מפי יודע תעלומה
ועצה זו היא קדומה עד מאוד, וכאשר נאמר בתורה (במדבר סוף שלח לך) בפרשת ציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות השם. וכן ביאר הרמב"ם במשנה תורה (הלכות תפילין סוף פרק ו) שעל ידי מצות מזוזה כל זמן שיכנס ויצא מן הבית יזכור את השם ויחודו, ויזכור אהבת השם, ויתעורר משנתו ומהבלי הזמן, וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים, אלא ידיעת צור העולם. ומיד יחזור לדעתו, וילך בדרכי מישרים. ושכן הוא במצוות תפילין, ציצית, ומזוזה. עד כאן. ואם כן עצת "הפתקים" היא למעשה טעם מצוות ציצית, תפילין, ומזוזה, שהם "פתקים" להזכירנו את השם וכו'. וכן כתב עוד הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ג פרק מד) כי כל המצוות שבמשנה תורה בספר האהבה, והם התפילה, וקריאת שמע, וברכת המזון, וכל הנספח להן, וברכת כהנים, ותפילין ומזוזה וציצית, ורכישת ספר תורה, והקריאה בו, כל אלה מעשים המקנים השקפות מועילות לזכירת השם תמיד, ויראתו, ואהבתו, ושמירת המצוות, והאמונה. עד כאן. ועוד ראה כיוצא בזה בספר אהבת חסד (סוף ח"ג פרק ח ד"ה והסיבה).