שער אהבת הבריות - חלק המוסר · על פי הרמח''ל
ובספר דרך ה' (חלק א פרק ד סי' י) ביאר את הדביקות בהשם על ידי קיום המצוות, כי בכל מעשה מהן שיעשה, יהיה מתקרב על ידו, מדרגה מה ממדרגות הקורבה אליו יתברך שמו, ותגיע לו על ידי זה מדרגה מה ממדרגות הארת פניו, כפי הקורבה אליו יתברך שמו. ותתעצם בו מדרגה מן השלמות, שהיא תולדת מדרגת ההארה ההיא, והפך זה העבירה. עד כאן לשונו. ועוד כתב בספר דעת תבונות (סי' מ ד"ה ותביני) כי כל רע בעולם אינו רע בעצם, אלא נובע מהסתר פניו של השם. ואם כן חסרונותינו בעולם הזה שבאנו להשלימם, נובעים מהסתר פניו יתעלה, ועל ידי עשיית רצון השם, גורמים שהאדם יקבל הארת פניו יתברך, והיא הדבקות בו יתעלה. (ח"א פרק ד אות ד) ועוד עיין שם. ועוד לו שם באורך (סימן עח והלאה). ובכללי פתחי חכמה ודעת (כלל א) ביאר כי השם ברא את הספירות כמשל צינורות מחוברים, שכשהם מחוברים כיאות מעבירים את השפע מן המאציל אל האדם. אך ברא ה' את הספירות באופן שצריכים תיקון, כדי שיוכלו להעביר את השפע. והתיקון נעשה על ידי האדם בעובדו את השם, ואז נתקנים, והשפע נשפע אל האדם המתקן. עד כאן דבריו.
ולאור האמור ההליכה בדרכי השם הן מהדרכים הגורמות יותר להביא אל הדבקות בו יתעלה, ואחר שמדת החסד היא המדה שאנו מכירים בה את בוראנו יותר משאר מדותיו, שכן מדת החסד היא סיבת בריאתנו, ובריאת כל העולם הזה והעולם הבא, על כל פרטיהם ופרטי פרטיהם, וכאשר ביאר הרמח"ל בספריו לרוב, וכגון בספר דעת תבונות (סי' יח) כתב לבאר למה הבורא ברוך הוא רצה לברא נבראים, ומשיב, כי האל יתברך שמו הוא תכלית הטוב, ומחק הטוב להטיב, ורצה השם לברא נבראים כדי שיוכל להטיב להם, כי אם אין מקבל הטוב אין הטבה. ועל כן ברא את העולמות והאדם בתוכו כשאינו מושלם, כדי שהאדם ישלים את עצמו, ויקבל שכר הצפון לצדיקים בעולם הבא. כי כדי שתהיה ההטבה שלימה, ידע בחכמתו הנשגבה, שראוי שיהיו מקבלים את הטבתו [הוא השכר] תמורת יגיע כפם, הן כדי שאז יהיו הם בעצמם ובמהותם בעלי הטוב ולא חיצוניים אליו [וכנזכר לעיל (אות י) שהשכר בעולם הבא אינו חיצוני, אלא הוא במהות והשגת נפש האדם.] כדי שלא ישאר להם בושת פנים בקבלם ההטבה. ועל זה אמרו בירושלמי (ערלה פרק א ה"ג) מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה, דהיינו האוכל משאינו שלו, מתבייש להסתכל בפני הנותן. והמהדיר הביא שכן הוא בעץ חיים (ריש שער הכללים) וזה לשונו, כשעלה ברצונו יתברך שמו לברא את העולם כדי להטיב לברואיו, ויכירו גדולתו, ויזכר להיות מרכבה למעלה, להדבק בו ית'. עד כאן לשונו. ושכן הוא במגיד מישרים (פרשת בראשית ד"ה אור ליום שבת י"ד טבת). וכן כתב עוד הרמח"ל בספר פתחי חכמה ודעת (כלל א) ועוד כן כתבו ספרים רבים, לוקטו חלקם בספר שו"ע המדות (שער השמחה עמ' תעה). ואחר עלות כל זאת שמדת חסדו יתברך היא כל סיבת בריאת העולמות כולם, על כל חלקיהם ופרטיהם, נמצא שמדת החסד היא מעיקריות ויסודיות שבהם אנו מכירים את מדות השם יתברך. ואם כן מה נכון והגון להתעסק בעשיית חסד ובאהבת הבריות, שכן הם מביאות ביתר שאת אל קיום כל סיבת בריאת האדם, אל הדביקות בו יתעלה.