שער אהבת הבריות - חלק המוסר · על ידי רבי מעשי חסד
ב. אחר עלות כל זאת דעת לנבון נקל, שמי שרוצה לרכוש לעצמו את אהבת הבריות, ירבה במעשי האהבה על כל סוגי ופרטי גמילות חסדים, עזרה וסיוע, ושוב ליבו יעלה במסילה העולה בית אל, לאהוב כל אחד ואחד מישראל, כי ימשך ליבו אחר המעשים. וכן כתוב במסכת דרך ארץ (זוטא פרק ב) אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, הוי נושא ונותן בטובתו. עד כאן. וכן כתב המספיק לעובדי השם (ריש שער הרחמנות) כי ההכשרה אל הרחמנות היא מעשי חסד. ושלכן קבעה התורה התכשרויות רבות להפך את אכזריות הלב, והם כל מה שציוה השם בענין זה, כגון לתמוך עניים ואביונים, ולהחזיר העבוט לעני וכו' עיין שם. והרי לנו שהדרך אל אהבת הבריות היא ריבוי מעשי החסד, ושלכן התורה חייבה מצוות רבות של חסד. וכן כתב הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ג פרק לט) שזהו הטעם שציוותה התורה על מצוות חסד רבות.
וכך כתב עצה זו של הרבות בחסד בספר ארחות צדיקים (שער האהבה) ובאיזה דרך יגיע האדם לאהבת כל אדם, אשכילך ואורך, הדרך הוא שיעזור אבנפשו בובממונו כפי יכלתו. אהעזר בנפשו הוא שישרת לכל אדם, הן עני הן עשיר ויטרח עבורם. בהעזר בממונו הוא שילוה לעשיר בעת הצטרכו למעות. וכן לעני ילוה בעת דחקו. וכן יפקדהו במתנה כפי כחו. ולקצות עתים [בזמנים מסויימים, בשונה מהדברים הקודמים שיעשה תדיר] ישלח מנות ודורונות גם לעשירים. ויהא וותרן בשלו. אם יהיה לו עסק עם בני אדם, יהיה כל משא ומתן שלו בנאמנות, ואל יקפיד בדבר מועט על חבירו. לעולם יהיה חפץ שחבירו יהנה ממנו, ואל ישתדל הוא ליהנות מחבירו, ויהיו דבריו בנחת עם כל בני אדם. ביישהו אדם, אל יביישהו. הטעהו, אל יטעהו. יסבול על צוארו עול העולם, והוא לא יכביד עליהם. ולא יתקוטט עם בני אדם. ויקבל כל אדם בשמחה ובסבר פנים יפות, כי הסברתו פנים תחזק האהבה. וישא ויתן עם חבירו בטובתו. וינחם כל אדם מעצבו ומדאגתו. אם גילה לו אדם סוד, אל יגלהו, אף אם יכעיסהו. ולא ידבר על אדם רע, ולא ישמע שידברו רעות על אדם. ולעולם ישתדל למצא זכות על בני אדם במקום שאפשר להיות, ובזה יזהר ביותר, ואז יהיה אהוב לכל. ויכבד כל אדם במעשיו ובדבריו. ולא יתגאה על שום אדם, אך ייכנע תחת כל אדם, ובכל יכוין לשם שמים. עד כאן לשון הארחות צדיקים. והרי לפנינו שירבה במעשי החסד ואהבה על כל פרטיהם ופרטי פרטיהם ואז יבא אל האהבה. וכן כתב בספר מעלות המדות (סוף המעלה השנית ד"ה ובמה) וזה לשונו, ובמה יגיע האדם לאהוב את חברו אהבה שלמה. [על ידי] שיזכרהו תמיד לטובה בכל עת ובכל שעה, ויראה אותו תמיד לפניו בכבודו, ומספר בטובתו, ומעלים עינו מגנותו, ומכסה פשעיו, ומוכיחו בינו לבינו כשרואהו שאינו נוהג כשורה, ושמח בזכירתו, וערבים עליו דבריו ואינם עליו למשא, וירא מאהבתו שלא תבוא עליו שום סיבה להפרידו ממנה, ומתוך אהבתו משפיל עצמו לפניו ומכניע את לבו לעבדו, ומחזר להתרצות אליו במעשיו, ואוהב את אוהביו, ושונא את שונאיו, ומדריכו בדרכי התורה והמצוות. וכל מי שנוהג המנהג הזה בידוע שאוהב את חברו אהבה שלמה. עד כאן לשונו. וכיוצא בזה כתב בספר חסד לאברהם (למחבר ארך אפים ונדפס בסוף ספרו סימן א סעיף ד) שעל ידי תפילה על כל אחד על צרתו יבא לאהבה. וכן כתב בשו"ת בנין אב (ח"ג סימן עח אות ד) שהדרך לקיים את האהבה בפועל היא על ידי עשיית מעשי החסד. וביאר שלכך כיון הרמב"ם (דעות פ"ו ה"ג) בכותבו, מצוה על כל אדם לאהוב כל אחד מישראל כגופו שנאמר ואהבת לרעך כמוך. לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו כאשר חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו, והמתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא. עד כאן לשונו. ופירש ש"לפיכך" היינו הדרך שדרכה יגיע אל האהבה, כי איך יוכל לאהוב כל אחד מישראל כגופו, וכיצד הדרך לכך, ועל כן ממשיך הרמב"ם "לפיכך" לפי שהחיוב הוא כה גדול, לכן יעשה את אשר אני מורה לו, והוא שיספר בשבחו, ויחוס על ממונו וכו'. עד כאן דבריו.