שער אהבת הבריות - חלק המוסר · עז רצוני להיות שלישי בחברותכם
כב. ובספר ענף עץ אבות (עמ' קכא) הביא מספר מעיינה של תורה (פרשת קדושים) שכתב משל נפלא המתאים כפתור ופרח לדברים האמורים כאן. מעשה בשני חברים שהיו אוהבים מאד איש את רעהו, ומסורים ונאמנים זה לזה בלב ובנפש. פעם העלילו בני בליעל על אחד מהם עלילת שוא, אשר בעטיה העמידוהו לדין ונגזר עליו גזר דין מוות. ומיד חברו הנאמן לא חסך כל עמל ויגיעה באונו ובהונו, ועשה כל אשר לאל ידו להציל את חבירו מגזר הדין הנורא. אך כל מאמציו עלו בתוהו. כשעמדו כבר להעלות את הנידון לגרדום, לא היה יכול החבר לעצור ברוחו, רץ אל מקום הגרדום, וצווח לתליין, עצור, אל תהרוג דם נקי החף מפשע, אני הוא האשם, אנא אעלוני תחתיו אל הגרדום. הנידון צווח לעומתו, אל תאמינו לו, אין כוונתו אלא להצילני, אני הוא האשם ולא הוא. נתחוללה מהומה במקום, ולכן התליין לא הוציא את גזר הדין לפועל, אלא הפנה את הדבר לפני המלך. המלך המופתע ציוה להביא לפניו את שני החברים, והם סיפרו לו את כל האמת. לאחר חקירה ודרישה יצאו שניהם זכאים, וציוה המלך לשחררם. אולם הדברים נגעו לעומק לבו של המלך, ובקשם, אנא הביאוני בברית ידידותכם, עז רצוני להיות שלישי בחברותכם. וזהו שאמר הכתוב, ואהבת לרעך כמוך אני השם, כשאתה אוהב באמת את חברך כמוך ממש, אז אני השם, כביכול אני גם כן מצטרף לחברותא קדישא שלכם.
ובאמת אין המשל דומה לגמרי לנמשל, כי אם הנמשל עוד גובר ועולה על המשל עשרת מונים, לפי שהשם יתברך הוא אבינו בוראינו, החפץ בטובתו של כל אחד ואחד מעם ישראל, ואילו במשל חפץ המלך להתחבר לחברות שאין לו קשר אליהם, למעט את ראותו גודל אהבתם וחיבתם זה לזה. לא כן בנמשל שהשם אוהבינו וחפץ בטובתינו, ובראותו אותנו נוהגים באהבה ואחוה, על אחת כמה וכמה שחפץ הוא להיות "חבר" בחברותא קדישא זו. ועוד עיין בזה להלן (אותיות כט,ל).