שער אהבת הבריות - חלק המוסר · מהי תכלית בריאת האדם
ט. וכל זה ברור על פי היסוד שכל תכלית בריאת האדם היא הדבקות בו יתעלה, ואחר שזוהי התכלית, מובן מן השכל שמידת אהבת הבריות, שהיא מראשי המדות הטובות, ומביאה לתולדותיהם של המדות הטובות, יותר גורמת אל הדבקות בו יתעלה.
ותחילה נראה שהדבקות בהשם יתברך היא תכלית המצוות. שהנה כך כתב הרמב"ם בספרו הנהגת הבריאות (הוצאת מוסד הרב קוק עמ' 61) והאדם בהרגילו את נפשו במדות מגונות וקיצור ימיו, ובהתרחקו מהשם יתברך, אשר הדבקות בו היא הטובה האמיתית והנצחית לעד. וכמה פעמים נורש העשיר [העני] ומלך אבד מלכותו, והוא הדבר ההוא סיבה לתקן גופו ולהשלים נפשו במדות נכבדות, ולהאריך ימיו, ולקרבו אל השם בוראו, ולדביקה בו, אשר היא לו הטובה הנצחית לעד. עד כאן לשון התרגום. וכיוצא בזה כתב עוד הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ג פרק נד) כי שלמות באדם עצמו היא שלמות המעלות המדותיות, שיהו מדות האדם בתכלית מעלתן. עד כאן. וכן כתב הרמח"ל בספרו דרך השם (חלק א לכל אורך פרקים ב,ג) ושם (פ"ד אות ה) שהדבקות והריחוק ממנו יתעלה נעשים על ידי המצוות העשיין והלאוין. וממשיך (אות ו) וזה לשונו, והנה שורש כל ענין העבודה הוא, היות האדם פונה תמיד לבוראו, והוא, שידע ויבין, שהוא לא נברא אלא להיות מתדבק בבוראו, ולא הושם בזה העולם אלא להיות כובש את יצרו, ומשעבד עצמו לבוראו בכח השכל, הפך תאות החומר ונטיתו, ויהיה מנהיג את כל פעולותיו להשגת התכלית הזה, ולא יטה ממנו. עד כאן לשונו. וממשיך לבאר כי מצוות אהבת השם ויראת הרוממות הם גורמות יותר אל הדבקות, ואת עלית על כולנה מצות תלמוד תורה, עיין שם. וכן כתב עוד (חלק ד פרק א אות ד) לגבי כל חלקי עבודת השם בעשיית מצוותיו, שעיקר כל ענינם הוא הפניה אליו יתברך, ובקשת קרבתו כפי הדרכים אשר חקק לנו להיות מתקרבים לו ומתדבקים בו. והנה צריך שנשתדל להסיר כל מניעות הרע הדבק בחושך החמריות והעולם הזה, ולהתאמץ בהתקרבות לו, עד שנדבק בו, ונשתלם בלשמותו, שזה כל חפצו יתברך וכל תכלית בראו את הבריאה כמו שזכרנו. עד כאן לשונו. וחילק את המצוות לארבעה חלקים, ומסביר והולך בפרקים הבאים, איך כל חלק מהן מקרב אליו יתעלה. וכן כתב עוד במאמר העיקרים (פרק התורה והמצוות) ככל האמור. וכן כתב עוד בספר דעת תבונות (סימן כד) והביא לכך ראיות רבות, וכן הוא לאורך הספר. וכן כתבו עוד ראשונים אשר יובאו להלן (אותיות יג,טו) בסמוך שתכלית הבריאה היא הדבקות בו יתעלה. ועוד עיין בזה בשו"ע המדות (שער המדות חלק המוסר סימן ב עמ' לח והלאה).