שער אהבת הבריות - חלק המוסר · לשמוח בשמחת ישראל
ד. ובענין זה של להרבות במעשי האהבה, ישנו פרט עיקרי, והוא החיוב לשמוח בשמחת השני. כשאדם רואה ששכנו רכש רכב חדש, או מרחיב את דירתו, אם חברו בקיא עצום בש"ס ובפוסקים, אם ילדיו מוצלחים, וכן על זה הדרך, כל הטובות שיהיו ברעו, ישמח בהם ויאמר ברוך השם, הנה יהודי עשיר, הנה יהודי שיוכל לגור ברחבות ובנוחות וכדומה. אם אדם מרגיש צביטה בלב על כך ששכנו מרחיב את דירתו, אפילו שלא באה הרגשה זו לידי ביטוי, רק עצם הרגשה זו, היא ראיה שאדם זה רחוק עד מאוד ממצות אהבת הבריות. וגם עצם הרגשה זו מרחיקה אותו מהדרך אל אהבת הבריות, לפי שמקנא ברעו, ואיך יאהבהו. ועל כן עליו להרגיל את ליבו לשמוח בשמחת השני, וכי מה זה נוגע אליו אם שכנו חי בצפיפות או ברחבות, האם בגלל זה אצלו תהיה הדירה רחבה יותר או צפופה יותר. וכן אם שכנו עשיר, וכי בגלל זה הוא עצמו יעני או יעשר. וכן על זה הדרך, כי קנאה היא מדה לא שכלית, וניתן וחובה לגבור עליה, ולהתרגל לשמוח במה שהשיג השני, לחוש הנה ברוך השם פלוני מצליח, פלוני מסתדר, עוד בן של השם יתברך חי בנוחות, או אם בדברי רוח מקנא ברעו, יחוש להיפך, כמה נפלא שעוד יהודי עושה נחת רוח ליוצרו, וכן על זה הדרך. ובהרגילו לשמוח בשמחת השני, ממילא שוב תסור הקנאה, ותבא תחתיה האהבה.