שער אהבת הבריות - חלק המוסר · לעשות רצון השם
כז. והמובחר ביותר לאהוב את הבריות מתוך ציווי הבורא ולא כדי שיאהבוהו ויכבדוהו, וכמו שכתב בחובות הלבבות (שער ד שער הביטחון פרק ד) ואם יהיה הבוטח באלהים בעל אשה וקרובים ואוהבים ואויבים, יבטח באלהים בהצלתו מהם, וישתדל לפרע מה שחייב להם, ולעשות חפציהם, ולהיות לבו שלם עמהם, וירף ידו מהזקתם, ויסבב על מה שיהיה טוב להם, ויהיה נאמן בכל עניניהם, ויורם אופני תועלותם בעניני התורה והעולם לעבודת הבורא, כמו שכתוב ואהבת לרעך כמוך. ואמר, לא תשנא את אחיך בלבבך. לא ליחל הגמול מהם [ולא יעשה כן בשביל צפיה לקבלת טובה מהם תחת טובותיו עמהם] ולא לקדם אצלם, ולא מאהבתו בכבודם ושבחם, ולא להשתרר עליהם, אך לקיים מצות הבורא, ולשמור בריתו ופקודיו עליהם. כי מי שתהיה דעתו בעשותו חפציהם על אחד מהדברים שזכרנו תחילה, לא ישיג רצונו מהם בעולם הזה, וייגע לריק, ויפסיד שכרו לעולם הבא. ואם הוא נוהג בזה לעבודת האלהים בלבד, יעזרם האלהים לגמל אותו בעולם הזה, וישים בפיהם שבחו, ויגדל ענינו בעיניהם, ויגיע אל הגמול הגדול בעולם הבא. כמו שאמר האלהים לשלמה, וגם אשר לא שאלת נתתי לך וגומר. עד כאן לשונו.
וכתב בספר ענף עץ אבות (עמ' קכב) מתוך ספר מעיינה של תורה (פרשת קדושים) על הפסוק ואהבת לרעך כמוך, כי אהבת הבריות מתוך מוסריות וערכים נעלים, בלא קשר למצוות התורה, נטולת ערך. כי נגיעה קלה ביותר, עשויה למוטט ולפורר כליל את כל ההשקפות על אהבת אנוש ואחוות עמים. ובגלל צל של ספק לאבדן שלטון, הופך אדם תרבותי, לזאב ערבות הטורף את כל המזדמן למחיצתו. ועל מנת להשיג ממון או כבוד, הופכים בני אדם לשודדי יער. וכל הנימוסים המקובלים של האנושיות, מתפזרים כאבק הפורח. ורק אהבת אדם הנובעת מיסודות התורה הקדושה, המבוססת על הצו האלהי הקדוש, יש לה בסיס חזק וקיים, וישר ונאמן, ונחמד ונעים ונורא. והיא רק היא המסוגלת לעמוד כצוק איתן כנגד כל חולשות ונגיעות שונות. ואפשר לרמוז זאת בדברי רבי עקיבא, ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול "בתורה", דהיינו כשהאהבה היא דרך התורה דווקא, אז הוא כלל גדול. עד כאן דבריו.