שער אהבת הבריות - חלק המוסר · כולם בוחרים הנאות השאלה אם רוחניות או גשמיות
ח. ביתר התבוננות ובתוספת העמקה נראה את גודל החורבן כשעבודת השם נעשית מתוך קושי וצער, כי הנה לכל אדם יש יצר טוב ויצר הרע, הטוב מורה לו לבחור בעשיית המצוות, והרע ברדיפת תאוות העולם [כל העבירות הן סוגי תאוות, כגון תאוות גאוה, אכילה, זנות וכו']. ההחלטה לבחור בטוב אינה רק שכלית, אלא בעיקר רגשית, הצדיק בוחר בטוב בגלל שהוא נהנה מעשיית הטוב [ההנאה הנגרמת לו מקיום המצוות היא האושר, הסיפוק, והרגשת רוממות מכך שחייו הם חיי תכלית, והולך בדרך הישר, וגם בגלל ידיעת שכרו השמור לו בעולם הבא.] ומבכר הוא הנאה זו, מעל פניה של הנאת היצר הרע שהם התאוות. ומאידך הרשע מבכר הנאות גשמיות על פני הנאות רוחניות. כלומר גם הצדיק בוחר להנות, וגם הרשע בוחר להנות, ובזה אין הפרש ביניהם, השאלה היא במה בוחרים להנות, האם מהנאות רוחניות, שההנאה מהם היא הרגשת האושר והסיפוק והיא הנאה מתמשכת, כי גם אחר עשיית המעשים חש ומרגיש האדם הרגשת אושר וסיפוק. אך הנאה זו מגיעה על ידי מאמץ וטורח בעשיית הטוב. או לבחור בהנאות גשמיות, שהם הנאות קלות להשגה ומהירות הנאה, אולם בעוכרם היא הרגשת הריקנות, כי לאחר מעשה תאוה, מלווה ההרגשה מה יצא לי מכך, והיא הרגשה הפוכה מהרגשת האושר, מה גם שההנאה היא בשעת המעשה ולא אחריו. ובנוסף מתלוים אליה נקיפות המצפון. וכדברים האלו כתב בספר מכתב מאליהו (ח"ג עמ' 180 והלאה) ובתוספת ביאור השיב על הקושיא מה ההבדל בין צדיק לרשע בו בזמן ששניהם רודפי הנאות, רק זה הנאות גשמיות וזה רוחניות. והשיב על כך, שהבדל גדול ורב יש ביניהם, כי מהותם שונה, לפי שמהותו של הצדיק בוחרת הנאות רוחניות, שכן הביא את מהותו לכך. ונמצא שמהותו ותוכנו של הצדיק היא מהות של רוח, מהות של עשיית טוב. ואילו הרשע בוחר להנות מגשמיות, לפי שהביא את מהותו לגשם, ולכן חפץ בהנאות גשם. [ועיין שם שהוא דבר עמוק יותר.]