שער אהבת הבריות - חלק המוסר · חינוך חברתי או עבודה
כט. ועוד כתב המכתב מאליהו (ח"ג עמ' 131) שרוב מעשי האדם מדותיו והנהגותיו הם פרי חינוכו. המושג "חינוך" משמש כאן במובנו הרחב, וכולל כל מה שהאדם לומד מסביבתו וממגעו עם הבריות. האדם מסתגל לסביבתו, ומחקה גם בלי יודעין את אנשי סביבתו, הכל משפיע לעין בלי הפסק, רבותיו, חביריו, כל שאר הבריות שפוגש בהם בחייו היום יומיים, וכן הספרים שהוא קורא, וכל אשר הוא רואה תחת השמש. אמנם אפשר לאדם אם סביבתו טובה היא לבוא בדרך זו לידי מעשים גדולים, וגם לידי צדקות מצויינת, ולפעמים אף עד כדי מסירת נפש, אבל מדרגה זאת בהיותה מדרגה "מחונכת", איננה משקפת את עצמותו האמיתית של האדם. מדרגתו האמיתית משתקפת באותם המעשים הנובעים מתוך עצם פנימיותו, אשר שם הוא נלחם עם יצריו המיוחדים שלו, ולא באותם המעשים אשר הורגל בהם, או מחקה את האחרים, ביודעין או בלא יודעין. ועוד עיין שם. ונמצא שיתכן אדם צדיק גמור, שכל מעשיו הם מעשי עובדי השם, אך אין הם אלא מצוות אנשים מלומדה, שנוהג לפי רצון הציבור שסובב אותו, ואין הוא עובד השם, כי אם עובד עצמו. כי אוירת הציבור דורשת התמדה בלימוד, כי האוירה דורשת להיות "מחמיר", כי האוירה דורשת עמל התורה וכדומה, אך הכל גורמת האוירה, ואין זה הוא עצמו. והרי במה שהאוירה הציבורית אינה דורשת, שם אינו עובד השם, כי אם ממרא פיו, אם האוירה אינה דורשת זהירות מלשון הרע, אינו זהיר בכך. אם האוירה אינה דורשת זהירות בכבוד התורה, אינו עומד בכך. והרי לנו "צדיק שאינו עובד השם" כי אם עובד את עצמו וכבודו.