שער אהבת הבריות - חלק המוסר · גדולי ישראל שהיו היפך מידה זו - בי בהשם נשבעתי היום
לא. כאשר יתבונן הרואה באגרות הרמח"ל, יראה פלאי פלאות בדרך עבודתו להשם בלבד, ללא שום פניות אישיות. ואגב חביבות דבריו, השתדלתי ללקט אמרים, דברים שנגעו אל ליבי, ולהגישם ככתבם וכלשונם. והנה (אגרת י) אגרתו מופנית אל הגאון רבי משה חאגיז שיצא במלחמה כנגד הרמח"ל לפי שחשדו בשבתאות. ועל מכתב הר"י גורדון (שם אגרת ו) שבו מפרסם את מעלת הרמח"ל, ושנגלה אליו מגיד [בהיותו בן כ' בלבד], וגילה לו רזי תורה, ושיסד חבורה קדושה. כתב הר"מ חאגיז בגליון המכתב בכתב ידו, דברים קשים כגידים נגד הרמח"ל (והיא אגרת ז) וזה לשונו, אתם הרי ישראל מורי ורבותי, אל חכמי רבני ומנהיגי הקהלות הקדושות שבגולה, מוטל הדבר לקרוע על כתב זה [מכתב הר"י גורדון הנ"ל] ולדרוש ולחקור ולעקור מן השורש חברה רעה זו, קודם שתתפשט רעתה בין ההמוניים. ולדון את כל בני החברה זו כרודפים את ישראל. ואני את נפשי הצלתי. עד כאן לשונו. וענהו הרמח"ל (אגרת י) וזה לשונו, בי בהשם נשבעתי היום אשר אם אמר עלי מאשר אמר אלף פעמים, לא צר לי ולא חרה לי. אך אשר ידבר על חברים כלם קדשים עבדי השם בכל כחם, והמה חכמים מחוכמים, כדברים אשר דבר, גם בלא דעת מה המה מעשיהם "חברה רעה", [לקרותם חברה רעה בלא ידיעת מעשיהם, הרי היא] נשגבה לא אוכל לה. עד כאן לשונו. והרי לפנינו כי נשבע הרמח"ל בשם השם, שכלל לא הצטער על עצמו וכבודו בדברי הר"מ חאגיז, ואפילו היה כותב חמור מכן אלף פעמים, לא היה צר לו, ולא היה חורה לו הדבר. והדברים מפליאים עד מאוד, ואין זאת אלא שעבד השם גמור הוא, וכל מעייניו וליבו כאן בעולם הזה, הוא רק לעשות את רצון השם יתברך, וכלל לא איכפת לו מכבוד עצמו מחשקיו ומרצונותיו, וממילא אין לו שום צער במה שיצערוהו, ויכול אפילו להשבע על כך בשם השם, והדברים מופלאים ומבהילים עד מאוד. ועוד כיוצא בזה כתב (באגרת קמו) וכל אשר ידברו עלי אנשי רשע, לא חשוב הוא בעיני אפילו כקליפת השום, ולא נופל ליבי עליו, כאילו לא היה. עד כאן לשונו.