שער אהבת הבריות - חלק המוסר · בעת אירוע קשה
ג. יתר על כן וגדולה מכך נראה, שאם חס ושלום קורה אירוע טראגי, אדם התעלף ברחוב, תאונת דרכים או פיגוע חס ושלום, מיד ניגשים כולם לעזור בכל יכולתם, בלא חילוק ובלא פירוד אם הוא שייך לאותה עדה או להשקפת עולם זהה, וכדומה, אלא איש את רעהו יעזורו וכידוע. לא כן הוא בשאר קצוות תבל, שבכלליות אם יתעלף אדם ברחוב לא ניגשים לעזור, לא יתכופפו אליו אנשים לסייעו, יעברו לידו וימשיכו ללכת, ואף ישתדלו להתרחק מן המקום, לכל היותר יזמינו אמבולנס לצורך טיפולו, אך לסעדו, להשקותו להרגיעו ולסייעו, זאת לא נשמע, רק בין היהודים איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק, ישנה איכפתיות זה לזה, ודאגה זה לזה בעת צרה שלא תבא ולא תהיה. אם ישנה תאונה חס ושלום, הרכבים עוצרים בצד לסייע כל אחד לפי יכולתו, כל אחד לפי מה שהוא, כי יהודי באשר הוא יהודי הינו ולעולם, בתוכו פנימה מפעפעת רוח רחמנות. וכן כיוצא בזה הגוים בחוץ לארץ אם יראו אנשים מתקוטטים זה עם זה, לא יגשו להפריד ביניהם, תחושתם היא, מה זה עסקי ועניני. לא כן כאן בארץ, ישנה אוירת אחדות ואחוה, הגורמת לדאגה לזולת ואיכפתיות זה לזה, ומיד יגשו להפריד ביניהם. וכך רואים בקצוות תבל אצל הגוים אנשים הגרים דלת מול דלת, ואין ביניהם שום היכרות ושום קשר, למעט אמירת בוקר טוב, או ערב טוב, משום הנימוס. יכול שכנו להפטר מן העולם, להוולד לו ילד, להנשא, וכדומה, והוא כלל לא ידע. לא כן בין היהודים שכולם מכירים את כולם, בין שכנים קיימים יחסי חיבה ועזרה הדדית ולא רק אמירת שלום נימוסית.
כל הדוגמאות האלו הם דברים ידועים ומפורסמים, וכולם מראים לפנינו כי האהבה והרחמנות שרויה וקיימת בין כל עם ישראל, וכאשר העידו כבר חכמינו זכרונם לברכה במסכת יבמות (דף עט ע"א) שלשה סימנים יש באומה זו הרחמנים, והביישנין, וגומלי חסדים. עד כאן. וגם אם למראית עין נראה יהודי שאינו תואם לחלוטין הגדרה זו, נא להתבונן עליו בלב פנימה, וכשנכירו נראה כי באמת תכונות אלו של רחמנות וגמילות חסדים, דאגה ואכפתיות לאחינו בית ישראל קיימת ומפעפעת בתוכו, אלא שאהבה זו מכוסה, ואיננו משיתים ליבנו אליה, לפי דוחק העתים ומרוץ הזמנים.