שער אהבת הבריות - הלכה · אהבת ממזר
ז. חיוב ואהבת לרעך כמוך על כל פרטיו ודיניו, חל גם על ממזר.
אהבת ממזר
ז. א. פשוט וברור שממזר הרי הוא בכלל ישראל גמור, וממילא גם אותו מחוייבים לאהוב, וכדחזינן בדוכתי טובי, וכגון במתני' הוריות (דף יג ע"א) דממזר ת"ח קודם לכהן גדול עם הארץ. וכ"כ החינוך (מצוה תקס) גבי איסור ממזר בקהל, וזה לשונו, אבל להכנס עמהם בכל מקומות מושבותם, ולישא וליתן עמהם בכל הדברים, מותר באמת כאחד מבני ישראל. וכבר אמרו זכרונם לברכה שממזר ת"ח קודם בקריאת התורה לכהן ע"ה. עכ"ל. וכן כתב המשנה ברורה (סימן מו ס"ק יח) גבי ברכות השחר, שממזר מברך כל הברכות, דישראל גמור הוא. ע"כ. וכיוצ"ב חזינן עוד דפסק הרמ"א (או"ח סי' רפב סעיף ג) שממזר עולה לתורה. ועוד נפסק בש"ע (יו"ד סי' רמו סעיף טז) דממזר ת"ח קודם לכהן עם הארץ. וכן הוא עוד בש"ע (יו"ד סימן רנא סעיף ט) בדיני צדקה, דממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ. ועיין בתוס' (ב"ק דף פח ד"ה אלא תיתי) דממזר חייב בכל המצוות, ושכשר להעיד. וע"ע בשו"ת נוב"י (תנינא חיו"ד סי' קפב) בזה. והאי דשנינו בש"ע (יו"ד סי' רסה ס"ג) גבי מילת ממזר שמברכים עליו ברכת המילה, אבל אין מבקשים עליו רחמים. ועוד בש"ך (שם ס"ק יא) בשם מהרי"ל שלא למול אותו כשאר נימולים בפתח בית הכנסת, אלא בחצר בית הכנסת. אין בזה לגרוע מידי אהבת ממזר, דשאני התם שלבקש עליו רחמים לא נבקש, אחר שיש לו פסול יוחסין ויבא בעל הכרם ויכלה את קוציו (ב"מ דף פג עמוד ב), אך באהבתו מחוייבים אנו.
וכ"כ הרה"ג אליהו בר שלום שליט"א מחבר ספר משפט הכתובה בקובץ בית הלל (חלק לא עמ' קה) דממזר הוא בכלל ואהבת לרעך כמוך. והביא את דברי הפמ"ג (סי' תרצה א"א אות יא) דשפיר יוצאים ידי חובה במשלוח מנות לממזר, דנקרא רעך. ושבספר פתח הדביר (או"ח נה) כתב שמוציא רבים יד"ח, ולא משגיחינן שבא מעבירה, וחביב לפני המקום. ועוד הביא סיעת פוסקים שחייב במצוות, ועולה להיות ש"ץ כמו שכתב המ"ב (סי' נג ס"ק נ) ועולה להתורה וכדאיתא בש"ע (סי' קלה ס"ק לח) וראוי להיות דיין וכדנפסק בש"ע (חו"מ ז ס"ב). עכת"ד.
ממזר בכתיבת ס"ת
ב. איברא דאיתא בש"ע (יו"ד סי' רפא ס"ד) דממזר שכתב ס"ת יש פוסלין. ע"כ. ולכאורה סותר דברינו. ברם באמת דין זה אינו משום שממזר אינו כישראל, אלא כמו שביאר הש"ך (שם ס"ק ח) מטעם דדמי לעבד אשה וקטן שאינם חייבים בכל המצוות, להכי פסולים לכתוב ס"ת, וה"נ הממזר יש כמה מצוות שאין חייבים. ע"כ. וע' שו"ת נוב"י (תנינא סי' קפב) דכתב לבאר את דברי הש"ך באלו מצוה אינו שייך ממזר, וביאר דממזר אינו באיסור שפחה. אולם בשו"ת חת"ס (ח"ב חיו"ד סימן רעא) דחה טעם זה, ותפס כטעם הראשון, שפסול ממזר בכתיבת ס"ת הוא משום שלא מקדש השם בפסוק, לא יבא ממזר וגו'. ע"ש. וכ"כ הב"י (שם) והט"ז (ס"ק ד). ועיין משנה ברורה (סי' לט ס"ק יא) דאף שפסול מכתיבת ס"ת מ"מ בתפילין ומזוזות אין לחוש. וע"ע משנה ברורה (סי' נג ס"ק נ).