אור ברסלב
שלום דוד חלק א ת״ו ש״ל ב"ע שכם אחד

שלום דוד חלק א· רבי דוד ב"ר משה הכהן מג'רבה

ת״ו ש״ל ב"ע שכם אחד

ליקוטי חי' מציעא

דרוש למנוחת אמי שוישנא ואשחי כמיסא תנצב"ה שנלב"עו בחדש אחד הוא חדש טבת נות ביתי נלבע"ה יו"ד לחדש הנז' ואמי בכ"ד בו שנת התרס"ז לפר"ק:

קראתי שם הדרוש הזה בשם שכם אחד מכמה טעמים זה יצא ראשונה כי עיקר מטרת הדרוש הזה למנוחת אמי ואשתי ושמם רמוז בתוך השני תיבות אלו שכם אח"ד נוט' ד'רשתי חברתי מ'נותת א'מי שוישנה א'שתי כ'מיסה ועוד טעם אחר כי שמי ושם אבי בקרבו וזהו א'ני ש'מי כמוס ד"י מ'וסא ח'דאד עוד בה נוטריקון ד'רשתי חברתי אותו ש"ם כפר מדנין כי עונתי הטו אלה שאני יושב חוץ לארצי ולמולדתי ועזבתי ישיבתי והייתי נע ונד בארץ נכריה אשר לא ידעתי תמול שלשום היא כפר מדנין יע"א רועה צאן קדשים שם. זאת אחרת כי שכם פירושו חלק וזה הדרוש חלק אחד מדרושים שיש לי תחת ידי ועיניא לשמיא נטלית ייטיב לי אחרית מראשית ויאמר לצרותי די ושבתי לחיים טובים ולשלום אל ביתי וחצרותי ויסייעני ויעזרני להוציא לאור כל חלקי נשמתי חידושי ודרשותי ותורתי. אשר כוננו ידי. ויחיש וימהר לקבץ נדחנו ויראו עיני ובית המקדש בנויה על תלה ושם נעשה את קרבני לחמי לאשי במהרה בימינו וכל ישראל אחי. אכיר"א. נאם הגבר דשף מדוכתיה. לא צילי דעתיה. כמו תינוק היונק מן הדד ע"ה כמוס בלא"א מוסא חדאד סלס"א:

ידוע הדבר ומפורסם הענין דכמה גדלה מעלת ותהלת נשים הכשרות והצדקניות דמצינו דבעת מתן תורתנו הקדושה אשר בצלה נחיה הקדים הקב"ה לנשים בתחלה ואח"כ האנשים כמו שדרשו רז"ל בפ' כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים ותגיד לבני ישראל אלו האנשים ולנו לדעת נשים מאן דכר שמייהו במתן תורה וראיתי לה' ידיד ה' ז"ל בסדר שמות דרוש ג' משם ה' מאור הקטן ז"ל וז"ל ותריץ הרב ז"ל במה שאמרו במד' חזית בפסוק משכני אחריך נרוצה אמר ר' מאיר בשעה שעמדו ישראל על הר סיני לקבל תורה אמר הקב"ה אלעיקי פירוש לשון שבועה אני נותן לכם התורה אלא הביאו לי ערבנים שתשמרוה אמרו רבונו ש"ע אבותינו אי"ו יהיו ערבים לנו וכו' עד אמרו הרי בנינו ערבים אמר הקב"ה הא והאי ערבים טובים ע"י אתננה לכם הה"ד מפי עוללים ויונקים יסרת עז ואין עוז אלא תורה שנ' ה' עז לעמו יתן וכו' והכוונה לפי שאדם אינו יכול לקיים והגית בו יומם ולילה לפי שצריך לילך אנה ואנה להכין ערף לביתו אבל בזו שבניו קורים ושונים והוא מפרנסם מעלה עליו הכתוב כאלו הוגה יומם ולילה בתורה ע"ד שמח זבולון בצאתך וכו' ולדבר זה דווקא הנשים הם סיבה גדולה שילמדו בניה' לפי שהם בביתם תמיד וכמ"ש אמרו רז"ל נשים במאי זכיין באקרויי בנייהו לבי כנישתא ולכן כשבא הקב"ה ליתן התורה אמר מתחלה כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים לפי שהן בביתם תמיד ויחוסו על בעליהן ועל בניהם שלא יתפסו בחוב אביהם וישגיחו על בניהם לאמטויין לבי מדרשא יעו"ש ועיין במדרש שאיתא שם ד"א למה לנשים תחילה כדי שיהיו מנהיגות את בניהם לתלמוד תורה יעו"ש ועיין להרב שמנה לחמו ז"ל בתחיל' דרוש שני לשבועת מ"ש יעו"ש באופן כשיש אשה בבית היא סבה גדולה שיתקיים בבעלה והגית בו יומם ולילה ובזה וישב על הבא"ר ה' הנז' מה שאמרו רז"ל כל השרוי בלא אשה שרוי בלא תורה דכתיב האם עזרתי בי ותושיה נדחה ממני ע"כ יעו"ש:

ואל זה אביט לפרש כוונת מדרש ילקוט הובא לה' הנז' בסדר הנז' דרוש ב' איתא בילקוט רות דף קס"א וז"ל כל הנושא אשה כשרה כאלו קיים כל התורה כולה מאלף ועד תיו ועליו הוא אומר אשתך כגפן פוריה וכו' ואין הדור נגאלין אלא בשכר נשים צדקניות שיש בדור שנאמר זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל אין כתיב כאן אלא לבית ישראל אלו הנשים ע"כ יעו"ש ולכאוורא קשה האיך יעלה על הדעת דהנושא אשה כשרה כאלו קיים כל התורה כולה וכו' דהא כל עצמה היא פטורה מתלמוד תורה ואיך ע"י נחשב לבעלה כאלו קיים כל התורה כולה וכולי דיה להפקיע את עצמה אמנם לפי האמור אתי שפיר דכיון דהבעל צריך לשים דרך פעמיו אנה ואנה להכין טרף לביתו ואינו יכול ללמוד תורה לקיים מקרא שכתוב והגית בו יומם ולילה אבל בזו שבניו קורים ושונים והוא מפרנסם מעלה עליו הכתיב כאלו הוגה בתורה יומם ולילה ולדבר זה דווקא האשה היא סיבה גדולה שהיא תמיד בבית ומשגחת על בניה שילמדו תורה הו"ל כיששכר וזבולון משום דע"י מתקיים כל התורה ומתקיים בו שפיר והגית בו יומם ולילה ומש"ה אמר רב אחא כל הנושא אשה כשרה כאלו קיים כל התורה כולה וכו' דמסתמא כיון שהיא כשרה משגחת על בניה ללמוד משו"ה דין גרמא שנחשב לבעלה כאלו קיים כל התורה כולה כי הוא הולך אנה ואנה כדי לפרנס בניו ובצל החכמה בצל הכסף ע"ד שמח זבולון וכו' כאמור:

באופן דהאשה עם בעלה כמו המחזיק ביד הת"ח וכבר כתבו המפרשים ז"ל דכמו הת"ח העוסק בתורה שהיא תבלין ליצה"ר ומתגבר על יצרו כן המחזיק מה שלומד הת"ח נעשית לו תבלין ג"כ ומתגבר על יצרו ובזה וישב על הבאר ה' תהלה לדוד ז"ל כו"ה בתהלים מכין הרים בכחו נאזר בגבורה דהיינו דהמחזיק מכין טרף להרים שהוא הת"ח נאזר ג"כ הוא בגבורה מיצה"ר דאיזהו גבור הכובש את יצרו יעו"ש א"כ גם הבעל ע"י שאשתו משגחת על בניה ללמוד תורה הגם שהוא הולך לדרך פעמיו להכין טרף לביתו מה שלומדין בניו נעשית לו תבלין ליצה"ר ומתגבר על יצרו:

ובזה אפשר לפרש כוונת שהע"ה אשת חיל מי ימצא וכולי בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה ע"כ ואיידי דמלתא זוטרתא דלא אירכס הביא תוך הדברים הנה ר"ת של אשת חיל מי ימצא אחים יטמין ברמ"ז לפי מ"ש רז"ל הרוצה לישא אשה יבדוק באחיה ומשו"ה רמז לנו פר"ת אחים לרמוז אל האמור משום דרוב בנים דומים לאחי אמם ולבוא אל כוונת הפ' צריך עוד להקדים מ"ש רז"ל דליבא בכיסא תליא אבד כיסא אבד ליבא ע"כ ועוד איתא בש"ס א"ר חלבו לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו שאין הברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו שנ' ולאברם היטב בעבורה והיינו דאמר רבא לבני מחוזא אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו והביאו ה' מדבר קדמות ז"ל מע' נו"ן אות י"ג וכתב הרב ז"ל וז"ל ואפשר דהטעם דאיש ואשה שזכו שם יה ביניהם ונמצא דע"י צירוף אשתו גורם יחוד עליון ומשם ישתלשל כי שם צוה ה' את הברכה וכתב ה' זרע ברך ח"ג דף ל"ד ע"ב על ברכות משם השל"ה דשפלות והרמת ראש הת"ח הכל תלוי בשביל האשה דאם יש לו אשה טובה זוכה לעושר ויש לו הרמת ראש ואם לאו להפך ע"כ יעו"ש ומעתה שלמה המלך ע"ה משבח אשת חיל ואמר מי ימצא וטעמא טעים יען כי בטח בה לב בעלה שיהא לבו נכון ובטוח מטעם שושלל לא יחסר כי בעבורה זוכה לעושר דכיון דזכה לאשת חיל אז שם יה בינהם ומשם ישתלשל השפע כמ"ש הרב ומאז לא יאמר אבד כיסא אבד ליבא ומשו"ה דייק שלמה הע"ה בטח בה לב דייקא ואמר עוד גמלתהו טוב ולא רע דכיון שהיא אשת חיל אז בוודאי משגחת על בניה ללמוד תורה ונחשב לבעלה כאלו קיים והגית בו יומם ולילה וזהו גמלתהו טוב היא התורה הנקראת טוב כמ"ש כי לקח טוב וכו' וממילא והיתה הרוחה ג"כ ולא רע דהיינו שלא ישלוט בו יצה"ר דהתורה של בניו שלומדים היא תבלין ליצה"ר ומתגבר על יצרו כמו המחזיק ביד הת"ח כאמור:

ולמשך זו נלע"ד לפרש כוונת המשך הפסוקי' בתהלים יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך בניך כשתילי זתים סביב לשלחנך וחו"מ אפ' לפרש בהקדים מ"ש ז"ל דצריך האדם בשעת הזיווג לפנות דעתו על אשתו דווקא ולא יהרהר על אשה אחרת דאז נפקי מיניה בני מעלי וידוע ג"כ דהאשה נקראת שלחן ומעתה קום קרא אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך כלומר הגם דאשתך צנועה ויושבת בירכתי ביתך עכ"ז אם תרצה שבניך יהיו כשתילי זיתים שלא יהיה בהם שום פיסול כמ"ש רש"י ז"ל שם סביב לשלחנך דהיינו שיהיה הסובב שלך ודעתך בשעת הזיווג לשלחנך דהיא אשתך דווקא ולא תהרהר באשה אחרת ואז יהיו בניך בני מעלי כשתילי זיתים אמנם לפיה"א א"ש יגיע כפיך כי תאכל דהיינו הגם שאתה נהנה מיגיע כפיך שתלך אנה ואנה להכין טרף לביתך ואינך לומד תורה עכ"ז אשריך וטוב לך וכמו שדרשו בש"ס אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב וכ"ת מהיכן יבוא לו הקושר הזה מאחר שאיני לומד תורה לזה אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך וכיון שהיא תמיד בבית ומשגחת על בניה תמיד ללמוד תורה וזה שסיים בניך כשתילי זיתים סביב לשלחנך משו"ה זוכה בזה ובבא כאמור:

אמנם יש להבין במאי דאמר כל הנושא אשה כשרה כאלו קיים כל התירה כולה מאלה ועד תי"ו דכיון דאמר כאלו קיים כל התירה כולה מאי מאלף ועד תי"ו דקאמר ונלע"ד לפרש בהקדי' מש"ה שער המלך ז"ל ח"ב פ"א וז"ל ועיין בהקדמת הזוהר כשנכנסו האותיות לפני הקב"ה וכל אות היה רוצה שיברא בו הקב"ה את העולם ונתן הקב"ה לכל אות תשובה ולאותיות ח' ט' השיב הקב"ה לפי שכשמתקרבים נעשו ח"ט ועוד המתיק לך שכל כ"כ האותיות המה זוג זוג א"ב ג"ד וכן כולם והמה דכורין וניקבין וכשאנו חוטאים ופוגמים בהאותיות הקדושים ועושים פירוד כב יכול בין הדבקי' מתחברי' כשאינו בן זוגו ואות ח' הוא בן זוגו של אות ז' ואות יו"ד בן זוגו של אות ט' וגרם החטא שנתחברו אות ח' עם אות ט' ונשארו אות יו"ד ואות ז' בלא זיגם ולכן קבעו התענית של הח"ט בי"ז בתמוז וסיים הרב ועיין בח"א שער ה' פרק יו"ד בסדר אשמנו וז"ל שם מ"ש דהכ"ב אותיות הקדושים אשר המה שורש כל התורה והמה האורות שברא בהם הקב"ה שמים וארץ והמה כמו איברי האדם שהאדם הוא איברים אבר על אבר והוא חד גופא כמו כן המה כל הכ"ב האותיות מתחברין זל"ז ומי שפוגם באות אחת כמי שפגם בכל האותיות וכמובא בזוהר בהרבה מקומות ועיין בפ' תולדות דף קל"ד ע"ב וז"ל כמא דב"נ איהו אתפליג שייפין וכלהו קיימין דרגין על דרגין מתקנין אלין על אלין וכולהו חד גופא וכו' כגוונא דאורייתא דהא אורייתא כולה שייפין ופרקין וקיימין אלין על אלין וכד מתתקנין כולהו אתעבידו חד גופא נמצא שכל האותיות מחוברים ומתאחדים יחד זב"ז והנשמות של ישראל מתלבשין באותיות של הכ"ב אותיות הקדושים המאירים להם וע"ז אמר דוד עשה עמי אות לטובה וכשאדם פוגם באות אחד המאיר לו אז נשאר ערום ערטלאי מכל וכל ע"כ יעוש"ב והשתא אמינא לע"ד אם אפשר דזהו שכוון רב אחא באומרו דכל הנושא אשה כשרה כאלו קיים כל התורה כילה מאל"ף ועד תי"ו יען כיון דנשא אשה כשרה שהיא בת זוגו וזכו להיות חד גופא ממש ואין חטא בינהם כלל ע"י שמשגחת על בניה ללמוד התורה דאז בעלה ינצל מיצה"ר דנעשית לו התורה תבלין וגם מצילתו מן החטא אזי הכ"ב האותיות מתחברים זל"ז והיו לאחדים זוג זוג בסוד דכורין ונוקבין וגם התורה אתעבידא חד גופא הגם שהיא כולה שייפין ופרקין וקיימין אלין על אלין כד מתקנין כולהו אתעבידו חד גופא ומשו"ה אמר רב אחא כאלו קיים כל התירה כולה מאלף ועד תי"ו דכיון דאין חטא ביניהם כלל אז מתלבשים הנשמו' באותיות של הכ"ב אותיות הקדושים המאירים להם ועושה כולא חד גופא ממש כנז'.

ועפי"ז אפשר לפרש כוונת מקרא קדש מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה' רק הן קדם נקדי' מ"ש במד' הובא למפרשי' ז"ל למה לא נאמר ביום ב' כי טוב שבו נבראו המלאכי' שלא יטעו הבריו' לומר שיתוף במעשה בראשית לפיכך לא נאמר בו ביום ב' כי טוב להודיע שאין טוב אלא באחד ואין שני לנגדו ע"כ וכבר דרשו רז"ל ע"פ אעשה לו עזר כנגדו זכה עזר לא זכה כנגדו וא"כ מצא אשה שהיא בת זוגו והיו לאחדים יחדיו ידובקו והיו לבשר אחד אז והיתה הרוחה מצא טוב ויפק רצון בינהם וזה למדנו מה' דהיינו דמצינו דבבריאת העולם ביום ב' לא נאמר בו כי טוב משום דבו נבראו המלאכי' להודיע שאין טוב אלא באחד ואין שני לנגדו א"כ גם בלקיחת האשה דזכה להיות לו עזר והיו בשר אחד אז יתואר עליו טוב וזהו מצא טוב:

גם למשך זה אמינא לענ"ד מה שאמרו בש"ס איש ואשה שזכו שם יה ביניהם ע"כ ופשוטן של דברים משום דיו"ד באיש והי"א בהאשה וזהו שם יה בינהם אמנם לפיה"א למעלה א"ש אם אפשר דכיון דזכו להיות חד גופא ואין חטא ביניהם כלל אזי כל הכ"ב אותיות המה זוג זוג א"ב ג"ד ה"ו וכן כולם בסוד דכורן וניקבין וא"כ אות ח' הוא בן זוגו של אות ז' ואות יוד הוא בן זוגו של אות טי"ת ומשו"ה איש ואשה שזכו ונעשו גופא שלים ואין פירוד ביניהם דאז אין חטא בינהם כלל מהשתא כל הכ"ב אותיות המה זוג זוג ואז אות ח' הוא בן זוגו של אות ז' שהיא בגי' יה ועל כן אמר שם יה ביניהם משא"כ אם יש פירוד ביניהם ואז חטא בניהם אז גורם החטא לפגום בהאותיות הקדושים ונעשה פירוד כביכול בין הדבקים ומתחברין בשאינו בן זוגו וגרם החטא שיתחברו אות ח' עם אות ט' ונשארו אות יו"ד ואות ז' בלא זוגם דמהאי טעמא קבעו התענית של הח"ט בי"ז בתמוז כמדובר:

תו אמינא דמה שפסק מור"ם ז"ל בש"ע דביום ר"ה אין לאכול אגוזים משום דאגוז בגימט' ח"ט לחד טעמא לכאורא קשה דאם משום דהוא בגימט' ח"ט למה דווקא בראש השנה גם בשאר ימות השנה אין לאכול אגוזים משום דהם בגימט' ח"ט וכי בשאר ימות השנה לא אכפת לן על החטא אמנם לפי האמור א"ש דכיון דביום ר"ה הוא יום בריאת העולם וכשרצה הקב"ה לברוא העולם נכנסו כל האותיות לפניו וכל אות היה רוצה שיברא בו הקב"ה את העולם ונתן הקב"ה לכל אות תשובה ולאותיות ח"ט השיב הקב"ה לפי כשמתקרבים נעשו ח"ט וא"כ מאחר דהקב"ה לא רצה לברוא את העולם באות ח"ט משום כשמתקרבים נעשו ח"ט משו"ה ביום ר"ה שהוא יום בריאת העולם גם אנחנו מתרחקים מהדבר הגורם שיתקרבו אות ח' ואות ט' שלא יהיו נעשים ח"ט כמו שהשיבם הקב"ה ולא רצה לברוא בהם העולם ושפיר פסק מור"ם ז"ל שלא לאכול אגוז משום שאגוז בגימט' ח"ט וכשם שהקב"ה ריחק אותם ולא רצה לברוא בהם את העולם לפי כשמתקרבים נעשו ח"ט גם אנחנו ביום ר"ה יום בריאת העולם מתרחקים מן הדבר הגורם שיתקרבו אות ח' ואות ט':

עוד אני מדבר מ"ש רב אחא כל הנושא אשה כשרה כאלו קיים כל וכו' וגם מה שסמך להאי דרשא דרשא אחריתי ואין הדורות נגאלים אלא בשכר נשים צדקניות וכו' ועיין לה' ידיד ה' הנז' מה שפירש ולע"ד יראה לפרש בהקדים מה דאיתא בש"ס דבתרא פ"א אמר רב אחא שקולה צדקה כנגד כל המצות שנאמר והעמדנו עלינו מצות וכולי מצוה אין כתיב כאן אלא מצות וכולי עוד איתא בש"ס דתענית דף כ"ג בההוא עובדא דאבא חלקיה דבכלל השאלות דבעו מיניה רבנן שאול שאלו ליה מאי טעמא קדים סליק ענני מהך זויתא דהוות קיימא דביתהו דמר לעננא דידיה משום דאתתא שכיחא בביתא כל יומא וכי מצטריך עניא מדי אזלא ויהבא ועוד דמקרבא הנייתה שדבר אכילה היא נותנת לעני והיא בלא טירח ממה שהיתה נותנת מעות ויטרח העני עד שיקנה ע"ש בפירש"י ז"ל נמצא דבשביל שני טעמים מעלתה של אשה גדולה בענין הצדקה יותר מן האיש אי משום שיושבת בביתא והיא מזומנת ליתן לו אי נמי משום דמה שנותן לו מקרבא הנייתה משא"כ האיש ע"כ יעו"ש ובזה נלע"ד לפרש כו"ה האמור למענה יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך בניך כשתילי זיתים סביב לשלחנך רק נקדים עוד מ"ש המפ' ז"ל דהאשה שניתנת הצדקה יולדת זכרים ואתנח סימנא אשה כי תזריע וילדה זכר דהיינו אם תעשה צדקה כמאמר הכתוב זרעו לכם לצדקה אז וילדה זכר עוד נקדים מ"ש ה' וילקט יוסף ז"ל מערכת צד"י אות ו' צדקה היא סגולה גדולה ומועלת מאד להנצל מהרהורי ניאוף אך עכ"פ אסור לסמוך ע"ז ולהיות מעורב עם הנשום ולהרבות שיחה עמהם ח"ו רק שאינו מזיק לו כ"כ ובזה וישב על הבאר הוא הר' הנז' מאמרם ז"ל בבתרא כל הרגיל בצדקה הויין ליה בנים בעלי חכמה וידוע שמי שיש לו הרהורי ניאוף הוא שותה בכוס זה ונותן עיניו בכוס אחר ומזה כל פריצי הדור וטפשים באו וזהו אומרו כל הרגיל בצדקה וסגולת הצדקה היא להנצל מהרהורי ניאוף ובזה מכוין כוונתו ומקדש עצמו וממילא הויין ליה בנים בעלי חכמה ע"כ יעו"ש ומעתה קום קרא יגיע כפיך כי תאכל דהיינו מיגיע כפיך מה שאתה מבשל ומייגע עצמך מן אכילתך תאכל ממנו לעניים אז אשריך בעוה"ז דאוכל הפירות בעוה"ז והקרן קיימת לך וטוב לך לעוה"ב כנודע כמה גדולה מעלת הצדקה והפסוק מקשי דלכאורא איך יתכן דיכול לעשות צדקה בענין הזה דהא הוא לא שכיח בביתא בכל עת וגם אינו נותן כ"א זוזא ולא מקרבה הנייתה לז"א ויהי כמשיב אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך שהיא צנועה ותמיד היא בביתה ומשגחת תמיד על העני שיבוא אצלה וגם נותנת לו מדי דמקרבא הנייתה דהיינו ריפתא ומזה ג"כ והיתה הרוחה בניך דהיינו שתזכה לבנים זכרים מכח צדקה כאמור ועוד כשתילי זיתים דהיינו דע"י הצדקה תנצל מהרהורי ניאוף ולא תתן עיניך בכוס אחר ומאז לא יהיה בבניך שום פיסול כמ"ש רש"י ז"ל מה זיתים אין להם הרכבה כך אין בבניך שום פיסול ויהיו סביב לשלחנך וכמו שפירש הרד"ק ז"ל סביב לשלחנך שלא יהיו משולחי' זוללים וסובאים אלא לא יאכלו ולא ישתו אלא על שלחנך ויהיו בניך בעלי חכמה ואומרים דברי תורה על שולחנך:

ועפי"ז אפשר לפרש ג"כ כוונת מקרא קדש בתהלים הזורעים בדמעה ברנה יקצרו הלוך ילך ובכה נשא משך הזרע בא יבוא ברנה נושא אלמותיו ע"כ וכה תפרשו הזורעים בדמעה דהיינו שבעת הזיווג הזרע שיוציא ממנו הוא בדמעה דהיינו בתערובת ששותה בכוס זה ונותן עיניו בכוס אחר ברנה יקצרו כלומר דבעת הקצירה שהיא הלידה ברנה יקצרו אמנם הלך ילך כשהבן הלך ילך וגדל אז ובכה אביו עליו משום שיהיה מן פריצי הדור וטפש כאמור אמנם מי שהוא נושא משך הזרע דהיינו שממשיך ומוליך מעליו בעת הזרע כל הרהורי ניאוף ומקדש עצמו במותר לו אזי והיתה הרוחה בא יבא ברנה לזה העולם ויהיה בעל חכמה ויראת שמים ומסגל מצות ומע"ט ומוליכם עמו לעוה"ב וזה נושא אלומתיו חבילות חבילות של מצות נושא אותם אל עוה"ב עמו:

ודרך אגב נלע"ד לפרש מה שדרשו רז"ל כבד ה' מהונך אל תקרי מהונך אלא מגרונך ועיין לה' לחמי תודה ז"ל שפירש דהיינו שיתן לעני מה שמכניס בתוך גרונו דהוא דבר אכילה אמנם נלע"ד כלפי מה שאמרו בש"ס הנותן לעני מתברך בשש והמפייסו מתברך בי"א ולזה דרשו כבד ה' מהונך אל תקרי מהונך אלא מגרונך דהיינו מלבד מה שנותן לעני צריך ג"כ לפייסו בדברים שיוצאים מתוך גרונו וזהו מגרונך:

מעתה נשובה ליישב מאמרנו כל הנושא אשה וכו' אך עוד נקדים מה שאיתא במד' הובא לה' פר' דרכים ז"ל דרך צדקה דרש ר' לוי מאי דכתיב מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה זה הדור בלבושו וכו' אני מדבר בצדקה רב להושיע לעתיד לבא כשיבוא הקב"ה לכלות את האומות מן העולם באים כל השרים של מעלה ואומרים לפני הקב"ה כלום יש לפניך משוא פנים מה נשתנו אלו מאלו הללו שופכי וכו' הללו מגדלי וכו' הללו מגלי עריות וכו' הללו עוע"ז וכו' אומר הקב"ה למיכאל סניגורן של ישראל החזיר להם תשובה באותה שעה וכו' משתתק שנ' בעת ההיא יעמוד מיכאל שרכם ואין עמידה אלא שתיקה אמר הקב"ה למיכאל נשתתקת אני מדבר שנ' אני מדבר באיזה זכות אני גואלם בשביל הצדקה שהיו עושים אלו עם אלו שאלמלא הצדקה לא יתקיימו שמים וארץ הוי אני מדבר בצדקה רב להושיע ע"כ יעו"ש עוד איתא בש"ס דבתרא פ"א תניא ר"י אומר גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה שנ' כה אמר ה' שמר משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות וכתיב ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה ע"כ:

ובזה אפשר לפרש כוונת הכתוב שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי עזרי מעם ה' עשה שמים וארץ ואיתא במד' אשא עיני אל ההרים זו מלך המשיח שנ' מה נאוו על ההרים רגלי מבשר ע"כ הובא לה' ע"ד ז"ל בית המלך חדר ב' אות קל"ב יעו"ש מה שפירש בו ולפ"ד א"ש אשא עיני אל ההרים זו מלך המשיח והפסוק מתמה מאין יבא עזרי באיזה זכות יהיה לי עזר שיבוא מלך המשיח לזה ויהי כמשיב עזרי היא האשה שנקראת עזר מעם ה' דהיינו שהיא מעם ה' כי מה' אשה לאיש ובידו מזווג זווגים והיינו אם מטעם דהאשה היא תמיד בביתה ומשגחת על בניה ללמוד תורה ומסיבת זה מעלה על בעלה כאלו קיים והגית בו יומם ולילה כאמור למעלה וכבר אמרו רז"ל דבזכות התורה יבוא הגואל וזה שסיים הפסוק עושה שמים וארץ דהיינו דמכח התורה הקב"ה עושה שמים וארץ כמאמר הכתוב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי ומכח זכות זה התורה יבוא מלך המשיח או לאידך גיסא דמסיבת האשה שנקראת עזר כאמור שהיא תמיד בביתה כל יומא וכי מצטרך ענייא מדי אזלא ויהבא ועוד דמקרבא הנייתה שדבר אכילה היא נותנת לעני בלא טורח ושאלמלא צדקה לא נתקיימו שמים וארץ וכמו שסיים הפסוק עזרי מעם ה' עשה שמים וארץ דמסיבת הצדקה מתקיימי' שמים וארץ ומאחר דעיקר הצדקה היא ע"י האשה מש"ה אמר המד' אשא עיני אל ההרים זה מלך המשיח וכ"ת מאין יבא עזרי שיבא מלך המשיח לז"א עזרי שהיא האשה מעם ה' כי מה' אשה לאיש כי ע"י יתקיימו שמים וארץ כי מעלתה בצדקה יותר מהאיש ובזכות הצדקה יתגלה המשיח כאמור:

ולמשך זו נלע"ד לפרש כוונת הפסוק מכין הרים בכחו נאזר בגבורה ואיתא במד' הובא לה' פ"ד ז"ל דרך ענוים משם מהר"ש יפה ז"ל וז"ל נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים עתיד הקב"ה להביא הר תבור וכרמל וסיני ובינה עליהם ביהמ"ק שנא' נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ההרים שהיו כבר ע"כ עוד אמרו רז"ל כלו כל הקצים ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומע"ט וכבר אמרו ז"ל איזה הוא גבור הכובש את יצרו וזהו מכין הרים בכחו דהיינו שהקב"ה בכחו יביא ההרים שהם תבור וכרמל וסיני ומכין עליהם בית המקדש כמאמר הכתוב נכון יהיה הר וכו' ואימתי יהיה זה נאזר בגבורה דהיינו שכל אחד מישראל ישוב בתשובה ומתגבר על יצרו וזהו נאזר בגבורה שיתאזר בגבורה על יצרו וישוב בתשובה ויעשה מע"ט ומאז הקב"ה יבנה בהמ"ק על ההרים כנז':

ואל זה אביט לפרש כוונת רז"ל שאמרו אין בן דוד בא עד שתכלה פרוטה מן הכיס ולכאוורא למה תלו הדבר עד שתכלה פרוטה מהכיס למאי נפקא מינה אם כלתה פרוטה או לאו ועוד מלת מהכיס היא יתור נפיש היה די לומר עד שתכלה פרוטה וכי לא ידעינן דהפרוטה היא בכיס ומאי נפקא מינה אם הפרוטה היא בכיס או במקום אחר ולפי האמור א"ש אך נקדים עוד מ"ש ז"ל יאה עניותא לישראל כוורדא סומקא בגו סוסתא חיוורתא והטעם הוא דע"י העניות יתנו לב לשוב בתשובה ויעשו מע"ט ונודע דאין השם שלם והכסא שלם עד שימחה זכרו של עמלק כמאמר הכתוב כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק וכו' ומעתה זהו הכוונה אין בן דוד בא עד שתכלה פרוטה והיו עניים ומהשתא יתנו לב לשוב בתשובה ומע"ט וכבר כתבנו כלו כל הקצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומע"ט ואל יחשוב אדם שעיקר הגאולה הוא להנאתנו להיות נחים מעול שעבוד מלכיות וכדומה אלא העיקר הוא משום דאין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זכרו של עמלק כי יד על כס יה וזהו אומרו מהכי"ס תמן כ"ס י"ה יטמין ברמז דעיקר הקיווי והצפוי של הגאולה הוא כדי להיות השם שלם והכסא שלם וזה הוא בידינו לשוב בתשובה ומע"ט ומשו"ה אין בן דוד בא עד שתכלה פרוטה דאז יחנו לב לעשות תשובה ומע"ט והכל הוא בשביל מהכי"ס דהיינו כ"ס י"ה כאמור:

ומעתה אקומה נא לבאר כוונת רב אחא דאמר כל הנושא אשה כשרה כאלו קיים כל התורה וכו' וכבר השביח השביח שהע"ה האשת חיל כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון וזהו אומרו כל הנושא אשה כשרה אז היא תמיד בביתה ושכיחא בכל יום וכי מצטרך עניא מדי אזלא ויהבה וגם מיקרבא הנייתה שנותנת לו דבר אכילה ולא תטריח העני ומאחר שיש לה ב' מעלות הללו ששכיחא בביתה בכל יום והיא מזומנת ליתן לעני תמיד וגם מדי דאכילה דהוא בלא טורח א"כ ע"י הצדקה הזאת המועלת היא שקולה נגד כל המצות כאמור ומשו"ה אמר כאלו קיים כל התורה כולה ויתישב שפיר הלשון שאמר כאלו קיים כל התורה ולא אמר כאלו עסק בתורה או למד בתורה אלא קיים לרמוז דע"י קיום הצדקה של האשה הכשרה שהיא מועלת יותר מן האיש נחשב לו כאלו קיים כל התורה כולה ומעתה שפיר סמך דרשא אחריתי אין הדורות נגאלים אלא בזכות נשים צדקניות משום דאין הגאולה באה אלא בצדקה כאמור וכיון דעיקר הצדקה המועלת היא ע"י האשה הכשרה ומשו"ה אין הדורות נגאלים אלא בזכות נשים צדקניות:

ולקוטב האמור אפשר לפרש כוונת הפסוק כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון וסמיך ליה לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים וחו"מ נלע"ד לפרש כמ"ש המפ' ז"ל ע"פ ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים וכו' במאה אמר שנה ובעשרים ג"כ אמר שנה אבל בשבע שהוא המספר המועט אמר שנים לשון רבים ללמוד מדת הענוה דמאן דאיהו רב איהו זעיר ומאן דאיהו זעיר איהו רב וכבר גלוי וידוע מעלת העניו באמת שנעשה מרכבה לשכינה ומעבירין לו על כל פשעיו ואין סט"א שולט בו ורבו מעלות העניו באמת לאין מספר עיין להמפרשים ז"ל וזהו אומרו לא תירא לביתה משלג משל"ג נוטריקון מדינה של גיהנם דהיינו שלא תכנס לגיהנם ותטמא יהיב יען כי כל ביתה לבוש שנים במדת הענוה שלמדה ממלת שנים הכתובה אצל חיי שרה כאמור ומאחר שיש לו מדת הענוה אז נכון לבו בטוח שלא יעשה שום חטא כו"ע משום דנעשה מרכבה לשכינה ואין סט"א שולט בו ומעבירין לו על פשעיו משו"ה לא יכנס לגיהנם אמנם לפי האמור ומונח לדרכנו א"ש כפה פרשה לעני וכולי דהיינו דנותנת לעני צדקה והיא צדקה מעולית כדאמרן לעילא משו"ה סמיך ליה לא תירא לביתה משלג דהיינו מדינה של גיהנם וטעמא טעים משום דכל ביתה לבוש צדקה מלשון וילבש צדקה כשריון וכולי וכיון דנותנת צדקה מעולית דשכיחא בביתה בכל יום וגם נותנת ריפתא דבר שאין בו טורח א"כ יש ב' מעלות טובות מה שאין באיש וזהו לבוש שנים קרי ביה ב' א"כ ע"י הצדקה ניצולת מגיהנם כנודע ויתישב שפיר מה שאמר כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון כפל הענין לרמוז על ב' המעלות שיש באשה יותר מהאיש כנז'.

היוצא לנו דשני דברים הגורמים ומקרבים ביאת המשיח והם התורה והצדקה מישך שייכי בנשים הכשרים דפ"י שהיא שכיחא בביתה ומשגחת על בניה ללמוד תורה ונחשב לבעלה כאלו מקיים והגית בו יומם ולילה וגם מצות צדקה ג"כ ע"י שהיא שכיחא בכל יום בביתה מקיימת צדקה המועלת בב' דברים יותר מהאיש כאמור ובזה אפשר לפרש מקרא קדש ישמח הר ציון תגלנה בנות יאודה וכה תפרשו ישמח אותיות משיח דהיינו כשיבוא משיח בהר ציון אז תגלנה בנות משום דמסיבתם בא המשיח:

ובלכתך בדרך הנה מקום אתי לפרש כוונת הש"ס בברכות דף י"ז ת"ר גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מהאנשים שנ' נשים שאננות קומנה שמענה קולי בנות בוטחות האזנה אמרתי א"ל רב לרבי חייא נשים במאי זכיין באקרויי בנייהו לבי כניסתא ובאתנויי גברייהו בי רבנן ומנטרן לגברייהו עד דאתו מבי רבנן ע"כ ועיין להמפרשים ז"ל מה שפי' אמנם לפ"ד יתכן שפיר והיינו מדקרי להו שאננות ובוטחות משם באר"ה שאננות בביתם תמיד ואפ"ה בעת מתן תורה מצינו דהתחיל בנשים תחלה שנ' כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים ומביא ראיה מפסוק האזנה אמרתי וגם בוטחות משום דכיון שהם בביתם תמיד בכל יום מקיימות מצות צדקה המועלת בב' דברים יותר מהאיש כמ"ש ויש להם הבטחה גדולה לעוה"ב בשביל הצדקה יען דעבירה מכבה מצוה אבל מצות הצדקה אין עבירה מכבה אותה כמאמר הכתוב וצדקתו עומדת לעד וא"כ אין לך הבטחה גדולה מזה שבטוחה שמצות צדקה אין עבירה מכבה אותה ועי"ז מקשי רב לר"ח נשים במאי זכיין על הצד שאמר שהם שאננות משו"ה גדולה הבטחה של הנשים יותר מהאנשים במאי זכיין ע"ז השיבו באקרויי בנייהו לבי כנישתא וכו' דהיינו כיון שהיא תמיד בביתה ומשגחת על בניה ללמוד תורה נחשב לבעלה כאלו הוגה בתורה יומם ולילה מש"ה בעת מ"ת אמר מתחלה לנשים כה תאמר לבית יעקב והיא תשובה לשאלה במאי זכיין שר"ל למה זכו לכל הכבוד הזה במ"ת דלא התחיל הכתוב כ"א בנשים כנז"ל מכיון שע"י מתקיים והגית בו יומם ולילה ומשו"ה גדולה הבטחתן להיות היא תחלה בציווי התורה וכאמור.

גם אופן אחר במעלת הנשים הכשרות במה שאמר הש"ס ובאתנויי גברייהו בי רבנן ומנטרן לגברייהו עד דאתו מבי רבנן ופי' רש"י ז"ל בי רבנן בהמ"ד ששם שונים משנה ותלמוד ומנטרן לגברייהו ממתינות לבעליהן ונותנות להם רשות ללכת ללמוד תורה בעיר אחרת יעו"ש א"כ גם הנשים הם הגורמות לבעליהן ללמוד תורה ומשום זה זוכים לעוה"ב ובזה שפר קדמי לפרש כוונת מ"ק יששכר חמר גרם רובץ בין המשפתי' וירא מנחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבל ויהי למס עבד ע"כ וכה תפרשו יששכר יש שכר השכר הוא יש שהוא ש"י עולמות כדאיתא בש"ס עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שנ' להנחיל אהבי יש וכו' ועיקר שכר העולמות היש אינו מצד מל"ת שהם בשב ואל תעשה אלא מצד מצות עשה שהם בקום עשה שהם רמ"ח מצות וזהו שאמר הכתוב חמ"ר הם אותיות רמ"ח לומר לך דהי"ש דמעלת הנשים הוא יותר מהאנשים והוא דהנשים הם עולמות הם מצד רמ"ח מ"ע וע"ז מתמה הפסוק בביתם תמיד ואין הולכי' אנה ואנה כמו האנשים שהולכים אנה ואנה להביא טרף לביתם אלא הם גרם היא האשה שנקראת עצם כמאמר הכתוב עצם מעצמי במאי זכיה הא היא פטורה במ"ע שהזמן גרמא לזה ויהי כמשיב רובץ בין המשפתים דהיינו במה שגורמת לבעלה להיות רובץ בין המשפתי' להיות עסוק בתורה בשפתים ויש לו מנחה מצד צרכי ביתו שהיא מכנת ומזמנת לו כל מה הצריך לו וזהו שסיים הפסוק וירא מנחה כי טוב דהיינו וירא בעלה מנחה ושקט ושאנן מצרכי ביתו והוא עוסק בתורה וזהו כי טוב אין טוב אלא תורה וא"כ מכח זה תזכה האשה לעוה"ב וזהו ואת הארץ היא ארץ העליונה כי נעמה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו ומאחר שכן צריך האדם להיות עוסק בתורה ובמצות כדי לזכות הוא ובת זוגו וזהו שסיים הפסוק ויט שכמו לסבל עולה של תורה ויהי למס עובד עבודה זו תפלה ומצות שהם בקום עשה כמדובר וכבר יש לי בזה הפסוק ציצים ופרחים הלוא הם כתובים על הסדר בספרי הקטן דבק טוב ודרך אגב אפשר לפרש כוונת המסרה הובאה לה' ח"א ז"ל לפתח חטאת רובץ רובץ תחת משאו רובץ בין המשפתים יע"ש מה שפי' ה' הנז' בסדר משפטים וכה תפרשה לפתח חטאת רובץ הוא היצה"ר דמשעה שנולד נכנס באדם ולכאוורא במה אוכל לו לזה אמרה המסרה רובץ תחת משאו דהיינו שיהיה תחת משא של תורה לשאת ולתת בתורה ובזה נעשית לו התורה תבלין ויוכל לו ודרך אגב השמיענו בעל המסרה דעיקר לימוד התורה הוא שיוציא בפיו כמו שאמרו בש"ס דעירובין דף נ"ד ע"ב כי חיים הם למוצאיהם אל תקרי למוצאיהם אלא למוצאיהם בפה יע"ש וזהז שסיימה המסרה רובץ בין המשפתים דהיינו שעיקר מה שיהיה רובץ ללמוד תורה היא בין המשפתים שיוצא הדברים בין השפתים כאמור:

ולמשך זו נלע"ד לפרש כוונת הש"ס שם אמר ליה שמואל לרב יאודה שיננא חטוף אכול חטוף אישתי דעלמא דאזלינן מיניה לבי הלולא דמי ופירש"י ז"ל לבי הלולא דמי היום ישנו ולמחר איננו דומה לחופה שהולכת מהר ע"כ ולכאוורא אין הדעת סובלת שח"ו שמואל ידבר לרב יאודה כדברים האלה על עסקי אכילה ושתיה של עוה"ז אבל מלין לצד עילאה מלל וכוונתו שמזהיר לרב יאודה על עסק התורה והמצות שלא יתעצל ויתרשל ח"ו ולזה כיוון שיננא חטוף אכול חטוף אישתי דעסק התורה בשם אכילה ושתיה יקרא כמאמר הכתוב לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי ולזה מזהירו חטוף אכול וכו' אל תאמר כשאפנה אשנה אלא מהר ועסוק בתורה ומצות ואל תמתין עד למחר ונתן לו טעם יען דעלמא דאזלינן מיניה לבי הלולא דמי וכפירש"י ז"ל היום ישנו היום בעוה"ז יכול ללמוד ולסגל מע"ט ולמחר בעוה"ב איננו דכיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות ולכן אמר לו חטוף אכול וכו' כנז':

ועם האמור אפשר לענ"ד לפרש הכתוב לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו וכבר תמהו המפ' ז"ל דהלא הלב הוא במקום אחד כמו שהעידו חכמי הניתוח וא"כ איך אמר שלמה לב חכם לימינו וכו' עיין לה' עוללות הבציר ז"ל סדר ויחי ולפי האמור א"ש רק נקדים עוד מ"ש ה' זרע ברך ז"ל סדר מצורע דהעוה"ז באה לימין האדם ועוה"ב לשמאלו ע"ד מ"ש במד' פ' תזריע ע"פ אחור וקדם צרתני ע"ש ושפיר אמר שהע"ה לב חכם לימינו ר"ל מי שהוא חכם ויש לו דעת ומתבונן ונותן לבו להעיקר עשיית המצות הם בעוה"ז שהיא לימינו משום דכיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות ומי שטרח בע"ש ימצא מה שיאכל בשבת וכבר אמר התנא יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז יותר מכל חיי העוה"ב אמנם ולב כסיל לשמאלו שאינו נותן לבו כ"א לשמאלו שאומר דכשיבוא אל עוה"ב שהיא בשמאלו שם אעשה מה שמוטל עלי לעשות וכשבא לשם אינו יכול לעשות שום מצוה כו"ע ונמצא ריקם ריקם מג"ש ועיין במס' שבת דף קנ"ג מה שאמר שם הש"ס משל למלך שזימן את עבדיו לסעודה ולא קבע להם זמן יעו"ש:

אופן אחר לב חכם לימינו וכו' בהקדים חקירת המפ' ז"ל הובא' דבריהם לה' ע"ד ז"ל בית החכמה פ' ויחי ומקשים לדעת הלוא הלב הוא מובחר שבאברים ולמה מונח בשמאלו של אדם ומתרצים שויתי ה' לנגדי תמיד נמצא שהלב הוא נגד ימין של הקב"ה אך ה"מ כשהאדם הוא נגד הקב"ה ואז הלב הוא נגד ימין של הקב"ה ע"כ וכבר אמר התנא איזהו חכם הלומד מכל אדם ופי' הרע"ב הלומד אפי' מקטן ממנו ומוכרח שיש לו מדת הענוה ונודע דהעניו נעשה מרכבה לשכינה ויפה אמר שהע"ה לב חכם דהיינו מי שהוא חכם מוכרח שלומד אפי' מקטן ממנו ואז מוכרח דיש לו מדת הענוה ואז נעשה מרכבה לשכינה ואז נמצא לבו הוא נגד ימין של הקב"ה וזהו לב חכם לימינו חשוב כמו שמונח בימינו שהוא נגד ימין של הקב"ה אבל מי שהוא כסיל וגבה עינים ורחב לבב בודאי אינו נגד הקב"ה דהקב"ה אומר אין אני והוא יכולים לדור בעולם ואז הוי הלב בשמאלו במקום גרוע מונח:

ולמשך זה אפשר לענ"ד לפרש כו"ה אשרי העם שה' אלהיו ע"כ וכבר כתבנו דהמעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו וזהו אשרי העם הוא נוט' המעביר על מדותיו וכלומר אשריו המעביר על מדותיו דאז והיתה הרוחה שככה לו מלשון וחמת המלך שככה דהיינו מעבירין לו על כל פשעיו אשרי העם כמ"ש אשריו המעביר על מדותיו אז שה' אלהיו שנעשה מרכבה לשכינה וכמאמר הכתוב ג"כ אני את דכא ושפל רוח וכפל הענין כמאמר התנא מאד מאד הוי שפל רוח דבכל המדות ילך אחר המיצוע אמנם במדת הענוה צריך לילך אל קצה האחרון כמ"ש ז"ל ומשו"ה כפל הענין:

גם באלה חפצתי לפרש כו"ה אשרי הגוי אשר ה' אלהיו העם בחר לנחלה לו ע"כ וכתב ה' מדבר קדמות ז"ל מע' ע' אות ז' משם התנחומא לא בחר הקב"ה בישראל אלא דווקא בשביל הענוה ע"כ וזהו אשרי הגוי דהם ישראל שנקראים גוי אחד בארץ אשר ה' אלדיו דווקא וכמאמר הכתוב כי מי גוי אשר לו אלדים קרובים וכו' ויהיב טעמא העם שהוא מעביר על מדותיו ומש"ה בחר לנחלה לו ולא לאוה"ע:

ועפ"ז אפשר לפרש מד' הובא לה' בני יששכר ז"ל מאמרי חדש סיון מאמר ב' אית י"ב וז"ל עמד וימודד ארץ ארשב"י מדד הקב"ה את כל האומות ולא מצא אומה שהיתה ראויה לקבל התורה אלא ישראל וכו' מדד הקב"ה את כל ההרים ולא מצא הר שתנתן עליו התורה אלא הר סיני עכ"ל והקשה בו ה' הנז' הנה לא ידענו מה הרוחנו בזה שלא מצא הקב"ה הר וכו' וגם האיך ס"ד שלא מצא הקב"ה הר אחד ליתן עליו התורה הרי ודאי אם רוצה הקב"ה ליתן התורה על הר אחר מי מעכב עליו אלא כך עלה ברצונו ומי יבוא אחר המלך וכו' בשלמא על בחירה בישראל יותר מכל האומות יתכן שפיר כיון שמין האנושי הוא בעל בחירה הנה לא מצא הי"ת בכל מין האנושי אומה שיהיו ראויים בבחירתם לקבל התורה רק לישראל אבל ההרים דוממים הם ואין להם בחירה מה שייך לומר בהם לא מצא הקב"ה וכו' יעו"ש מה שפירש:

וחו"מ אפשר לפרשו בהקדים מ"ש ה' הנז' באות י"ג משם הרמ"ע ז"ל טעם שנבחר סיני שמספרו ששים ריבוא כזה יוד פעמים ס' הרי ת"ר נו"ן פעמים ת"ר הרי ל' אלפים י"פ ל' אלפים הרי ס' ריבוא עכד"ק (וספר הרמ"ע אמ"א כי לפ"ד חסר עוד שלוש מאות אלפים) ונלע"ד לישוב משום דמלת סיני הם אותיות כפולות בחשבון דסמ"ך במלוי היא חשבון ת"ך בהם ב' פעמים סמ"ך ויו"ד במלוי היא עשרים כפולה אות נו"ן הם ב' נונין ויו"ד אחרונה היא ג"כ כפולה כנז' א"כ מאחר שמלת סיני אותיותיו כפולים בחשבון כנז' ועולה בחשבונו ס"ר מש"ה לא נתנה תורה כ"א עליו דווקא שוב אחר זמן רב בא לידי ספר רוח יעקב ז"ל בסוף הדרוש ושחד על נקי לא לקח שכתב וז"ל וסיני של מטה כנגד סיני של מעלה שמספרו עולה ג"כ שלוש מאות אלף כנז' הרי לך שש מאות אלף נגד ישראל ונגד התורה וכו' יעו"ש עוד נקדים מ"ש המפ' ז"ל דהטעם דזכו ישראל בתורה ולא המלאכים משום דהתורה יש בה ששים ריבוא אותיות וישראל יש בהם ששים ריבוא וכל אחד מישראל אחוז באות אחד מן התורה וזה הטעם שנקראו שמן ישראל שר"ת שלו יש ששים ריבוא אותיות לתורה עיין לה' אהל יעקב ז"ל מס' ברכות בפ' הרואה משם ה' ח"ע ז"ל אופן קצ"ו יעו"ש וכלפי זה נלע"ד דמהאי טעמא גופיה לא שייכה התורה לאו"ה משום דישראל יש בהם ששים ריבוא והתורה יש בה ששים ריבוא אותיות וכל ישראל אחוז באות אחת מן התורה כאמור ומשו"ה לא שייכא לאו"ה כ"א לישראל דווקא ומהשתא ז"ש רשב"י מדד הקב"ה את כל האומות ולא מצא אומה שראויה לקבל התורה כ"א ישראל משום דישראל שמן מורה על התורה שיש בה ששים ריבוא אותיות וישראל יש בהם ששים ריבוא וכל אחד מישראל אחוז באות אחת מן התורה והם דווקא ראויים לקבל התורה ולא האו"ה והראיה לזה ג"כ פעל הקב"ה בהרים שלא נתן הקב"ה התורה כ"א על הר סיני משום שמספרו ששים ריבוא משו"ה נבחר הוא שתנתן התורה עליו יותר משאר ההרים ומהאי טעמא לא ניתנה התורה כ"א לישראל דווקא כאמור:

אמנם עפי"ה א"ש רק הן קדם נביא מ"ש במד' ע"פ גאות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמך כבוד גאות אדם תשפילנו זה תבור וכרמל שבאו מסוף העולם מתגאים ואומרים שאנו גבוהים ועלינו הקב"ה נותן התורה ושפל רוח יתמך כבוד זה הר סיני שהשפיל את עצמו לומר שאני נמוך וע"י כן הקב"ה תמך כבודו עליו וניתנה עליו התורה וזכה לכל הכבוד הזה כמה דתימא וירד ה' על הר סיני ע"כ והשתא א"ש דברי רשב"י מדד הקב"ה את כל האומות ולא מצא אומה ראויה לקבל את התורה כ"א ישראל משום שהם ענוים ושפלים והם ראויים לקבל התורה ובהם בחר הקב"ה מכל האומות דחביבה לפני הקב"ה מדת הענוה והשפלות והא ראיה לזה דמכל ההרים לא בחר הקב"ה ליתן התורה כ"א על הר סיני משום שהשפיל את עצמו ומשו"ה הקב"ה נתן עליו התורה כאמור ומטעם זה בחר הקב"ה בישראל יותר מן האומות ולהם נתן התורה משום דחביבה מדת הענוה והשפלות כאמור:

אנפא אחרינא אשרי העם שככה לו וכו' בהקדי' מה דאיתא בש"ס דשבת דקי"ט אמר ריב"ל כל העונה אמן יהא שמיה רבה מברך בכל כחו קורעים גזר דינו שנ' בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה' מה טעם בפרוע פרעות משום דברכו ה' רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אפי' יש בו שמץ של עכו"ם מוחלים לו כתיב הכא בפרוע פרעות וכתיב התם כי פרוע הוא ע"כ ומעתה קום קרא אשרי העם נוס' העונה אמן יהא שמיה רבה מברך אז שככה לו מלשון וחמת המלך שככה דהיינו שמקרעין גזר דינו כדברי ריב"ל ולר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אשרי העם העונה אמן יהא שמיה רבה מברך שה' אלדי"ו לומר דאפי' יש בו שמץ עכו"ם מוחלים לו וה' אלהיו כאמור:

ודרך אגב אפשר לפרש כו"ה אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה במה דאיתא בש"ס שם אמר ריש לקיש כל העונה אמן בכל כחו פותחין לו שערי גן עדן שנאמר פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים אל תקרי שומר אמונים אלא שאומר אמנים וכתב מהרש"א ז"ל שם א"נ דמלת שומר במקומו עומד מלשון המתנה והיינו שממתין בכל סוף ברכה היא לומר עליה אמן שלא יהא אמן יתומה ע"כ יעו"ש ואיתא בש"ס דברכות דף מ"ז כל העונה אמן יתומה בניו יתומים קטופה יתקטפו ימיו ושנותיו וכל המאריך באמן מאריכין לו ימיו ושנותיו ע"כ ומעתה א"ש אשרי נוטריקון שומר אמן דהיינו שאומר אמן בתקנה שלא תהיה יתומה ולא קטופה ומאריך בה אז והיתה הרוחה יושבי ביתך היא גן עדן דהיינו שפותחין לו שערי גן עדן וגם עוד יהללוך סלה דהיינו שמאריכין לו ימיו ושנותיו וזהו עו"ד שהיא בגי' שבעים או שמונים דהיינו ימי שנותנו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה:

עוד ידי נטויה לפרש כוונת רב אחא כל הנושא אשה וכו' מאלף ועד תי"ו וטרם בואנו ליישב הבוא נבוא ליישב מה שאמרו בש"ס דברכות דף ד' א"ר אלעזר א"ר אבינא כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן העוה"ב מאי טעמא אלימא משום דאיתא באלפא ביתא לימא אשרי תמימי דרך דאתיא בתמניא אפי ואי משום דאית ביה פותח את ידך לימה הלל הגדול דכתיב ביה נותן לחם לכל בשר אלא משום דאית ביה תרתי ופירש"י ז"ל דאית ביה תרתי דאתיא באלפא ביתא ואית בה שבח הכנת מזון לכל חי ע"כ וכבר צווחו קמאי דקמאי ואין צריך לבאר כי הקושיא מפורסמת דאיך יעלה על הדעת דבשביל שאומר ג' פעמים ביום תהלה לדוד משום דאתיא באלף בית וגם משום שבח הכנת מזון יהיה מובטח שיזכה לעוה"ב ולהבין זאת נקדים מ"ש ה' זרע ברך ז"ל סדר בשלח וז"ל איתא בילקוט סדר יתרו רמז ער זש"ה הלא כתבתי לך שלישים בכתב התורה משלשת ואותיותיה משולשים אב"ג וכו' ע"כ דלכאוורא הוא תמוה האיך מביא מן אב"ג שאותיותיה משולשים הם שהרי אם נצרף להם עוד ד' נמצא הם מרובעים אבל הענין הוא דכי דייקת תשכח שכל סדר א"ב הוא מסודר באופן שכל ג' אותיות מהם הסמוכות זל"ז אז האות האמצעית שבשלשתן הוא השליש מן החשבון סכום כל שלשתן ביחד כגון אב"ג סך שלשתן עולה ששה נמצא אות בית שהיא האות האמצעית שבשלשתן היא השליש מן שלשתן ביחד וכן ע"ז האופן דה"ו עולה ט"ו ואות הא היא השליש וכן זח"ט ביחד כ"ד ואות ח' השליש וכן כולם ע"ז האופן עד ש' ת' תצרף אליהם אותיות מנצפ' כזה ש' ת' מ' הרי י"ב מאות מפני שהמי"ם מן מנצפ"ך עולה בחשבון ת"ק כנודע הרי אות תיו שלש מחשבון הכל וכן נ' צ' פ' עולה שני אלפים ומאה נמצא אות צד"י שעולה למספר שבע מאות הוא השליש מסך הכל ע"כ שמעתי והוא אמת ויציב אמנם לכאוורא עדין לא הונח לנו בזה למה באמת נתיסד הא"ב על אופן זה ולפע"ד אפשר לומר לפי מה שבארנו במדרש שוחר טוב סי' ע"ז דהמן שירד לישראל ירד בכל פעם מזון ב' אלפים שנה ע"כ דהענין הוא לע"ד לפי דשית אלפי שני הוי עלמא שני אלפים תהו שני אלפים תורה שני אלפים ימות המשיח ולכך רמז להם במה שירד להם המן על ב' אלפים שנה ממש כמו שמוכיחם ירמיה הנביא שא"ל הדור אתם ראו וארז"ל שהוכיחם למה אינכם עוסקים בתורה א"ל אין לנו במה להתפרנס הוציא להם צנצנת המן א"ל בזה נתפרנסו אבותיכם ועסקו בתורה וכו' ע"כ וכן רמז להם הקב"ה שירד להם המן בכל יום על ב' אלפים שנה שהם שנות התורה וכנ"ל לומר שאין להם אמתלא מחמת פרנסה בכל ב' אלפים תורה דהשלך על ה' יהבך והוא יכלכלך וא"כ מיושב למה נתיסד הא"ב על אופן הנזכר לעיל דאיתא בריקנטי סדר בהר דכל האותיות א"ב בכלל עולה ששת אלפים ומרמז על ששת אלפי שני הוי עלמא וכו' ע"ש ומאחר דהשליש האמצעי מששה אלפי הנז"ל הוא תורה לכך בא האות האמצעי שבכל ג' אותיות לשליש החשבון ללמדנו שהעולם שנברא ע"י גלגול האותיות על שית אלפי שנין וכמבואר בזוהר הובא לעיל ס' בראשית פ' וירא אלהי"ם את כל אשר עשה וכו' לא נברא אלא בשביל שליש האמצעי דהיינו ב' אלפים תורה ולפ"ז אפשר על בחינה זו אמר בריך רחמנא דיהב לן אוריין תליתאי היינו מה שהאותיות התורה הם משולשים וכאמור עכד"ק וטרם בואנו ליישב המאמר הנצב למעלה נראה לע"ד דדברי הרב מ"ש ש"ת תצרף אליהם אותיות מנצ"פ כזה ש' ת' מי הרי י"ב מאות וכו' לע"ד דבריו תמוהים דלפי החשבון שהא"ב הם משולשים והאות האמצעי הוא משולש א"כ איך יתכן שנאמר ש' ת' ותצרף עמהם אות מ' של מנצפ' הרי כשתצרף אותיות הא"ב ג' ג' לא ישאר כ"א אות ת' תצרף אותו עם ב' אותיות של מנצפ' כזה אב"ג הם ו' אמצעם הוא ב' דה"ו הם ט"ו אמצעם ה' זח"ט הם כ"ד אמצעם ח' יכ"ל הם ס' אמצעם הוא כ' מנ"ס הם ק"ן אמצעם נ' עפ"ץ הם ר"ם אמצעם פ' קר"ש הם ת"ר אמצעם ר' תמ"נ הם אלף וחמש מאות אמצעם ת"ק גם לפ"ד נשאר אות כ' פשוטה של אותיות מנצפך אינה נכנסת עם שאר האותיות הא"ב וא"כ לא הוי כל האותיות של הא"ב משולשין דהא לפ"ד נשאר אות ך' פשוטה של אותיות מנצפך ומוכרח לומר כמ"ש דנשארו צפ"ך הם שני אלפים וארבע מאות אמצעם הוא שמונה מאות שהוא אות פ' פשוטה ומ"מ קושטא קאי ושריר ובריר ואמת ויציב שאותיות א"כ הם משולשים וכמ"ש:

ולפי האמור נלע"ד דלזה רמזה לנו תורתנו הקדושה באמצע אותיות התורה ו' דתיבת גחון לרמוז לנו שהעולם שנברא ע"י גלגול האותיות על שית אלפי הנרמז באות ו' שהיא שש ובא האות ו' באמצע האותיות לומר לא נברא אלא בשביל שליש האמצעי דהיינו ב' אלפים תורה ובא הרמז בתיבת גחון דהוא נחש כמ"ש רש"י ז"ל בחומש לומר דע"י עסק התורה ינצל מהנחש שהוא יצה"ר:

ומעתה הבוא נבוא לבאר המאמר הנצב בראש אמיר א"ר אלעזר א"ר אבינא כל האומר תהלה לדוד ג"פ בכל יום וכו' הודיעך כי תהלה לדוד דאתיא בא"ב כל אמצע הפסוק יש בו ו' כמו תהלה לדוד וכו' ואברכה שמך בכל יום וכו' ואהללה שמך וכו' וכעזה"ד דוק ותשכח חוץ מאות ח' ואות ק' שהם אותיות חק שאין בהם ו' ומשו"ה אמר כל האומר תהלה לדוד ג"פ בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב ואין כוונתו על קריאת תהלה בעצם אלא כוונתו הרמז הרמוז בקרבה תנמשך ממנה שממנו אדם מתפעל לרדוף אחר התורה דווקא ועל ה' ישליך יהבו ולזה כיוון שיאמר תהלה לדוד ג"פ בכל יום דאתיא בא"ב לרמוז על הא"ב שהיא משולשת כמ"ש ובא האות ו' בכל פסוק לרמוז על שית אלפי עלמא ובא באמצע הפסוק להורות דהעיקר שית אלפי הם אמצעם שני אלפים אמצעיים שהם ב' אלפים תורה שהעולם שנברא ע"י גלגול האותיות על שית אלפי שנין לא נברא אלא בשביל שליש האמצעי דהיינו ב' אלפים תורה ולכן באו אות ח' ואות ק' שהם אותיות חק לרמוז דצריך ללמוד תורה תמיד יומם ולילה חק בל יושבת והשליך על ה' יהבך והוא יכלכלך וזה רמוז בפסוק פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון לרמוז על האמור דהשלך על ה' יהבך וכו' וזהו שאמר הש"ס משום דאית ביה תרתי דאתיא בא"ב ואית שבח הכנת מזון לכל חי כמו שפירש"י ז"ל באופן דע"י קריאת תהלה לדוד ג"פ בכל יום ויתבונן בקריאתה ובסידורה בכל האמור למעלה אז ישליך על ה' יהבו ויעסוק בתורה יום ולילה וע"י עסק התורה אז מובטח לו שהוא בן העוה"ב דע"י קריאת התורה לשמה יהיה מנוקה מכל עון ואשמה ורשע דהמאור שבה מחזירו למוטב ובראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין:

ואמינא דמה שנתחלקו האותיות א"ב לתשעה חלקים לרמוז למ"ש רז"ל דאמת היא חותמו של הקב"ה לפי ששמו של הקב"ה אות ט' ומשום שהוא קיים לעד שני פעמים ט' הם ח"י במספר קטן ט' שני פעמים ח"י הם ל"ו ול"ו במ"ק הם ג"כ ט' ב' פעמים ל"ו הם ע"ב ע"ב במ"ק ט' וכן לעולם והיינו משום דחותמו של הקב"ה אמת שהוא במ"ק ט' והוא שמו של הקב"ה שלעולם ט' להורות שהקב"ה חי וקיים לעולם ומשו"ה אמינא אם אפשר דהוא הטעם שנתחלקו האותיות של הא"ב לתשעה חלקים כמספר אמת להודיע לנו כמו ששמו של הקב"ה הוא ט' ומשום שהוא קיים לעד לעולם כמ"ש כן התורה היא אמת ואמריה אמת וארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים והפוך בה והפוך בה דכולא בה ולית דבר לבטלה ח"ו אפי' קוץ תורתנו תורת אמת ועפי"ז אפ' לפרש כו"ה תתן אמת ליעקב וכו' דהנה נודע דיעקב אע"ה לא מת ולכן בא הרמז במלת אמת דכמו דמלת אמת רומזת על הקיום לעד כמ"ש כן יעקב אע"ה הוא לא מת וחי וקיים וזהו תתן אמת ליעקב ואפשר דאם תתן הלמד של ליעקב אצל אמת יהיה ב' תיבות ל"א מ"ת ותמן יעקב לא מת כאמור גם אפשר דהטעם דנתחלקו האותיות לט' חלקים שהוא בגי' אמת במ"ק לרמוז דמצד ימין דא"ב הוא אות אלף ומצד שמאל של הא"ב הוא אות תי"ו ואמצע של א"ב הוא אות מ' שהם תיבת אמת:

נתנה ראש ונשובה לפרש דברי רב אחא כל הנושא אשה כשרה כאלו קיים כל התורה כולה מאלף ועד תי"ו דכיון שנשא אשה כשרה אזי גורמת לבעלה לעסוק יומם ולילה בתורה גם לבו בטוח ונכון שושלל לא יחסר כמו שאמר רבא לבני מחוזא אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו ומשו"ה אמר כאלו קיים כל התורה כולה מאלף ועד תיו דכמו דמאלף ועד תי"ו יש באמצעותם שהם משולשים ולכך בא האות האמצעי שבכל ג' אותיות לשליש החשבון ללמדנו שהעולם שנברא ע"י גלגול האותיות על שית אלפי שנין לא נברא אלא בשביל שליש האמצעי דהיינו ב' אלפים תורה וצריך האדם לעסוק בתורה יומם ולילה והשלך על ה' יהבך כן הנישא אשה כשרה ע"י זוכה לתורה ולדבר כמ"ש משי"ה דקדק רב אחא בלשונו ואמר כאלו קיים כל התורה כולה מאלף ועד תי"ו כאמור:

ומלבד דיש מעלה לנשים צדקניות שבזכותם אנו נגאלין מגלות הזה עוד בה דבזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים כמו דאיתא בש"ס דסוטה פ"א דרש רע"ק בשכר צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו אבותינו ממצרים שבשעה שיוצאות לשאוב מים מזמן להם הקב"ה דגים קטנים בכדיהם ושיאבו' מחצה מים ומחצה דגים ובאות ושופתות שתי קדרות אחת של חמין ואחת של דגים ומוליכות אותם אצל בעליהן לשדה ומרחיצות אותם וסכות אותם וכולי ונזקקות להם בין שפתים שנ' אם תשכבון בין שפתי' וכו' והקשה ה' ידיד ה' ז"ל בסדר שמות דאיך בשביל שעשו דברים אלו היתה הגאולה בשבילם ותריץ וז"ל ונראה פשוט במה דאיתא בילקוט חדש ערך גאולה סי' י"ד וז"ל ישראל נגאלו בזכות ג' דברים והוא כי ג' דברים דוחים השכינה ואלו הן הבועל נדה חטאו גדול מאד ב' מי שבעל בת אל נכר ג' מי שלא קיים פריה ורביה וסותר בנינו של הקב"ה וישראל בהיותם במצרים היו נזהרים מג' אלו מנדה שהרי הכיור היה ממראות הצובאות בשביל הטבילה שטבלו ובאו לבעליהן לקיים פו"ר מבת אל נכר כד"א שבטי יה י"ה עדות לישראל ואחת היא ופרסמה הכתוב פריה ורביה ובני ישראל פרו וישרצו וכו' ואף שראו גזרת היארה תשליכהו ואפ"ה לא נמנעו ובזכות ג' אלו שרתה שכינה עמהם ויצאו ממצרים הנה כי כן בסיבת הג' אלו במה שהיו טובלין ואינם באין אצל בעליהן בנדה ב' במה שלא היו עוזבין לבעליהן שיתנו עיניהם בבנות הארץ בנות אל נכר וג' שהיו וג' שהיו מקיימית פו"ר במה שנזקקות להם בין שפתים וע"י כך שרתה שכינה בינהם ויצאו ממצרים עכד"ק יעו"ש ועפ"ז אפשר לפרש משך הפסוקים בתהלים אלהים צבאות השיבנו והאר פניך ונושעה גפן ממצרים תסיע תגרש גויים ותטעה ע"כ:

וחו"מ אפשר לפרש גפן ממלרים תסיע וכו' בב' אופנים אופן הא' נקדים מ"ש ה' עיר דוד ז"ל בית המלך חדר ט' אות קפ"ט וז"ל ובתשובות הרדב"ז ז"ל איתא איך אזלינן גבי סנהדרין אחר הרוב והלא בסנהדרין יושבין בחצי גורן עגולה בקביעו' בלשכת הגזית וקיי"ל קבוע כמחצה על מחצה דמי ותירץ דהדיבור שלהם מה שיוצא מפיהם זכאי או חייב מקרי ניידי עכ"ל ולכאוורא הוא תי' דחיק והלא כמה פעמים מצינו בגמ' דסד"א דיבורא לאו כלום הוא גבי אמר ולא אפריש אי חייב בבל תאחר במס' ב"מ אי דיבור הוא משום מחוסרי אמנה וכו' א"כ היאך מצינו למימר דדיבור נקרא ניידי אבל לפי ההקדמה למעלה דהמחשבה מיקרי מעשה ק"ו שהדיבור נקרא מעשה ואיתא נמי במד' דהגפן אלו סנהדרין ע"כ יעו"ש עוד נקדים מ"ש ה' קול יעקב ז"ל בסדר בשלח משם ה' יושב אהלים ז"ל דהטעם להוצאה קודם הזמן משום דהמצריים בלילה חושבים מה לעשות לישראל ביום איזה עבודה קשה וביום מוציאי' מחשבת' לפועל ועי"ז נחשב להם כאלו שעבדו אותם ביום ובלילה ולכן נשלם הגלות דהא נידונו על המחשבה דמצטרפת למעשה ע"כ ומעתה קום קרא גפן וכו' אלו הסנהדרי' ומצינו גבי הסנהדרין דאזלינן בתר רובא וקשה האיך אזלינן בתר רובא והלא הסנהדרין יושבין בחצי גורן עגולה בקביעות וקיי"ל קבוע כמחצה על מחצה דמי וכ"ת דהדיבור שלהם מה שיוצא מפיהם זכאי או חייב מקרי ניידי מנ"ל הא דנחשב לדיבור להיות נקרא ניידי דילמא דיבור לאו מלתא היא אלא מוכרח לומר משום דהמחשבה היא כמעשה ומכ"ש דהדיבור הוא כמעשה א"כ נקטינן מכח הסנהדרין דנקראו גפן דהמחשבה היא כמעשה וא"כ נמי מה דהמצריים מחשבים בלילה על ישראל לעשות ביום איזו עבודה קשה וביום מוציאים מחשבתם לפועל הוי כאלו שעבדו אותם ביום ובלילה ומכח זה נשלם הגלות דמחשבה מצטרפת למעשה וזהו ממצרים תסיע דהיינו שהקב"ה הוציא ישראל ממצרים הגם דלא נשתעבדו כ"א רד"ו שנה מ"מ מכח הגפן דהם הסנהדרין הוכחנו דהמחשבה הוי כמעשה וא"כ גם לגבי יצי"מ הוי מחשבה כמעשה וכדין יצאו כאמור:

אופן השני נקדים מ"ש ה' ע"ד ז"ל בה"מ חדר ב' אות קל"ז איתא במד' לך יום אף לך לילה לך יום זה עולם עליון אף לך לילה זה עולם התחתון וחשיב עולם העליון ברישא משום דגדולים מלאכי השרת מצדיקים ד"א לך יום זה מדה טובה אף לך לילה זו מדה רעה ללמד דכשם שמברכין על הטובה כך מברכין על הרעה ובמד' פרשת בחקותי איתא דף ר"ז ע"ב למה נמשלו ישראל לכרם לומר מה גפן זו יש בה יין ויש בה חומץ זה טעון ברכה וזה טעון ברכה כך ישראל חייבין לברך על הטובה ועל הרעה וכו' עקד"ק והן עוד נביא מ"ש ה' קו"י ז"ל משם ה' תולעת שני ז"ל בסדר יתרו אי אמרי' מוקדם בבריאה עדיף א"כ הדין עם השבטים שהם גדולים ממנו ולכן אינם חייבים על מכירתו דהא הוציא דבה עליהם שלא כדין דהא דינא כוותייהו אמנם אי אמרינן הקדמת המעלה והמאוחר עדיף א"כ תו הוי דינא עם יוסף דהוא בר חכים ושלא כדין מכרוהו ואז חייבים על מכירתו עכ"ד יעו"ש והנה כתבו ז"ל דקושי השעבוד השלים המנין ועוד כתבו דקושי השעבוד בשביל מכירת יוסף מעתה הבוא נבוא ליישב המקרא גפן וכו' דהיינו ישראל שנמשלו לגפן לומר גפן יש בה יין ויש בה חומץ זה טעון ברכה וזה טעון ברכה כך ישראל חייבים לברך על הטובה ועל הרעה א"כ פי' הפסו' לך יום אף לך לילה ליכא לפרושי לך יום זה מדה טיבה אף לך לילה זה מדה רעה וללמד כשם שמברכין על הטובה כך מברכין על הרעה דהא כבר למדנו זה מדנמשלו ישראל לגפן כאמור ומוכרח לומר לך יום זה עולם עליון אף לך לילה זה עולם התחתון ומדנקט עולם עליון ברישא ש"מ דמלאכי השרת עדיפי וטעמא מאי משום דמוקדם בבריאה עדיף ואם נקטינן דמוקדם בבר אה עדיף א"כ הדין עם השבטים שהם גדולים ממנו ואינם חייבים על מכירתו ושלא כדין הוציא עליהם דבה א"כ צריך לומר דקושי השעבוד אינו בשביל מכ"י דהא הדין עם השבטים ומוכרח דקושי השעבוד השלים המנין ובזמנם יצאו וזהו שסיים ממצרי' תסיע דהיינו ישראל יצאו ממצרי' בזמנם כאשר הוכחנו:

חזרנו לפרש המשך הפסוקים ע"פ דרכנו רק נקדים מ"ש המפ' ז"ל דבגלות הזה בזכות השכינה אנו נגאלים גם כתב ה' מדבר קדמות ז"ל מערכת נו"ן אות י"ג דהברכה מצויה בשביל אשתו דבעבורה שכינתא שריא ובאה הברכה יע"ש וגם ע"י שיהיו נזהרים מג' האמורי' למעלה אז השכינ' בתוכנו ובעבורה אנו נגאלין ומעתה זהו שיעור המשך הפסוקי' אלדים צבאות השיבנו לעיר קדשנו ותפארתנו וקבץ נדחנו מארבע כנפות הארץ והאר פניך על מקדשך ותבנהו מהרה ותגדל כבודו ונושעה מן הגלות המר הזה וכ"ת באיזה זכות אגאל אתכם לז"א גפן ממצרי' תסיע דהיינו האשה שנקראת גפן שגרמה ששרתה שכינה ביניהם ע"י שגרמו לבעליהן שלא יבואו עליהן בנידותן וגם שלא יבעלו בת אל נכר ושקיימו פו"ר שע"י תלתא כחדא שריין שרתה שכינה ביניהם ויצאו ממצרים וזה רמוז בתיבת גפן גויה פריה נדה כלומר דע"י שלשה אלה דהם גויה פריה נדה שהאשה הנקראת גפן היתה זהירה בהם שרתה שכינה ביניהם ועי"ז ממצרים תסיע האומה הישראלית כן בגלות המר הזה בזכות הנשים צדקניות שע"י שורה השכינה ביננו ונצאו מן הגלות הזה וזהו תגרש גויים מארצנו ונחלתנו וכל זר ונכר לא יעבור בתוכנו ותטע האומה הישראלית בארץ החמדה.

ויפה הסמיך רב אחא שני הדרשות האלה כל הנושא אשה כשרה וכו' ואין הדורות נגאלים אלא בזכות וכו' להדדי דכיון דכל הנושא אשה כשרה כאלו קיים כל התורה וכו' ובאמצעות' שורה שכינה בתוכנו כאמור ובזכות השכינה אנחנו נגאלים מגלות המר הזה משו"ה דרש אח"כ ואין הדורות נגאלים אלא בזכות נשים צדקניות כאמור:

ומאחר שכל כך גדלה מעלת הנשים הצדקניות כמ"ש צריך האדם לילך אחר אשה אשת חיל ולא לרדוף אחר היופי או הממון וכיוצא אלא העיקר יראת ה' וכמאמר שהע"ה שקר החן והבל היופי וכו' והגם דלפעמים ישפילהו ויעני אותו השי"ת בקחתו אשה אשת חיל ומשום זה ימנע אדם עצמו מלקחתה שיאמר ודאי רוע מזלה גורם שיעני עכ"ז לא ימנע מלקחת אשת חיל והא דהעני משום דהיתה ברשות אביה ואביה מזל עני אבל כשתקח אותה תהיה ברשותך ותהיה עשיר כבתחלה וכמו שראיתי לה' ידיד ה' ז"ל בסדר ויצא משם ה' פני שלמה ז"ל ע"פ אשת חיל מי ימצא וכו' במה שאמרו חז"ל גבי ההיא דמטרוניתא דשאלה לר"ש ן' חלפתא אמריתו בששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ עד עכשיו מה הוא עושה א"ל מזווג זיווגים וגוזר אשתו של פלוני לפלוני בתו של פלוני לפלוני ממונו של פלוני לפלוני ופי' המפרשים ז"ל דהרצון לומר בת פ' לפ' וממונו של פלוני לפלוני לפי שהקב"ה מזווג זיווגים וכדי לזווגם יחד מוריש לזה ומעשיר לזה כדי שיהיו שוים ויהיה זיווגם עולה יפה אצל הטבע ועושה כולם ה' או עשירים או עניים ז"ש בתו של פ' לפ' ממונו של פ' לפ' הנה דלפעמים משכיל הקב"ה לאיש ומשוהו עני כדי שיהיה שוה לב"ז נמצא שכל איש להשיג ב"ז הוא באפשרות שאף שעתה הוא עשיר ישפלהו ח"ו הקב"ה כדי להשוותו עם ב"ז ז"ש אשת חיל מי ימצא מי ומי יגיע למדריגה שהוא ימצא בה במוצא מציאותו דהיינו שהוא יעשיר ליקח אותה ולא להפך שיעני לקחתה ז"ש ורחוק מפנינים מכרה מפני שלפעמים ישאר האדם מפנינים שיהיה עשיר והעני כדי ליקח אותה ויצא עתק מפיו ויאמר אין זה כ"א רוע מזלה של אשה זו מאחר שהיה יכול הקב"ה להשוותם יחד באופן יותר יפה בהעשיר אותה ותהיה שוה לבן גילו ומדלא עשה כן אין זה כ"א מזלה גרם לכן להסיר מלבו דבר זאת בא המלך שלמה ע"ה ואמר בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר כלומר אם ראה תראה שהענית בעבור קחת אותה ולא היה ההפך שהיא תעשיר היינו מטעם משום שעד עתה היתה ברשות אביה שבת פ' תקרא ומזל אביה גרם שלא תעשיר להיות שוה לך אך עתה שהיא ברשותך שנקראת ברשו' בעלה לא תחסר כל בה עכד"ק יעו"ש:

ועפ"ז אפשר לענ"ד לפרש כוונת המשך הפסוקי' בתהלים סימן ע"ה כי אלדים שופט זה ישפיל וזה ירים כי כוס ביד ה' ויין חמר מלא מסך וכו' וח"מ אפשר לפרש בהקדים מ"ש ה' עוללות הבציר ז"ל סדר תרומה וז"ל לכאוורא שני גמרות סותרות זה את זה כי אמרו בגמ' שאלה מטרוניתא מה עושה הקב"ה מיום שנברא העולם ואמר עושה סולמות משפיל ומרים ובעלמא אמרינן ארבעים יום קודם יצירת הולד מביא מלאך הממונה על הריון הטפה לפני הקב"ה וגוזר אם יהיה עשיר או עני וא"כ הוא הלוא קיי"ל כל דיבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אפי' ע"ת אינו חוזר ואיך יכול הקב"ה לחזור ולהורידו מנכסיו אחרי אשר כבר גזר שיהיה עשיר ונראה ע"פ משנה במס' פאה פ"ז המדל בגפנים כשם שהוא מדל בתוך שלו כך מדל בשל עניים ומפרש הברטנורא קסבר עניים דין שותף יש להם ונראה כששנים עושים שותפות ומניחים בשותפות עד"מ זה אלף וזה אלף א"א שיהיה המעות ביד שניהם תמיד רק שהוא ביד אחד ומידי שנה בשנה וכו' עושים חשבון ונותן לשותפו חלק בריוח ואם הם עוסקים באמונה זע"ז נשאר השותפים תמיד ואם בעל הכיס מעלים קצת ג"כ השני מוחל לו באמרו שהוא יש לו טרחא יתירה לחשוב תשבונות אבל אם רואה השותף שהעלים הרבה ואינו מעלה לו ריוח אמר יאמר או אהיה אני בעל הכיס או נחלוק והקשתי קושיא לשמים מה זה שארבעים יום קודם יצירת הולד הקב"ה גוזר עשיר או עני ואלו צדיק ורשע לא קאמר שהבחירה הוא חפשי למה יצא כזאת מלפני הקב"ה שזה יהיה עשיר וזה יהיה עני דילמא יהיו שניהם באחד טובים או בהיפוך ואמרתי חלילה לאל מעול בודאי הקב"ה נותן לכל איש ישראל בשוה רק שבהכרח הוא שיהיו עניים בעולם כמשאז"ל שאמר דוד ישב עולם לפני אלדים חסד ואמת מן ינצרהו ועושה הקב"ה שותפים ארבעים יום קודם יצירת הולד הקב"ה גוזר שא' יהיה עשיר בעל הכיס והשני יהיה עני ויקח החלק הריוח מהעשיר ואם העשיר יתן לו חלקו באמונה אזי נשאר תמיד בעשרו והעני ישאר תמיד עני ואם אינו נותן לו כל חלקו במילואו גם הקב"ה מוותר לו במקצת בשביל טרחתו וצרכיו המרובים משל עני אבל אם מעלים עיניו מהעני ואינו נותן לו כלל אז הקב"ה מחלק ביניהם או שנוטל מזה ונותן לחבירו שיהיה בעל הכיס ואעפ"כ נשאר המעות שלו רק שהוא ביד שותפו כדי שהוא יקח הריוח משותפו עכד"ק יעו"ש:

ועפ"י הצעה זו אפשר לפרש כוונתו הש"ס במס' ביצה דף ט"ו ע"ב אמר רבי משום רבי אליעזר בר' שמעון הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר שנ' אדיר במרום ה' ע"כ הנה המפרשים ז"ל הלבישו האי מימרא כל אחד לפי דרכו יע"ע ואענה חלקי אף אני בהקדים עוד מש"ה בינה לעתים ז"ל דרוש עת נקמה דרוש כ' משם המפ' ז"ל בטעם מחצית השקל למה לא באה לתת שקל שלם והקפיד י"ת יהיה דווקא מחציתו בין לדל בין לעשיר ואמרו ז"ל כי לאשר האומה הנבחרת תלוי בהתאחדם אלו עם אלו התאחדות נמרץ באומרו יחד שבטי ישראל וכו' לכן צריך שיחשוב כל אחד מאישיהם שהוא מצד עצמו אינו שלם אם לא בחברת השותפות האחר כי חבירו משלים מה שהוא חסר וא"כ נמצא שכל אחד איש ואיש מיחידי האומה ישראלית הוא כמו חצי חבירו וחצי חבירו הוא חצי האחר ובין שניהם בהצמדם יחד עושים אחד שלם וע"כ צוה י"ת יתן כל אחד מחצית השקל למען יחשוב כי הוא לבדו לא יוכל להשלים את עצמו עד ישלימהו האחר והגזרה הזאת בעצמה היא אמתית באופן שצדקה ז"ל ברמז מחצית השקל להורות על כוונת התאחדות הזה עכד"ק יעו"ש ועיין ג"כ לה' עוללות הבציר ז"ל סדר כי תשא יעו"ש ומעתה זהו אומרו הרוצה שיתקיימו נכסיו דהיינו שיהיה עשיר וישאר הכיס בידו תמיד יטע בהן אדר היינו חו' אדר שיתן בעיניו חדש אדר שנותנין בו מחצית השקל והטעם שנותנין כ"א מחצית דווקא ומוכרח לומר להורות לנו ששלמות האומה הנבחרת תלוי בהתאחדם אלו עם אלו דהיינו שיחשוב כל אחד ואחד שמצד עצמו אינו שלם אם לא בחברת השותפות האחר כאמור ובין שניהם בהצמדם יחד עושים אחד שלם וממילא כשיקבע ויטע בלבו זאת שכל ישראל שותפים זע"ז אז ודאי לא יעלים עיניו מהעני ויתן לו חלקו באמונה וישאר הכיס בידו ויהיה עשיר תמיד כנז':

ומעתה קום קרא כי אלדים שופט זה ישפיל וזה ירים דהיינו כמו שהשיבו למטרוניתא דמיום שנברא העולם עושה סולמות ומשפיל ומרים וזהו אלדים שופט זה ישפיל וזה ירים ולכאוורא ק' הא ארבעים יום קודם יצירת הולד מביא המלאך הטפה לפני הקב"ה וגוזר אם יהיה עשיר או עני וא"כ הא קיי"ל כל דיבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אפי' ע"ת אינו חוזר וא"כ האיך יכול הקב"ה לחזור ולהורידו מנכסיו לזה ויהי כמשיב כי כיס ביד ה' קרי ביה כיס ביד ה' והרצון בו דודאי הקב"ה נותן לכל איש בשוה רק שבהכרח הוא שיהיו עניים בעולם ועושה הקב"ה שותפים מ' יום קודם יצירת הולד והקב"ה גוזר שא' יהיה עשיר בעל הכיס וזהו כי כיס ביד ה' דהיינו שהקב"ה גוזר שאחד יהיה עשיר בעל הכיס והשני יהיה עני ויקח החלק הריוח מהעשיר משום שהם שותפים וזה למדנו ממשנה דקתני המדל בגפנים כשם שהוא מדל בשלו כך הוא מדל בשל עניים והטעם הוא משום דהעניים דין שותף יש להם וזהו שאמר הפסיק ויין חמר דהיינו דדין זה דהעני דין שותף יש לו עם העשיר ומשו"ה צריך העשיר ליתן לעני חלק הריוח זה למדנו מגפן היין כדאמרה המשנה המדל בגפנים כשם שמדל בתוך שלו כך הוא מדל בשל עניים משום דדין שותף יש להם ומפני זה צריך שהעשיר יתן לעני חלקו באמונה במילואו וזהו מלא מס"ך אותיות כסם והכוונה שהעשיר צריך שיתן לעני חלקו במילואו וימלא לו כיסו וזהו מלא כסם כדאמרן והגם שהעשיר מעלים קצת ואינו נותן כל חלקו במילואו גם הקב"ה מוותר לו קצת בשביל טרחתו וצרכיו המרובים משל עני וזהו שסיים הפסוק ויגר מזה וכמו שפרש"י שם ויגר מזה הכום יפיץ ויקלח את משתיהם לשון כמים מוגרים יע"ש וא"כ אף שהעשיר מגר מזה הכיס לעצמו ואינו נותן לעני במילואו מ"מ הקב"ה מוותר לו כאמור וישאר תמיד העושר בעשרו והעני ישאר תמיד עני אמנם אך שמריה וכו' כלומר אך מיעוטא דהיינו שמיעט העשיר מהעני ואינו נותן לו כלל אז שמריה ימצו ישתו דהיינו שהקב"ה נוטל מזה ונותן לחבירו שיהיה בעל הכיס ומ"מ נשאר המעות רק שהוא ביד שותפו כדי שהוא יקח הריוח משיתפו דמתחלה היה הכיס בידו ויקח ממנו כפי רצונו עכשיו כשהעלים מהעני יהיה העני בעל הכיס ויקח הוא שלו מהעני החלק שלו וזהו אך מיעוטא שמריה ימצו ישתו דהיינו יקח כמו השמרים שהם הפיסולת ימצו לשון מציצה וזה כל רשעי ארץ שהם מעלימים עיניהם מן עניים וכל המעלים עיניו מן הצדקה כאלו עע"ז כנודע אמנם הצדיקים שמשגיחים תמיד על העניים אז ישארו תמיד בעשרם כנז' אמנם ע"פ דרכנו א"ש כי אלדים שופט זה ישפיל וזה ירים וטעמא טעים למה הקב"ה עושה כן משפיל שאומר ממונו של פ' לפ' לז"א כי כוס ת"ו ש"ל ביד ה' וידוע דכוס כינוי לאשה דלפעמים משפיל הקב"ה לאיש ומשווהו עני כדי שיהיה שוה לב"ז וכדי לזווגם יחד מוריש לזה ומעשיר לזה כדי שיהיו שוים אצל הטבע ועושה כולם ה' וזהו כי כוס ביד ה' שהיא האשה הנקראת כוס שהיא ביד ה' מוריש לזה ומעשיר לזה כדי לזווגם יחד אצל הטבע וא"ת לפ"ז נמצא שכל איש להשיג בת זוגו הוא באפשרות שאף הוא עתה עשיר ישפילהו ח"ו הקב"ה כדי להשוותו עם ב"ז א"כ אשת חיל מי ימצא דיצא עתק מפיו ויאמר אין זה כ"א רוע מזלה של אשה זו שמזלה גרם עוני מאחר שהיה יכול הקב"ה להשוותם יחד באופן יותר יפה בהעשיר אותה ותהיה שוה לבן גילו ומדלא עשה כן אין זה כ"א מזלה גורם לזה מתרץ הפסוק ויין חמר מלא מסך הרצון בו משום שעד עתה היתה ברשות אביה שבת פ' תקרא ומזל אביה גרם שלא תעשיר להיות שוה אך עתה שהיא ברשותך שנקראת ברשות בעלה מעתה לא תחסר כל בה וזהו יין חמר כשתעשו ברכת הנישואין על היין אזי תהיה ברשותך ותחזור העטרה ליושנה וזהו מלא מסך אותיות כסם דהיינו שהקב"ה ימלא לך הכיסם שלך מה שהיה חסר לך ותהיה עשיר כבתחלה כאמור:

ובלכתך בדרך הזה הנה מקום אתי לפרש כוונת הש"ס בברכות דף ח' שדרשו ע"פ על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא זה אשה שנ' מצא אשה מצא טוב והמפ' ז"ל חתרו ליישב סיפיה דקרא לשטף מים רבים אליו לא יגיעו עם רישיה יע"ע ולפי דרכנו יבוא על נכון והוא דעל זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא זו אשה דהיינו דבעת קחתו אשה לשטף מים רבים אליו לא יגיעו דהיינו שלא ישפילהו ח"ו הקב"ה להיות עני והיינו לשטף מים וכו' שישטף ממנו ממונו כמים כמו שטף נהר זיתיו וכו' כדי להשוותו עם ב"ז אלא מתפלל אל הקב"ה בעת קחתו אשה יהיה באופן יפה בהעשיר אותה ותהיה שוה לבן גילה וישאר עשיר כבתחלה או ב"ז בענין דהיא עשירה והוא עשיר ויהיו שוים יחד בטובה:

תוכן העניינים

שלום דוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה