אור ברסלב
שלום דוד חלק א ת״ו ש״ל ב"ע קונטריס נחמד למראה

שלום דוד חלק א· רבי דוד ב"ר משה הכהן מג'רבה

ת״ו ש״ל ב"ע קונטריס נחמד למראה

ת״ו ש״ל ב"ע שכם אחד

[נוט' ליקוטי רמזים חדשים מוצאם מן דוד נין אבאתו הכהן] גם אלה דברי התלמיד הקטן לש"ס שב"ו שמו בשם רבו הוא מוה"ר הרב המחבר שמו בכל קצוי ארץ כמעין המתגבר:

[א] מאמרם ז"ל הים ראה וינוס מה ראה ארונו של יוסף ראה ע"כ. והנה לכאורה י"ל דהים בתחילה מאי סבר ולבסוף מאי סבר. ונראה לפ' ע"פ מש"ת בא"ל ז"ל משם ה' חזה דוד ז"ל וזת"ד בשעה שבק' הקב"ה להטביע את המצריים בים עמד עוזא שר של מצרים לפני הקב"ה ואמ"ל רבש"ע נקראת צדיק וכו' למה אתה רוצה להטביע את בני וכו' באו' שעה כנס הקב"ה פמליא של מעלה וא"ל הוו דנין ביני ובין עוזא בתחלה הבאתי עליהם רעב והעמדתי להם יוסף הבין בחכמתו ונעשו כולם עבדיו ולבסוף באו בני כגרים ושעבדו בהם וכו' ולאחר שהודעתי לו את כחי ואת גבורתי שלחם בע"כ ועכשיו רדף אחריהם להחזירם לשעבוד וכו' ופי' הח"ד הנז' והקדים למה שהמשילו לפרעה שגנב ומשכו אצל העדר שמבקשים הימנו כל מה שהשביחה ולדותיה וגיזותיה וכו' ודעת פרעה שקנה את ישראל בשינוי הדת ואין לו לשלם מה שהרג מבניהם דס"ל השינוי קונה וכל מה שהשביחו ברשותיה השביחו אכן בגזלנא עתיקא לא מהני כמ"ש בקמא דצ"ו בההוא גברא דגזל פדנה דתורא מחבריה וכו' א"ל האי איניש גזלנא עתיקא הוא ובעינא דאקנסיה וכו' ואין גזלנא עתיקא כפרעה שהרי בתחי' הבאתי עליהם רעב והעמדתי להם יוסף ועשה אותם עבדים וכו' וכל כי הא גזלנא עתיקא הוא וראוי לקונסו אף דשינוי קונה יעש"ב עכת"ד והנה בעת"ה הים ס"ל מתחילה כס' עוזא דשינוי קונה וכל מה שהרג פרעה הולדות אין לו לשלם להטביע המצריים בים אמנם עתה כשראה ארונו של יוסף ראה מעשה יוסף שהיה מלך והמצריים כולם עבדיו והוי פרעה גזלן עתיקא ונזכר הלכה דבגזלנא עתיקא ל"ק בשינוי וראוי לקונסו ולכן וינוס שנקרע ופרעה וחילו טבעו בים סוף:

[ב] ובזה בין תבין מ"ש בשמ"ר ד"א ויהי בשלח פרעה וכו' בנים השלכת ליאור אף אני משליח אותך ומאבד אותך שנאמ' ונער פרעה וחילו בים סוף יעו"ש הוב"ל קוש"י ז"ל ס' בשלח ולפי"ה ניחא דהיינו אתה השלכת בנים לים וסבי"ל דשינוי קונה ואינך חייב על שהשלכת אותם בים שברשותך השביחו אמנם זה אינו דאתה גזלנא עתיקא ולא קני וא"כ ראוי לאקניסך ולשלם הולדות שהשלכת ולכן אני מאבד אותך ונער פרעה וחילו בי"ס:

[ג] מגילה ותען אסתר ותאמר וכולי כי נמכרנו אני ועמי להשמיד וכו' ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי וכו' ואפ' בדרך הלצה במ"ש ה' ימים אחדים ז"ל משם הרמב"ם ז"ל כי המוכר עבדו לגוי יצא לחירות וכופין את רבו לחזור ולקנותו מן הגוי עד עשרה בדמיו וכותב לו גט שחרור ויוצא ע"כ וז"ש אסתר כי נמכרנו וכולי ר"ל ידיע ליהוי לך מלכא כי כל החרדה הזאת על שנמכרנו אני ועמי להשמיד וכו' אמנם אלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי אז יצאו לחירות בע"כ של אדון ואתה מוכרח לקנות אותנו ולהוציאנו לחירות:

[ד] איתא במאז"ל והשב ישיב לנו והשב זה יוסף ישיב זה עשו ע"כ הו' לה' קוש"י משם ה' אשד הנחלים ז"ל ויובן עפ"י מש"ה דהשבטים שמכרו את יוסף על שבא מאיסור ש"א אכן זה דוקא אי נימא דין ישראל י"ל אמנם אי דין ב"נ י"ל אז ליכא איסור ש"א דב"נ הותר להם אחיות ואז מחוייבי' על מכירתו וה"ן עו"נ מ"ש ה' מאין יבא נר"ו מש"ה ז"ל הא דעשו מכר הבכו' בעדשים מפני שהיתה מיתתו בחנק על שהיה צד נשים מתחת בעליהם וקיי"ל מי שבא על א"א מיתתו בחנק ולכן מכרה בעדשים להנצל מהסכרה שהיא החנק אכן מצינו בסנהדרין דנ"ו ע"א דכל מיתת ב"נ אינה אלא בסייף וא"כ לפי"ז מכי' הבכורה היא מקח טעות שהרי עשו גילה דעתו שהוא מוכרה לינצל ממיתת חנק וא"כ כהיום שמיתתו בסייף ואין אכילת עדשים מצילתו הוי מקח טעות וחוזר ע"כ ועוד אז"ל כי ממה שמלך יוסף א"כ ליכא עון בש"א דאם הוא בא מביאת איסור לא מלך ע"כ וזהו והשב זה יוסף שיתעורר על מכירתו שהיינו דנין אותו כדין ישראל והוא יתעורר דסבר דין ב"נ י"ל ואין איסור בש"א וראיה ממה שמלך וא"כ אז ישיב ג"כ עשו שיתעורר על הבכורה שהיא מקח טעות כיון דדין ב"נ י"ל אכי' עדשים אינה מצילתו ואז הוי מ"ט וחוזר וכאמור:

[ה] א"נ בא"א יובן ע"פ מ"ש ה' קוש"י ז"ל ס' וירא וזת"ד בקיצור דאם נאמר דאדה"ר חטא במזיד אז יכול עשו לקבל הברכות ואי אמרי' חטא אדה"ר בשוגג אז אין עשו יכול לקבל הברכות ועוד כתב שם דיעקב נענש במכ"י על שרימה את אביו בשעיר עזים לכך נענש וישחטו שעיר עזים ואז השבטים פטורים על מכירתו וכיון שנענש מוכרח לומר שעשו יכול לזכות בברכות דלה"ר חטאו כמזיד יעוש"ב וזהו והשב זה יוסף ר"ל אנו מתייראים ממנו שמא יערער על מכירתו ולומר דילמא יעקב פטור על שרימה אביו דס"ל חטא אדה"ר בשוגג ואז עשו אינו יכול לקבל הברכות וכדין לקחם יעקב וע"ז אנו מתייראי' וכ"ת דילמא הדין עמכם שמכרתם אותו דיעקב חייב על שרימה אה אביו ולה"ר חטאו כמזיד א"כ ישיב זה עשו שיקום ויערער על הברכות דשייכים לו ולא ליעקב וק"ל:

[ו] ובז"י מאז"ל אלו לא מת משה יפה אמרת עכשיו שמת משה ותלו אותו ואת בניו על העץ ע"כ והנה נודע שהמן בא לערע' על הברכות שלקח יעקב מעשו. ועוד ידוע דמרע"ה לא נכנס לא"י בעון מכ"י והשתא א"ש אלו לא מת משה בעון מכ"י לפי שהשבטים כדין מכרוהו שהוא חייב מצד אביו שרימה ליצחק אביו א"כ יפה אמרת שבאת לערער על הברכות כי מאחר שנענש יעקב מוכ' לומר דעשו יכול לזכות לברכות אכן עתה שמת משה א"כ חייבים על מכ"י ושלא כדין מכרוהו והברכות שייכים ליעקב ולית עונש על שרימה את אביו ובמה שבאת לערער ישוב גמולו בראשו ותלו אותו וכו' כי הברכות לא שייכים לעשו כלל:

[ז] ובלכתך בדרך הזה בין תבין מאמז"ל כד אתקרע ימא דסוף אתא עמלק ואגח בהו קרבא ע"כ בהצטרף עוד מאמז"ל מה ראה הים דאתקרע ארונו של יוסף ראה ע"כ בהקדי' מ"ש ז"ל ההים לא רצה ליקרע דסבי"ל דלא השלימו המנין אכן איתא ב' טעמים על קוה"ש א' בשביל מכ"י וא' בשביל להשלים המנין. והנה בעת"ה כשראה ארונו של יוסף שנמכר בשביל יעק' אע"ה שרימה לאביו א"כ אין עון אשמה ביד השבטים על מכ"י וא"כ קוה"ש בא בשביל להשלים המנין ולכן נתקרע וכיון שנתקרע בא עמלק וערער על הברכות דשייכים לעשו וכאמור:

[ח] מאז"ל אתמול שברת את הלוחות ועכשיו רוצה ליכנס לארץ ע"כ הו"ל קר"א ז"ל ואפש"ל ע"פ מש"ה ז"ל דמרע"ה לא נכנס לא"י בעון מכ"י וה"ן עו"נ מש"ה ז"ל דיוסף סבי"ל מפרכסת אסורה דיליף בק"ו מעגלה ערופה דפסולה בשחיטה וכשרה בעריפה פרה שכשרה בשחיטה א"ד שתהא כשרה בעריפה א"כ לאו בשחיטה תליא מילתא שהרי כשירה בעריפה אלא במיתה תליא א"כ מפרכס' אסורה ע"ש ועוד איתא דמשה שיבר הלוחות דנשא ק"ו מפסח שהוא קק"ל אמרה תורה כל בן נכר לא יאכל בו התורה כולה וישראל מומרים לכ"ש ואי אמרינן דישראל לא חטאו בעגל ליתיה לק"ו ואז יש לו אשמה בשבירת' וכתב ה' מא"י נר"ו דמהרש"א בקדושין כתב דיש סברא שאין לעשות ק"ו דשמא יש לו פירכא ע"כ וזהו אתמול שברת את הלוחות שעשית ק"ו וא"כ סבי"ל דלית לו פירכא א"כ גם בק"ו דיוסף לית ליה פירכא ושלא כדין מכרוהו וא"כ איך אתה רוצה עכשיו ליכנס לארץ:

[ט] תהלים ק״ה ויוציא עמו בששון וכולי ויתן להם ארצות גויים וכו' יובן במש"ה ז"ל דאי אמרי' ק"פ לאו כקה"ג דמי א"כ לא זכו המצריים בישראל דקיי"ל המוכר לשנים קצובות לית בהו דינא דב"מ ושפיר יכולים לצאת קוה"ז אמנם אי אמרי' כקה"ג אז אינם ראויים ישראל לצאת ממצרים קוה"ז דזכו בהו מדינא דב"מ שהיא קרובה לא"י ועוד אי אמרי' ק"פ כקה"ג אז א"י שייכא לכנעניים ולא זכה בה אאע"ה ואינם יכולים ליירש אותה ואי אמרי' לאו כקה"ג א"כ לא זכו הכנעניים בא"י וזכה בה אאע"ה במה שהתהלך בה לארכה ולרחבה ע"כ וזהו ויוציא עמו בששון וכולי דהיינו שהוציאם ממצרים קוה"ז כנודע ומשם באר"ה כי ק"פ לאו כקה"ג ועי"כ ויתן לה' ארצות גוים דכיון דק"פ לאו כקה"ג א"כ לא זכו בה הכנעניים וזכה בה אאע"ה וישראל בניו הם יירשוה:

[י] מאמז"ל אתה החלות אתה אמרת אל תשלח ידך אל הנער והחלפת אותו באיל אעברה נא ואראה ע"כ ולכאורה יפלא דמה ענין ביאת מרע"ה לא"י אצל עקידת יצחק ונראה לפרש עפ"י מש"ה מאין יבא נר"ו דחטא אדה"ר שאכל בלא ברכה דילפי' מק"ו כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כ"ש עיי"ש ועוד איתא דמחלוקת השבטים עם יוסף שיוסף סבר המפרכסת אסורה דיליף ק"ו מע"ע וכו' וכ' המהרש"א ז"ל דיש סברא דלא לעשות ק"ו דילמא אית ליה פירכא וידוע דמרע"ה לא נכנס לא"י בעון מכ"י וידוע עוד דעקידת יצחק הוא כדי לכפר חטא אדה"ר ע"כ וזהו אתה החלות ואמרת אל תשלח ידך והחלפת אותו באיל א"כ אין חטא ביד אדה"ר דלא אכל בלא ברכה דהק"ו אפ' דאית ביה פירכא וראיה ממה שניצול יצחק מן העקי' וא"כ גם הק"ו שעשה יוסף בטל דדילמא אית ביה פירכא וכדין מכרוהו וא"כ אעברה נא ואראה:

[יא] ואתחנן ותחת כי אהב את אבותיך וכו' ויוציאך בפניו בכחו הגדול ממצרי' להוריש גוים וכו' להביאך לתת לך את ארצם וכו' וידעת היום וכו' כי ה' הוא האלהיה בשמים ממעל וכו' ושמרת את חקיו וכו' אפ' שיובנו מק"ק אלה עפ"י מש"ה כא"ל ז"ל במה שנשאל מהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' קפ"ח שנשאל בראובן שהלך לפראנקייא בבית קרובו שמעון ושמעון היה מוטמע בין הגויים ועוע"ז וחילה ראובן את פני שמעון שיצא מתוך ההפכה וישוטט לבקש את דבר ה' אלהיו ולעבדו במקום קדושה שכם א' וכו' ושמעון כשראה את ראובן שהפציר בו השיב לו שאם את הדבר הזה יעשה שיתחייב להלוות לו אלף פרחים לזמן ב' שנים אחר הגעת ש' למקו' החפץ ולקיים טענה זו הבטיח בידו ש' פרחים ויקחם לעצמו שמעון וראובן כדי להציל שמעון מתוך ההפכה נתרצה ונתן לו ש' פרחי' וכתב לו כת"י איך הוא חייב להלוות לו וכו' ושאם יתחרט יפסיד וכו' וכן עשה שמעון ויצא מן המקום ההוא ובא לו למקום החפץ לעבוד את ה' ובקש מאת ראובן לתת לו ההלואה הנז' והשיב לו ראובן שאינו רוצה להלות לו האלף הנז' שכל זה עשה כדי להצילו למליט נפשו מבאר שחת וכו' והכל אסמכתא בעלמא וחזר ראובן להיות תובע משמעון הש' פרחים שלא נתנם לו במתנה גמורה אלא כדי שיבא שמעון לעבוד את ה' ולא להיות עוע"ז והשיב מהרשד"ם ז"ל שאין ראובן חייב להלוות לשמעון כלל וכו' ובמתנה מרובה כזו מותר לחזור בו וכו' וגם הש' פרחים חייב שמעון להחזירם לראובן דהוי אסמכתא זל"ק כי אם בדאיכא תלת מיני קנין בב"ד חשוב ומעכשיו ולא אניס וכו' וכ"ש בנ"ד שהרי ראובן לא היה בידו דבר קטן וגדול כדי שמצדו יבטיח לשמעון בדבר גדול כזה וכו' עיין בבא"ל באורך ע"ש וזהו ותחת כי אהב אבותיך וכולי ויוציאך בפניו בכחו הגדול ממצרים שהיו מוטמעים שם כמ"ש מה אלו אף אלו וכו' ומשכם מע"ז כמ"ש משכו ידיכם מע"ז והתנה עמהם שאם ישובו לקדמותם ולשרשם הקדוש הם אי"ו אז יתן להם מתנה מרובה היא ארץ ז' עממין וזהו להוריש גוים וכו' לתת לך את ארצם וכשיצאו נתרצו בזה ובטלו ע"ז וקבלו התורה והקב"ה קיים הבטחתו ונתן להם א"י ולכאורה הי"ל להקב"ה לחזור מהמתנה כי כל כוונתו היתה להחזירם לקדמותם לקבל עליהם עול תו"מ כמו אבותיהם ולהחזירם ממעשיהם הרעים שהיו מוטמעים והטעם מה שהקב"ה מקיים הבטחתו כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת וכולי עלמא דיליה ויכול לקיים הבטחתו משא"כ גבי ראובן שלא היה בידו דבר קטון וגדול כלל ולכן ושמרת את חקיו וכאמור:

[יב] אנ"י במ"ש ה' הנז' בשם ה' מהר"א קובו ז"ל שחקר חקירת חכם עמשז"ל דישראל דין קדושת הגוף יש להם וכו' וקיי"ל דבקדשי מזבח יש מועל אחר מועל ואמטו"ל כל האומות הבאים על ישראל ואוכלים אותם בכל פה בין בגופם בין בממונם מועלים בהם אמנם התינח כשישראל עומדים בצדקותם אך כשח"ו חוטאים בנפשותם הו"ל כמו קדשים שנעשו טריפות דתו אין מועלים בהם אוה"ע אך כל זה אינו אלא לפי דעת החכמה והנבואה שיש להם הנפש החוטאת היא תמות וכיון דלמיתה עומדי' ודאי אין מועלין בהם אכן לפי דעת הקב"ה שהורה דרך לחוטא שיעשה תשובה ויתכפר א"כ נמצא שהוא פודה את ישראל מכל עונותיו במה שיעשה תשובה וממילא ודאי דשפיר הם מועלים בהם אוה"ע גם כשעדין עונותיהם עליהם ולא חזרו עדין בתשובה כיון דיש להם פדיון במה שיעשו תשובה קדושתם עליהם עייש"ב וזהו ויוציאך בפניו בכחו הגדול ממצרים שכל האותות והמופתים הוא בשבילכם על שמעלו בהקדש ואפילו שהייתם חוטאים ח"ו כמ"ש מה אלו וכו' והוי כקדשים שנעשו טריפות דאין מועלין בהם אפי"ה השיטה אזלא כדעת הקב"ה שבת שובה מתכפר להם וזהו והשבות אל לבבך שיש תקנה לחוטא בתשובה א"כ בקדושתכם עומדים אף שעדין בידכם העון. ושפיר הביא עליהם הקב"ה משפטים בל ידעום על שמעלו בכם:

[יג] ובז"י סמיכות תוה"ק לכל האותות והמופתים וכו' בראשית וכו' הנה כתב ריב"ה ז"ל בראשית נוט' בראשונה ראה אלהים שישראל יקבלו תורה וחקר ה' דא"י ז"ל דאם קדושת ישר' היא משעת קבלת תורה א"כ היה מקום למצריים שאכלו את ישראל בכל פה לומר דאין להם חטא מעילה שמעלו בישראל שהרי כת' הרמב"ם ז"ל שאם הקריב תורים ובני יונה ותורין עדין לא הגיע זמנם אעפ"י שאסור ליהנות מהם הנהנה מהם לא מעל וכן לגבי ישראל כיון שעדין לא הגיע זמן קדושתם דהיינו קבלת התורה אין להם חטא מעילה ויישב ה' הנז' ז"ל דמעת בריאת העולם נתקדשו ישראל לקבל התורה וחשיב כאלו כבר נתקדשו וכו' עיי"ש וזהו לכל האותות והמופתים אשר עשה ה' במצרים על שמעלו בישראל שיש להם קדושת הגוף וכ"ת והלא לא נתקדשו אלא בקבלת התורה ועדין לא קבלוה לז"א בראשית שמשעת בריאת עלמא ראה אלהים שישראל יקבלו התורה וא"כ הוי כאלו נתקדשו מעת הבריאה ולכן שפיר עשה בהם שפטים על שמעלו בהקדש:

[יד] ואתחנן ויקרא משה וכו' ולמדתם ושמרתם לעשותם ה' אלהינו כרת עמנו ברית בחורב וכו' פנים בפנים וכו' אנכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההיא וכו' יובנו מק"ק אלה עפ"י מש"ה בא"ל ז"ל משם הרמב"ם ז"ל חייב עצמו בדבר שא"ק אעפ"י שקנו מידו לא נשתעבד וכו' והנה חקרו המפ' ז"ל כי לדעת הרמב"ם ורבותיו ז"ל שאין אדם מתחייב בדש"ק כיצד נתחייבו ישראל בקבלת התורה כי ארוכה מא"מ ורחבה מנ"י וא"כ איך אנו מתחייבים בדבר שא"ק והמפז"ל הרבו להשיב בישוב חקירה זאת אמנם נזכיר מה ששייך לנו חדא כמשז"ל דאם נשבע אפי' הוי דבר שא"ק מתחייב לדעת הרמב"ם ורבותיו ז"ל ואמרו ז"ל ע"פ אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה לכרות את בנ"י בא"מ מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב מקיש ברית חורב לברית ע"מ מה ברית ע"מ באלה ובשבועה אף בחורב והיינו דאמרו בכ"מ מושבע ועומד מה"ס ואת השני' דבהסכמת רבים שאני דיפה כח הרבים להתחייב גם בדש"ק וכ"ש במעמד ה"ס שהיו כל ישראל כלם בהסכמה אחת גמרי ומתחייבי קרא לשלישי ע"י קיום התו' והמצות יתקיים העולם וכתב ה' פני שבת ז"ל שמה שנתן להם יו"ד הדברות הם כנגד יו"ד מאמרות שבהם נברא העולם. וא"כ לגבי הנותן הקב"ה כביכו"ל שאינו חפץ בהשחתת העולם איכא הנאה וגמרי ומקני. ואת רבע כשיהיה ע"י שליח מתחייב בדשא"ק וא"מישתו יוסף דאם המתחייב בדש"ק קיבל איזה הנאה ותועלת גמר ומקני וידוע כי העוסק בתו"מ יזכה לחיים כמ"ש עץ חיים היא וכו' ע"כ וזהו כווה"כ ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם שמע ישראל את החקים ואת המשפטי' וכ"ת והלא הם דשא"ק והמתחייב בדשא"ק פטור ויהי כמשי"ב ה' כרת עמנו ברית בחורב דהיינו שבועה וע"י שבועה גמר ומתחייב זאת ועוד לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת כי אתנו אנחנו אלה פה וכת' ז"ל שכל הנשמות היו עומדים בשעת מת"ת וא"כ הוי בהסכמת רבים ויפה כח הרבים להתחייב גם בדשא"ק עוד בה כלנו חיים שבזכותה מטי לן הנאה שנזכו לחיים וכיון שהמתחייב קיבל איזה הנאה ותועלת גמר ומקני זאת ועוד אנכי עומד בין ה' וביניכם שע"י שלית מתחייב בדש"ק. ועוד סמך לה אנכי ה' אלהיך שהם יו"ד הדברות כנגד יו"ד מאמרות שבזכות התורה מתקיים העולם וא"כ איכא הנאה להנותן שהוא הקב"ה לכן מתחייבי' גם בדשא"ק:

[טו] ובז"י לחד תירוצא בעבור ישמע העם בדברי עמך ר"ל בעבור ישמע העם לדברי תורה וכ"ת הלא התורה היא דשא"ק והמתחייב בדשא"ק לא נשתעבד לז"א בדברי עמך שאני שליח שלהם שאמרו לי דבר אתה טמנו ונשמעה וכו' ולכן גמרי ומקני:

[טו] מדרש אבכיר הובא בילקוט וז"ל ובכל עבודה בשדה וכי בשדה היו עובדין ולא בעיר אלא שנגזרה עליהם אנשים ילינו בשדה והנשים בעיר כדי למעטן מפו"ר ונשיהם היו מחממין להם חמין ומביאין לבעליהם כל מאכל ומשתה ומנחמות אותם ואומרות דלעולם לא משתעבדין בנו סוף הקב"ה גואל אותנו מתוך כך באין עליהם ופרין ורבין עכ"ל הו"ל ז"ל ולכאורה יפלא דלמה גזרו עליהם זה כדי למעטן מפו"ר אדרבה איפכא מסתברא שהי"ל לגזור לשכב אצל נשותיהם כדי לרבות וישתעבדו בהם ועוד למה ישראל כשמנחמות אותם נשיהם מתיך כך הם באין עליהם ופו"ר מה זו ביאה ונראה לפרש עפ"י מש"ה כף הכהן ז"ל סוף פ' שמות משם ה' לקט יוסף ז"ל דחקר היכי זכו ליכנס לארץ בזכות המצות הא שכר מצות בהאי עלמא ליכא ותירץ דכשהם רבים נפיש זכותייהו ונוחלין גם בעוה"ז ע"כ ולכן גזרו שילינו אנשים לחוד ונשים לחוד כדי שלא ירבו ולא יוכלו לצאת דלא נפיש זכותייהו ובמיעוטא ליכא שכר מצות בהאי עלמא וג"כ ישראל סברי האי סברא ובהאי פחדא קא יתבי דשכר מצות בהאי עלמא ליכא ולית להו זכות רבים ולכן כשיבואו נשיהם ומנחמין אותם שעתיד הקב"ה לגאלם וזה לא יכון כ"א ע"י הריבוי לכן הם באין עליהם כדי לפרות ולרבות ועי"ז יהיה נפיש זכותייהו ויזכו לשכר מצות בה"ע.

ובז"י ואמר לך בדמיך חיי ואמר לך בדמיך חיי ודרז"ל בדם פסח ומילה שבהם נגאלו וכ"ת איך נגאלו בשכר המצות והא שכר מצות בהע"ל לז"א רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי וע"י הריבוי נגאלו דנפיש זכותייהו:

[יז] ובזה בין תבין מאז"ל אל תקרי בעדי עדים אלא בעדרי עדים וה"ה פי' וד"ק ז"ל בעדי עדים על חקי התורה והמשפטים הטובים שהם כעדי וכו' ע"ש וזהו ותבואי בעדי עדים ר"ל שנכנסו לארץ בזכות המצות וכ"ת שכר מצית בהע"ל לז"א א"ת בע"ע אלא בעדרי עדרים ירצה שע"י שפרו ורבו והיו עדרים עדרים לכן אהני להו שיצאו ממצרים ונכנסו לא"י דנפיש זכותייהו:

[יח] מד"ר וז"ל בראשית ברא אלהים ר' תנחום פתח ה"ד אתה הוא לבדך עכ"ל. נ"ל עפ"י מש"ה כ"ה ז"ל ד"א ע"א משם ז"ח דלא יזכור שם אלהים על הקרבן משים דשם אלהים משותף דדינים נקר' אלהים מלאכים נק' אלהים והק' והא כתיב בראשית ברא אלהים ותי' משום דעדין לא נברא שום נברא ואין מקום לטעות ע"ש וזהו כווה"מ דקא מתמה ואמר כיצד אמר בראשית ברא אלהים והרי אלהים משותף ויש מקום לטעות ח"ו לזה תירץ ר"ת ואמר אתה הוא אלהים לבד"ך דוקא ולא נברא אז ח"ו שום נברא ואין כאן מקום לטעות ח"ו:

[יט] בהר סיני ועשיתם את חקותי וכו' וישבתם על הארץ לבטח יובן במה שראיתי למוה"ר מרן מלכא קו"ל הרמ"ז הי"ו בכתי"ק מש"ה מערכי לב ז"ל דבמתנת הארץ כתיב לך ולזרעך אחריך ויש לדון דלא קנה ממה דאיתא בבתרא אמר ר"ה המזכה לעובר לא קנה וכו' ופסק הרי"ף ז"ל דאף שאמר לכשתלד לא קנה אך במזכה לעובר דידיה קנה כר"י דאמר הואיל ודעתו של אדה קרובה אצל בנו ע"ש וידוע דע"י התו"מ ישראל נקראים בנים וזהו ועשיתם את חקתי וכו' ועי"ז אתם נק' בנים וא"כ אף דקב"ה אמר לך ולזרעך אפי"ה קניתם את הארץ דדעתו קרובה אצלכם שאתם בניו ולכן וישבתם על הארץ לבטח:

[כ] ובז"י פסו' במה אדע כי אירשנה ויאמר ה' קחה לי עגלה וכו' פי' רש"י ז"ל רמז לו שיירשו הארץ בזכות הקרבנות ע"ש וה"ן עוד נבי"א משז"ל דע"י הקרבנות יש' נק' בנים ע"כ וזהו שאמר אאע"ה במה אדע כי אירשנה והלא המזכה לעובר לא קנה והשיב לו הקב"ה מצית הקרבנות שע"י ישראל נק' בנים ולגבי בן אדם מזכה לי דדעתי של אדם קריבה אצל בני:

[כא] תהלים ק״ו בם מגפה ויעמוד פינחס ויפלל ותעצר המגפה וכו' יובנו הני קראי כמ"ש ה' פנ"ד ז"ל משם רבני אשכנז שפי' מש"ה של"ה ז"ל דמצות ק"ה אינה כשאר מצות דחיובא רמיא לרדוף אחריהם אך מצוה זו אין לריב עם האוה"ע וכו' כדי שיתפסוהו ויוציאוהו לבית השריפה כי העושה כן דמו בראשו אך המצוה היא כי יקרה שיאנסוהו לעבור על דת אז מצוה גדולה למסור עצמו על ק"ה. ומאחר שכן מצאה הקפידה מנוח בענין פינחס איך מסר נפשו להרוג את זמרי בתוך לבאים כ"ד אלף משבט שמעון ואם אמרו הבועל ארמית קנאין פוגעין בו הוא במקום שאין סכנה גדולה כזו ואולם זכות תולה לפינחס כי הוא מסר נפשו להציל ישראל מהמגפה ולא גרע מהרוגי לוד וגו' עיי"ש וזהו ויכעיסו במעלליהם דהיינו מעשה זמרי וכיוצא ולכן ויעמוד פינחס ודן דין הבועל ארמית קנאין פוגעין בו והרגם וכ"ת והא במקום סכנה גדולה כזו לא נימא דין זה לז"א ותעצר המגפה שעשה זה בשביל להציל ישראל וכגון דא למצוה תחשב כמו הרוגי לוד שכת' ז"ל אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם:

[כב] שם ז' ה' ידין עמים שפטני ה' וכו' יגמר נא רע רשעים וכו' יובן עפ"י מ"ש כ"ה ז"ל בריש תהלים במ"ש ז"ל מח' טובה מצרפה הקב"ה למעשה מח"ר אין הקב"ה מצ' למעשה וכשהקב"ה דן את העולם אינו דן רשעי' וצדיקים במעמד אחד דא"כ צריך להעניש הרשעים על המח' כדין ב' שבילין בפ"ק דפסחים עיי"ש וזהו יגמר נא רע רשעים תחלה בדין ואח"ך ותכונן צדיק וכ"ת למה לא יבואו יחדו למשפט לז"א ובוחן לבות וכליות אלהים צדיק וכיון שהוא יודע המח' לכן כל א' ידין אותו לעצמו כדי לזכות לכל א' וא' ה' יזכנו ויאיר עינינו בתורתו תורת אמת ויקרב לנו קץ הגאולה בב"א וישלח לנו משיחנו משיח בן דוד:

תוכן העניינים

שלום דוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה