אור ברסלב
שלום דוד חלק א ת״ו ש״ל ב"ע ב ר כ ו ת

שלום דוד חלק א· רבי דוד ב"ר משה הכהן מג'רבה

ת״ו ש״ל ב"ע ב ר כ ו ת

ת״ו ש״ל ב"ע קונטריס נחמד למראה

הליקוטים שעל מס' ברכות הערוכים לפניך הם ממר בריה דרבינא ר' אברהם מאגוז הי"ו בן מו"ר ועט"ר ראש הרבנים בעיכ"י גרבא יע"א הוא החה"ש הדה"מ כמוהר"ר משה זקן מאגוז נר"ו:

איזה גרגרים אחדים במסכת ברכות מה שלע"ד מידי אשו"ר ברהטי"ם לע"ע בעזר שוכן ערבות והוא יפתח לבנו בתורתו תורת אמת אמן:

ברכות ד"ו ע"ב גמ' אמר ר' חלבו וכו' היוצא מב"ה ובו' אמר אביי לא אמרן אלא למיפק אבל למיעל מצוה למירהט וכו' אפש"ל דאביי קמל"ן ההיפך דהבא לב"ה מצוה לרוץ ועי' לה' ח"א ז"ל וז"ל רב הונא נמי לא אמר אלא היוצא דהיינו למיפק אלא דה"ק לא אמרן וכו' אבל היוצא מב"ה כדי למיעל לב"ה וכו' ע"ש ולפ"ד ניחא דקבע אביי ע"ד ואמר לא אמרן וכו' משא"כ לפמ"ש ה"ל לקבוע מימרא בעצמו אלא דלפ"ד הח"א ז"ל ק' ל"ל קרא דאחרי ה' וכו' ועי' לה' ת"ל הביאו ה"ה ברכת ה' ז"ל ומה שתי' ה' ב"ה ז"ל יעו"ש ולא א"ש למ"ש מהרש"א ז"ל וצ"ל כמו ששמעתי מא"מ ועט"ר אדמו"ר ה"ה משה זקן מאגוז יחי שמו לעולם דאצטריך קרא דאחרי וכו' גם בשבת וע"ש בח"א וכמ"ש הגאון ה' צל"ח ז"ל ע"ש:

והנה ע"ש להצל"ח דלמ"ש מהרש"א ז"ל בח"א בשבת דפסיעה גסה גם דאיסורא ליכא סכנה מיהא איכא צ"ל דר"ה רבותא קאמר בהיוצא דאיכא איסורא גם בפ"ג מלבד הסכנה וכ"ש הריצה דיש חפזון עפי דאיכא איסורא אבל למיעל מצוה למרהט אפי' דנחפז טפי אבל פסיעה גסה גם שאינו נחפז טפי איכא סכנה ע"ש ודבריו מוכרחים דאין לומר דר"ה אינו אוסר ביוצא נמי אלא פ"ג משום סכנה אבל לרוץ מותר וקאמר אביי נמי דלמיעל יש לרוץ ופ"ג אסור דא"כ אין חילוק בלמיפק ולמיעל ואי אביי לא חידש אלא דלמיעל מצוה א"כ דין פ"ג דקאמר ד"ה אינו שייך להיוצא מב"ה דאסור בעלמא נמי משום סכנה והי"ל לר"ה לומר היוצא מותר לרוץ ואביי נמי הי"ל מלתא באפי נפשיה למיעל מצוה לרוץ (א"ה גם לא ניחא לומר לקושטא ביוצא דמותר לרוץ מז"ה):

שם אמר ר' זירא וכו' עי' לה' ב"ה ז"ל שהביא מ"ש ה' ת"ל ז"ל לרבי תנחום אמאי לא מייתי מקרא דממצוא חפצך חפצי שמים מותרים דקאי גם לרישא דקרא אם וכו' דאסור לרוץ בשבת ואפ"ה לחפצי שמים מותרים ע"ש ועמ"ש הוא ז"ל וז"ל דאי מהתם הו"א דדוקא לשאר העם אבל רבנן וכו' ולא ידעתי מה ראה ה' ז"ל להקשות כיון שבפי"ד שכתב תחלה מתרצא וכו' ע"ש גם ניחא לפ"ד שכתב תחלה דמהך לחפצי שמים מותרים לא משמע שמצוה לרוץ ע"ש ודרך אגב הביא מ"ש מידי"ן ואו"ע עצו"ר מזר"ק טהור כמוהר"ר כלפון הכהן יחשל"א שראה בבתיה"ק שמו"ז הרה"ג מוהרח"מ הכהן זצ"ל וזיע"א פי' באה דאמר ר"ז אנא נמי רהיטנא דר"ל אע"ג דהוה חריך שקי וכו' כנודע ונכון:

דף ח"י ע"א שם החיים יודעים שימותו אלו הצדיקים וכולי והמתים אינם יודעים מאומה אלו הרשעים וכו' עי' לה' מעשה נסים ז"ל הנד"מ וז"ל תמיהני דהרי אמרו בג' מעשה בר"מ וכו' עד ואפי"ה הם יודעים ואיך קאמר כאן שהרשעים אינם יודעים וכו' ע"ש ולע"ד לאהמ"ר ע"ש מ"ש רש"י ז"ל ד"ה אלו צדיקים ומאי וכו' ורשעים אינם יודעים מאומה שעושים עצמם כאינם יודעים וחוטאים יעו"ש וי"ל דרש"י ז"ל נתכוון לזה וגם בס"ד המק' אין להק' דהומ"ל וליטעמיך וכו' וכמ"ש התוס' ז"ל בכ"מ. (א"ה וכן צ"ל מקו' הש"ס לקמן גם לקמן צ"ל דה"ה דהש"ס הומ"ל מהני מעשיו דר"מ):

דף כ"ו ע"א שם וכ"ע עד חצות וכו' עי' להצל"ח ז"ל וז"ל ואף דאיכא למימר דמתחלה עדיף ליה למרמי מתני' אבריתא ואח"כ מקשה מדברי ר"י מ"מ לא הול"ל וכ"ע וכו' רק להרשים עד חצות ותו לא וכו' יעו"ש ולע"ד לולי פרש"י ז"ל אפש"ל דמ"ש וכ"ע עד חצות וכו' הוא סיום דברי המתרץ ומ"ש ותו לא הוא התחלת דברי המק' אלא דרש"י ז"ל דחיק"ל לפרש הכי בלשון הש"ס (א"ה ודוחק לומר ג"כ דמ"ש וכ"ע עד חצות ותו לא הוא סיום דברי המתרץ ושפת ית"ר יתר"ו):

שם והאמר רב מרי וכו' אמר ר"י וכו' עי' לה' ב"ה ז"ל וז"ל וא"ל דהמ"ל כן מדהוצרך ר"י לומר טעה ולא התפלל שחרית וכו' דהא ידענן ליה מהך דטעה ולא התפלל ערבית יעו"ש ולפי"ז א"ש מ"ש המק' תחלת דברי ריו"ח ואצ"ל אגב. והנה עמ"ש הגאון צל"ח ז"ל ולמהרש"א ז"ל ולה' בי"ה ז"ל יעו"ש:

שם מתפלל וכולי הא דלא פריך נמי ממתני' דקתני תפלת המנחה עד הערב אדר"נ דאמר טעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים עמ"ש מהרש"ל ז"ל (אי"ה ועמ"ש עוד המש"ך ז"ל):

שם כולי יומא מצלי וכו' לכאורה קצת ראיה מכאן להסו' דיכול להתפלל תפלת מנחה אחר חצות ממש ועי' להמש"ך ז"ל ד"ה וכ"ע ועמ"ש הגאון צל"ח ז"ל ע"ש:

תוס' ד"ה תפלת וכו' ולהכי מקדים תפלת מנחה וכולי ולולי דבריהם היה נלע"ד דלהכי הקדים התנא תפלת מנחה ואסמכה לשל שחר משום דיש לה זמן דומיא דשחרית משא"כ במוסף הוא כל היום כדבריהם ושמעתי מא"מ ועט"ר הנז' יחשל"א די"ל דלזה נתכוונו התוס' בקשור מ"ש ולהכי וכו' דר"ל דכיון דזמן מוספין כל היום להכי מקדים וכו' ואין להקשות מאי חזית דמקדים התדיר ולא המוקדם משום כי והנה צור"ף טעם התדיר מלבד מה דהמוספין בכל היום וכו' והוי תרי טעמי לגבי חד עכד"ק הי"ו אלא דק' אמאי לא תני ערבית אחר מוספין והנה שפיר ניחא הא דתני התנא ושל מוספין וכו' אף דזמנו קודם המנחה למ"ד כנגד אבות תקנום גם לגורסין ר"י אומר וכו' א"ש גם עי' להצל"ח ד"ה שם תפלת השחר וכו' ע"ש:

דף מ"ד ע"א גמ' חזר ואמר לא על המלגלג וכו' עי' לה' ברכת ה' ז"ל מ"ש לפרש דה"ק דבענין מורה הוראה לא על המברך אני כועס וכו' ובענין טעות בדין לא על המלגלג וכו' ע"ש ולא כתב ליישב מ"ש הרב ז"ל שם ברא"ש אמי"ר הא קאמר תחילה אם חבירך דומה וכו' דכנראה דבדין עבד ע"ש. (א"ה משא"כ למ"ש מהרש"א ז"ל בח"א ניחא די"ל דעל שניהים הוא אומר אלא על שלא חשו לכבודו דעכ"פ המברך נמי הי"ל לשאול ולהשיבו ומהרש"א ז"ל בקו' נתכוון למ"ש ה' בי"ה ז"ל דהא קאמר תחילה אם חבירך דומה וכו' ומעיקרא קאמר דלא כעס וכו' דהכל א' ותי' יתיב כמ"ש ע"ש):

דף נ"ז ע"א שם מאי סדורין לימחל וכו' עי' להצל"ח ז"ל שהיביא מהגאון מז"ק זצ"ל וז"ל פירוש הדבר דבשהם סדורי' ודאי הם למחול וכו' ומעתה לפ'"ז אם האדם צדיק שרובו זכיות או בינוני הרי עונותיו המונחים בכף מאזנים כסדרן רק שהראשון נחסר לגמרי ולא יעלה בכף והתחילו להניח בכף מעון ב' והלאה ע"ש ב' ועליו הג' ואם הם הנשארים כסדר ודאי אינו מהני שרובם עונות שאם היו מהני דרובם עונות א"כ היו לבסוף מניחם גם עון הא' להכף והיה הראשון מונח על אחרון והוא בהיפוך הסדר משא"כ כשנשארו בסדר מכלל שלא נתוסף הא' וא"כ בודאי הם למחול וזהו הפי' סדורים למחול עכתדי"ק ובזה א"ש כו"ה תנה עון על עונם וכו' גם יובן כו"ה ודרך רשעים יעות דהרשעים גמורים אינו מתנהג עמהם וכו' ועמ"ש ה' מעשה נסים ז"ל הנד"מ בחי' תהלים וז"ל טיב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך ק"ל מזה על מה שכתוב ודרך רשעים יעות הנה ב' כתובים אלו סתראי נינהו וכולו ע"ש ולפי"ה ניחא שפיר:

ע"ב שם אר"י השכים ונפל פסוק לתוך פיו וכו' עי' להצל"ח ז"ל מ"ש עי"ש ולא ידעתי למה לא נפרש כן לקושטא וניחא הכל וי"ל דזה כוונת רש"י ז"ל הן אמת דא"כ רש"י ז"ל היל"ל לשון זה שכתב כאן לעיל והיה לבאר ע"ד זה שכתב הרב ז"ל ומשום הכי אצטריכו תרי מימרי דריו"ח:

דף ס"ד ע"א שם גמ' אר"א אר"ח ת"ח וכו' עי' להצל"ח ז"ל בד"ה יהא שלו' וכו' מ"ש ע"ש ואפש"ל גם פסוק שלו' רב לאהבי תורתך ואין למו מכשול כי את וה"ב בסופה א"נ עפ"י מ"ש שם הח"א לדט'"ו בד"ה וכל העוסקין שלא לשמה וכו' ממ"ש התוס' ז"ל דאיכא תרתי שלא לשמה הא' הלומד ע"מ לקבל פרס ע"ז אמרו לעולם יעסוק וכו' והב' הלומד ע"מ לקנטר ט"ז אמרו טוב שלא נברא וז"ש שתשים שלו' וכו' בין עוסקים לשמה ובין עוסקים שלא לשמה דהיינו לקבל פרס אבל בעוסקין שלא לשמה דהיינו לקנטר ל"ש לומר שתשים שלו' בניהם דהא כל עצמות תלמודם אינו אלא לקנטר וכו' ע"ש וזהו שלו' רב לאהבי תורתך בין הלומדים לשמה בין לא לשמה ואולם ואין למו מכשול ר"ל מחלוקת לקנטר וכאמור (א"ה א"נ אפש"ל עפמ'"ש בגמ' מעשה בר"מ ור"י דאקלעו לההוא אתרא ונתאכסנו אצל בע"ה וכו' ור"מ הוה בדיק בשמא א"ל לההוא גברא מה שמך א"ל כידור אר"מ ש"מ לאו גברא מיהמנא הה"ד כי דור תהפוכות המה וכו' לא אשלים ליה כיסיה וכו' והובא לה' מעשה נסים ז"ל בחי' לעיל לדח"י וז"ש שלו' רב וכו' כר"מ דאף במילי דעלמא בדיק עפ"י מ"ש בתורה מרוב אהבתו בה וממילא ואין למו מכשול א"נ אפש"ל עפ"י מ"ש רז"ל ע"פ ועושה חסד לאלפים זכות אוהבי ה' עומד לב' אלפים דורות ולמדו שמרובה מדה טובה וכו' ומן המודיעית שהתורה שמותיו של הקב"ה וזהו שלו' וכו' ואין למו מכשול לדורותיו כי לעולם לא ימוטו גם י"ל כפמ"ש ז"ל דכפי רבוי חשק האדם בתורה הוא סימן לאדם ברבוי יראתו מהשי"ת וז"ש שלו' וכו' ואין למו מכשול מהיצה"ר ובלא"ה י"ל עפ"י אומרם ז"ל דהתורה תבלין להיצה"ר כנודע גם עפ"י אומרם ז"ל דהעוסק בתורה נכסיו מצליחין וזוכה ג"כ למ"ח מעלות דרבנן באבות פ"ו וראיתי לה' מעשה נסים ז"ל הנד"מ בחי' שם לשבת דנ"ה ע"א בגמ' תמה זכית אבות וכו' וז"ל תמיהני דהלא אמרו רז"ל ע"פ ועושה חסד לאלפים זכות אוהבי הי"ת עומד לב' אלפים דורות וכו' עש"ב בדבריו ע"ש ולע"ד אולי יש לחלק בין היחידים דמתעורר להם זכות אבותיהם ואבות אבותיהם דהמה יוצאי חלציהם לבין כללות ישראל עם כללות האבות ומ"ש עוד שם אלא דק"ל ע"ז דהא קודם חזאל היתה וכו' וכו' אולם לקו' הא' צ"ע ע"ש לא ידעתי מה מקשה דמ"ש על שלישים וכו' אינו ענין למ"ש כאן זכות אבות עד חזאל היתה אף לרשעים שלא יש להם עון אבות או אפשר גם דנפקד עליהם עון וכו' אולי דמיהת מהניא להו זכות אבות עד חזאל א"נ אפש"ל בכו"ה שלו' רב וכו' עפ"י מ"ש ז"ל דסגולת המילה למעט תאות המשגל ובשבת דק"ח ע"א איתא מנין למילה שבאותו מקום נאמר כאן ערלתו ונאמר להלן ערלתו מה להלן דבר שעושה פרי אף כאן דבר שעושה פרי וידוע שהתורה נדרשת בי"ג מדות מג"ש וכו' וז"ש שלו' רב לאוהבי תורתך ודורשין התורה בי"ג מדות וא"כ נפק"ל למילה באותו מקום מג"ש ועי"ז אין למו מכשול מהיצה"ר דמהכל ימעט ונכנע והנה הש"ס שם פריך אימא לבו דכתיב ומלתם את ערלת וכו' ע"ש הסוגייא וראיתי לה' מעשה נסים ז"ל שכתב דברי הגמ' הללו לא זכיתי להבינם כי תמוהים הם לע"ד טובא חדא וכו' וכו' עש"ב בדבריו יעו"ש ויעתק ממ"ש בעניו בנ"ב ברשימה עד"ק וכן ק' ממ"ש וירא אליו ה' לבקר את החולה דביום שלישי למילתו היה וכן ק' ממ"ש ואת בריתי אקים את יצחק ומדרש רז"ל ע"פ ואומר לך בדמיך חיי דם פסח ודם מילה גם כת' שם אח"ז ברשימה עד"ק וכן ק' ממ"ש דהלכה היא דמילה דוחה שבת א"נ ממה דילפי מייתורא דביום אפי' בשבת גם דממעטי מניה לילה גם כת' שם בנ"ב לע"ד י"ל דפריך דאימא דהמילה היא בכ"מ השייך גם במקום שאינו עושה פרי וכוונת הכתוב לומר שהמילה סגולה היא להסיר ערלת הלב וערלת האזן דכתיב בהו נמי ערלה דלאו מג"ש קאמר אימא וכו' דערלה דכתיבא באזן הוא פסוק בנביאים אלא ר"ל ראייה הקריה ערלה א"כ נימא הה"נ י"ל כי זהו פירושא דגופיה דקרא דכתיב גבי מילה וצ"ל נמי דמ"ש נאמר כאן ערלתו וכו' אינו ג"ש גמורה ולזה לא משני מדאצט' ג"ש או דהג"ש גמיר ערלתו ערלתו אלא גלוי מלתא בעלמא וז"ש ג"כ דנין וכו'):

א"נ ע"פ מ"ש ז"ל דת"ח צריכים שיזהרו מאד בכל מעשיהם ומדותיהם ואז יהיה להם שלו' עם המון העם ואין להם פ"פ ומסתמא יקבלו דבריהם וע"ד קשט וכו' וזהו שלו' וכו' אכן צריך כי אין למו מכשול:

א"נ יובן ע"פ מ"ש ז"ל אם בקשת לעשות צדקה עשה אותה עם עמילי תורה וזהו וכולי:

א"נ עפ"י מ"ש הלק"ט ז"ל (יו"ד שאלה קנ"ה) שני ת"ח דפליגי בכמה מילי דאורייתא אם מותרים להתאכסן זה אצל זה תשובה איזה הוא מחלוקת שהיא לש"ש מחלוקת הלל ושמאי וראינו שלא נמנעו זה מזה הלא"ה אסור דון מינה לנ"ד וע"ש לה' הלכה רווחת הי"ו וז"ל ומעתה דברי הרב ז"ל מבוארים דבעי' מחלוקת שהיא לש"ש דודאי אמרי' דלא ספי ליה איסורא וכו' ע"ש וז"ש שלו' רב וכו' ואין למו מכשול דלא ספי לחבירו איסורא:

א"נ שלו' וכו' ע"פ מ"ש ז"ל דהעוסק בפ' עולה כאלו הקריב עולה וכו' וזהו שלו' רב וכולי ואין למו מכשול מחסרון המצות דלא שייכי בזמן הזה:

ונעוץ לראש המסכתא תחלתה עם סופה כי סדור רב"ה ה במתני' הקטר וכו' ענין הקרבנות ובאו רבינא ורב אשי מסדרי התלמוד וסיימו ג"כ מסכתא בזה להורות דחליפי הקרבנות בזה"ז הוא ע"י למוד התורה דהוי כאלו קיים כל המצות ונעשה שלו' בעולם דע"י התורה העולם עומד (א"ה גם אין עשו שולט כמ"ש ז"ל) וזהו ת"ח מרבים שלו' בעולם ויומתק יותר כפי מה ששמעתי שאמרו ז"ל דע"י הקרבנות נעשה בעולם שלו' וטובה ויחוד וכו' למעלה גם ע"י התורה נודע כי ה' יתן הטוב ונעשה שלו' ויחוד וכו' והקרבנות והתורה יסיבו בלכתן בנותן טעם א' הם ושנים המה מיטיבי לכת

א"נ שלו' וכו' במה שידוע דע"י התורה יתרחק האדם מהיצה"ר ומן העבירה וחז"ל תקנו משמרת למשמרת וכו' (א"ה אפש"ל שז"ש ה' עוז לעמו יתן דהת"ח שהם בסוג עמו וע"ד מ"ש ז"ל ע"פ והגד לעמי פשעם ור"ל כי הן לקיימם בעיקרי התורה שניתנה לנו מקדמ"י אר"ש) וזהו שלו' רב וכו' וכמ"ש במתני' בריש מכילתין להרחיק וכו' ועי"ז יהי שלו' וכו' וכו':

והנה ר"ת לעמו יתן הם גמט' ארבעים ועם הכולל חשבון שם קדוש יוה"ך ובא בס"ת הכתוב בסוף שה"ש ברח דודי ודמה לך לצבי או וכו' דכתבו ז"ל דהוא חרבו דית"ש להשמיד האויבים הרשעים בגאולה העתידה בב"א וה' יברך את עמו בשלום אכי"ר אמן:

תוכן העניינים

שלום דוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה