אור ברסלב
שלום דוד חלק א שאלות ותשובות

שלום דוד חלק א· רבי דוד ב"ר משה הכהן מג'רבה

שאלות ותשובות

לבוש למס' בבא קמא

א) שאלה מעשה שהיה בשני אנשים שהלכו לאהלי קדר ונעלמו כאשר יבא בנוסח העדות באר היטיב ושאל השואל כדת מה לעשות בנשותיהם אם יש מקום להתיר אותם להנשא או תהיינה צרורות עד יום מותן וזאת נוסח קבלות העדיות אשר נעשית לפנינו בלשון ערבי:

במותב תלתא כחדא הוינא יתבין אנן ב"ד דחת"ל כד אתה קדמנא ה"ר ראובן המכונה עיד למגרבי הי"ו ואחר האיום והגיזום עמד על רגליו והעיד בתורת עדות גו"ש לאנהו האנא קאעד וגאווני מסלמין וקאלו לי למסלם אלדי קתל ליהוד מאת הווא וכ'וה פי גאבם עלא כאטר יא קאתל הרוח וין תרוח קלת להום האשכון ליהוד קאלו לי למשלום ואלדי מעאה. ולד מרדכאן שריכך עד כאן היתה עדותו ביום כ"ו לחודש תשרי שנת תרח"ם לפר"ק והכל שריר ובריר וקיים וחתימי עלה שלשה בית דין הי"ו:

עוד אתא קדמנא ה"ר אברהם הטראבלסי הי"ו וה"ר יוסף הגבאלי הי"ו והעידו בתורת עדות גו"ש לאנהו יערפו באמת אלדי שלמה לקאבסי ויהודה למגרבי בן מרדכי למג' כרגו שותפים מן גירבא אלערב ומן תמא נעלמו עוד העידו אלדי שלמה הנז' יסמיווה לגוים למשלום ומרדכי אובו יהודה יסמיווה מרדכאן וכל זה ביום י"ד לחודש שבט שנת הנז"ל ושוב"ו ותחימי עלה ג' ב"ד הי"ו:

עוד אתא קדמנא ה"ר אברהם המכונה כמוס הגבאלי הי"ו ואחר האיום וכו' העיד בתורת עדות גו"ש לאנהו האנא קאעד פי חאנותי ג"א לגוי אסמו אברהים הזמורי קאל לי האד ליהוד אלדי מאתו האש עמלתו פיהום קולתלו האנה האמאמאן יהוד אלדי מאתו קאלי הווא ואחד לסרם ואחד ולד שריך עגבון קלתלו האנא תערפשי אשכון קתלהום קאל לי יא ולדי מא נערפשי וקולת לו המאנה אשכון קאל לך קטלוהום קאל תעדינא מן טרף לערב לקינא ואחד מיית הוני וואחד מיית גאדי והאד לכלאם דוואהו לי בעד פסח אלדי צ'אעו פיה זהו מה שהעיד בפנינו ביום וכו' והכל שוב"ו וחתימי עלה ג' ב"ד הי"ו ע"כ נוסחי קב"ע.

תשובה ענין כזה לפני מלכים יתיצב מאן מלכי רבנן כי להם לבדם נתנה האר"ש להבין ולהורות אמנם הוכרחנו הכרח גמור מאיזה טעמים אשע"כ באנו ללקט באמרים ליקוטי בתר ליקוטי עד מקום שידינו מגעת להלכה ולא למעשה כי דבר זה נפתח בקטנים ויסתיים בגדולים ומאת השי"ת אנחנו מבקשים לבל נכשל בדבר הלכה ויצלינו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות כיר"א:

והנה בעת"ה חל עלינו חובת ביאור פרטי ספיקו' הנופלות בקב"ע הנזכרים:

ספק א) אי בעי קישור דברים:

ב) אי הוי מסל"ת אף שיש שאלה באמצע:

ג) אי בעי לומר וקברתיו:

ד) אי בעי הזכרת שמו ושם אביו ושם עירו:

ה) אי חיישי' שמא אשתהו לאחר ג' ימים:

נבא אל הספק הא' הנה מרן ז"ל בב"י אה"ע סימן י"ז כתב משם הר"ן ז"ל מי שהוא מסל"ת אינו אומר אותו דבר לבדו אלא בקשר ענין לפניו או לאחריו וכל שלא אמר כן אינו אומר כמספר בדברים אלא כרוצה להודיע אותו דבר לבד ואינו נאמן כי מי שמתכוין להעיד אומר אותו דבר לבדו וכתב עוד שם והרד"ך ז"ל בתשובותיו החזיק בדעת הר"ן והר"י טאייטאצק ז"ל כתב כי ראיות הר"ן ז"ל חלושות הן ובכל בתי דינים שבסאלוניקי בימי איתני גאוני עולם פשט המנהג להתיר באומר העכו"ם איש פלוני בן פלוני או ממקום פלוני מת אעפ"י שלא יקדים שום דבר אחר ובלבד שלא יתכוין לא להתיר ולא להעיד וכך הם דברי הריב"ש ז"ל וז"ל וכן אמר לי מורי הרב הגדול הר"י בי רב ז"ל שהוא מורה להתיר בפשיטות וכו' יע"ש וע' לה' שלחנו של אברהם ז"ל באה"ע סימן י"ז אות י"א שהוכיח דלא בעי קישור דברים וכתב ה' עה"ש ז"ל באה"ע סי' י"ז אות כ"ו שכן דעת כל האחרונים להתיר ע"ש וכ"כ הרב אשדות הפסגה ז"ל דף ל"ה ע"ש וע' להרב ויקרא אברהם ז"ל דף כ"ג מ"ש בזה ע"ש א"כ גם אנן בדידן נקטינן להתיר כדעת כמה רבוואתא הנז':

ועוד נראה לענ"ד דבנ"ד גם הר"ן ז"ל ודעמיה מודים דהוי מסל"ת דכיון שסיימו הנכרים ואמרו מאת הווא וכוה פי גאבס עלא כאטר יא קאתל הרוח וין תרוח ע"כ הוי שפיר קשר דברים לאחריו וכמ"ש הרב די השב ז"ל דף כ"ד ע"ד בד"ה ומעתה ע"ש נדונו וכעין זה כתב ה' יד אהרן ז"ל אה"ע ח"ב בהגב"י אות ס"ח משם ה' עדות ביהוסף ז"ל ומה גם שלא הזכירו שם היהודים הנהרגים כי אם אחרי ששאלו אותם מי הם היהודים הנהרגים ואילולי שאילתם לא היו מגידים שם הנהרגים וכגון דא גם הר"ן ז"ל ודעמיה מודים דהוי מסל"ת גם דליכא קישור דברים דלא שייך לומר בזה שהוא מתכוין להעיד דעל מי יעיד וכמ"ש הרב די השב ז"ל שם בד"ה ובר משם ה' שער אפרים ז"ל ע"ש:

ומעתה בא נבא אל הספק השני אי הוי מסל"ת גם דהוי שאלה באמצע. הנה דעת הכנה"ג ז"ל בהגה"ט אות קפ"ה דאם הוא מסל"ת בענין המיתה ושאלוהו על שמו ושם אביו ושם עירו לא מיקרי מסל"ת וכתב שכן דעת מהרי"ק ז"ל שכתב גוי מסל"ת פלוני בן פלוני מת ולא הזכיר שם עירו דינא הוא דלא שיילינן ליה משום דנפיק ליה שם עירו מתורת מסל"ת משמע דס"ל דדווקא ששאלו אותו באותו הפרט כגון אם אמר שמת ואח"ך שאלוהו אופן המיתה הוא דמקרי מסל"ת אבל אם מסל"ת בעינין המיתה ושאלוהו על שמו לא מיקרי מסל"ת אבל דעת מהרח"ש ז"ל גם בזה הוי שפיר מסל"ת וכתב ה' די השב ז"ל בדף כ"ה ע"א דנקטי' כמהרח"ש וכן דעת מהר"ש ויטאל ז"ל וכן דעת מהרי"טץ ז"ל סי' ל"ו עש"ב וכן דעת מהראנ"ח ומהרי"בל ז"ל הובאו בבאה"ט ז"ל סי' י"ז ס"ק נ"ז:

ואפשר שגם הכנה"ג ז"ל מודה דאם הגוי אמר יהודי מת ושאלו לו מי הוא היהודי ואמר פלוני כנדון דידן דחשיב שפיר שאלה באותו הפרט מי הוא היהודי שאמר שמת והוי שפיר מסל"ת ולא קאמר הכנ"הג ז"ל דלא הוי מסל"ת אלא כשאמר סתם שמת ומדבר בענין המיתה דאז בעי השאלה באותו הפרט ר"ל באיזה אופן המיתה ואינו מועיל שישאלו מי הוא היהודי וכמו שמדוקדק בלשונו ונדון דמהרי"ק שאני דשם עירו הוי פרט אחר וע' להרב יד אהרן ז"ל ח"ב בהגה"ט אות ע"ב שכתב שמה"רא גאטינייו ז"ל סבר כדעת מהרי"ק ז"ל והכנה״ג ז"ל ועכ"ז כתב שם משם מהר"א גאטינייו ז"ל דאם שאלו מי הוא זה שאתה אומר שהרגו אותו ואמר פלוני דהוי מסל"ת ע"ש מוכח מזה קצת כמו שכתבנו וע' בויקרא אברהם ז"ל דף ל"ג ואת"ל דהכנ"הג ומהר"יק ז"ל אינם מודים בנדונינו מ"מ הרי העלה הרב די השב ז"ל דאע"פי ששאלו אותו מי הוא היהודי ופירש להם חשיב שפיר מסל"ת כדעת כמה רבוואתא יע"ש:

ואל השלשה ל"ו בא אי בעי לומר וקברתיו. הנה הרב כנה"ג ז"ל בהגה"ט אות קנ"ה הביא כמה מרבוואתא ז"ל שסוברים דביבשה בלא עת מלחמה א"ץ לומר וקברתיו ודלא כדעת הרמב״.ם ז"ל וסיים הוא ז"ל וכן נראה הסכמת מהר"י קארו בתשובה סי' ח' ודווקא בצפת תובב"א חשש לסברת הרמ"בם ז"ל כי הוא מאריה דאתרא אבל בשאר מקומות שאינם אתריה דהרמ"בם ז"ל נקטינן להקל כשאר הפוסקים ז"ל ע"ש והגם כי הרשב"א ז"ל והריב"ש ז"ל חששו להחמיר כמו שהובאו דבריהם בב"י כבר כתב בתשובות רבינו בצלאל אשכנזי סי' ל"ב בשם הרדב"ז ז"ל דזה דווקא בעד אחד במלחמה או במים או גוי מסל"ת בכגון אלו המקומות אבל עכו"ם מסל"ת דעלמא לא בעי קברתיו דהרמ"בם יתיר בזה ואין לו חבר כלל ולא כתב הרשב"א דאין להקל אלא בעד א' במלחמה וכיוצא בו דהרי"ף והרמ"בם והרז"ה דהו"ל עמודי ההוראה סברי דבעינן וקברתיו יע"ש וכ"כ הרב משחא דרבותא ז"ל משם מהרי"טץ ז"ל וכ"כ הרב די השב ז"ל דף ז"ך משם הפוסקים ז"ל וא"כ בנ"ד ביבשה בלא עת מלחמה רבו הדיעות להקל דאצ"ל וקברתיו זולתי הרמ"בם ז"ל לבדו ואפילו לדעת הרמ"בם ז"ל לא הוצרך לומר וקברתיו אלא דווקא בשאין מזכיר את שמו ואינו מכירו כמ"ש מור"ם ז"ל בהגה והכא הזכירו שמו שאמרו למשלום שכן קורין אותו הגוים חשיב שפיר הזכרת שמו וכמ"ש המשד"ר ז"ל ח"א דף ק"א בנדון שלו בשם למכנאן ע"ש וכן מ"ש לו ולד מרדכאן שריכך מהני וכמ"ש הכנ"הג ז"ל בהגהב"י אות קפ"ב לאו דווקא הזכרת שמו אלא כל שהזכיר שם אחד מקרוביו סגי הרב המחבר ז"ל בתשובה סי' ד' ע"ש וא"כ כיון שאמר ולד מרדכאן שהזכיר שם קרובו הנקרא בפי הגוים בשם מרדכאן סגי ואצ"ל וקברתיו ועוד ג"כ הוי מכירו מדאמר ולד מרדכאן שריכך א"כ נמצא ביודעו ומכירו שהוא בנו של שותף ראובן העד הנז' וכמ"ש בתשובות רכ"א ז"ל סי' ל"ב וז"ל ובנ"ד נמי כיון שאמר שהיה משרת עאמל דמיאט אלמא שהיה מכירו ע"כ וה"נ דכוותא וכן בשם למשלים דמסתמא הא דמכנין לו הגוים שם זה הוא מפני שיש בשפתיו חיתוך ופיסוק א"כ הוי מכירו וכמ"ש הרב משד"ר בשם מהריט״ץ ז"ל בענין העור והשוחט ע"ש וכתב הרב די השב דף ז"ך לדעת ה"ה והר"ן ז"ל לא מצריך לומר וקברתיו במכירו או מזכיר את שמו וכ"כ המשד"ר ז"ל ח"ב דף ק"ד ע"ש וכ"ש הכא דאית ביה תרתי מכירו ומזכיר את שמו ועוד כתב הרב ויקרא אברהם ז"ל דף ז"ך כי הריט"בא ז"ל כתב היכא דמכריז הנכרי אצ"ל וקברתיו כל שאינו אומר איש פלוני מת בלבד אלא שמאריך בדברים לא בעי קבורה וע' שו"ת מרן ז"ל דף ק"י בקב"ע מא חד קתל יהודי ורבח דהוי כאכרוזי ע"ש וע' די השב ז"ל דף ז"ך וא"כ הכא בנ"ד שאמרו למסלם אלדי קתל ליהוד וכו' עלא כאטר יא קאתל הרוח וין תרוח ע"כ כיון שהאריכו בדברים הו"ל כאכרוזי ועוד כתב ה' ויקר"א ז"ל בשם הרא"ם ז"ל בתשו' דלא בעינן קבורה כ"א בהולכי דרכים דשייך בהו אומדנא דלפעמים כשיקרה מקרה לאחר ויבקשהו ולא נמצא חושבים באומד הדעת מת או נהרג וכן במלחמה ובמשל"ס ובנ"ד לא נתברר שהיה עמהם חברת אנשים אחרים דנימא דהם חשבו עליהם כן מה שאינו אמת ע"ש א"כ דון מינה ואוקי באתרין עוד כתב משם מהרש"דם ז"ל סי' ע"ט דבנהרג מודה הרמ"בם שאצ"ל וקברתיו ע"ש ובנ"ד איירי בהריגה ועוד כתב ה' מצות כהונה ז"ל סי' ל' לדעת מהר"י חאגיס ז"ל דכל שנמצא בשעת ההריגה או המיתה הוא דמצריך הרמ"בם ז"ל לומר וקברתיו הנה כתב מהרש"דם ז"ל דווקא כשידענו בבירור דהגוי היה בשעת ההריגה אבל מן הסתם תלינן שלא היה בשעת ההריגה ע"ש וע' לה' ר"ה דף ז"ך וה"נ א"ל בנדון דידן עוד כתב הרב מצ"ך סי' י' לדעת הרמ"בם דבעי וקברתיו לאו דווקא אלא ה"ה טילטול בעלמא ממקום למקום וכתב מהרימ"ט כי ליתיה להעד לשואלו אמרינן מסתמא טילטל ממקום למקום ע"ש וכמו כן נאמר בנ"ד והותר ספק ג':

ועתה נבא אל הספק הרביעי הנה נודע מחלוקת הפוסקים אי בעי להזכיר שמו ושם אביו ושם עירו שלשתם דוקא או תרי מיגו תלתא סגי שמו ושם אביו או שמו ושם עירו ע' להכנ"הג בהגה"ט אות ר"ה אמנם בתשובות מהריק"ש ז"ל סי' נ"ב כתב כשמעידין בדבר ברור שאין להסתפק באחר א"ץ שיזכיר שמו וכמ"ש הר"ן ז"ל אעפ"י שאמרו אין מעידין וכו' לא בא למעט אלא שאין סומכין על אומד הדעת כגון שמעיד על גופו ארוך או גוץ או תארים אחרים שמצוים בהרבה בני אדם וכן למעט שאין סומכין על עדות שמו בלא שם עירו דאיכא למיחש שהוא מעיר אחרת ששמו כזה אבל בודאי כל שמעיד בדבר ברור שא"א לספק באחר משיאין את אשתו אעפ"י שלא הזכיר את שמו ומזה התיר בנדונו שאמרו הגוים השותף שלך ע"ש וכ"כ המשד"ר ח"א דף ק' משם מהרש"דם ז"ל וכ"כ הרב הגדול ראשון לציון מהר"ר חיים דוד חזן ז"ל בס' ויקרא אברהם דף ל"ו וכ"כ הרב יד אהרן ז"ל ח"ב בהגה"ט אות ק"ה משם ה' מגן גבורים ז"ל א"כ בנ"ד שאמרו לו בן מרדכאן שריכך וידענו שמרדכי אביו של יהודה הנעלם הוא שותף עם ראובן המעיד עדות הנז' מיקרי דבר ברור ואין לספק באחר וסגי בהכי כנז' ובפרט למ"ש יד אהרן באות צ"ד משם מהר"י ששון ז"ל בן פלוני מהני במקום שמו ושם אביו וכיון שמעדות הנז' נתברר כי יהודה בן מרדכי נהרג כאמור מזה נמשך כי שלמה שיצא עמו שותף הוא שנהרג עמו באשר אמר למשלום ואלדי מעאה ולד מרדכאן שריכך וכמ"ש ה' מצות כהונה ז"ל בסי' ל' דלשמא נתלווה עמו יהודי אחר ועליו הוא שאמרו שמת לא חיישינן יע"ש והך דהכא עדיפא שהזכירו למשלום שכך נקרא בפיהם ובר מן דין במ"ש למשלום סגי ומהני וכמ"ש המשד"ר ז"ל דף ק"א בנדון שלו בשם למכנאן שמכנים לו הגוים כן באשר מוציא קול הברה מחוטמו בשעה שמדבר עד שנראה כאלו מדבר מחוטמו דכנוי זה דמכנאן יספיק דכולהו איתנהו ביה שמו ושם אביו ושם עירו דאין ידוע להם אלא בשם מכנאן שאם יאמר שמעון אפ' דיש שמעון אחר ומסתפקים בו וא"כ מה לנו לשמו ולשם אביו ולשם עירו ע"ש וה"ה לנ"ד דקורין לו למשלום על שיש חיתוך בשפתיו דכולה איתנהו ביה ועוד כתב ה' עה"ש ז"ל אות ל"ז גוי מסל"ת שלמה אלגרבי מת ולא הזכיר שם אביו ושם עירו הנה מהרימ"ט ז"ל כתב ממה שאמר הגוי כי הנה באלי נתעכב והרגו אותו משמע שהוא באלי הידוע להם דאל"כ היל"ל כי הנה איש אחד ששמו באלי אירע לו כו"ך וכן הסכים הפ"מ ז"ל מתשובת מהרימ"ט הנז' ומתשובת מה"ן ז"ל ע"ש וכ"כ המשד"ר ח"א דף ק"א משם ה' דרכי נועם ז"ל שזהו סברת רוב הפוסקים וא"כ הכא בנ"ד שאמרו לו למשלום ולא אמרו איש אחר ששמו וכו' משמע על למשלום הידוע בניהם ואין לספק בזה כלל וככל האמור:

וחמישיתו יוסף עליו הנה בטור כתב אין מעידין עליו אלא א"כ ראו אותו ג' ימים למיתתו מצאוהו הרוג ומכירין אותו בטביעות עין ואין יודעין מתי נהרג תלינן שנהרג תוך ג' ימים ומעידין עליו וכתב בב"י וה"ה כתב בפי"ג מה' גירושין שהרשב"א ז"ל כתב אם מכירין אותו ולא ידעי אי תוך ג' או אחר ג' איכא למימר דאין מעידין עליו דהו"ל ספיקא דאורייתא ולחומרא ואיכא למימר דחששא דרבנן ולקולא ולישנא דמתניתין מכרעת לחומרא והניח הדבר בצריך תלמוד ע"ש וע' להכנה"ג ז"ל הגה"ט אות של"ד וע' בהגב"י אות תמ"ה שהביא מחלוקת הפוסקים בספק אשתהי דיבשה וכתב שם יראה מדברי המחבר ז"ל בתשובה סי' י"ב להחמיר וכן משמע נמי בש"ע סעיף כ"ז דיש אומרים בתרא לחומרא ובכל מקום י"א וי"א הלכה כי"א בתרא כנודע:

איברא בתשובות מהריק"ש ז"ל סי' נ"ב כתב וז"ל נודע מחלוקת הפוסקים כשהדבר ספק אם תוך ג' או לא דלהרשב"א ז"ל ודעמיה מספקא להו ולא עבדינן בה להקל ור"ת ומהר"ם והרא"ש והטור ז"ל פסקו בהדיא להקל וכ' מהריב"ל ז"ל ח"א סי' ו' דכבר פשט המנהג להקל כדבריהם ז"ל ועוד אני אומר דבנ"ד שהוא עד השומע ולא עד הרואה דכ"ע מודו דתלינן להקל ולומר שזה שהגיד לו נתברר לו שראהו בתוך ג' ימים ואת"ל שהיה אומר שלא נתברר לו דילמא כן היה שבתוך ג' ימים ראהו ובנ"ד היתר אשה זו מפי העד היהודי השומע הוא ועוד אני אומר שכן בדין למנקט לקולא דלא שבקינן פשיטותייהו דכל הני רבוואתא מפני ספיקו של הרשב"א ז"ל שהניח הדבר בצריך תלמוד עש"ב וכן כתב הרב אשדות הפסגה ז"ל דף ל״ה דפשטה הוראת גדולי המורים ז"ל להקל בכה״ג להיות עד מפי עד ע"ש וע' להרב עה"ש ז"ל אות מ״ב מ"ג וכתב בתשובת רב"א ז״ל סי' כ״א דהרב״א לא מספק"ל אלא אם העד בעצמו אמר שאינו יודע מספק"ל אלא אם העד בעצמו העיד שמצאו אם הוא בתוך ג' או אחר ג' אבל אם העיד שמצאו מת והלך לו אין לנו לחוש דילמא העד מספק אלא אמרינן דבודאי מצאו בתוך ג' כיון שהוא לא נכנס בזה הספק וכדדייק לישניה דהרשב"א ז"ל וע' להכנה"ג ז"ל בהגב"י אות תנ"ג תנ"ד וע' לה' יד אהרן ז"ל ח"ב בהגב"י אות רי"ט והנמשך ע"ש וא"כ בנ"ד נמי שהיהודי הוא עד השומע מפי הגוי המעיד והגוי המעיד הלך לו ולא אמר שהוא מסתפק אם ראה אותם בתוך ג' או אחר ג' תלינן להקל גם להרשב"א ודעמיה ומה גם שלא אמר שמצאוהו הרוג אלא אמר שהגוי הרג היהודים וכתב ה' אשדות הפסגה ז״ל דף ל"ו משם הראנ"ח ז"ל כי יש חילוק ביןו אומר נהרג פלוני לאומר נמצא הרוג דבאומר נהרג פלוני פירושו הוא שנמצא בעת ההריגה והכירו היטב ברם נמצא הרוג אפ' אחר ג' ימים ע"ש ומה גם שעברו יותר מג' שנים שנעלמו וכתב הרב הגדול מוהר"ר ישיעה בסיס זצ"ל בספר די השב וז"ל אף ידי תכון עמהם להתיר לפי מה ששמעתי שזה שתים ושלש שנים שנאבד זכרו ונודע סברת המביט ז"ל ח"א סימן קל"ה דכל שעבר עליו י"ב חדש פקע מניה איסור דאורייתא ומהר"ם גאלאנטי ז"ל הו"ד בגו"ר ס"ס י"א סמך על זה ע"ש וע' לה' מצות כהונה ס"ס ח' אמור מעתה דהנשים האלו שיצאו מאיסור דאורייתא גם הרשב"א ז"ל ודעמיה מודים להקל דכל עיקר הטעם שהחמירו הוא משום ספיקא דאורייתא לחומרא כנזכר בדברי הרשב"א ז"ל איכו השתא דהוו באיסורא דרבנן מודים דתלינן להקל וכן יועיל ענין זה שאצל וקברתיו כמ"ש הכנה"ג בהגה"ט אות קע"א משם מהר"א די בוטון ז"ל דבאיסורא דרבנן כ"מ דאיכא פילוגתא דרבנן אי בעינן וקברתיו תלינן להקל ע"ש א"כ יצאנו מידי חמש ספיקות כנז"ל פרט פרט בס"ד זהו מה שנלע"ד להלכה שיצאו הנשים מכבלי העיגון ומותרות להנשא אך לא למעשה כי מיריאי ההוראה אנחנו ואין אנחנו סומכין על דעתנו מעומק המושג וקוצר המשיג ובפרט בערוה החמורה עד שיסכימו מרנן ורבנן הי"ו היושבים על כסא ההוראה כי מהם תצא תורה ועל פיהם נעשה מעשה ומה' תהיה משכרתם שלימה על אחת כמה וכמה כה היו דברינו בחדש שבט כאן שנ"ה תקום תרח"ם ציון לפר"ק.

ע"ה רחמים בובריץ ס"ט ע"ה דוד הכהן ס"ט

כל הכתיב שלחנו אותו להרב הגדול מעוז ומגדול ר"מ ור"מ בעי"ת טריפולי כמה"ר רבי חיים הכהן זצוק"ל תנצב"ה מתושבי גרבא יע"א וזאת תשובתו הרמתה בתורה שבכתב:

ראה ראיתי מ"ש הרבני' המובהקים הנז"ל ישמרם צורם וכבר בא אלי ג"כ פסק אחד מאת רב רחומאי כמוה"ר זקן שקנה חכמה הי"ו על דנא פתגם ושלשה המה מיטיבי סע"ד ברוח מבינתם האריכו למעניתם בכחא דהתירא וכמעט שלא הניחו מקים ופנה להשתטח בו ובפרט באיסורא דרבנן דלכ"ע יש להקל וכ"ש עד מפי עד וכמ"ש מרן החביב בתשו' בעי חיי די"ג ע"ג וז"ל כללא דמילתא אתתא דא שריא לכ"ע אי משום דכיון דאיסורא דרבנן הוא בכל ספק שיסתפק או בכל פילוגתא דרבוותא אית לן למיזל לקולא דספיקא דרבנן לקולא וכ"ש בנ"ד דאיכא כמה ספיקי דכיון שהוא עד מפי עד תלינן שטלטלו ממקים למקום ואחזייה בשעתיה או שהכירו בסימנים מובהקים ע"ש ובענין שמו ושם אביו כבר כתב מהרשד"ם חאה"ע סי' ס"א דאם אנו יודעים שעל בן פלוני הוא אומר דכל שהעידו ובבירור שלא היה לו בן אחר אין לספק באחר והו"ל כמזכיר שמו ושם אביו ע"כ וכאן נמי אמרו ולד מרדכאן בכל העדיות ומבואר יותר בעדות ה"ר ראובן הנז"ל שאמרו ולד מרדכאן שריכך ובעדות כמיס הגבאלי וואחד ולד שריך עגבין ומזה ידענו בבירור שעל מרדכאן זה היא שהעידו וגם ידענו שלא היה לו בן אחר כי אם מה שנעלם הו"ל כמזכיר שמו ושם אביו וכן בשם למשלום או לסרם שנזכר בעדיות אלו הו"ל כמדברים על הידוע שכן הוא מורה לשון למשלים או לסרם בלמ"ד והי"ל כאלו אמרו הלמשלום הלסרם בה"א הידיעה אלא שההא נופלת במרוצת הלשון והו"ל כמו כינוי למכנאן דהו"ל כמזכיר שמו ושם אביו ושם עירו וגם בעדות ולד מרדכאן שריכך או שריך עגבון כולהו איתנהו ביה דהו"ל נמי כאלו הזכיר שם עירו וכמ"ש ה' משפטי שמואל ז"ל סי' ע"ח וז"ל גם אין לחוש שלא הזכיר שמו ושם אביו ושם עירו וכו' מ"מ יש להוכיח דדוקא היכא דאין הוכחה בדבר כגון שהעיד על יהודי סתם אבל היכא דהעכו"ם מהעיר בעצמה וכ"ש בנ"ד שהעיד על שותף דוד בעדות יהושע שאמר שותפך בפי' וידעתי שהוא היה שיתפו שהלך בכפרים פשיטא דתלינן שעליו קאמר בכל העדיות אלו וכולי עש"ב ונראה דהאי וכ"ש בנ"ד וכו' ל"ד דבעינן נמי דהעכו"ם מהעיר בעצמה דאף שהעד ממקום אחר מה בכך כיון שהדבר ברור וידוע גם כבר כתב מהר"ם מלובלין ז"ל סימן קל"ב ואם נפשך לומר ולחלוק הלא לא הזכירו כל אין יהודי המסל"ת כי אם שמו לבד וכו' הלא מדברי העדיות נראה בהדיא שכל האין יהודי היו מכירים היהודים העדים הנזכר' שהם מק"ק בא"ר כי לפי הנראה שהיו רגילים עמהם והן היו מכירין ההרוגים שמותם ומקומם והיו עמהם ומסתמא כשדברו האין יהודי הנז"ל לפי תומם עם העדים הנ"ל יושבי ק"ק בא"ר דרך התאוננות והגידו להם שנהרגו היהודים הו"ל פשיטא שלא כיונו אלא על אותם אנשים שהיו מיושבי עירם ושהיו חבריהם וניכרים להם גם העדים בשעת הגדת עדותם לא הזכירו שמות אביהם כ"א שמותם לבד מרוב הפשיטות שעל אלו האנשים שהיו ידועים להם מאנשי עירם שהיו במדינת וואליחיי באותו זמן וידועים לכל בשמותם הם מעידים ולא היה ראוי לספק באנשים זולתם ופשוט הוא שזה עדיף מהיכא שאין אנו יודעים שהירגלו בי אין יהודי רק שהזכירו שמו ושם עירו והביא ראיה לזה עש"ב ודון מינה ואוקי באתרין ובפרט בעדות כמוס הגבאלי שא"ל הגוי האד ליהוד אלדי מאתו האש עמלתו פיהם וכו' כנראה שיש לו שייכות עם הנהרגין ובודאי שאין כוונתו אלא לפי שהם מבני עירו ודרך הוא שכל מי שנעדר מבני העיר שכל העיר מתאוננים ומצטערים עליו והו"ל כאילו הזכיר שם עירו בפי' גם כתב ה' מכתב מאליהו בקונט' שבסוף הספר גט"ב משם רבו דכיון ששלשה הלכו יחד פלוני ופ' ופ' והגוי אמר שראה לפ' ופ' ופ' מתים הוכחה היא שאותם אנשים שאנו יודעים שהלכו יחד ושוב נתעלמו שאותם הם נהרגו ע"ש ובנ"ד נמי הא איכא עדים שיודעים באמת ששני הנעדרים האלה הלכו שותפים יחד מעירם לאהלי קדר ומשם נתעלמו הוכחה היא שהם המה שנהרגו כי על כל אלין דהוו נ"ל שיצאו הני נשי מכבלי עיגון ובכן אף ידי תכון עמהם בכחא דהתירא למהך להתנסבא לכל גבר דתצביין וצור ישראל יצילינו משגיאות כיר"א הלא כה דברי תשובתי קטונתי מכל כושל שבהן והוא:

הצעיר חיים הכהן תנצב"ה

ב) שאלה מעשה שהיה באחד שקידש אשה עפ"י עדים כאשר יבא בנוסחי קב"ע בס"ד מבואר באר היטיב ושאל השואל אם קידושיו קידושין וזאת נוסחי קב"ע הנעשים לפנינו בלשון ערבי וזה תורף דבריהם בקצרה הצריך לנו:

במותב תלתא כחדא כד הוינא יתבין אנן דחת"ל כד אתא קדמנא הרש"ב ואחר וכו' והעיד באנהו נהאר פורים קבל נפץ נהאר ג"א ה"ר מ"ז הי"ו מד לזוהרייא בנת נתן הגבאלי פרנך וקאל להא כודי האד לפרנך קידושינך' ולם נערף קאל קידושינך אוו קידושימך' וכדאת לפרנך' ומשאת ומן בעד לבש להא כאתומא וקאל להא הרי את מקודשת לי וענדי ספק אידא כמל בטבעת זו וכו' אוו לא ופי כל ואחד משא למוצעו ונערף בצח אלדי לבנת הנז' הייא זוהרייא בנת נתן הגבאלי ע"כ:

עוד ע"ל הרא"ה הי"ו ואחר וכו' והעיד באנהו נהאר פורים קריב לנפץ נהאר ג"א ה"ר מ"ז הי"ו עטא לבנת נתן הגבאלי פרנך וחכא חלווא וקאל להא האדון קידושינך' וקלנאלו קאל קידושינך' אוו קידושימך' וקאל מא נערף וקבלת לבנת לפרנך' ולחכא ומשאת ונערף בצח אלדי לבנת הנז' הייא בנת נתן הנז' לאכן מא נערפשי אסמהא כאן מן בעד ערפת אסמהא זוהרייא והיה זה וכו':

תשובה. הן אני יודע קוצר ידיעתי אין לחם ואין שמלה בביתי בכל עניני דברי תורה ובפרט בערוה החמור והדבר הקשה. לחומר הנושא ואף כי כן עניתי עכ"ז הכריחוני לגלות דעתי וזה החלי בעזר ה' צירי וגואלי:

הנה בעדות הרש"ב הי"ו הראשנה ודעמיה לכאורה כאן נמצאו וכאן היו ג' ריעותות א' שהאי לישנא דאמר קידושינך' אינו מוכיח מתוך הלשון מי הוא המקדש והדבר במחלוקת שנוי אי בעינן ידים מוכיחות לעיכובא כמבואר במרן ובמורם ז"ל באה"ע סי' ז"ך סעיף ד' באומר הרי את מקודשת ולא אמר לי ע"ש ובבית שמואל ס"ק י"ד ובכנ"הג הגב"י אות מ"ד ב' שלישנא שאמר האדון קידושינך' אינו מוכח להבא וכמ"ש ה' ערך השלחן ז"ל בסי' ז"ך אות ה' וגם הוא במחלוקת שנויה אי בעינן לשון שמוכח להבא כמ"ש ה' יד אהרן ז"ל סי' ז"ך הגב"י אות צ"ד ע"ש וע' להכנ"הג הגב"י אות מ"ה וע' בתשובת מוה"רי חנדאלי ז"ל סי' א' וסי' ח"י ג' כי יש הכחשה בדברי העדים שהרש"ב אמר פרנך' והרא"ה אמר פרנך' וחכא חלווא וגם הוא תלוי בפלוגתא דרבוותא אי עדות מוכחשת כשרה בקידושין כמ"ש ה' יד אהרן ז"ל סי' מ"ב הגב"י אות נ"א הרי שלך לפניך ג' ריעותות וא"כ לכאורא יש לבטל הקידושין בתלתא פילוגתא דרבוותא כמ"ש ה' משכנות הרועים ז"ל מע' ק' אות למד ע"ש:

האמנם נראה לענ"ד דריעותא דהכחשה אינה כלום דאין כאן הכחשה דאין זה אלא מוסיף על דברי חברו ולדברי שניהם האשה מקודשת וכיון שכן אין כאן הכחשה כמ"ש ה' באה"ט ז"ל סי' ז"ך ס"ק ג' וה' יד אהרן ז"ל הגה"ט אות ח' ממה"רם אלשקר בשם הרשב"א ז"ל וכ"כ בב"י בסי' מ"ב משם הריב"ש ז"ל וא"כ לא נשאר לנו כי אם ב' ריעותות הנז"ל

והנה ה' מצות כהונה ז"ל בסי' י' כתב בשם הפוסקים ראשונים ואחרונים לבטל הקידושין בתרי פלוגתא דרבוותא עש"ב וא"כ עוד היום יש להקל בנ"ד בתרי ריעותות הנזכרים:

אכן כתב ה' יד אהרן ז"ל הגב"י אות פ"ט משם מהר"א קובו ז"ל דלא כתב מהר"ש דוראן ז"ל דבאומר קידושין על בתך לאו כלום הוא דבעינן לשון להבא אלא בנדונו שאחר שהגיעו לידו המעות אמר אבל כשאומר כן בשעת מתן מעות הוי שפיר להבא ע"ש א"כ בנ"ד דהוי בשעת מתן מעות שהרי אמרו קידושינך' וכדאת לפרנך' וכו' הוי שפיר להבא וא"כ לא נשאר אתנו כי אם ריעותא שלא אמר לי וגם שהרי"ף והרמ"בם והר"אש ז"ל מסכימים דאין לחוש לקידושין בלא תיבת לי מ"מ בערוה החמורה יש לנו לצאת ידי כלם כמ"ש ה' יד אהרן ז"ל אות ל"ג ואות נ"ב ומה גם דבנדון דידן הם מודים כי כוונתם היה לקידושין וכתב הב"ש ז"ל ס"ק י"ד משם מהרש"דם ז"ל דגם שלא אמר לי יש להחמיר בשניהם מודים ע"ש וגם שה' ח"מ ז"ל פליג ע"ז מ"מ מידי פילוגתא לא נפקא ומה גם שכתב הכנ"הג הגה"ט אות מ"א וז"ל כשהיתה יודעת בתחלה שהכוונה להתקדש לו הוי כמדבר עמה על עסקי קידושין הר"ם מפדאוה ז"ל סי' כ"ט וכ"כ הרדב"ז בח"א סי' נ"ו ע"כ ומיהו נראה דבעינן העדים יעידו שהיתה יודעת שהכוונה להתקדש לו דומיא להיה מדבר עמה עע"ק וע' להכנ"הג הגה"ט אות י"ג והנה בעת"ה אם יודעים העדים שהיה מדבר עמה עע"ק או היתה בתחלה שהכוונה להתקדש לו יכולים להעיד ולקבל עדותם ואין בזה משום חוזרים ומגידים וע' להכנ"הג ז"ל הגה"ט אות מ"ז ולהע"הש ז"ל סי' ז"ך אות ג' ואף אם העדים לא יש להם ידיעה מזה לא מלאני לבי להקל וכאמור לעיל וכמו שאכתוב עוד בעה"ו:

והנה חמותי ראיתי אור בשו"ת רב"א ז"ל סי' י"ט בנדונו שאמר האדה קידושין פי בנתך' וכן בנדון שאמר כוד האדה קידושין פי בנתך' שכתב דגריעות לשון אינו מוציא מידי חשש ובכיוצא בזה כמה גדולי עולם הצריכוה גט ע"ש וכתב הכנ"הג סי' ז"ך אות ס"א בהגב"י דהר"א ירושלמי כתב בתשובה כ"י דמקודשת מספק וכ"כ רב"א הנז' וכתב במשפט צדק ח"ב סי' ע"ד אחר שהרב ז"ל מחמיר מי ימלאנו לבו להתיר ע"כ וכ"כ באות פ"ג וא"כ ודאי דבנ"ד אין להקל כלל וגם שרב"א ז"ל והעה"ש ז"ל סי' ז"ך אות ה' והמשד"ר ח"א וח"ב דף ק"ה וה' בית יהודה ז"ל אה"ע סי' י"ג וה' ויקר"א ז"ל אה"ע סי' ו' מקילים בנדונם שאני הנהו דאיכא בהו ריעותות אחריני ובנדוננו לא יש כי אם ריעותא חדא וגם אם ימצא איזה חולק על מהר"א קובו ז"ל וסובר דגם בשעת מתן מעות בעינן לשון להבא וכתב המצ"ך ז"ל דבתרי פלוגתא דרבוואתה מקילין מ"מ הוא נגד ה' משכנות הרועים ז"ל דבעי תלתא דרבוותא וכ"ש דלא נמצא חולק וע"ע להמצ"ך ז"ל בסי' ד'. והנה המצ"ך בסי' ד' לא הזכיר אם הם זוכרים יום הקידושין ואם בעי חקירה ודרישה בגיטין וקידושין ואולי שנשמטו מקב"ע ולא הביא רק הצריך אליו ובנ"ד זוכרים היום וגם השעות הם קרובים זל"ז באמרם נהאר פורים קריב לנפץ נהאר אוו קבל נפץ נהאר ובלא"ה לא מצינו שמקפידים על השעות ובענין חו"ד ע' לה' שערי רחמים ז"ל סי' כ"ג ובענין שלא נתקבלה העדות בפני האשה שלא היתה בעיר ע' להכנ"הג ז"ל בהגב"י סי' מ"ב אות ע"ט פ' דהוי ספק מקודשת ובענין ההסכמה לא נתברר שיש הסכמה בעיר באופן שלא מלאני לבי להקל וכאמור:

עוד בה עדות הרש"ב השניה שאמר לבש להא כאתומא וקאל להא הרי את מקודשת לי וגם שהוא עד אחד בזה ודעת מרן ז"ל בסי' ב' סעיף ב' דאין חוששין לקידושיו גם ששניהם מודים הנה מורם ז"ל מחמיר בזה ובערוה החמורה יש להחמיר גם נגד מרן ז"ל כמ"ש העה"ש ז"ל סי' מ"ב אות ב' מכמה רבוותא וכ"כ ה' ויקר"א ז"ל אה"ע סי' ו' מכמה סופרים וספרים עש"ב והנה לשון דברי העד הנז' משמעותן בעת שהלביש לה הטבעת אמר לה הרי את מקודשת לי דהוי שפיר בשעת מתן מעות מדלא אמר ואח"ך אמר לה הרי את וכו' ואף את"ל דהדיבור היה אחר הלבשת הטבעת הנה כתב הכנ"הג ז"ל סי' ז"ך הגב"י אות ט"ו וז"ל אם לא היו עסוקים באותו ענין כלל ונתן לה כסף סתם וחזר ואמר לה הרי את מקודשת לי וכו' בעל עצמות יוסף בדף ל"ז ע"ג וע"ד כתב שנראה לו להחמיר והביא ראיה מתשובת הריב"ש ז"ל סי' ק"ע וכתב מוהרח"ש וכו' ע"ש וע' להעה"ש ז"ל אות ד' ה' וכתב מרן ז"ל סי' ז"ך ס"א אם היה מדבר עמה עע"ק בתחילה ונתן לה אפי' בשתיקה הוי קידושין וכתב הכנ"הג ז"ל סי' כ"ח הגה"ט וז"ל ואע"ג דשתיקה דלבתר מתן מעות לא מהני אם היו עוסקין באותו ענין מהני רשד"ם חא"ה סי' כ"ד ע"ש וכתב העה"ש ז"ל סי' ז"ך אות ח' דאם קידשה פעם אחד ולא הועיל אין לך מדבר עמה עע"ק גדול מזה הרדב"ז ז"ל בתשובה ח"א סי' נ"ו הביאו הכנ"הג הגה"ט אות מ"ד ע"ש מיהו בעינן בפני ב' עדים וכו' ע"ש א"כ בנ"ד שיש ב' עדים הרש"ב והרא"ה שנתן לה קידושין בפעם הא' אף את"ל שאין בו מועיל עכ"ז הוי כמדבר עמה עע"ק א"כ אף שנתן לה הטבעת בסתם ואח"ך אמר הרי את וכו' ושתקה מהני וכאמור:

וגם שהעד מסופק אם השלים מטבעת זו וכו הנה ה' מצות כהונה ז"ל בס' כ"ד מסיק דמקודשת גם אם לא אמר בזה וכ"כ בפתחי תשובה ז"ל סי' ז"ך ס"ק ג' ע"ש ומה שכתב המצ"ך ז"ל בסי' ה' סניף להתיר במה שלא אמר בזה אינו אלא לצירוף סניף בעלמא כמדוקדק בלשונו וע"ש עיקר טעמו דהא בסי' כ"ד איהו גופיה מסיק דא"ץ לומר בזה וא"כ כ"ש וק"ו בנ"ד שהוא מסתפק אם אמר בזה דהוי ס"ס להחמיר וע"ע לה' דברי יוסף ז"ל סי' ט"ו ט"ז י"ז בנדונו שהוא דומה לנדון שלנו ומסיק להחמיר עש"ב וא"כ פשוט הוא דבנ"ד ששניהם מודים ודאי דיש להחמיר וככל האמור וכן נעשה מעשה ונשאת האשה הנז' ע"י חפה וקידושין כדת משה וישראל:

ע"ה דוד הכהן ס"ט סי' ג) השאלה לא נזכרה ומבוארת מתוך התשובה:

ספק אם חוששין לקידושי השני שהוא הבן

הנה נודע מ"ש מרן ז"ל באה"ע "ע סי' מ"ב ס' ב' ומורם ז"ל שם בקידושי עד אחד אם שניהם מודים וע"ש להח"מ ז"ל ולהב"ש ז"ל ובערוה החמורה יש להחמיר אפי' נגד מרן ז"ל כמ"ש לעיל בסי' ב' בד"ה עוד בה ע"ש וא"כ בנ"ד שיש עד אחד שהעיד שהבן א"ל הרי את מקודשת לי יש לחוש אם שניהם מודים אלא שבכאן הבן מכחיש והאשה אמרה שאינה יודעת מה היא והח"מ והב"ש כתבו דאם אחד מכחיש והשני מודה להעד אז המודה צריך לחוש וא"כ יש לברר שהאשה שאמרה שאינה יודעת מה היא אם מיקרי אינה מודה להעד ואם נאמנת לומר כן

הנה הב"י ז"ל בסי' ז"ך כתב דבלשון הרי את מקודשת לי כ"ע ידעי שהוא לשון קידושין ואם אמרה שלא ידעה אינה נאמנת ע"ש וכ"כ הח"מ ז"ל אמנם הב"ש ז"ל כתב שאפילו בהרי את מקודשת לי צריך לידע שהיא תבין שהוא לשון קידושין וכתב שכן משמע בהר"ן ובמגיד וכ"כ ב"ח ולא כב"י וכו' ע"ש מיהו גם הב"ח ז"ל משמע מסוף דבריו בהרי את מקודשת לי אם אמרה אינה מבינה נקטינן לחומרא והוי ספק קידושין ע"ש מ"ש בשם רבינו ירוחם ז"ל וכן העלה בשו"ת סי' צ"ו וכ"כ ה' יד אהרן ז"ל סי' ז"ך בהגב"י אות ח' ובאות ט' כתב דדווקא בפני ב' עדים אבל במקדש לפני עד אחד אפי' למאן דחייש לקידושי ע"א אם אמרה שלא הבינה נאמנת ע"ש בשם ב"ח סי' צ"ז וע"ש בתשובת ב"ח שכתב דבעד אחד נאמנת לומר ג"כ משטה היתה בו והח"מ ז"ל בסי' מ"ב במשטה חלק על הב"ח ז"ל ע"ש וכנראה דלא פליג אלא בטענת השטאה דהוו דברים שבלב אבל בלא הבינה אפ' שמודה להב"ח ז"ל ואף דאיהו גופיה כתב דבלשון הידוע אינה נאמנת אפשר דבעד אחד נאמנת וצ"ע לדעת הח"מ ז"ל והב"ש ז"ל ג"כ פליג על הב"ח ע"ע ונראה דגם בלא הבינה פליג כיון דאינה נאמנת במיגו אמנם כבר בא חכם ה' דברי יוסף ז"ל סי' ט"ו ודחה דברי הב"ש ז"ל וכתב שדברי הב"ח ז"ל שרירין וקיימין:

ואת זה חזיתי לה' נודע ביהודה מהדורא תניינא אה"ע סי' ע"ה שכתב הרביעי בהיתר הנערה שהרי אמרה שבודאי לא כוונה לשם קידושין ולא ידעה מהו מקודשת וגם שכתב הב"ש דמ"מ הוו ספק קידושין הנה דעת מהריב"ל דבעד אחד נאמנת לומר לא הבנתי וכמ"ש הב"ח בסי' מ"ב דנאמנת לומר משטה במגו דלהד"מ ומה לי וכו' ע"כ דברי ן' ליב ויפה כיון לדברי הב"ח ז"ל אבל הב"ש בסי' מ"ב דחה דברי הב"ח ז"ל אמנם כבר הכרעתי וכו' ואף שכתבתי לתרץ דעת הב"ש דמה שהוא לישנא ברירא ריעה טענתה לומר לא הבינה מ"מ בנ"ד אינה יודעת אם שמעה הדברים אנו אומרים שנאמנת מלא הבינה ובודאי לא שמעה ע"כ והנה בנדון הנו"ב משמע שאמר הרי את מקודשת ועכ"ז הביאו ראיה שדברי הב"ח שנאמנת לומר לא הבינה בע"א דהב"ח מדבר גם בזה שהוא לשון הנהוג בקידושין:

אך יש להעיר על הרב הנז' דהוצרך ללמוד טענת לא הבנתי מטענת השטאה דהב"ח בתשובה סי' צ"ז כתב להדיא דשוים הם ועוד יש הרגש בדברי הנו"ב שכתב וגם שכתב הב"ש דמ"מ וכו' דאמאי נקט הב"ש הלא גם הח"מ ז"ל כתב באומר הרי את מקודשת אינה נאמנת לומר לא הבינה וצ"ע וע' ג"כ במהדורא קמא אה"ע סי' נ"ט ע"ש ועכ"ז בדבריו שכתב מ"מ בנ"ד אינה יודעת אם שמעה אפ' שיתכן בזה שיש היתר גם לדעת הח"מ ז"ל:

ועוד כתב שם השביעי להתיר הוא שבעד אחד א"ח לקידושיו אלא שחששנו לדברי הסמ"ג ז"ל והסמ"ג שחשש להחמיר הוא במודים ולא באינו יודע ועש"ב שהביא כמה טעמים להתיר בנדונו וסיים ואפי' אם ימצא על איזה מהם פקפוק מ"מ עפ"י הנשארים הבתולה זו מותרת ע"ש ולה' פ"ת ז"ל סי' מ"ב ובנ"ד שייכי היתר הרביעי והשביעי באשר שאלנוה ואמרה אינה יודעת אם שמעה תיבות הרי את וכו' ולא הבינה מה אמר ולא נתכוונה להתקדש לו ומה גם לדעת הב"ח ז"ל שהתיר בקידושי ע"א ואמרה לא הבינה והסכים עמו ה' דברי יוסף ז"ל ואפי' דאיכא מאן דפליג הו"ל תרי פלוגתא דרבוותא דהיינו עד אחד ולא הבינה ואין חוששין לקידושיו וכמ"ש ה' מצות כהונה ז"ל סי' ו' בהסכמת מהרי"ב זיע"א אך לשיטת ה' משה"ר ז"ל במע' הקוף אות ל' בעי תלתא פלוגתא דרבוותא ע"ש ונראה דבנ"ד יש ריעותא ג' שלא אמר בזה וע' לה' מצ"ך ז"ל סי' ה' שצירף טעם זה לסניף בעלמא וע' לה' יד אהרן ז"ל סי' כ"ז בהגה"ט אות ז' ולה' פ"ת ז"ל ס"ק ג':

ועוד לכאורא יש לצדד דיש ריעותא אחרת במה שקידשה הבן במעות של אביו שהוא המשלח דאינה מקודשת כמ"ש מרן בסי' ל"ה ובב"י בשם המרדכי ז"ל להדיא דהוי גזל בידו אף לזה י"ל דהא כתב הב"ש ז"ל בס"ק כ"א דכשמקדש במעות המשלח ה"ד כשיש קפידא אם יחלוף דאז הוי גזל אבל דבר שאין קפידא ויכול השליח להחליף חיישינן לקידושין אך לא נתבאר לי בענין המעות באיזה ענין יהיה קפידא או אין קפידא וצ"י בזה וע' להרב משד"ר למהרשב"א ז"ל אה"ע סי' מ"ב ע"ש מ"מ בלא"ה יש לנו ג' מחלוקות הא' בענין קידושי ע"א והב' בענין לא הבינה והג' מה שלא אמר בזה דא"ח לקידושיו גם לדעת ה' משה"ר ז"ל וכאמור:

או כלך לדרך זו כי בנ"ד עיקר הליכתה לחצר האב והדברים שקדמו ביניהם הכל הוא בענין ליקוחין לאב דיש צד לומר שזה דומה למ"ש בסימן ל"ה ס"ט אמר לה תחלה פלוני שלחני לקדשך לו ובשעת הקידושין אמר לה הרי את מקודשת לי ה"ז מקודשת לשליח ודווקא שהאשה שמעה והבינה יפה קודם הקידושין שאמר הרי את מקודשת לי דאל"כ אדעתא דמה שאמר לה בתחלה לקדשה לפלוני קבלה הקידושין ע"כ א"כ ה"נ דכוותא כיון שהמעמד היה על עסקי הקידושין לראשון ולא דברו בענין קידושי שני שהוא הבן כלל ועל מ"ש הרי את מקודשת לי אמרה שלא הבינה הוי דומה לדין האמור וכ' הב"ש ז"ל דנאמנת היא לומר שלא הבינה וכתב עוד אם אמרה שלא הבינה וכוונתה לראשון כתב הפרישה ז"ל אפ' דצריכה גט משניהם וכו' והט"ז ז"ל כתב דא"ץ גט לא מא' ולא מב' ע"ש:

אמור מעתה ותצא דינה דאין חוששין כלל לקידושי השני שהוא הבן וכן נעשה מעשה בהסכמ' מאריה דאתרא ראש הרבנים ידי"ן ה' הגדול החה"ש הדה"מ כמוה"ר רבי זקן משה מאגוז הי"ו והשי"ת יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות כיר"א.

ע"ה דוד הכהן ס"ט תם ונשלם שבח לאל בורא עולם בגל"ך ואע"י:

הלכ"ט כל"ח:

(אמר המעתיק והמשתדל אחרי סיום דברי מורי המחב' הי"ו אמרתי לסדר קונט' אחד ליקוטי' נפרדים פזורים כה וכה מזה ומזה הם כתובי' ליקוטי חי' תנ"ך וליקוטי גמרא לא לגדולים אשר בארץ דיברתי דברי רק לנערי בני ישראל אשר כמוני את שמו קראתי דברי התלמיד כי אחרי דברי מורי הרב הי"ו באו דברי התלמיד נאם הצעיר וזעיר עבד נרצע לה' חיים חורי בלא"א זקן חורי ס"ט):

תוכן העניינים

שלום דוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה