אור ברסלב
שלום דוד חלק א ספר שלום דוד › מערכת העי"ן ע' עגל

שלום דוד חלק א· רבי דוד ב"ר משה הכהן מג'רבה

ספר שלום דוד · מערכת העי"ן ע' עגל

מערכת הסמ"ך ע' סוכה

א) עגל. שעשו ישראל גרם קבלת התורה שבזה טען משה להמלאכים וכי ע"ז יש ביניכם ואילולי העגל יכולים המלאכים לומר שגם אתם אין ביניכם ע"ז כי במעמד הר סיני פסקה זוהמתן ה' וילקט יוסף ז"ל מע' העין:

ובזה יובן לענ"ד מ"ר הובא לה' דרוש שמואל ז"ל וז"ל שחורה אני במעשה העגל ונאוה בנעשה ונשמע ע"כ והוא כמבואר דע"י העגל זכינו בתורה שטען מרע"ה כלום ע"ז יש ביניכם וכאמור:

ב) עגל אמרו בגמ' שלא היו ראוים ישראל לאותו מעשה אלא להורות תשובה לציבור וכן דהמע"ה להורות תשובה ליחיד אכן ק' דהלא בתורה וכל הנביאים מזהירים על התשובה והתירוץ לזה דמי שהוא איש גדול הדור וחטא בעון גדול היה מקום לומר שלא יקבלו תשובתו שפגמו הוא גדול בעיני המקום ולכך נעשה חטא העגל ע"י ישראל שהם גדולים מצד עצמם שקבלו התורה בלהבי אש והעוך חמור ואפ"ה קבלם ממילא לא נשאר שום טענה ופתחון פה לחוטא בשום אופן וכן נעשה בדוד שהוא מלך צדיק וחסיד ואפ"ה נתקבל ממילא לא נשאר פ"פ ליחיד הר' נוה שלום ז"ל במס' ע"ז:

ובזה אפ"ל כוונת הכתוב אנא חטא העם הזה חטאה גדלה וכולי דלכאורא סניגור נעשה קטיגור ח"ו ועפיה"א א"ש דכוונ' מרע"ה להליץ טוב בעד ישראל דחטאו להורות תשובה וכ"ת הלא בלא"ה כתוב בתורה ושבת עד ה"א לזה אמר חטא העם הז"ה דייקא שהם מצד עצמם גדולים שקבלו התורה בלהבי אש וגם עשו חטאה גדולה וכל כי הא לא ידעי אנשי שתועיל התשובה ולכן הם באו להורות תשובה ופטורים הם [ובזה אפ"ל שחרה אני במעשה העגל ונאוה אני בנו"נ ר"ל דע"י שאמרתי נו"נ וקבלתי התורה בלהבי אש נהייתי נאוה בעגל דיש לי תירוץ שחטאתי להורות תשובה וכאמור על"ה ח"ח ס"ט]:

ג) עגל. במעשה העגל יש לישראל פתחון פה לומר כי כך היא המדה שמגדולת העבד ניכר גדולת האדון דס"ל הלכתא דחולקין כבוד לתלמיד במקום הרב והנה יוסף הוא הצעיר ומתנשא לאמר אני אמלוך ויאמרו לו אחיו המלך תמלך עלינו הכוונה הלא היות לנו יהודה שהוא מלך ואון חולקין לתלמיד במקום הרב ואיך תכון אתה ומלכותך ויוסף סבר דחולקין כבוד לתלמיד במקום הרב ה' שארית יעקב ז"ל בפרשת שמיני:

ובהכי אתנח לן לפ' מאמר תמוה אם אעברה נא אתה מבקש בטל סלח נא ואם סלח נא אתה מבקש בטל אעברה נא ע"כ דהנה נודע דלא נכנס מרע"ה לארץ ישראל בעון מכ"י ע"כ וזהו אם אעברה נא אתה מבקש באמרך דאין חולקים כבוד לתלמיד במקום הרב והאמת עם השבטים א"כ בטל סלח נא דהשתא אין להם תי' לומר דחולקין וכו' ואם סלח נא וכו':

ובזה יובן מד' כד אתקרע ימא דסוף נמסר איוב לשטן והנמשך ע' לעיל במע' הנון אות ג' במה שנודע דקוה"ש השלים הזמן והתו' בשבת כתבו שקוה"ש בשביל מכ"י וכתבנו לעיל איוב גילגול תרח ולכן באו עליו יסורין לתקן אשמתו שעבד ע"ז והגם דכוונתו לחלוק כבוד לתלמיד במקום הרב ומגדולת העבד ניכר גדולת האדון דדינא הוא דאין חולקין כמ"ש הע"ז ז"ל עמוד פחד יצחק ונודע דהים לא רצה ליקרע מפני שלא נשלם הזמן ע"כ וז"ש כד אתקרע ימא דסוף ולא הועילה טענתו ש"מ דקוה"ש השלים וק' והא קוה"ש אצטריך בעון מכ"י וצ"ל דאין עון במכירתו דהאמת אתם שאין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב וא"כ יש עון ביד תרח שעבד ע"ז ולכן נמסר איוב לשטן שהוא גילגולו לתקן אשמתו:

ובהכי יפורש קרא אנכי ה"א אשר היצאתיך מא"מ לא יהיה לך אלהים אחרים וכולי וקרא אחרינא ואנכי ה"א מארץ מצרים ואלהים זולתי לא תדע ע"כ וכמוהו רבים ור"ל שלא תעבוד ע"ז בטענ' כי מגדולת העבד ניכר גדולת האדון וחולקין וכולי דהרי הוצאתיך מא"מ קוה"ז מטעם קוה"ש וקשה והא צריך קוה"ש בשביל מכ"י וצ"ל דהאמת עם השבטים דאין חולקים.

ובזה יובנו מקראי קדש כי אנכי מת בארץ הזאת אינני עבר וכו' השמרו לכם וכו' ועשיתם לכם פסל וכו' וכן קרא כי אתה בא אל הארץ לא תלמד לעשות כתועבות וכו' בהקדים עוד מ"ש הש"י ז"ל בפרש' ואתחנן כשבא משה ליכנס לארץ באותו עת הגיע זמן שררת יהושע ולזה אמר לו ה' רב לך ר"ל דין רב יש לך וא"א שיהושע ינהוג שררתו בפניך דאין חולקין וכו' ע"כ וזהו אומרו כי אנכי מת וכו' מטעם יהושע שא"א שינהוג שררתו בפני דאין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב א"כ מזה השמרו לכם וכולי פן תעבדו ע"ז בטענה שחולקין וכו' וכן פסוק כי אתה בא אל הארץ וכו' (א"נ בהקדמה הראשונה דהיינו כי אנכי מת בעון מכ"י וש"מ דהדין עם יוסף שחולקין וכולי לכן הוצרכתי להזהירכם השמרו לכם פן תלכו בטענה זו לעע"ז דבעבודת ה' אין לטעון טענות מזויפות כאלו אלא הוא אחד ושמו אחד ובזה יפורש הן בעדני חי עמכם וכו' ואף כי אחרי מותי וע' במע' המי"ם אות יו"ד וי"ד ע"ש על"ה ח"ח ס"ט):

ד) עגל שעשו ישראל הגם שכוונתם דמגדולת העבד ניכר גדולת האדון מ"מ הקב"ה מאשימם ע"ז דעכ"פ הקב"ה אסר הע"ז שלא יבואו לטעות בהמשך הזמן שימשכו אחר הע"ז בעצם אלא דכיון דאין הקב"ה דן ע"ש סופו אינו יכול לדונם כעובדי ע"ז ממש וראיה מיצי"מ דכתיב ראה ראיתי ופירשו ז"ל ב' ראיות אני רואה מעשה סיני ומעשה העגל ואעפ"כ גאל אותנו וזהו כוונת הכתוב למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מא"מ דר"ל דחיצי"מ מוכח שלא ידון ע"ש סופו ואם כן במעשה העגל שכוונתם שמגדולת העבד ניכר גדולת האדון אין ראוי לענשם על סופן דבזה ימשכו אחרי הע"ז ובהמשך הזמן יעבדו אותה בעצם הרב שפת אמת ז"ל בפרשת דברים:

ובזה יובן מד' אם אעברה נא אתה מבקש וכו' במה שכתבנו בכמה מקומות דמרע"ה לא נכנס לארץ מפני שסירב בשליחות וזהו אומרו אם אעברה נא אתה מבקש באמרך שאין עון בסירוב דבאמת אינם ראויים לגאלם בשביל שעתידין לעשות העגל א"כ ש"מ דנידון ע"ש סופו וא"כ בטל סלח נא דחייבים הם על מעשה העגל דעל ידו ימשכו אחרי ע"ז ונידונים עש"ס ואם סלח נא אתה מבקש באמרך דלא ידון עש"ס א"כ בטל אעברה נא דכפי"ז שלא כדין סירבת דבאמת ראויים לגאולה שעתידים לקבל התורה והגם שעתידין לעשות העגל הלא אדם נידון על העתיד לטובה ולא לרעה:

ה) עגל. שעשה ירבעם ן' נבט כוונתו לזכות אחרים שלא יהרגו אותו כדאמר גמירי שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי ב"ד בלבד והוא יתיב ואנא קאים ומגו כן יקומו עלי וקטלו יתי דמוטב שיעבדו העגל ולא יעברו על שפיכות דמים כמ"ש אהרן ולא נתכוון ירבעם לעבוד ע"ז אלא כדי שיזכה חבירו שלא יעשה איסורא רבא וסבר דאמרינן חטא כדי שיזכה חבירך ה' בג"א ז"ל תאומים בפ' וארא:

ו) עגל. שעשה ירבעם הוא מפני שהיה ירא מהמות שאמרו לו אם יעלה לירושלים יהרגהו רחבעם והעם ומזה עשה עגלים ולעולם לבו שלם באלהים אמת וצדיק גמור הוא בינו לבן קונו רק מפחד המות עשה זה וסבר דיעבור ואל יהרג ודי במה שלבו שלם בה' וטועה היה בדין ויראת המות גרמה לו רק נתגדל חטאו במה שהעם טעו אחרי ע"ז ונמצא שחטא והחטיא ה' מדרש תלפיות אות יוד ענף ירבעם דף קצ"א:

ובאלה הדברים אפ"ל מ"ר והנה קמה אלמתי וכו' ר"ל אמר להם אתם עתידין לעשות אלילים אלמים לפני עגליו של ירבעם ע"כ והק' המפ' ז"ל דהלא ירבעם הוא מיוצאי חלציו ומה מתרע' עליהם בזה ע' לה' יפ"ת ונזה"ק ז"ל ועפיה"א א"ש דכוונתו היא דבשלמא ירבעם שהיה מיוצאי חלצי היה צדיק גמור בינו לבין קונו רק מיראת המות דסבר יעבור ואל יהרג או דסבר חטא כדי שיזכה חבירך שלא יעברו על ש"ד אבל אני מתרעם עליכם שנוקשתם אחרי עגליו בלי שום סיבה ותירוץ כנז':

ובזה יובן מד' אם אעברה נא אתה מבקש וכו' בהקדים עוד מ"ש הש"י ז"ל פרש' דברים דבעון העגל יש להם פיטור דכוונתם לזכות הרבים להורות תשובה לרבים ונודע דבעון מכ"י לא נכנס משה לארץ ע"כ וז"ש אם אעברה נא אתה מבקש באמרך שאין עון במכ"י דשפיר מכרוהו שעתיד לצאת ממנו ירבעם כמשז"ל וגם שירבעם כוונתו לטובה לזכות אחרים שלא יהרגו אותו ויעברו על שפיכות דמים הלא דינא הוא דאין אומרים חטא כדי שיזכה חבירך א"כ בטל סלח נא דהשתא אין להם פיטור שחטאו לזכות אחרים דהא אין אומרים לאדם חטא וכו' ואם סלח נא וכו':

ואל זה אביט כוונת מאמר הובא לה' ש"י ז"ל בפ' שמיני וז"ל קחו שעיר עזים לחטאת מה ראו ישראל להביא יותר מאהרן אלא א"ל אתם יש בידכם בתחלה וישחטו שעיר עזים ובסוף עון העגל יבא שעיר ויכפר על מעשה שעיר ויבא עגל ויכפר על מעשה העגל ע"כ ודקדק ה' הנז' מה תלי כפרת מכירת יוסף עם כפרת העגל עש"ב ולדרכנו א"ש דבלא מעשה העגל פטורים על מכ"י די"ל דהאמת עם השבטים שמכרוהו על שיצא ממנו ירבעם והגם שכוונתו שחטא כדי לזכות אחרים דאין אומרים חטא וכולי אבל בעשותם העגל ותפסו השיטה דאומרים חטא וכולי ולכן חטאו לזכות הרבים להורות תשובה אז נתעורר עון מכ"י דגם ירבעם חטא לזכות אחרים ושלא כדין מכרוהו על שיצא ממנו ירבעם וכאמור.

ואל זה סובב והולך מאמר תמוה הובא להרב אספלריא המאירה ז"ל בפ' בשלח שר הגדול של מצרים הנקרא אמון מנא היה עומד ומקטרג על ישראל בשתי ידיו ביד ימין שעיר עזים של מכ"י וביד שמאל איל של יצחק שלא נקרב יצחק עצמו ומשה בא והקריב קרבן של פסח ובזה ביטל איל שביד שמאל אבל השעיר שביד ימין עדיין הוא בתקפו עד שנחרב בהמ"ק ע"כ בהקדים עוד מ"ש המטה"מ ז"ל ח"ד דף ל"ב דיצחק היה ראוי לעקידה מפני שהוא גילגולו של אדה"ר שגרם מיתה לעולם ויש תי' לאדה"ר שחטא לזכות אחרים שע"י שגרם מיתה בעולם לא יוכלו חירם וחביריו לעשות עצמם אלוהות ובמס' פסחים דף נ"ט איתה מחוסר כפורים שהביא כפרתו אחר תמיד של בין הערבים בע"פ מקריבין אותה וטובל ואוכל פסחו לערב דאתי עשה דפסח שיש בו כרת וידחה עשה דהשלמה ע"ש נמצינו למידין מענין פסח דאומרים חטא וכו' דהא הכהנים עוברים על עשה דהשלמה לזכות אחר שיאכל פסחו וז"ש שר הגדול עמד וקטרג ביד ימין שעיר עזים על מכ"י דלמה מכרוהו על שעתיד לצאת ממנו ירבעם הלא ירבעם חטא לזכות אחרים שלא יעברו על ש"ד וא"ת דא"א חטא וכו' א"כ מעתה הוא מקטרג על איל של יצחק דלמה לא נקרב בעצמו לתקן חטא אדה"ר דגם שחטאו היה לזכות אחרים שלא יעשו עצמן אלוהות הרי אמרת דא"א חטא וכו' א"כ הוא בא ממ"נ ומשה בא להכרית מדין קרבן פסח שהקריב מחוסר כפורים אחר תמיד של בין הערבים ועברו הכהנים אעשה דהשלמה מפני שיזכה מחוסר כפורי' לאכול פסחו מוכח דאומרים חטא וכולי ולכן ניצול יצחק ונשארנו חייבים בעון יוסף דכיון שאומרי' חטא וכו' א"כ גם ירבעם שכוונתו שחטא לזכות אחרים אין בו עין ושלא כדין מכרוהו על ירבעם ולכך בעון זה נחרב בית קדשנו [וע' במע' המי"ם אות ט' בד"ה ומן על"ה ח"ח ס"ט]:

ובזה יובן מאמר תמוה הובא לה' מנחת שמואל ז"ל בדרוש ליוה"ך בשעת עקידה ביקש אברהם אע"ה מהקב"ה שיתן לבניו עשרת ימי תשובה ע"כ דהנה המורם מהאמור דמדניצול יצחק ולא נעקד ש"מ דאדה"ר יש לו תי' שחטא לזכות אחרים וכתב המטה״מ ז"ל דף צ"ב הטעם שהק"בה מקבל השבים ועובר על קרא שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך ואין כבודו מחול דגדולה עבירה לשמה לזכות החוטא דהוי השבת אבידה היא השבת הנשמה וכו' וכדי שלא ידח ממנו נדח ע"כ ולכן באותה שעה בקש אברהם עשרת ימי תשובה דכיון דאומרים חטא וכו' א"כ הקדוש ברוך הוא עובר ח"ו על שום וכו' ומקבל השבים:

תוכן העניינים

שלום דוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה