אור ברסלב
שלום דוד חלק א ספר שלום דוד › מערכת המם ערך משה

שלום דוד חלק א· רבי דוד ב"ר משה הכהן מג'רבה

ספר שלום דוד · מערכת המם ערך משה

מערכת הלמד צורך לימוד

א) משה נתנה התורה על ידו שהוא בעלה דמטרוניתא כמ"ש בזוה"ק והתורה היא נכסי מלוג והיה למרע"ה בה ק"ף והוא נתנה לישראל להיות עליה כש"ש ולפ"ז כיון דמשה היה שאול לישראל דלא נברא מרע"ה אלא לעשות צרכיהן של ישראל א"כ הו"ל כשאל פרת נכסי מלוג ושאל הבעל עמה דלמ"ד ק"ף כקהג"ד הוי שאילה בבעלים ופטור ולמ"ד לאו כקה"ג דמי חייב וא"כ דון מינה ואוקי באתרין שנשאל הבעל שהוא מרע"ה עם התורה אם פשעו ישראל בתורה למ"ד ק"ף כקה"ג דמי הוי פשיעה בבעלים ופטורין וא"כ פטורין על מעשה העגל ועל כל פשיעותם בתורה ולמ"ד לאו כקה"ג דמי חייבים ה' נחלת בנימין מצוה מ"ו סי' י"ד וע' לעיל מזה ובסימן כ"ח:

ובזה יפורש מאמר תמוה א"ל הקב"ה למשה אתה וכולי אם אעברה נא אתה מבקש בטל סלח נא ואם סלח נא אתה מבקש בטל אעברה נא ע"כ רק אקדמה פניך מ"ש הרב פירסומי ניסא ז"ל דף מ"ב משם הרב לקט יוסף ז"ל דאיך יכול הקב"ה למחות במרע"ה שלא יכנס לארץ כיון שנקנה לישראל בכתובה דאין לבעל כי אם פירות ותי' דק"ף כקה"ג דמי ושפיר יכול למחות ע"כ והשתא א"ש אם אעברה נא אתה מבקש באומרך שאיני יכול למחות בך שלא תכנס לארץ כיון שנתתי אותה לישראל בכתובה ואין לבעל רק הפירות ולאו כקה"ג דמי א"כ בטל סלח נא דכיון דלאו כקה"ג דמי לא הוי שאילה בבעלים וחייבים על מעשה העגל ואם סלח נא אתה מבקש דתופס השיטה דק"ף כקה"ג דמי והוי שאילה בבעלים ופטורים א"כ בטל אעברה נא דיכולני למחות:

ואל זה אביט כוונת מאמרם ז"ל הובא לה' שאי"ע ז"ל בפ' ואתחנן ואת ידך החזקה זו יציאת מצרים ע"כ והוא תמוה ועפיה"א א"ש רק נקדי' עוד מ"ש ה' כסף נבחר ז"ל בפ' בא ישראל שיצאו קודם הזמן מטעם דאמרינן הקדש ושחרור מפקיעין מידי שעבוד אך זה תינח אי אמרינן ק"ף לאו כקה"ג דמי אבל אי ק"ף כקה"ג דמי תו ליכא למימר דמפקיעין מידי שעבוד עכ"ד וז"ש ואת ידך החזקה זו יצי"מ דמדהוצאת אותם קוה"ז מטעם דהקדש ושחרור מפקיעין מידי שעביד מזה יורה דק"ף לאו כקה"ג דמי וא"כ מעתה אני אומר אעברה נא דאין בידך למחות כיון שאין לך בארץ כי אם פירות והוכחנו דלא כקהג"ד:

ואל זה סובב הולך כוונת מאמר תמוה הובא לה' נח"י ז"ל בפ' ואתחנן וז"ל אתה אמרת אל תשלח ידך אל הנער והחלפת אותו באיל אעברה נא וכו' ע"כ ולדרכנו יובן רק נקדים עוד מ"ש במר"ת דף ט"ו משם ה' לקט יוסף ז"ל אדה"ר י"ל תשובה שאכל מעץ הדעת דדווקא אנו עבדי' לו ית' ומוכרחי' לקיים מצותיו אבל אדה"ר נתן לו הקב"ה כל העולם ודינו כמו הכותב כל נכסיו לעבדו יצא לחירות ואם תאמר למה נענש והלא לא עביד הקב"ה דינא בלא דינא אלא משום שהקב"ה שייר פירות עץ הדעת ודינא הוא אם שייר קרקע כ"ש לא יצא וק' דילמא דווקא קרקע אלא מוכח דק"ף כקה"ג דמי ואדה"ר סבר לאו כקה"ג דמי ע"כ והן עוד נביא מ"ש ה' מטה"מ ח"ד דף ל"ב משם ה' לקט יוסף ז"ל דיצחק היה ראוי לעקידה מפני שהוא גלגולו של אדם הא' שגרם מיתה לעולם ע"כ וא"כ מדניצול יצחק ובא איל במקומו מוכח דאין עון ביד אדה"ר וכמ"ש הכ״ן ז"ל בפר' ואתחנן עש"ב והשתא א"ש אתה אמרת וכו' והחלפת אותו באיל ש"מ דאין עון ביד אדה"ר והטעם דהוי ככותב כל נכסיו לעבדו שיצא לחירות ואינו מוכרח לקיים מצותיו ית' וק' והלא שייר פירות עץ הדעת וצ"ל דק"ף לאו כקהג"ד וא"כ אעברה נא שאין אתה יכול למחות:

ואל זה פונה כוונת פענח רזא וז"ל אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה בדב"ר גי' יצחק ע"כ הובא להכ"ן ז"ל בפ' ואתחנן רק אקדמה עוד מ"ש המטה"מ ז"ל ח"ד דף ל"ב משם הנח"ב ז"ל כי נשמתו של יצחק פרחה בעקידה ונכנסה באיל וכשהקריב האיל נתקיים שפיר והעלהו שם לעלה בלהב המזבח עלתה נשמתו שבאיל ע"כ והשתא א"ש כוונת הקב"ה דה"ן לו מענה למרע"ה במה שהוכיח מדלא הוקרב יצחק עצמו לתקן חטא אדה"ר ש"מ דאין עון לאדה"ר דאמרינן ק"ף לאו כקהג"ד וא"כ יכול ליכנס לארץ ואין מוחה בידו ועל זה באתה תשובתו הרמתה של הקב"ה בדבר גי' יצחק דאדרבא היא הנותנת דגם ביצחק נתקיים והעלהו שם לעלה ע"י שנכנסה נשמתו באיל לתקן חטא אדה"ר א"כ מוכח דק"ף כקהג"ד א"כ גם אתה לא תבא אל אל הארץ דיכולני למחות:

ועפי"ז יובן לענ"ד דברי רז"ל הובאו לה' עיר דוד ז"ל בית דוד חדר ד' סימן ע"ט וז"ל אתה החלות אותיות הלחות והקשה הוא ז"ל דמה ענין הלחות לתפילתו שיכנס לארץ ולפי האמור יובן רק אקדים עוד מ"ש הפ"נ ז"ל דף ס"ח דהמלאכים טענו בתורה טענת דדב"מ והתשובה לזה דכתב הרשב"א דהמוכר לשנים קצובות לית ביה דדב"מ והמצות בטילות לעת"ל אכן זה דווקא למ"ד לאו כקה"ג דמי אבל למ"ד כקהג"ד גם בשנים קצובות אית ביה דדב"מ עכ"ד משם ה' לחם עני ז"ל ובכן יובן שפיר דממה שזכינו בלחות ולא המלאכי' משום דלשנים קצובות לית ביה דדב"מ ש"מ דלאו כקהג"ד וא"כ אעברה נא ואינך יכול למחות בי:

ואל זה אביט לפרש מד' חזית משכני אחריך נרוצה ממה שהכנסתנו לארץ טובה ורחבה אחריך נרוצה ע"כ בהקדים עוד מ"ש הרב פ"נ ז"ל דף ע"ו כי איתה בתנחומא אר"י לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחדש הזה לכם ולמה פתח בבראשית כדי שלא יאמרו אוה"מ לסטים אתם שכבשתם ארץ ז' עממין שהעולם ומלואו של הקב"ה ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם וק' וכי דינא הכי לחזור ממתנה שנתנה ותירצו דהקב"ה לא נתנה להם כ"א לפירות ולאו כקהג"ד ע"כ וז"ש ממה שהכנסתני לארץ טובה ורחבה ש"מ דק"ף לאו כקהג"ד א"כ אחריך נרוצה לקבל התורה וליתא לטענת דדב"מ דלשנים קצובות הוא וקנין פירות לאו כקהג"ד (אמר המעתיק ובאופן אחר י"ל אחריך נרוצה לשמור ולעשות מצות התורה ולא לפשוע בה דהשתא אין לנו פיטור מעונשין כיון דק"ף לאו כקהג"ד ולא הוי שאילה בבעלים ועמ"ש מורי המחבר הי"ו במע' השי"ן אות גימ"ל נאם תלמידו על"ה חיים חורי בלא"א זקן חורי ס"ט):

ובזה יובן לענ"ד קרא דכתיב וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר וכולי ושבתה הארץ וכולי ורבים ונכבדים היו תמהים מה ענין שמיטה אצל הר סיני עפירש"י ז"ל ועפיה"א א"ש רק נקדים עוד מ"ש השאי"ע ז"ל בפ' בהר סיני דטעמא דשביעית הוא להודיע כי לה' הארץ דמתרומות ומעשרות וביכורים התלויים בארץ לא ידענו זה דפירות הוו וק"ף לאו כקהג"ד לכן הזהיר על שמיטת הקרקע והוא אומרו כדי שידעו שהארץ שלי הארץ דייקא ע"כ ובהכי סליק כוונת קרא שפיר וידבר ה' א"מ בהר סיני וכו' ר"ל מקבלת התירה בהר סיני ולא הועיל טענת דדב"מ בהיות דלשנים קצובות הוא ש"מ דק"ף לאו כקה"ג וא"כ תרומות ומעשרות שאתם נותנים אין מורים כי לה' הארץ ויפה ונאה לצוות אתכם על שמיטת הארץ:

ואפשר דהיינו טעמא שארז"ל מפני שחיללו השמיטות נמסרו ישראל למלכות ע"כ הובא להרב שאי"ע ז"ל בפ' בהר דהיינו מדחללו השמיטות וסברי דדי במו"ת להורות כי לה' הארץ ולא צריך שמיטת הארץ גופה ש"מ דסברי דק"ף כקהג"ד א"כ גם ארץ ישראל גזולה היא בידם דכבר זכו בה אוה"ט לפירות וכקהג"ד וכמש"ל ולכן נמסרו למלכות וע"ע בשאי"ע ז"ל:

ועפ"י מה שכתבנו לעיל דיצי"מ קוה"ז הוא מטעמא דק"ף לאו כקה"ג יובן מאמר תמוה הובא להפר"ד ז"ל דף י"ג וז"ל למה משה ואהרן מה למה אמר להם אתם למה ודבריכם למה ע"כ ואגב יתבאר מ"ש הבעה"ט ז"ל בפסוק מי ומי ההולכים רמז להם דהם לא יכנסו לארץ כי אם יהושע וכלב ע"כ דלכאורה יפלא דמאי אכפת ליה לפרעה אם יכנסו לארץ או לאי ועפיה"א א"ש דכתבנו עוד לעיל דמניעת מרע"ה מהארץ אזלה כמ"ד דק"ף כקהג"ד וזהו אומרו אתם למה לא נכנסתם לארץ והלא כבר נתנה הקב"ה בכתובה ואין יכול למחות אלא מוכרח לומר דק"ף כקהג"ד וא"כ ודבריכם למה להוציאם קוה"ז הלא אם אמרינן ק"ף כקה"ג אינו יכול להפקיע מידי שיעבוד ולכן אמר מי ומי ההולכים שם רמז שאינם נכנסים לארץ ומזה יכול לעכב ביצי"מ קודם הזמן:

ודרך זו אלך להבין מאמר תמוה הובא לה' מטעם המלך ז"ל ח"ד דף ל"ב שהיה עזא שרו של מצרים לוקח בידו אילי של יצחק ושעיר עזים לקטרג על מכ"י ע"כ והק' הוא ז"ל דאילו של יצחק אדרבא טיבותא הוא ולדרכנו א"ש בהקדים עוד מ"ש ה' ברכת אברהם ז"ל בפרשת וישב במה שאמר יוסף על אחיו שקורים להם בני השפחות הוא שאחי יוסף היו סבורים שגם שאביהם היה לו בבלהה וזלפה ק"ף מ"מ לאו כקה"ג ולא יכול אביהם לשחררם ולכן קורין אותם בני השפחות ויוסף היה סובר דכקה"ג דמי ובודאי דאביהם שחררם כיון שיש בידו לשחרם ע"כ וכבר כתבנו לעיל דנשמת יצחק נכנסה באיל ונתקיים שפיר והעלהו שם לעלה לתקן חטא אדה"ר וזה אזיל כמ"ד דכקה"ד והשתא א"ש דלקח בידו אילו של יצחק לומר דממה שנכנסה נשמת יצחק באיל ע"כ דק״ף כקהג"ד וא"כ הדין עם יוסף דלא שפיר עבוד השבטים שקורים להם בני השפחות וכדין הוציא עליהם דיבה וא"כ אני אקטרג על שעיר עזים על מכירת יוסף וכמבואר:

ובכן יובן כוונת אומרם ז"ל אלי אלי למה עזבתני אלי בים אלי בסיני למה עזבתני ע"כ והוא תמוה רק נקדים עוד מ"ש הכ"ן ז"ל בפ' אמור משם רז"ל דצרת המן היתה על מכירת יוסף ע"כ וזהו אומרו אלי בים שיצאנו קודם הזמן ומוכח דק"ף לאו כקהג"ד אלי בסיני שקבלנו התורה ומוכח ג"כ דלאו כקה"ג דמי א"כ הדין עם השבטים ולמה עזבתני ביד המן מכח מכירת יוסף:

ובזה בין תבין מאמרם ז"ל למה וישנאו אותו כדי שיקרע הים לפניהם פסים פסים ע"כ ור"ל למה וישנאו אותו ותפסו השיטה דשלא כדין הוציא עליהם דיבה דק"ף לאו כקה"ג דמי הוא כדי שיקרע הים קודם הזמן מטעמא דהקדש ושחרור מפקיעין מידי שיעבוד דאזלה כמ"ד לאו כקהג"ד:

ב) משה. חשק בכניסת הארץ לעבר השנה שאין מעברין כי אם בארץ ישראל ועפ"י ב"ד מומחה והוא היה החשוב שבדור וז"ש אעברה נא ר"ל לעבר השנה אבל זה אינה טענה כי הוא מלך ואין מושיבין מלך לעבר השנה ה' מטעם המלך ז"ל ח"ד דף נ"ה מרז"ל:

ג) משה לא נכנס לארץ כי היה מלך והיה רשאי לבלבל הנחלות לקחת מזה ולתת לזה והשי"ת אינו רוצה בזה דכתיב ולא תסב נחלה וכו' והתו' העלו בש"ס דסנהדרין דמלך מותר לבלבל דווקא בדבר מתנה ולא בירושה ונחלה מאבו' המטה"מ ז"ל ח"ד דף נ"ד משם רז"ל:

ד) משה. מלך היה ולכן בקש סלח נא כי מלך יש בידו לקרב רחוקים ולית מאן דימחי בידיה המטה"מ ז"ל ח"ד דף מה:

ובאלה הדברים אפ' לפרש מאמר תמוה א"ל הקב"ה למשה אם אעברה נא אתה מבקש בטל סלח ואם וכו' בהקדים עוד מ"ש המטה"מ הנז"ל דיש שני פירושים בויהי בישרון מלך חד דקאי על הקב"ה ופי' השני דקאי על מרע"ה ע"כ וז"ש אם סלח נא אתה מבקש באשר אתה סובר דפירוש ויהי בישרון מלך הוא עליך ובידך לקרב הרחוקים א"כ בטל אעברה נא דכיון דאתה מלך בידך לבלבל הנחלות ועוד דכל חשקך בא"י הוא מפני העיבור וכיון שאתה מלך אין אתה מעבר השנים כנז"ל ואם אעברה נא אתה מבקש דפירוש ויהי בישרון מלך הוא על הקב"ה אבל משה אינו מלך א"כ בטל סלח נא דכיון שאינו מלך אין בידו לקרב רחוקים וע' בסה"ק שירי דוד ס' דברים:

ובזה אפ' לפרש מאמר תמוה א"ל הקב"ה למשה משה חכם אתה ואתה רוצה ליכנס לארץ ע"כ הובא להמפ' ז"ל רק נקדים עוד דאיתה בברכו' דף ס"ג מי שהוא חכם גדול בתורה ולא הניח כמותו בארץ ישראל יכול לעבר שנים גם בח"ל ע"כ וז"ש חכם אתה ואין כמותך בארץ ישראל ויכול לעבר גם בחו"ל ואתה רוצה ליכנס לארץ בתמיהא הלא עיקר כוונתך בא"י הוא לעבר השנים וחכם אתה ויכול גם בחו"ל ואפ' שזה רמז הכתוב רב לך שאתה רב וחכם גדול ולכן אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה:

ה) משה. הטעם שלא נכנס לארץ הוא משום דהוציא שם רע על ישראל באמרו חטא העם הזה חטאה גדלה כדאיתה בזוה"ק ואזהרת מש"ר ילפינן מדכתיב ונשמרת מכל דבר רע דיבור רע אכן מצינו דרשא אחריתי מכל דבר רע שלא יהרהר ביום ויבא לידי קרי בלילה דסמיך ליה כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה כדמסיק בגמ' וצ"ל דדרשינן סמוכי' וכפי"ז פטור מרע"ה על הוצאת ש"ר דקרא דונשמרת אתי שלא יהרהר ביום מכח הסמיכו' אבל אין לא דרשינן סמוכים א"כ אתי קרא להוצאת ש"ר ה' כסף נבחר ז"ל בפ' מקץ עש"ב:

ו) משה. לא נכנס לארץ בשביל שפירש מן האשה אבל יש לתרץ דאיתה באבן עזרא פ' בהעלתך נסמכה פ' זאת להורות כי הדיבור יהיה ג"כ בלילה כי שם היה הנר דולק ולא יכבה ר"ל דלעיל מסיים וידבר אליו וס"ל בהעלותך וכולי א"כ מכח הסמיכות ילפנין דהדיבור נתייחד אליו גם בלילה וניחא קו' ה' פענח רזא וז"ל דהא כל עליותיו היו בהשכמה והי"ל לשמש מטתו בלילה ולטבול דהא קי"ל תורה ניתנה לטבול יום דכיון דנתייחד אליו הדיבור גם בלילה שפיר פירש וכל זה אי דרשינן סמוכים וכאמור הרב הנז':

ז) משה פירש מאשתו דאקרי מלך דכתיב ויהי בישורון מלך והיינו מפני שעקר התורה ניתנה לו דכתיב בה בי מלכים ימלוכו ובקידושין איתה כהן אסור בגיורת ואיתה בירושלמי דאין משיאין למלכים אלא מכשירי כהונה דדרשינן סמוכים למען יאריך ימים על ממלכתו וס"ל וזה יהיה משפט הכהני' וצפורה גיורת היתה ושפיר עשה שפירש מאשתו ה' מטה"מ ז"ל ח"ה דף גימל:

ובאלה הדברים אפ"ל מאמרם ז"ל כשאמר המן ואת עשרת אלפים ככר כסף וכולי א"ל הקב"ה אילו לא מת משה יפה אמרת עכשיו שמת משה ותלו אותו ואת בניו על העץ ע"כ רק אקדמה פניך עוד מ"ש ה' טירת כסף ז"ל בפ' וישב השבטי' רוצים לדון יוסף על שם סופו שעתיד לצאת ממנו ירבעם כדין בן סורר ומורה כדאיתה במד' אבל יש לדחות דשאני סו"מ שיש לו מלוה ישנה דבא מיפ"ת כדמוכח מן הסמיכות שנסמכה לפ' יפ"ת משא"כ יוסף ל"ל מלוה ישנה וכל זה דווקא אי דרשינן סמוכי' יוכל להיות דסו' נולד מישראלית ונידון עש"ס וה"ה ליוסף וזאת היא סברת השבטים עוד כתב הכ״ן ז"ל בפ' אמור דגזירת המן בעון מכ"י כמאמרם ז"ל אמר הקב"ה אתם מכרתם את אחיכם מתוך מאכל ומשתה אף אתם וכו' ע"כ וז"ש אלו לא מת משה בחי"ל מזה יורה דדרשינן סמוכים ואין עון שפירש מאשתו בהיותה גיורת וכתיב למען יאריך וכו' וס"ל וזה יהיה וכו' גם מטעם שנתייחד אליו הדיבור גם בלילה דדרשינן סמוכים וידבר אליו בהעלתך וכו' ול"ק קו' ה' פענח רזא ז"ל גם אין בידו עין מש"ר דונשמר' אתא שלא יהרהר וכו' דדרשינן סמוכים ומאחר עלות דדרשינן סמוכים א"כ גם גבי סו"מ דרשינן סמוכי' שבא מיפ"ת ואית ליה מלוה ישנה ולכן נידון עש"ס לא כן ביוסף דלי"ל מלוה ישנה ולאו שפיר עבוד השבטים שמכרוהו וא"כ יפה אמרת לקטרג על ישראל מעון מכ"י איכו השתא שמת משה א"כ ש"מ דלא דרשינן סמוכים ויוכל להיות שבן סו"מ בא מישראלית ועכ"ז אמרה תורה נידון עש"ס וא"כ ה"ה ליוסף ושפיר עבוד שמכרוהו וא"כ ותלו אותו וכולי (א"ה ובז"י מאמרם ז"ל אמר משה ליהושע ראשך למה אתה משמרו לא לכתר צא והלחם בעמלק ע"כ ונודע שאמרו רז"ל דעמלק בא על מכ"י ע"כ ואתה תבאר דברי תלמידו על"ה ח"ח ס"ט):

א"נ בהקדים מ"ש הכ"ן ז"ל בפר' בשלח הטעם שלא נכנס משה לארץ בהיות שהגיע זמן שררת יהושע וא"א לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד ע"כ וכתב המטה"מ ז"ל ח"ד דף ל"ב שהשבטים דנו את יוסף לבערו דהוי כמורד במלכות ב"ד שרצה למלוך עליהם ברם א"א אפ' לב' מלכים שישתמשו בכתר אחד אין אשמה על יוסף שאפשר שיוסף יהיה מלך וגם יהודה מלך ודקאמר ואחד עשר כוכבים משתחוים לי שמובטח ביעקב שאחד משבטים יוחלק לשנים ע"כ וכבר כתבנו דגזירת המן היא בשביל מכ"י וז"ש אילו לא מת משה בחו"ל ש"מ דאפ' לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד ולאו שפיר עבוד השבטים שמכרוהו וא"כ יפה אמרת איכו השתא שמת משה ותלו אותו וכו':

או כלך לדרך זה כמ״ש ה' קול יעקב ז״ל פ' ואתחנן הטעם ששלח הקב״ה למשה ולא לאהרן הגדול משום דנשמת משה נאצלה קודם בריאת העולם ומצד המחשבה הוא הגדול ומשה סירב בשליחות דס"ל דהמעשה עיקר ואינו אלא טועה ח"ו וה"ט שתועיל התשובה לישראל ולא לאוה"ע משום דהתשובה קדמה לבריאת העולם וישראל קדמו במחשב' ומחשבה עיקר ע"כ עוד כתב ה' מעשה רב ז״ל דגזירת המן נגזרה באמת אלא שהקב"ה ביטל אותה בכח התשובה ואיתה ברז"ל דמפני שסירב מרע״ה לא נכנס לארץ וכתב הכ"ן ז"ל דהשבטים שנאו את יוסף על חלמותיו דע"י שהוא מחשב תמיד להיות מושל עליהם חלם אותם ודנוהו על המחשבה כמעשה ע"כ וז"ש אילו לא מת משה בחו"ל ש"מ דאין עון במה שסירב בשליחות דכדין עבד באשר אהרן הו הגדול דמעשה עיקר א"כ יפה אמרת דעתה התעורר עון מכ"י דלאו שפיר עבוד שדנוהו על המחשבה גם כפי"ז התשובה שעשו אין בה מועיל בהיות דהתשובה קדמה איכו השתא שמת משה בחו"ל בעון שסירב ש"מ דמחשבה עיקר וא"כ הדין עם השבטים גם התשובה תועיל ולכן ותלו אותו וכו':

ועל דרך זה יובן לענ"ד מאמרם ז"ל אלי אלי למה עזבתני אלי בים אלי בסיני למה עזבתני ע"כ והוא תמוה ועפיה"א א"ש בהקדים עוד מ"ש ז"ל דהים טען שאינו נקרע לפני ישראל שהוא קדם בבריאה ולא הועילו דבריו דישראל קדמו במחשב עוד כתבו ז"ל דהמלאכים טענו שהתורה ראויה להם שהם קדמו בבריאה ולא הועיל להם דמחשבה עיקר ע"כ וז"ש אלי בים שנקרע לפני ישראל אלי בסיני שקבלנו התורה ולא המלאכים ומכ"ז מורה דמחשבה עיקר וא"כ למה עזבתני ביד המן דכפי"ז אין עון ביד השבטים וגם שחטאו ישראל באותו הדור התשובה מכפרת.

ועפיה"א יובן לענ"ד מאמר תמוה השביעני במרורי' ליל א' דפסח הרוני לענה בליל ט"ב ע"כ רק נקדים עוד מ"ש הק"י ז"ל פ' ואתחנן הטעם שיצאו קוה"ז הוא משום שהמצרים היו מחשבי' בלילות באיזה אופן לשעבד ישראל ומחשבה כמעשה ע"כ ה' וילקט יוסף ז"ל מע' ח' בעון מכ"י נחרב הבית וכתב ה' דרוש שמואל ז"ל במגילת איכה משם ה' מטה אהרן ז"ל דמברכים על המרור בליל פסח לפי שקוה"ש השלים הזמן ע"כ וז"ש השביעני במרורים בליל פסח לרמוז בקוה"ש השלים וק' דתפק"ל מטעם מחשבת מצרים בלילה וצ"ל דמחשבה אינה כמעשה וא"כ לאו שפיר עבוד השבטים שמכרו יוסף ומזה הרוני לענה בליל ט"ב בעון מכ"י:

ח) משה במד"ר פרשת כי תשא אמר משה רבש"ע מה כתיב בתורה אנכי י"א לשון יחיד לי צוית ולא להם ע"כ וזה דווקא אי מרע"ה נחשב כיחיד אבל אין נידון כרבים ועכ"ז כתיב לשון יחיד אין טענה זה כלום דאף לרבים נמי כתיב לשון יחיד וי"ל דגם לישראל נאמ' לשון יחיד משו' דבהר סיני היו כאיש אחד ובילקוט פ' ואתחנן אמר משה לפני הקב"ה ישראל ס' רבוא הרבה חטאו לפניך ומחלת להם על ס' רבוא השגחת ועלי אין אתה משגיח א"ל א"ד גזירת צבור ליחיד וא"כ אם משה אלים זכותיה כרבים ראוי ליכנס לארץ ה' תולדות יצחק ז"ל:

ובזה אפ"ל מאמרם ז"ל אם אעברה נא אתה מבקש בטל סלח נא ואם סלח נא וכולי ע"כ דהיינו אם אעברה נא אתה מבקש באמרך דאתה נידון כרבים א"כ בטל סלח נא דהשתא אזדה לה טענת לי צוית דהא אתה נידון כרבים ועכ"ז כתיב בלשון יחיד ואם סלח נא וכו':

א"נ. בהקדים מ"ש ז"ל דמרע"ה לא נכנס לארץ בעון שסירב ואמר שלח נא ביד תשלח והנה משה יש לו תירוץ כדאיתה במד' אמר משה רבש"ע ללוט בן אחי אברהם שלחת מלאכים לבניך בני אברהם יצחק ויעקב עאכ"ו אמנם כתב מהרמ"א דבסנה נאמר לו אל תקרב הלם שנתפשט מגופני ונעשה מלאך א"כ אף הצלת ישראל היה ע"י מלאך והנה יש דיעות אי משה בקבלת הלוחות הוי שלוחו של מקום או שלוחו של ישראל והוא תלוי בזה דאם נאמר שנתפשט מגופני ונעשה מלאך א"כ הוא הוא שלוחו של מקום ואם נאמר שעדיין גופני הוא שליח ישראל ונ"מ במאי דקיי"ל דאשה שעשתה שליח לקבל הקידושין משעה שקבל השליח נתקדשה אבל האיש שעשה שליח להוליך קידושין לאשה אינה מקודשת עד שיגיעו הקידושין ליד האשה וא"כ משה שקיבל הלוחות מיד הקב"ה וקודם שמסרן לישראל עשו העגל אם הוא שליח הקב"ה פטורים שעדיין לא הגיעו הלוחות שהם הקידושין לידם משא"כ אם הוא שלוחן של ישראל דמשקבל מרע"ה הלוחות נתקדש וחייבים במעשה העגל ה' בגדי אהרן תאומים ז"ל בפרשת בראשית וזהו אומרו אם אעברה נא אתה מבקש באמרך שכדין אמרת שלח נא ביד תשלח דאינך מלאך א"כ בטל סלח נא דהשתא שאינך מלאך א"כ אתה שלח ישראל ומשעה שקבלת הלוחות נתקדשו וחייבים המה על העגל ואם סלח נא אתה מבקש באמרך דאתה מלאך ושליח הקב"ה וישראל עדיין לא נתקדשו א"כ בטל אעברה נא דשלא כדין אמרת שלח נא ביד תשלח כיון שאתה מלאך:

ט) משה בא בטענה דכתיב ביומו תתן שכרו אכן ארז"ל דמרע"ה מת במדבר משים ויתא ראשי עם בתח"ה ומוטב לבטל התורה לזכות הרבים ולהחיותם לעתיד המטה"מ ז"ל ח"ד דף נ':

ועפיה"א יובן לענ"ד כוונת אומרם ז"ל אתה החלות אותיות הלוחת ע"כ בהקדים עוד מ"ש ה' הנז' דף י"ט משם חכמי האמת שמתן תורה היה לתיקון חטא אדה"ר כנודע שפסק מהם המות חרות על הלוחות חירות ממה"מ ע"כ הרב הנז' משם ה' לקט יוסף ז"ל ערך אדם דיש תי' על אדה"ר שחטא כדי שלא יוכלו חירם וחביריו לעשו' עצמם אלוהות ואי אמרינן חטא כדי שיזכו אחרים שפיר עבד אדה"ר אבל אי לא אמרינן חטא וכולי צריך תיקון וכפרה ע"כ והשתא א"ש כוונת מרע"ה אתה החלות אותיות הלוחו' לומר דמנתינת התורה שהיא לתיקון חטא אדה"ר ש"מ דאין אומרים לאדם חטא כדי שיזכו אחרים וא"כ אעברה נא דכתיב ביומו תתן שכרו ואין לך לבטל התורה כדי שיזכו מתי מדבר:

ואל זה סובב והולך כוונת אומרם ז"ל הובא להמטה"מ ח"ד דף נ"ד וז"ל אתה החלות להראות "את עבדך ר"ת אעל"ה אתרוג ערבה לולב הדס ע"כ והק' הוא ז"ל דמה ענין זה לזה ועפיה"א א"ש בהקדים עוד מ"ש הר' דבש לפי ז"ל מע' ל' לולב ומיניו הם לתקן חטא אדה"ר ע"כ והשתא א"ש דמדהוצרך לולב ומיניו לתיקון אדה"ר ש"מ דתירוצו אינו כלום דאין אומרים לאדם חטא כדי שיזכו אחרי' וא"כ אעברה נא דכתיב ביומו וכו'.

ובזה יובן מה דאיתה בפעלת רזא וז"ל אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה בדבר גי' יצחק ע"כ בהקדים עוד מ"ש המטה"מ ז"ל ח"ד דף ל"ב משם הרב לקט יוסף ז"ל יצחק היה ראוי לעקידה מפני שהיה גילגולו של אדה"ד ע"כ וזהו אומרו אל תוסף דבר אלי עוד בטענת ביומו תתן שכרו דהלא תראה בדבר גי' יצחק שניצול מהעקידה הגם שהוא גילגול אדה"ר ש"מ דאין עון ביד אדה"ר דתירוצו אמת דאמרינן חטא וכו' א"כ גם אתה לא תעבור:

ובזה יובן מאמרם ז"ל אם אעברה נא אתה מבקש וכו' הנז"ל בכמה מקומות רק נקדים עוד מ"ש הרב קול יעקב ז"ל בפ' קרח דחטאו ישראל בעגל להורות תשובה דס"ל אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך ע"כ וזהו אומרו אם אעברה נא אתה מבקש בטענת ביומו תתן שכרו ולא חיישינן למתי מדבר דאין אומרים לאדם חטא וכו' א"כ בטל סלח נא דגם שחטאו להורות תשובה הא הוכחנו דא"א לאדם חטא וכו' א"כ בטל סלח נא דגם שחטאו להורות תשובה הא הוכחנו דא"א לאדם חטא וכולי ואם סלח נא וכו' ושו"ר שכן פירש ה' שארית יעקב ז"ל פ' ואתחנן ש"א:

ומן האמור אפ"ל מאמרם ז"ל הובא להמטה"מ ז"ל ח"ד דף מ"ד וז"ל אמר הקב"ה למשה אתמול הרגת המצרי ואתה מבקש ליכנס לארץ ע"כ בהקדי' עוד מ"ש הכ"ן פ' וישב דמשה הרג את המצרי דס"ל דאין צריכים לקוה"ש והמצרי שלא כדין הכה את ישראל דהנה קוה"ש היה בשביל מכ"י ומרע"ה סבר אין עון במכירתו עוד כתב ה' מטה"מ ז"ל ח"ד דף ל"ג דהשבטים מכרו את יוסף שעתיד לצאת ממנו ירבעם ויחטיא את ישראל וסברי דאומרים לאדם חטא כדי שיזכו אחרים ע"כ וזהו אומרו אתמול הרגת המצרי דסברת שאין צריכים לקוה"ש בעון מכ"י דשפיר מכרוהו שעתיד לצאת ממנו ירבעם דאומרים לאדם חטא וכו' ואתה מבקש ליכנס לארץ בטענת ביומו ת"ש אתמהא הלא מוטב לבטל התורה לזכות מתי מדבר וכדהוכחנו מהריגת המצרי:

ועפי"ז יובן לענ"ד מאמר תמוה בשעה שאמר הקב"ה למשה הן קרבו ימיך למות אמר יחי ראובן ואל ימות ע"כ בהקדים עוד מ"ש הכ"ן ז"ל פ' תרומה דראובן חטא במעשה בלהה להורות תשובה ע"כ והכוונה דבשעה שאמר הן קרבו וכו' ועבר על ביומו תתן שכרו כדי שיזכו מתי מדבר ש"מ דאומרים וכו' א"כ גם ראובן שחטא להורות תשובה שפיר עבד דאומרים לאדם וכו' ומזה אמר יחי ראובן וכו':

המורם מזה דאי אמרינן חטא כדי שיזכו אחרי' מזה לא יכנס מרע"ה וככל האמור:

אינפא אחרינא דאדרבא אי אמרינן חטא וכולי מזה ראוי ליכנס לארץ והוא בהקדים מ"ש המטה"מ ז"ל ח"ד דף מ"ב דמרע"ה לא נכנס לארץ בעון ששיבר הלוחות וכתב הל"י ז"ל מע' משה דמשה כוונתו שידונו כפנויה ואי אמרינן חטא וכולי יפה עשה ע"כ ובזה אפרש המאמר הנז' בשעה וכו' באופן אחר דהיינו בשעה שאמר הן קרבו מטעם ששיבר הלוחות ש"מ דאין אומרים חטא וכולי א"נ במ"ש ה' וילקע יוסף ז"ל מע' מ' אות ס"א דלא נכנס לארץ בעון מכ"י דשמעון נפרע ע"י שאסר אותו נשאר לוי נפרע במשה ע"כ א"כ מדלא נכנס מרע"ה בעון מכ"י מוכח דלאו שפיר עביד שמכרוהו גם שעתיד לצאת ממנו ירבעם דאין אומרים לאדם חטא וכו' א"כ מעתה גם תי' ראובן שחטא להורות תשובה אינו כלום ומעתה צריך להתפלל עליו ולומר יחי ראובן וכו' דבלא זה טעמו ונימוקו עמו ואינו צריך לתפלה וע' המטה"מ ז"ל ח"ה דף ל"ב שפירש בו כסגנון זה ע"ש:

ואל זה יובן לענ"ד מד' חזית צוארך בחרוזים אלו פרשיותיה של תורה שהן חרוזות זו בזו וכו' כגון הדין דכתיב לאלה תחלק הארץ בנחלה מהכתיב תמן ותקרבנה בנות צלפחד וכתיב בתריה עלה אל הר העברים וכו' מה ענין זה לזה כיון דאתפלגת ארעא באו בנות צלפחד אצל משה ליטול חלקן ונסתלק משה מדינן הה"ד ויקרב משה וכו' א"ל הקב"ה משה מדינן אתה מסתלק ומלפני אין אתה מסתלק עלה אל הר וכו' ע"כ בהקדים עוד מ"ש המטה"מ ז"ל ח"ה טעם שלא קיבל משה טענת בנות צלפחד לפי דאיתה ברז"ל שהארץ לא נתחלקה אלא לצדיקים והם תבעו חלק אביהם שלא היה צדיק עוד איתה במד' הביאוהו התו' במס' בתרא דף קי"ט מקושש לש"ש נתכוון שראה ישראל אומרים כיון שלא יכנסו לארץ לא ישמרו השבת עמד זה וחילל השבת כדי שיהרג וכל העם ישמעו ויראו ואי אמרינן אומרים לאדם חטא וכולי אין שום אשמה על צלפחד ע"כ וז"ש מדינן אתה מסתלק דס"ל שאביהם אינו צדיק הגם שנתכוון לש"ש ש"מ דאין אומרים לאדם חטא ומלפני אין אתה מסתלק אתמהא הרי מעתה חייב אתה על שבירת הלוחות וג"כ השבטים חייבים על מכ"י:

ואל זה פונה כוונת מאמרם ז"ל את גדלך זה אהרן ע"כ הובא להמטה"מ ח"ה דף ע"ה בהקדי' עוד מ"ש השאי"ע ז"ל בפ' ואתחנן דמחלוקתו של קרח מפני שסבור שאהרן נפסל מהיות כ"ג מפני מעשה העגל וכמ"ש בע"ז כהנים ששמשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש והרמב"ם ז"ל בסה"מ כתב שאם עשה אדם ע"ז אעפ"י שלא עבדה הוי כעבדה וכת' הזב"ח שאהרן טעמו לצדק את ישראל שלא יתקיים בהם אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא ואע"ג דא"א לאדם חטא וכו' הרי כתב' התו' דלזכות את הרבי' ש"ד כמו ר"א ששחרר עבדו והשלימו לעשרה ע"כ וז"ש ואת גדלך זה אהרן שלא נפסל מכהונה גדולה ש"מ דאומרים לאדם חטא כדי שיזכו הרבים א"כ אעברה נא דהשתא אין עון בשבירת הלוחות וגם כן אין עון במכ"י:

ובזה יובן מאמרם ז"ל ואת ידך החזקה זו יציאת מצרים ע"כ דנודע דקוה"ש השלים המנין והתו' בשבת דף יו"ד ד"ה ה"ג כתבו בקוה"ש לכפר על מכ"י וז"ש משה דמיציאת מצרים קוה"ז מטעם קוה"ש מוכח דליכא עון במכ"י שעתיד לצאת ממנו ירבעם שהחטיא את ישראל ואומרים לאדם חטא וכו' וא"כ יפה עשיתי ששברתי הלוחות ואעברה נא אבל הוא לא היה יודע שהגלות התחיל מיצחק ולעולם קוה"ש בשביל מכ"י ולכן השיב לו השי"ת רב לך אל תוסף וכו' וע"ש בתו' (א"ה ואפשר דהיינו שרמזו ז"ל בדבר גי' יצחק לרמוז שהגלות התחיל מיצחק ואולי שגם לזה כיון מורי הי"ו על"ה ח"ח ס"ט):

הדרן עלך שכתבנו לעיל דמפני מתי מדבר שיקומו בתח"ה לא נכנס משה לארץ ובזה יובן לענ"ד מד' תמוה הרוצה שידע תח"ה מן התירה יראה והנה מרים מצורעת כשלג ע"כ ואקדים עוד מ"ש רבינו המופלא האר"י ז"ל דמפני שלקח מרע"ה אשת קונקוז מלך כוש לא נכנס לארץ ואע"ג שלא בא עליה מ"מ קנאה לאשה בקנין גמור וכתבנו לעיל משם הנח"ב ז"ל דאהרן ומרים דיברו על משה שקנאה בקנין גמור וזאת היתה לי כוונת הסמיכות ענין מרים עם נבואת אלדד ומידד דבתחלה סברא מרים דאין כאן איסור של בת כוש מאחר שלא בא עליה אבל בראיתה אל"ו מתנבאים דמרע"ה לא יכנס לארץ אמרה אין זה אלא על דבר האשה הכשית ולכן ותדבר מרים וכו' אך לפי"ז יקשה אמאי לקתה בצרעת והלא כדין דיברה דמוכח מנבואת אלדד ומידד דיש איסור בבת כוש אעפ"י שלא בא עליה אלא ע"כ דטעמא שלא נכנס לארץ הוא מפני שיקומו עמו מתי מדבר ושלא כדין דיברה מרים הרי שלך לפניך דמדנצטרעה מרים מוכח דיש תחית המתים וזהו אומרו הרוצה לדעת תח"ה מן התורה יראה והנה מרים מצורעת וכו' וכאמור:

או כלך לדרך זו בהקדים מ"ש ה' בגדי אהרן ז"ל בפ' חלק דאיתה בפ' חלק מנין לת"ה מן התורה שנא' אשר נשבע ה' לאבותינו לתת להם לנו לא נאמר אלא להם מכאן לת"ה מן התורה ע"כ וזה דווקא למ"ד ארץ ישראל אינה מוחזקת מאבות דאי מוחזקת הוי לתת כפשטה ע"כ המטה"מ ז"ל וה"ד לעיל באות ג' הטעם שלא נכנס משה לארץ מפני שהוא מלך ויכול לבלבל הנחלות וכתיב ולא תסב וכו' וזה דווקא אי אינה מוחזקת אבל אם היא מוחזקת וירושה מאבותינו אין המלך פורץ ע"כ עוד כתב בח"ה דף ל' וכ"כ הכ"ן ז"ל פרש' מקץ הטעם שלא נכנס לארץ מפני שפירש מאשתו ע"כ וידוע פירש"י ז"ל שנתרעמה מרים במשה שפירש מאשתו וזהו אומרו הרוצה לדעת שת"ה וכו' יראה והנה וכו' דקשה למה נצטרעה והלא כדין דיברה שפירש מאשתו ומזה לא נכנס לארץ וכדסמיך ליה נבואת אלדד ומידד אלא מוכרח לומר דפירש כדין מאיזה טעם שיהיה (ע' לעיל באות ו') והטעם שלא נכנס אינו אלא כדי שלא לבלבל הנחלות וק' והא א"י מוחזקת מאבות ואין כח המלך בירושה וצ"ל דא"י אינה מוחזקת מאבות וק' א"כ מאי האי דכתיב לאבותינו לתת להם וצ"ל שהוא לעתיד בת"ה הראית לדעת שת"ה מן התורה:

ובהא סליק לן שפיר סמיכות פ' מרגלים לפ' מרים רק נקדים עוד מ"ש ה' ראש דוד ז"ל סדר שלח לך דמשליחות המרגלים מוכח שארץ ישראל אינה מוחזקת ולכן שלח המרגלים להחזיק בה וזהו והתחזקתם לשון חזקה ע"כ והשתא א"ש דכשראה משה מרים מצורעת נתברר לו דארץ ישראל אינה מוחזקת וכאמור ולכן שלח המרגלים להחזיק בה:

י) משה אם נכנס לארץ היה הולך לג"ע הארץ אז יסיר משה להט החרב והכרובים והיה מכניס ישראל לג"ע הארץ כמו שהיה אדם הא' כשנברא וג"כ היה מבטל יצרא דע"ז ולא היה נחרב הבית ולא גלו ישראל וא"כ כל האזהרות על עי"ז ולהוריש את הגוים וכיוצא אם היה משה נכנס לארץ לא היה צריך לזה דלא היה יצה"ר דמ"ז והיו נכנסים לארץ בגוף ונפש כאדה"ר בעת יצירתו ה' נחל קדומים ז"ל בפ' מסעי:

ובזה יובן לענ"ד קרא כי אנכי מת בארץ הזאת וכו' ואתם עוברים וירשתם את הארץ וכו' השמרו לכם פן תשכחו וכו' ועשיתם לכם פסל וכו' ר"ל דאילו אני עובר עמכם לארץ איני צריך להזהירכ' אבל מאחר כי אנכי מת בארץ הזאת ויצרא דע"ז קים צריכים להזהרה ובשמי' עדי שאחרי כתבי ראיתי שכן פי' ה' פרשת דרכים ז"ל דרך הקדש דף כ':

ולדרך זו יובן כוונת מ"ר הובא לה' בגדי אהרן ז"ל האשכנזי בשעה שהגיעו ימי משה ליפטר מן העולם אמר לפני רבש"ע דבר אחד אני מבקש ממך לפני מותי שיפתחו כל השערים שבשמים ובתהומות ויראו כי אין זולחך וכו' ע"כ ודקדק הוא ז"ל דמאי תלוי זה במיתת מרע"ה ועפיה"א א"ש דהנה אם מרע"ה נכנס לארץ היה מבטל יצרא דע"ז ולא היה צריך לפתיחת שערים לא כן עתה שנגזר עליו למות במדבר ויצרא דע"ז קיים מזה ביקש לפתיחת שערים שלא לטעות בפתוי היצה"ר אחרי שראו בעיניהם כי אין זולתו הוא אחד ושמו אחד:

ובזה יובן ג"כ קרא כי אתה בא אל הארץ וכו' לא תלמד לעשות כתועבות וכולי ר"ל כי אתה דווקא בא אל הארץ ולכן אני מצויך לא תלמד וכו' דאם הייתי נכנס הייתי מבטל יצרא דע"ז ואיני צריך למצוה זו:

ובכן יפורש מד' הנעלם ויקרא אל משה כמד"א ויקרא ה"א לבכי ולמספד מאהל מועד לשון עד וזמן שיקום לזמן שעתיד ליחרב ע"כ הובא להכ"ן ז"ל ס' ויקרא רק נקדים עוד מ"ש בזוה"ק והביאו ה' הנז' דלכך כתיב א' זעירא בגין דמשה שלים בכל עובדוהי רק בדבר שפי' מאשתו ונודע דבעון זה לא נכנס לארץ ומעתה א"ש ויקרא אל משה אלף זעירא להורות דלא יפה עשה מרע"ה בדבר שפי' מאשתו וא"כ מזה לא נכנס לארץ ומזה נחרב הבית דאילו נכנס לא היה נחרב והיינו דמסיים כמד"א ויקרא ויקרא וכו' וג"כ מאהל מועד וכו':

יא) משה רבינו ע"ה נבואתו באספקלרייא המאירה ומזה לא נכנס לארץ והוא כי משה התאוה תאוה ליכנס לארץ להיות לו אוירא מחכים וגם צינור הנבואה בא"י הוא ברור ולכן רצה שיתיר לו הקב"ה את נדרו והקב"ה השיבו רב לך דאף בחו"ל זכית לאספקלריא המאירה ואין להתיר הנדר לאין צורך ה' בגדי אהרן ז"ל האשכנזי פ' מטות:

ובזה יובן לענ"ד מאמר תמוה אמר הקב"ה למשה חכם אתה ורוצה ליכנס לארץ א"כ אין אני קוברך הובא להרב נח"ק ז"ל והוא כאמור ולהבין תשלום המאמר א"כ אין אני קוברך גם מדרש אחר הובא בליקוטי שושנים דף ע"א אמר הקב"ה למשה אם אתה בא לא"י אתה נקבר ע"י בשר ודם ואם וכו' בהקדים מ"ש מהרש"א ז"ל בח"א בסנהדרין דף ט"ל הטעם שנטמא כביכול למשה אף שהוא כהן משום דמרע"ה לא ידע איש את קבורתו והו"ל מת מצוה דמותר לכהן ואיתה ברז"ל הטעם שנסתר קברו שגלוי וידוע לפניו שעתיד הבית ליחרב וישראל יגלו ושמא יבאו ישראל על קברו ויבכו ויתחננו לו לעמוד עליהם בתפילה ומזה נסתר ע"כ וכבר כתבנו באות הקודם דאילו נכנס מרע"ה לארץ לא היה נחרב הבית וא"כ לא היה הקב"ה מסתיר קברו דהוא לא"ץ וא"כ לא הו"ל מת מצוה ולא היה הקב"ה מטמא לו והיינו דקאמר א"כ שאתה רוצה בכניסת הארץ אין אני קוברך:

יב) משה. לא רצה ללכת לפרעה בשליחות המקום שהיה ירא ממנו אך ק' והלא שלוחי מצוה אינם ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן דכתיב ולא יחמוד איש את ארצך את הטפל לארצך וכו' ומה ממונו כך גופו לכ"ש וצ"ל דלא דריש את ה' לקט יוסף ז"ל ע' משה סי' י"ב:

ואפשר. דזה כוונת מד' תמוה שלח נא ביד תשלח ביד רע"ק דאיתה בקמא דף מ' דרע"ק דריש את והיינו דקאמר שלח נא ביד רע"ק דדריש את ולא יפחד מנזק לא כן אנכי עמדי דלא דרשינן את:

יג) משה. לא נעשה כה"ג מפני שמוכרח שכל הציווים שיצוה השי"ת על ידו כי הוא נבחר לזה מכל האדם וא"כ כשיצוהו ה' על בגדי כהונה שיהיו לכבוד ולתפארת מאבני שהם ומלאים ומוכרח שהוא יצוה את בני ישראל יאמרו ליצני הדור ה' לא ציוה שיהיו כ"ך בדמים יקרים רק הוא לכבוד עצמו הוא דורש וכן בציווי המעשר והתרומה ומזה ניתנה לאהרן וזה כוונת המסרה ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואתה תדבר אל כל חכמי לב ואתה תצוה את בנ"י הרב אדרת אליהו ז"ל בפרשת תצוה עש"ב:

ועפי"ז אפ"ל מאמר תמוה בשעה שאמר הקב"ה למשה ואתה הקרב אליך הרע לו למשה א"ל הקב"ה תורה היתה שלי ונתתיה לך ע"כ דהיינו הירע לו שלא זכה בשירות הקדושה הזו לזה אמר לו הקב"ה תורה וכו' וכל הציווים על ידך ואם תהיה כהן ותצוה על בגדי כהונה ותו"מ יהיה לזות שפתים:

א"נ במ"ש הכ״ן ז"ל פ' משפטים הטעם שנתנה התורה על ידי משה דאיתה בנדרים וממדבר מתנה כל מי שמשים עצמו כמדבר נותנים לו התורה במתנה וידוע שהמלאכים טענו בתורה טענת דב"מ והקב"ה נתנה במתנה דלית במתנה דדב"מ ולכן ניתנה ע"י משה שהוא עניו מכל האדם והתורה ניתנה במתנה לעניו ע"כ ובזה יפורש שפיר בדרך הלצה דהיינו כשהירע לו למשה נראה ח"ו כרודף אחר הגדולה לזה א"ל הקב"ה תורה היתה שלי ונתתי'ה לך דייקא במתנה שאתה עניו מכל האדם והעניו נתנה לו במתנה ומזה ליתא לטענת המלאכים א"כ איך עתה מבקש גדולה לעצמך ח"ו שאין זה מדרכי הענוה וכ"ז בדרך בדיחותא כביכול הקב"ה עם משה אבל באמת מרע"ה כל כוונתו לש"ש והשי"ת יודע כן ג"כ:

יד) משה לא נכנס לארץ מפני שהכה הסלע והמפ' ז"ל הליצו בעדו דכיון דרחמנא אמר לו שיקח המטה עמו סבר משה בדעתו דאין קפידא אם יכה או ידבר אך אם מרע"ה מלך יחשב כסתר תי' זה דמה שא"ל שיקח המטה הוא לכבוד ולתפארת כדרך המלכים המהלכים בשרביטים מוזהבים כי המטה היה מאבן יקרה ומסנפירינון מעצי גן עדן כנודע הרב מעה"מ ז"ל ח"ד דף מ"ו:

טו) משה. לא נכנס לארץ כתב האר"י זצ"ל מפני שהרג המצרי נתחייב גלות בערי מקלט ואם היה תופס השיטה שאהרן הוא היה כהן גדול כשמת אהרן היה ראוי לשוב מערי מקלטו וליכנס לארץ שם דף מ"ב:

ובאלה הדברים אפ"ל מאמר תמוה את גדלך זה אהרן ואת ידך החזקה זו נחשון ע"כ הובא להמטה"מ ז"ל ח"ה דף ע"ה ע"ש בהקדים עוד מ"ש ה' הנז' הים לא רצה ליקרע לפני משה אלא לפני שבט יהודה ונשיאם נחשון בן עמינדב לפי שהיה בכחו דוד שהוא מלך ופורץ לעשות לו דרך ע"כ וזה שכיון מרע"ה בתפילתו לומר דאם נגזר עלי גלות בערי מקלט שהרגתי את המצרי הרי ואת גדלך זה אהרן שהוא הכהן הגדול כדדייק תיבת גדלך ודינא הוא במות הכהן הגדול ישוב מערי מקלטו ואם מפני שהכיתי את הסלע הלא אתה שאמרת לי קח את המטה ודמיתי בדעתי שאין להקפיד אם יכה ואין לומר שאני מלך ומזה א"ל קח המטה כדרך המלכים הא ליתא שהרי ואת ידך החזקה זו נחשון שנקרע הים מלפניו ולא מלפני מפני שהוא בכחו דוד שהוא מלך ואני איני מלך וא"כ אעברה לא.

ובזה שכתבנו שמשה לא נכנס לארץ בעבור הריגת המצרי אבא לפרש מד' תמוה אלמלא נכנס משה לארץ לא היו ישראל אוכלים בשר ע"כ הובא לה' קול יעקב ז"ל רק נקדים מ"ש ה' שארית יעקב ז"ל פ' ואתחנן דהא שנענש על הריגת המצרי הוא דווקא אי אזלינן בתר רובא כדאיתה בחולין דף י"א מנלן דאזלינן בתר רובא אתיה מהורג נפש דרחמנא אמר קטליה ודילמא טריפה הוא אלא מוכרח דאזלינן בתר רובא עוד איתה בחולין דמשחיטה ידעינן דאזלינן בתר רובא דאל"כ דילמא במקום נקב קא שחיט ע"ש והשתא א"ש דאם נכנס לארץ ולא נענש בהריגת המצרי ש"מ שהוא מטעם דדילמא טריפה הוה דלא אזלינן בתר רובא א"כ לא היו אוכלין בשר דדילמא במקום נקב קא שחיט כיון דלא אזלינן בתר רובא:

ובזה יובן מאמרם ז"ל שבשעת מיתת משה בקש מהקב"ה שיפתחו כל השערים ויראו שאין זולתו הבאתיו לעיל באות יו"ד דהנה נודע טענת המין ללכת אחרי רבים שעובדים ע"ז והרבה תשובות בדבר והיינו דחשש מרע"ה דבעת מותו שהוא מטעם הריגת המצרי מוכח דאזלינן בתר רובא פן ח"ו גם ישראל ילכו אחרי רבים לעע"ז ולכן בקש שיפתחו השערים ויראו כי אין זולתו והגם דבלא"ה הרבה תשובות בדבר חששא מיהא איכא וזה כוונת הכתוב כי אתה בא אל הארץ וכו' ולא אני מפני שהרגתי המצרי ומוכח דאזלינן בתר רובא לכן אנכי מצוך לא תלמד לעשות וכו' וע' לה' ש"י ז"ל הנז' שפירש בזה כוונת הכתוב כי אנכי מת בארץ הזאת וכולי השמרו לכם וכו' (א"ה ובזה יובן הן בעדני חי עמכם וכו' ואף כי אחרי מותי דהק"ו הוא שאחרי מותי מוכח דאזלינן בתר רובא אלא דלע"ד הוא דוחק דבלא"ה גם בחייו ידענו זה משחיטה ומהורג נפש שאמרה תורה קטליה וע"ז נאמר אין מקשין על הדרשן על"ה ח"ח ס"ט):

טז) משה לא נכנס לארץ בעון שסירב בשליחו' אבל כתבו המפ' ז"ל תי' על זה שאמר מי אנכי וכו' דר"ל וכי אני הוא אנכי שאמרת אנכי ארד עמך ואנכי אעלך וכו' אבל באמת הקב"ה אינו יכול לירד למצרים שהיא מלאה גילולים ומשה סבר דכ"ע דיליה ואין אדם איסר דבר שאינו שלו וכן אדה"ר חטא שהשתחיו לו כל הברואי' ולכן הוצרך גלות דביטול ע"ז מפרר וזורה לרוח אך ק' הלא הוא לא קיבל עליו וצ"ל דאדם אוסר דבר שאינו שלו ה' לקט ט יוסף ז"ל ע' אדם סי' יו"ד וערך משה סימן ה' וכ"ד:

ובזה יובן כוונת הכתוב למה אלהים זנחת לנצח וכו' דהיינו למה זנחת מרע"ה הרמוז בנצח אי משום שסירב הלא כדין הוא דוכי הוא אנכי שאמר וכ"ת דהקב"ה איני יכול לירד למצרים מפני שהיא מלאה גילולים ק' והא כ"ע דיליה ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו ויהי כמשיב יעשן אפך בצאן מרעיתך דהגלית ישראל בין האומות לתקן חטא אדה"ר שנעבד במה שהשתחיו לו אף דלא קיבל משום דאדם איסר דבר שאינו שלו ולכן שפיר עשה השי"ת שלא הכנים משה לארץ וע' לה' מע"ת ז"ל:

יז) משה היא דווקא ראוי לגאול את ישראל משים שהיו במצרים גם המלאכי' שבאו להשלים הזמן והוא דווקא שהיה מלאך נאה לגאלם ה' בגדי אהרן ז"ל תאומים ז"ל בפ' וארא:

ובזה יובן קא למה הרעות לעם הזה בקוה"ש אי להשלים הזמן א"כ לא יש מלאכים וא"כ למה זה שלחתני אני ולא אחר:

חי) משה כשנולד נתמלא כל הבית אורה שנא' ותרא אותו כי טוב הוא ויש אומרים שנולד מהול ע"כ במד' רבה:

ובזה יפורש מד' תמוה אמר ר' נתנאל ראו אבותיו של משה תארו כמלאך אלהים ומלוהו לח' ימים וקראו אותו יקותיאל הובא לה' דרוש שמואל ז"ל וכתב לפי דרכו כמלאך אלהים שנתמלא כל הבית אורה וקריאת שמו יקותיאל נוט' קיוו לאל בימיו שע"י יבוא הגאולה ע"כ ונקדים מ"ש מרן ז"ל בא"ח סי' אש"ל דמי שנולד מהול אין מילתו דוחה שבת וכתב המטה"מ ז"ל ח"ה דף ל"ד שמשה נולד בשבת עוד נקדים מ"ש במד' תלפיות ענף דוד ויעקב ענין עמרם עם דודתו ולוט בבנותיו יעקב בב' אחיות בועז עם רות וכולי הכל היו בסגנון אחד שכיון שעתיד לצאת מהם חוטר קדושה היו עושים כדמיון איסור לבלבל השטן שלא יקטרג ויעכב יצאת הצלדיק' בעולם ע"כ והשתא א"ש ראו אבותיו תארו כמלאך אלהים שנתמלא כל הבית אורה א"כ קרא דותרא אותו כי טוב הוא להאי דרשא אתה ולעולם לא נולד מהול ולכן מלוהו לח' ימים שחל בשבת דהויא מילה בזמנה וכ"ת אחר כל השבח הזה שדומה למלאך למה בא מזיווג עמרם עם דודתו לזה אמר וקראו אותו יקותיאל שרומז שקיוו לאל בימיו ויבא הגאולה וחיישינן מקטרוג השטן ולכן בא כנז':

יט) מרים. סגולת הבאר שכל השותה ממנו היה יודע הלכה פסוקה על בוריה ה' בג"א ז"ל האשכנזי פ' חקת:

ובזה יפורש מאמר פסיקתא וז"ל וירב העם עם משה מלמד שהיו מריבין בפני' של משה ע"כ הובא ע' הנז' דהנה נודע חכמת אדם תאיר פניו כמעשה דר"י בגמ' ולכן כשהיו רואין ומביטים בפניו שהיה מזהיר כברק כדכתי' כי קרן אמרו שזה אינו אלא מחכמתו הנפלאת ע"ז ויריבו את משה ונפשם לשאול הגיעה לאמר תנה לנו מים שהם מי באר לשתות ממנו ונהיה כולנו חכמים בקירון פנים כמוך כנז' ד) מרים. בזכותה זכינו לבאר ויש אומרים בזכות אברהם שאמר יוקח נא מעט מים ולפי"ז הסברא נותנת שכשמתה מרים לא הי"ל ליפסק הרב הנז"ל עש"ב:

ובזה יובן סמיכות מיתת מרים לפרה אדומה ונקדים עוד דאיתה בפסיקתא רבתי והובא בילקוט ראובני פ' חקת בזכות יקח נא מעט מים ואל הבקר רץ אברהם זכו בניו לפרה אדומה שיתן אפרה במים ע"כ והשתא א"ש אחר שהזכיר ענין פרה אדומה שהיא בזכות יקח נא מעט מים ואל הבקר וכו' ולכן כשמתה מרים נפסק הבאר ולא היה מים לעדה דבזכותה היה הבאר דשכר יקח נא נפרע בפרה אדומה ולכן נפסק דאילו בזכות אברהם לא ני"ל ליפסק:

כא) מן. שאוכלים ישראל בו הפרישן הקב"ה מכל האמות שלא היו צריכים להפנות במדבר אבל הם חשבו שיש ח"ו שתי רשויות ומזה עשו את העגל כמ"ש אלמלא ויו שבהעלוך וכו' והענין הוא כמ"ש בגמ' א"ל ההוא אמגושא מפלגך ולעילא דהורמיז ומפלגך ולתתא דהורמין א"ל איך שביק לאעבורי מיא באורעיה ור"ל שכל מה שמכניס דרך פיו מוציא דרך נקבים משא"כ במן שהיו מכניסים ואין מוציאים מזה טעו כסברת ההוא מינא ה' שארית יעקב ז"ל בפ' דברים:

ובזה יובנו ב' מאמרים תמוהים לך ה' הצדקה במן ולנו בשת הפנים בעגל ע"כ בנים גדלתי ורוממתי במן והם פשעו בי בעגל ע"כ הובא להש"י הנז"ל בפ' מסעי והכוונה לך ה' הצדקה במן שבו הפרשתנו מבין אוה"ע שאין אנו נפנים ולנו בשת הפנים שמזה טעינו ועשינו העגל בשיתוף ח"ו כההוא מינא וכן מאמר השני:

כב) מילה. דוחה שבת דכתיב וביום השמיני ואפי' בשבת ואפי' דשבת עשה ולא תעשה הוא משום שמשימים הערלה בעפר ומה שצריכין להטיף דם ברית לקיים אם רעב שנאך וכו' ומשקין את הדם להנצל מחרבא דמה"מ כדאיתה בתיקונים והוי פיקוח נפש שדוחה שבת ה' כסף נבחר ז"ל בפ' תזריע:

ובזה. אפ"ל מאמר תמוה וידם אהרן ומה הי"ל לומר וביום השמיני וכו' ע"כ ונקדים שארז"ל בעון העגל מתו נדב ואביהוא שנא' ובאהרן התאנף ה' להשמידו ואין השמדה אלא כילוי בנים אמנם רז"ל המליצו בעד אהרן דכתיב וירא אהרן ויבן מזבח א"ת מזבח אלא מזבוח לפניו שראה שהרגו חור בן אחותו שהיה מוכיחן אמר אם לא אשמע להם יהרגוני וע' להכ"ן ז"ל בפ' מצורע וז"ש וידם אהרן ומה הי"ל לומר לזה השיב וביום השמיני ר"ל דכתיב ביום ואפי' בשבת והטעם דפיקוח נפש דוחה שבת וא"כ גם אני שעשיתי העגל מחמת פיקוח נפש פן יהרגוני יפה עשיתי ואיני ראוי להשמדת בנים בעון העגל. אבל הוא טעה בדמיונו דבג' עבירות חמורות יהרג ואל יעבור ולכן הקב"ה גזר עליו כלוי בנים דאין משוא לפניו יתברך שמו לעדי עד:

א"נ במ"ש ה' מדבר קדמות ז"ל ע' מ' משם ה' מנות הלוי ז"ל דע"י המילה זוכה לראות פני שכינה ונודע שארז"ל שנו"א מתו בעון שהציצו בשכינה ע"כ וזהו שהי"ל לומר וביום השמיני שע"י המילה יוכל לראות פני שכינה וא"כ פטורים ממיתה וצדיק הוא ה':

כג) מלך כל האמור בפ' מלך מלך מותר בו ולכן הקב"ה נתן לנו ארץ ישראל והוציאנו ממצרים קוה"ז דכתיב שדותיכם יקח ואת עבדיכם יקח ה' ש"י ז"ל בפ' בהעלותך דף ס"ד וה' פרסומי ניסא דף ק"ב

ובזה פי' ידי"ן תלמיד נעים ר' רפאל סבאג נר"ו סמיכות ענין עמלק לפ' כי תבא דנודע דעמלק בא על שלא נשלם הזמן וזהו מחה וכו' וכ"ת והלא כדין בא על שלא נשלם הזמן לז"א והיה כ"ת אל הארץ וכו' וק' ליסטים אתם וכו' וצ"ל דכל האמור בפ' מלך מלך מותר בו א"כ עמלק שלא כדין בא ולכן תמחה את זכרו לא תשכח עכ"ד הי"ו:

תוכן העניינים

שלום דוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה