שלום דוד חלק א· רבי דוד ב"ר משה הכהן מג'רבה
ספר שלום דוד · מערכת היו"ד ערך יצחק
א) יצחק נפסל בעקידה מהקרבה דהן אראלם צעקו חוצה ובכו ונשרו דמעות לתוך עיניו של יצחק ובזה נעשה יצחק בעל מום והואיל ונפסל נפדה באיל א"כ יצחק פסולי מוקדשים הוא א"כ לדעת ר' דאמר המנהיג שור פסולי המוקדשין לוקה משום כלאים דאסור כלאים בעבודה ובהנהגה ודאי גם יצחק לא היה אפשר להשתעבד תחת יד שום אומה מגזרת כי גר יהיה זרעך דהא פסולי מוקדשין הוי והמנהיג בו חייב משום איסור כלאים משא"כ לדעת רע"ק דסבר פסולי מוקדשין מותרין בכל מילי כחולין ולדידיה ודאי פסולי המוקדשין לית בהו משים כלאים והיה אפשר לשעב' ביצחק והיינו דאמר מרע"ה שלח נא ביד תשלח ביד רע"ק דלדעת רע"ק נשתעבד יצחק ונשלם הזמן דכל עיקר כוונת המנהיג בפסו' המוקדשין לוקה משום כלאים הוא משום דבפסולי המוקדשים דין כלאים אית להו דשני מינים הן משום דדמי בצד אחד לחולין דמותרים באכילה והנאה ובצד אחד לקדשים דאסורים אף בגיזה ועבודה אבל לדעת רע"ק דסבר דפסולי המוקדשין כחולין דמיין לכל מילי ומותרים אף בגיזה ועבודה וא"כ ליכא כלאים בהו ואפ' ג"כ לשעבד ביצחק ונשלם הזמן ה' נ"ב ז"ל מצות קל"ו סי' יו"ד:
ובז"י הטעם דשמח מש"ר בתורתו של רע"ק וכמו שהובא לה' נ"ב ז"ל הנז"ל מצות ק"מ סי' ב' רק נקדים מ"ש הוא שם לפ"ד וז"ל אלו נכנס מרע"ה לא"י לא היו שולטים ידי השונאים בישראל להוליכם בגלות לכך נגזר על מרע"ה מיתה במדבר ע"כ וה"ן עוד נביא מש"ה דרוש שמואל ז"ל במגיל' איכה דאם היו ת' שנה במצרים לא היה שעמ"ל ולפ"ז לא יהיה חרבן ביהמ"ק כן כת' שמה"ר ז"ל דף י"א בתיבת צפון משם הרמ"ע ז"ל עש"ב והיינו טעמא דשמח מרע"ה בתורתו של רע"ק דסבר פסולי מוקדשי' מותרים בכל מילי כחולין אף בגיזה ועבודה מותרים אם כן מין אחד מקרי ולא הוי כלאים ואין בו איסור הנהגה א"כ שפיר יחול כי גר יהיה זרעך איצחק שנשתעבד א"כ נשלם הזמן ואין צריכים לגלות עוד א"כ מרע"ה יכול ליכנס לארץ
ולפי"ה יובן מאמר תמוה אתה אמרת אל תשלח ידך אל הנער והחלפת אותו באיל א"כ אעברה נא ע"כ הובא לה' נחלת יעקב ז"ל בואתחנן ע"ש רק נקדים עוד מש"ה נ"ב ז"ל הנז"ל מצות קל"ב סי' יו"ד דיש מאן דס"ל והעלהו עולה כוונת הקדוש ברוך הוא אינו רק אסקיהו ואחתיהו וכיון שהעלה אותו הוי דבר שנעשה מצותו ואין מועלים בו ושפיר יתקיים ביצחק השיעבוד א"כ נשלם הזמן וז"ש אתה אמרת אל תשלח ידך אל הנער והחלפת אותו באיל ויקשה והלא לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם ואיך החליף אותו באיל אלא צ"ל דעיקר מצותו היא אינה להקריבו עולה רק אסקיהו ואחתיהו לבד א"כ כיון שהעלה אותו כבר נעשית מצותו ואין בו מעילה אליבא דמ"ד דבר שנעשית מצותו אין מועלים בו וא"כ שפיר נתקיים כי גר יהיה זרעך בארץ ל"ל מיצחק וראוי להשתעבד א"כ נשלם הזמן וא"ץ לגלות עוד להשלים שאר השנים שעדין לא נשלמו במצרים א"כ אעברה נא דכל עיקר מניעת כניסתי בעבור שישלחו השונאים ידיהם בישראל להוליכם בגלות אבל השתא שבטל המסובב בטלה הסיבה לולא זאת הייתי אומר דיצחק הוי עולה ממש א"כ עדין לא נעשית מצותו ומועלים בו כיון שלא נשחט א"כ בודאי לא התחיל השיעבוד מיצחק ולא נשלם הזמן ע"ז בע"כ איני נכנס לארץ כדי שיגאלו:
ודרך זו שכתבנו דמרע"ה לא נכנס לא"י כדי שישלטו השונאי' בביהמ"ק אלך להבין מאמרם ז"ל אל תוסף דבר אלי עוד בדב"ר גימ' יצחק בהקדים מ"ש הנח"ב ז"ל מצוה ק"מ סי' א' משם ס' מג"ע ז"ל דנגזר על ישראל גלות מכח קיטרוג השטן מפני שלא נעקד יצחק ע"כ ועש"ב וזהו דאמר הקב"ה למרע"ה א"א אתה ליכנס לארץ דאם תכנס לא יוכלו אוה"ע לשלוט בישראל ולהוליכם בגלו' והגלות צריך מטעם שלא נעקד יצחק ולכן אמר אל תוסף דבר מטעם בדב"ר שהוא יצחק:
ב) יצחק חקרו המפ' ז"ל והלא דיבור של הקב"ה מעשה הוא ואיך נשתנה דברו של הקב"ה שאמר קח נא את בנך וכו' ולבסוף החליפו באיל ותירצו דבתחילת הצוואה היתה כוונ' הקב"ה שלא להעלותו עולה בפועל רק הציווי היה לנסיון והא ראיה כי כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא לחנם נברא וגם האיל נברא בו' ימי בראשית אלא מחמת שכוונה מצד מחשבת הבורא ית"ש היה שלא להעלותו עולה ממש נתקיימה מחשבתו שהוא שורש הדבר ולפי"ז צ"ל מחש' מילתא היא ה' נחלת יעקב אבני שוהם ז"ל בפ' ואתחנן:
ובזה אפש"ל מאמר תמוה היה עוזא שרו של מצרים לוקח בידו אילו של יצחק ושעיר עזים לקטרג על מכ"י ע"כ הובא לה' מטה"מ ז"ל ח"ד דף ל"ב בהקדים מש"ה בגדי אהרן תאומים ז"ל בפרשת וישב המפ' ז"ל פירשו הקנאה שקנאו השבטי' ביוסף על הכתונת הוא שכתונת הפסים היה בגדי כהונה ועד שלא הוקם המשכן היה העבודה בבכורות והם היו סוברים הבכורה שייכא לראובן כי ראובן בכור למעשה שנולד ראשון ובאמת המח' עיקר ויוסף בכור מצד המחש' ע"כ והשתא א"ש כי עוזא שרו של מצרים לקח בידו אילו של יצחק ואומר איך נשתנה דיבורו של הקב"ה אלא צ"ל דאזלינן בתר מחשבתו ית' שכוונתו לנסיון בעלמא א"כ מזה מוכח דמח' מילתא היא והדר דינא דיוסף לו משפט הבכורה באשר הוא בכור מצד המח' ושפיר לבש הכתונת שהוא בגדי כהונה ושלא כדין מכרוהו אחיו ולכן היה מקטרג בשעיר עזים על מכ"י:
ועפי"ז אפ"ל מאז"ל אל תוסף דבר אלי עוד בדבר גי' יצחק ע"כ בהקדים עוד מש"ה ויל"י ז"ל מע' מ' מרע"ה לא נכנס לא"י בעון מכ"י ע"כ ע"ש וז"ש אל תוסף דבר אלי עוד ליכנס לא"י והוא בסיב"ת עשויה מכ"י ושמא תאמר דהאמת אתם שמכרוהו באשר יוסף היה לובש כתונת פסים שהיא בג"כ ועיקר הבכו' היא לראובן שהיה בכור למעשה זה אינו דהא בדבר שהוא בגי' יצחק שם רמז מענין יצחק מוכח דהמח' מילתא היא ושלא כדין מכרוהו ולכן א"ת דבר וכו':
ועפי"ה יובן לענ"ד מאמז"ל מה ראה הים שנקרע ארונו של יוסף ראה ע"כ רק אקדמה פניך עוד מש"ה כ"נ ז"ל הנה הים לא רצה ליקרע לפני ישראל באומרו אני נבראתי בג' ואתה נבראת בו' ובודאי טענת הים טענה מעלייתא אכן נסתרה טענתו בשביל מחשבתן של ישראל שקדמו במח' ולפי"ז צ"ל דהמח' כמעש' ע"כ ע"ש בפ' וישב וז"ש מה ראה הים שנתקרע וביטל סברתו שהיה אומר אני קדמתי בבריאה במע' לישראל לז"א ארונו של יוסף ראה ר"ל ראה מעשה ונזכר הלכה כי יוסף היה לובש כתונת פסים שהיא בגדי כהונה שהעבודה היתה בבכורות ויוסף הוא בכור באמת מצד המח' משם למד כי המח' עיקר ולכן נתקרע לפני ישראל כי קדמו לו במח' להבראות:
ואל זה אביט כוונת מאמז"ל בשעת קי"ס נמסר איוב לשטן ע"כ ועיין לעיל במע' האלף אות כ"ח בהקדים מש"ה כ"ן ז"ל בפ' שמיני איוב חטא במח' בענין שיעבוד ישראל במצרים כי הוא א' מיועצי פרעה ושתק רק בלבו היתה מחשבתו לרעה ולכן נידון ביסורין כי הקב"ה צירף מחשבתו למעשה ע"כ והשתא א"ש כי נעשה קיטרוג בקו"ם למה יהיה נקרע לפני ישראל והלא קדם להם במעשה בבריאה וצ"ל מטעם כי ישראל קדמו לו במח' להבראות א"כ מוכח כי המח' מילתא היא ומעתה נתפס איוב על מחשבתו הרעה ונמסר לשטן לייסרו על מחשבתו כי המח' כמעש':
ג) יצחק יש לחקור איך ומה ראה יצחק שרצה לברך את עשו בכל אותן הברכות ולהניח את יעקב אלא הענין הוא יו"ד עממין ניתנו לאאע"ה והשנים מהם דהיינו עמון ומואב לא באו לידי חלוקה כלל כמ"ש רז"ל נשארו ח' עממין בשעה שנתבשר אאע"ה על נחלת א"י נאמר שם לך ולזרעך נתתי את הארץ ומדאמר לך ולזרעך ולא אמר לך סתם משמע לך מחצה ולזרעך מחצה כמו שדרשו בפ' לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו וידוע מ"ש רז"ל על פסו' כי ביצחק יקרא לך זרע ביצחק ולא כל יצחק כי יעקב לבדו הוא נחשב זרע אברהם ולא עשו נמצא לפי"ז כשא"ל לך ולזרעך דמשמע של זרעו יהיה מחצה מהם לא היתה הכוונה רק על יעקב ולא על עשו אבל אותו מחצה של אברהם אשר א"ל לך אתננה דהיינו ד' עממים מהם שהיו שייכים לאברהם הנה כשמת אברהם נפלו לפני יצחק ועלה על דעת יצחק ליתן לעשו אותן ד' עממים כדי להשוותו עם יעקב כנז' ולכן עלה בדעת יצחק לברך את עשו באותן הברכות כדי שינחיל ד' עממים כמו יעקב שלא יטיל קנאה בין בניו אבל הקב"ה לא כן ידמה כי הקב"ה רצה שלא ינחיל עשו רק אדמה אחת דהיינו הר שעיר והשאר ז' אומות נטל יעקב אע"ה לחלקו ד' עממים מן אברהם כי נחשב זרעו כנז' וג' מיצחק אביו ה' ז"ב ב' פ' תולדות [א"ה אפ' שבזה יובן מ"ש המגיד ואקח את אביכם את אברהם וכו' ואולך אותו בכל ארץ כנען כדי לירש אותה כמש"ה קום התהלך בארץ וכו' וארבה את זרעו אמנם עיקר הזרע הוא יצחק וזהו ואתן לו את יצחק ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו והיה רוצה יצחק להשוותן אמנם לא כן אנכי עמדי אלא ואתן לעשו את הר שעיר דוקא לרשת אותו והשאר ירש יעקב ע"ה דוד כהן ס"ט).
ועפי"ז יובן לענ"ד קרא אהבתי אתכם אמר ה' וכו' הלא אח עשו ליעקב ואוהב את יעקב דלכאורה קשה מאי רבותיה דודאי ה' אוהב צדיקים ומשו"ה אוהב יעקב אש צדיק ולא עשו ולפיה"א יתכן הכוונה דגם בענין הברכות שרצה לברך יצחק את עשו שכוונתו להשוותו עם יעקב שיטול ד' עממין ויהיה דומה לו וזהו את עשו ליעקב שיהיו שוים בשביל שלא יטיל קנאה בין אחים ואפי"ה לא הסכמתי עמו בזה אלא ואהב את יעקב שיתברך ויטול ז' עממי' ועשו לא יטול רק אומה א' והיא הר שעיר ואפי"ה ואשים את הריו שממה וכו':
א"נ במ"ש ה' מדר"ה ז"ל במע' היו"ד סימן ל"ד דיצחק כוונתו היה לתקנו ולהביאו אל הקדושה ולהמשיך עליו ברכה שיהא ירא שמים ויחזור בתשובה והי"ת לא רצה בזה אלא שיתברך יעקב וישאר עשו כמות שהוא וז"ש אהבתי וכו' ר"ל יאמר הי"ת לישראל שאני אוהב אתכם הלא תראו כי אח עשו ליעקב ירצה שרצה יצחק לברך את עשו לתקנו ולהביאו אל הקדושה ויהיה שוה ליעקב אחיו בקדושה וירא"ש וזהו אח עשו ליעקב שוים בשיעורייהו במעלה אחת ועכ"ז ואוהב את יעקב שיתברך לבדו וישאר עשו כמות שהוא וזהו מאהבתי ליעקב ולזרעו אחריו ואחר זמן ראיתי שפי' כן הוא ז"ל בסה"ק צוארי שלל וששתי כעל כל הון שנתכוונתי לדעת גדול תלי"ת:
ד) יעקב הוא בכור למח' ועשו בכור למעש' והנה איתא הט' בזוה"ק למה זכתה לאה להקבר עמו ולא רחל משום שהיתה בוכה שלא תפול בגורלו של עשו ורחל לא בכתה לכן לא נקברה עמו אכן קשה הלא רחל לא היה לה לבכות משום שהיו אומרים העולם הגדולה לגדול והקטנה לקטן ואמאי לא נקברה עמו אלא לפי דאמרינן שיעקב הוא בכור למח' ואם המח' עיקר א"כ יעקב הבכור והוי גדול וא"כ היה לה לרחל לבכות שלא תפול בחלקו של עשו ובשביל שלא בכתה לא זכתה להקבר עם יעקב דמח' עיקר וכן יוסף היה בכור למח' וראובן בכור למעש' ה' בגדי אהרן דרשן בפ' וישב:
ובזה אפ"ל קרא ועתה שני בניך הנולדים לך וכו' אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בדרך וכו' וקשה הסמיכו' זל"ז ועפיה"א יובן בהקדים עוד מש"ה פ"ד ז"ל דנ"ט דכוונת יעקב אע"ה שאמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון ר"ל הבכורה שהיתה לראובן ניתנה ליוסף וכדאיתא בפ' יש נוחלין ע"כ וז"ש ועתה שני בניך אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי דהיינו שאתה תקח את הבכורה ויהיה לך פי שנים והטע' לזה צ"ל משום דיוסף בכור למח' והמח' היא עיקר וכ"ת מנין לך דהמח' היא עיקר לז"א ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בדרך וכו' וקשה למה לא זכתה להקבר עמי אי משום שלא בכתה והלא לא היה לה לבכות באשר היו אומרים הגדולה לגדול והקטנה לקטן אלא צ"ל דהמח' היא עיקר ואני בכור מצד המח' ולכן היה לה לבכות שלא תפיל בחלקי של עשו ולא בכתה ולכן לא זכתה להקבר עמי ולכן גם אתה בכור מצד המח' דמח' היא עיקר ולכן אמרתי אפרים ומנשה כראובן ושמעו' יהיו לי מצד הבכורה כי יוסף הוא הבכור כי המח' עיקר כנז':
ועפי"ז יובן לענ"ד מד"ר וז"ל ריה"ו אומר ואני נתתי לך שכם זה הבכורה ולבושו של אדה"ר אשר לקחתי מיד האמורי זה עשו ע"כ בהקדי' עוד מ"ש במד"ר בפ' תולדות קודם שהוקם המשכן היתה העבודה בבכורות ע"כ וה"ן עו"נ מש"ה שמע יעקב ז"ל בפ' תולדות לבוש אדה"ר בג"כ ע"כ וז"ש ואני נתתי לך שכם זו הבכירה שאתה בכור מצד המח' והמח' היא עיקר ולכן מעתה קח לבושו של אדה"ר שהם בג"כ ולבש ועבוד על המזבח שהעבודה היא בבכורות וכ"ת מנין דאזלינן בתר המחש' לז"א אשר לקחתי מיד האמורי שהוא עשו הגם שהוא בכור למעשה עכ"ז לקחתי אותם ממנו כי אני הוא הבכור וראויים בג"כ לי הגם דאני בכור רק מצד המח' משמע דהמח' היא עיקר ולכן גם לך נתתי הבכורה:
ה) יעקב אע"ה אמר עם לבן גרתי ופירש"י ז"ל תרי"ג מצות שמרתי ולכאורה יל"ק איך יע"א ע"ה אמר תרי"ג מצות שמרתי והלא היה בחו"ל שאינו נוהג שם תרומה ומעשרות ושאר מצות התלויות בארץ אלא נראה דאיתה בזוה"ק ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב כה כה למ"ל אלא כה אינון כ"ה אתוון דק"ש ועוד איתא בזוה"ק כל הקורא ק"ש כאלו מקיים כל התורה כולה וא"כ כך אמר יעקב כה תאמרון לאדוני לעשו כ"ה ר"ל שקראתי ק"ש בכל יום שיש בה כ"ה אתוון וא"כ במה שקריתי ק"ש נחשב עלי כאלו קיימתי כל התורה כולה ושפיר אמרתי תרי"ג מצות שמרתי ה' כ"ן פ' וישלח:
ובז"י לענ"ד ג"כ מאמז"ל הובא לה' מדת"ל ז"ל דף קפ"ו מס' מגלה עמוקו' ז"ל וז"ל כשראה יעקב את עשו התחיל לקרות ק"ש ע"כ וכוונתו לצדק דברו שאמר תרי"ג מצות שמרתי דע"י שקורא חשוב כאלו קיים כל התורה כנז':
ובדרך זה יובן ג"כ לענ"ד מאז"ל הובא לה' כ"ג ז"ל בפרשת וישלח מס' גלי רזיא וז"ל וארבע מאות איש עמו ושלשה אותיות של תיבת עשו עולה ת"ג שהלך יעקב לנגדו עם התפלין שיש בהם ת"ג אותיות ע"כ והק' הוא ז"ל מה היתה כוונת יעקב אע"ה שהלך לנגדו של עשו בתפלין ע"ש ועפי"ה יתכן שפיר רק נקדים עוד מש"ה ברית יעקב ז"ל דרוש מ"ב דאיתא ברז"ל שאמרו ישראל לפני הקב"ה רבש"ע רצוננו לקיים כל התו' כולה ואין אנו יכולין א"ל קיימו מצות תפלין ומעלה אני עליכם כאלו קיימתם כל המצות ע"כ ולכן הנה בעתה כאשר שלח יעקב אע"ה לעשו כי תרי"ג מצות שמרתי חשש פן ואולי יאמר עשו כי אין בפיהו נכונה ושקר דיבר ח"ו כי הלא בצרי להו כמה מצות שהם תלויות בארץ ואינם נוהגות בחו"ל לכן הלך יעקב אע"ה לנגדו בתפלין להורות ע"י שקיימתי תפלין הוי כאלו קיימתי כל התורה כולה:
ו) יעקב לכאורה קשה על יעקב אע"ה כששאל אותו אביו יצחק מי אתה בני והשיבו אנכי עשו בכורך איך יצא שקר מפיו ח"ו אלא המדה של יעקב אע"ה היא שלום ושלום גימ' עשו וא"כ היטב אשר אמר אנכי עשו בכורך כי מדתו שלום ושלום גימ' עשו וזהו כוונת נוסח תפלת מנחה של שבת יעקב ובניו ינוחו בו מנוחת אמת ואמונה וא"ת היכן האמת והלא אמר אנכי עשו בכורך לז"א מנוחת שלום כי מדתו שלום ועשו גימ' שלום ושפיר אמר אנכי עשו בכורך וברית אמת היתה אתו ה' נחלת יעקב אבני שוהם ז"ל בפ':
ובזה אפש"ל בדרך הלציי מאמז"ל מנחה היא שלוחה תפלת מנחה שלח לו הוב"ל בגדי אהרן תאומים ז"ל בפרשת וישלח והוא תמוה ועפי"ה יתכן שחשש יעקב אע"ה שמא עשו יתפוס אותו על שיצא ח"ו מפיו שקר שאמר אנכי עשו בכורך לכן שלח לו תפלת מנחה ובכללה תפלת מנחה של שבת להתבונן בה כי יע"א ע"ה אמת היתה אתו ושפיר אמר אנכי עשו באשר מדתו שלום ושלום בגי' עשו וזה רמוז בתפלת מנחה של שבת כנז'.
ז) יעקב הנה כתיב ותקע כף ירך יעקב ויש במדרשים ב' טעמים ע"ז הא' מפני שנשא יעקב ב' אחיות וטעם הב' הוא סימן בירך ע"י שפגם בירך ע"י השתחוואה לעשו ונ"מ בין ב' טעמים אלו אם הטעם בשביל ב' אחיות א"כ לא יהיה גיד הנשה אסור כ"א ליעקב לבדו שהוא חטא בזה משא"כ אם הטעם בשביל השתחויה נאסר ג"ה גם לבניו כי הם ג"כ חטאו בזה ה' בגדי אהרן תאומים ז"ל בפ' מקץ עיי"ש:
ועפי"ז אפש"ל מאז"ל וטבוח טבח והכן מלמד שצוה אותו על גי"ה ע"כ הוב"ל בג"א הנז"ל ודקדק בו מה רמז יוסף לאחיו בזה ע"ש ולפיה"א יובן בהקדים עוד מש"ה כ"ן ז"ל משם תנא דבי אליהו בשביל איסור ב' אחיות נמכר יוסף ע"כ ע"ש בפ' וישב והנה ידוע בדברי רז"ל כמה תירוצים ליעקב אע"ה על איסור ב' אחיות מכמה טעמי ומעתה יובן כוונת יוסף לרמוז לאחיו כי שלא כדין מכרוהו דעיקר טעם מכירתם הוא משום שיוסף בא ח"ו מאיסור ב' אחיות בסוברם דאיכא עון שא"ח וראייתם היא מדאש' ותקע כף ירך יעקב והוא מטע' הא' מפני שנשא שא"ח לזה בא יוסף בחכמתו להפיץ ולדחות סברא זו במה שצוה על ג"ה והטעם איסור ג"ה הוא מפני ותקע כף ירך יעקב כנז' ואי משום איסור שא"ח כמו שסוברים אחיו א"כ היה מן הראוי שנאסר על יעקב אע"ה דוקא שהוא חטא בזה לבדו ולמה נאסר עלינו א"ו צ"ל כטעם הב' מפני שפגם בירך ע"י השתחויה לעשו ולכן נאסר ג"ה ע"כ בניו מפני שהשתחוו גם המה לעשו וא"כ אין כאן הוכחה דיש איסור ש"א ואפ' לומר דליכא ליתא דאיסורא ביעקב על עון ש"א באשר יש כמה תירוצים וטעמים ע"ז כנז' וא"כ שלא כדין מכרוהו אחיו באשר בא מאיסור ביאה דהא ליכא עון ש"א כנז':
ח) יעקב יש תירוץ ליעקב אע"ה בענין ב' אחיות מדברי הרמב"ן ז"ל שכתב הטעם איסור ב' אחיות הוא משום סתם נשים כשישא אדם ב' נשים הם שתי צרות זו לזו וזה שייך לגבי שאר נשים ששונאות זה א"ז ולא כן עשתה רחל שמסרה סימנים ללאה ובודאי לא תקנא ללאה ואין דנין אפשר משא"א ואף דכתיב ותקנא רחל באחותה היינו קנאה במעשיה והנה לפי"ז צ"ל דדורשין טעמא דקרא שלא יהיו צרות זו לזו וזה לא שייך גבי רחל ולאה מרוב אהבתם ואי דרשינן טעמא דקרא א"כ נשים מואביות מותרות לבא בקהל דטעמא מאי אסרה תורה למואב לבא בקהל על דבר אשר לא קדמו ודרכו של איש לקדם ואין דרכה של אשה לקדם ולכן מותרות ה' כ"נ ז"ל בפ' וישלח:
ועפי"ז אפש"ל דברי מ"ר ועבד זה דוד שנא' אני עבדך בן אמתך ע"כ דהנה נודע דעשו יש לו תפיסה על יעקב בענין ש"א ולכן שלח לו יעקב אע"ה ועבד זה דוד דמשם באר"ה דדורשי' טעמא דקרא דבעת ההוא אסיק שמעתא אליבא דהלכתא דעמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית כמ"ש יתרא הישראלי וזה מטעם דדורשין טעמא דקרא על דבר אשר לא קדמו דרכו של איש לקדם ואין דרכה של אשה לקדם והותר דוד לבא בקהל א"כ גם אנכי אין בי עון ב' אחיו' דדרשינן טעמא דקרא שלא יהיו צרות זו לזו וזה דוקא שייך לגבי שאר נשים לא כן לאה ורחל מרוב אהבתם.
א"נ אפ' במ"ש ה' בעה"ט ז"ל בפי' המסרה והכני אם על בנים אם יוכל להלחם בי והכני גבי גלית הכוונה כשם שגבי דוד היה מלחמה אף יעקב הכין עצמו למלחמה שהתקין עצמו לג' דברים ע"כ ואפ' שלזה שלח יעקב אע"ה לעשו ולהפחידו אמר ועבד זה דוד ר"ל עשיתי כמו דוד שנתכוון למלחמה גם אני היכנתי עצמי למלחמה:
ט) יעקב אע"ה יש לו תירוץ שנשא ב' אחיות משום דאחר שנימול א"א ע"ה נבדל הוא וזרעו מדין ב"ן וכשנשא יעק' אע"ה ב' אחיות וגיירם לית בהו איסור קורבא דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ה' פ"ד ז"ל דרך האתרים דף א':
ועפי"ז יובן לענ"ד מאמר רבינו בחיי הובא בילקו' ראובני ז"ל פ' וישלח ויברך אותו שם מה ברכה בירכו ביר"כ בירכו ע"כ והוא תמוה דמאי כוונתו דבירכו ברכת כהנים בעת ההוא ועפיה"א יתכן רק נקדים עוד מש"ה פ"ד הנז"ל שם דף ז' דבברכת כהנים הראנו ה' את אהבתו אותנו שהבדילנו מן העמים דלאוה"ע אינו נושא להם פנים ולישראל נושא להם פנים כדכתיב ישא ה' פניו אליך כדאיתא בפ' ג' דברכות ע"כ וה"ן עו"נ מש"ה כ"נ ז"ל בפ' וישלח דיש למלאך תפיסה על יעקב שנשא ב' אחיות ע"ש והשתא א"ש דכשבא המלאך להתווכח עמו על עון איסור ש"א כדפירשו רז"ל ויאבק איש עמו בויכוח דברים יעו"ע ונמצא דיעקב נצחו והוא מטעם דאבות יצאו מכלל ב"נ ולכן גיירם וליכא איסור קורבה דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ולכן בעת ובעונה ההיא בירכו ב"כ דמאחר עלו"ת שיצאו מכלל ב"נ והוי כישראל גמו' א"כ מעתה הקב"ה נושא להם פנים דלישראל נושא להם פנים ולא לאוה"ע ולכן בירכו ב"כ שכתוב בה ישא ה' פניו אליך וכדבר האמור:
י) יעקב מוכרח היה יעקב אע"ה ליקח ב' אחיות כדי לבלבל השטן שלא יקטרג בלידת השבטים הקדושים שבראות שיעקב נושא ש"א אינו נותן דעתו לקטרג כדי לעכב בסוברו שאין דבר טוב יוצא מזיווג זה כיון שבא באיסור והוא ע"ד עת לעשות לה' הפרו תורתך וענין לוט עם בנותיו ויהודה עם כלתו ועמרם עם דודתו ובועז עם רות ששלחה נעמי במטתו דרך זנות הכל עולה לסיגנון אחד שכיון שהיה עתיד לצאת מהם חוטר הקדושה היו עושין כדמיון האיסור כדי לבלבל השט' שלא יקטרג מדת"ל ענף יעקב.
ובז"י לענ"ד מד' רות רבתי וז"ל רבי אבא בר כהנא פתח רגזו ואל תחטאו אמר דוד לפני הקב"ה עד מתי הם מתרגשים עלי ואומרים לא פסול משפחה הוא ולא מרות המואביה הוא אמרו בלבבכם על משכבכם אף אתם לא באתם מב' אחיות אתם ראו מה עיקרכם ודומו סלה ואף תמד שלקחה יאודה זקנכם לא מפסול משפחה הוא ע"כ והוא תמוה ועפי"ה יתכן רק נקדים עוד מש"ה ז"ב ב' סדר ויגש משם הזוהר הטעם שבא זרע דוד ומלך המשיח מרות ותמר כדי לאתקפא על האי סטרא וכמ"ש והיה הוא ותמורתו יהיה קדש תמורתו יש בו תמר ורות שנתחלפו שניהם מן הסט"א לקדושה כי שניהם העמידו תולדות בסוג אחד והיינו טעמא דאצטריך דוד מלכא משיחא דייתי מרות המואביה משום שעי"כ אית ליה תוקפא לאתקפא על ההוא סטרא ע"כ עש"ב וז"ש אמר דוד עד מתי אתם מבזים אותי ואומרים לא פסול משפחה ולא מרות המואביה וכו' הכוונה שאתם מתרעמים עלי בשני תרעומות איך באת מאיסור משפחה היא רות המואביה שאסורה לישראל ועוד בה שלקחה בועז דרך זנות ששלחה לו נעמי אותה במטתו על זה אמר להם דהמע"ה ראו מה עיקרכם והלא אתם לא באתם אלא מב' אחיות אלא צ"ל שמוכרח להיות כן כדי לבלבל השטן שלא יקטרג באותו הזיווג בראותו שבא בדרך איסור וממילא יצאו מזיווג ההוא שבטי יה א"כ גם אנכי ככם נעשה ששלחה נעמי את רות במטתו של בועז דרך זנות כדי לבלבל השטן שלא יקטרג ואין כאן איסור כדכתיב עת לעשות לה' וכו' ואם על שבאתי מאיסור ביאה מרות המואביה אף תמר שלקחה יהודה לא מפיסול משפתה היא אלא צ"ל כדי לאתקפה על ההוא סטרא וכמו כן אני באתי מרות כדי לאתקפא על ההוא סטרא בסוד והיה הוא ותמורתו יהיה קדש כנז' [א"ה ובז"י לענ"ד מ"ש הרב מדת"ל ז"ל ענף דוד משם הציוני וז"ל ויעל משה מערבות מואב דורשי רשומות דורשין מלמד שהראה הקב"ה למשה שלשלת ב"ד שהיו עתידין לעמוד מרות המואביה ע"כ והוא תמוה ולפי"ה ניחא במשז"ל עוד שהשבטים מכרו את יוסף על שבא מאיסור ש"א ועוד ידוע דמרע"ה לא נכנס לא"י בעון מכ"י ולכן עתה בשעת פטירתו חשש דילמא יהרהר משה שהדין עם השבטים שבא מאיסור ש"א לכן הראה לו שלשלת ב"ד שיצאו מרות שלקיחתה כדי לבלבל השטן ואף יעקב נמי כדי לבלבל וכו' אין כאן איסור ב' אחיות ושלא כדין מכרוהו ולכן אתה נענש ולא תכנס תלמידו ע"ה דוד כהן ס"ט]:
יא) יעקב אע"ה יש לו תירוץ על עון ב' אחיות הוא משום דהטעם שאסר' ב' אחיות משום שבמרכבה העליונה מצוי יחוד בקורבה שמקבלין דין מדין איש באחיו ידובקו ואנן קיי"ל המשתמש בשרביטו של מלך בשר ודם חייב מיתה וכ"ש וק"ו בשרביטו ש"מ מ"ה הקב"ה אבל יעקב אע"ה שהקב"ה קראו אל ולכך הותר להשתמש בשרביטו ש"מ שנשא ש"א והנה כתבו הפוסקי' על אשת אליהו ז"ל דמותרת דא"א אסר רחמנא ולא אשת מלאך והנה כיון שיעקב נקרא אל כדכתיב ויקרא לו אל אלהי ישראל א"כ לא חטא ראובן אף ששכב עם פילגש אביו משום דא"א אסר רחמנא ולא אשת מלאך הרב מדת"ל ז"ל אות יו"ד ענף יעקב דף קפ"ה וקפ"ז:
ועפי"ז אפ"ל מאז"ל בשעה שאמר הקב"ה למשה הן קרבו ימיך למות מיד אמר יחי ראובן ואל ימות ע"כ הובא לה' כ"נ ז"ל בפר' וישב והן עוד אקדמה פניך מש"ה הנז' שם דכל קפידת השבטי' על יוסף הוא באומרם שהוא בא מאיסור ש"א והוא רצה למשול בהם וכבר כתבה התורה שום תשים עליך מלך מקרב אחיך ודרשו רז"ל מהמובחר שבאחיך וכן איתא בתד"א בשעה שנמכר יוסף אמר יעקב אוי לי שנשאתי ש"א והנה כ' רש"י ז"ל בפסוק ויקרא לו אל אלהי ישראל פשוטו של מקרא קאי על המזבח שקרא שם המזבח ע"ש הנס שהיה הקב"ה עמו והצילו ורז"ל דרשו שהקב"ה קראו ליעקב אל ע"ש והן עוד נביא מש"ה ויל"י ז"ל מע' מ' דבעון מכ"י לא נכנס מרע"ה לא"י ע"כ וז"ש כשאמר הקב"ה למשה הן קרבו ימיך בחו"ל בעון מכ"י קשה והלא כדין מכרוהו באשר רוצה למלוך עליהם והתורה כתבה מקרב אחיך מהמובחר שבאחיך והוא בא מאיסור ש"א אלא צ"ל דפירוש הכתו' ויקרא לו אל הכוונה שהקב"ה קרא ליעק' אל וכיון שנקרא יעקב אלוה הותר בשתי אחיות דיכול להשתמש בשרביטו ש"מ וא"כ יוסף אינו בא מאיסור ש"א ושלא כדין מכרוהו ולכן נגזר מיתה על מרע"ה ולכן מיד אמר יחי ראובן ואל ימות דאין בו עון אשר חטא במעשה בלהה דא"א אסר רחמנא ולא אש' מלאך ויעקב נקרא אל כנז':
ובז"י לפרש ג"כ מאז"ל יחי ראובן במעשה יוסף ואל ימות במעשה בלהה הובא לה' כ"נ ז"ל בפ' וזאת הברכה ר"ל מדנתן נפשו להציל את יוסף ולא הסכים עם אחיו במכירתו שבא מאיסור ביאה מזה הורה דקרא ויקרא לו אל קאי על יעקב שקראו הקב"ה אל ואין בו איסור ש"א ולכן מזה ואל ימות במעשה בלהה דכיון דיעקב נקרא אל אשתו מותרת
ואל זה אביט כוונת מסרה ואני אנה אני בא ואני אנה אולך את חרפתי ע"כ ר"ל כשבא ראובן לראות בבור אם יש שם יוסף ולא מצאהו אמר מעתה אחי נקמו מיוסף בעבור שבא מאיסו' ש"א א"כ תפשו השיטה כפשוטו של מקרא ויקרא לו אל קאי על המזבח א"כ יעקב אע"ה לא נקרא אל ואינו יכול להשתמש בשש"מ ולכן מכרו יוסף באשר בא מאיסו' ביאה א"כ מעתה ואני אנה אוליך את חרפתי דהשתא נתעורר עלי עון בלהה דמתקרייא א"א ולא אשת מלאך:
וג"כ א"ש כוונת ראובן שנתחרד על אבידת יוסף יותר מכל אחיו כדכתיב וישב ראובן אל הבור וכו' ויקרע את בגדיו וכו' הוא משום דהא בהא תליא דבאבידת יוסף מוכח דיעקב לא נקרא אל וא"כ בלהה אשתו אסורה לכל ומזה נתיירא מחשש עון בלהה:
ואל זה סובב והולך כוונת מאז"ל במ״ר וז"ל אמר ראובן הוא מונה אותי עם אחי ואני איני מצילו אני הייתי סבור שנדחיתי מכח אותו מעשה והוא מונה אותי עם אחי שנא' ואחד עשר כוכבים משתחוים לי ואיני מצילו ע"כ הכוונה בזה סבור הייתי שנדחיתי מכח אותו מעשה של בלהה באשר הייתי סובר ויקרא לו אל קאי על המזבח אבל יעקב לא נקרא אל א"כ בלהה א"א מתקרייא ולא אשת מלאך וא"כ יש בי עון אשר חטא במעשה בלהה והוא מונה אותי עם אחי א"כ מזה הורה דפי' קרא ויקרא לו אל קאי על יעקב שקראו הקב"ה אל ופטור אני מעון בלהה דא"א אסר רחמנא ולא אש' מלאך וא"כ ואין אני מצילו אתמאה דבזה גם הוא אין ראוי לעונש באשר בא מאיסור ביאה דהא השתא שנקרא יעקב אל א"כ מות' בש"א דיכול להשתמש בשרביטו ש"מ כנז"ל:
ועפי"ז יובן כוונת רש"י ז"ל למען הציל אותו רוה"ק מעידה על ראובן שלא אמר זאת אלא להציל אותו ע"כ הוצרך לזה שלא תאמר מה שהציל ראובן את יוסף אין כוונתו לש"ש ח"ו אלא כדי להכריע דכווה"כ ויקרא לו אל קאי על יעקב שקראו הקב"ה אל ולא קאי על המזבח ולכן הציל את יוסף באומרו שלא בא מאיסו' ש"א וממילא נמצא ראובן נקי מעון בלהה דהויא אשת מלאך דשריא ולכך הוצרך רוה"ק להעיד של כוונת ראובן היא להציל את יוסף אחיו לש"ש ולא כדי לפטור את עצמו מעון:
ובדרך זה יובן כוונת מאז"ל וישמע ראובן וכו' למדה תורה ד"א כשאדם עושה מצוה יהא עושה אותה בלב שלם שאלו היה יודע ראובן שהקב"ה כותב עליו וישמע ראובן היה מוליכו על כתיפיו אל אביו ע"כ ר"ל דראובן היתה כוונתו רצויה להציל את יוסף לגמרי רק חשש מפני חשד דאין כוונתו להציל באמת אלא כדי להכריע הכתוב ויקרא לו אל קאי על יעקב שנקרא אל כדי לנקות עצמו מעון בלהה כנז"ל ולכן לא הצילו הצלה גמורה אבל אילו היה יודע שהקב"ה כותב עליו וכו' שהתורה מעידה עליו שלש"ש עשה היה מוליכו על כתיפיו להצילו הצלה גמורה ולא היה חושש משום חשד ועיין עוד באלו המאמרים בס' קו"י פ' וישב:
ובלכתך בדרך להבין כוונת מאמר תמוה וז"ל הדודאים נתנו ריח זה ראובן שהציל את יוסף ועל פתחינו כל מגדים אלו נרות חנוכה ע"כ הובא לה' ראש דוד ז"ל פ' ויגש ע"ש וז"ש הדודאים נתנו ריח זה ראובן שהציל את יוסף אבל לא הצילו לגמרי אלא ריח הצלה שהשליכו אותו אל הבור וכ"ת למה לא הצילו לגמרי לז"א ועל פתחינו אלו נרות חנוכה ירצה דאלו בדין חנוכה אם בית יש לו ב' פתחים צריך חנוכה לכל פתח כדאיתא במס' שבת מטעם דחיישינן לחשדא א"כ ג"כ משם למד דחיישינן לחשדא ולכן עשה ריח הצלה בעלמא ולא לגמרי דאלו היה מצילו לגמרי היה חושש מחשד שיאמרו לכבוד עצמו עשה כדי להורות שיעקב נק' אל ולכן יוסף ראוי להצלה דהא ליכא איסור ש״א וממילא ונקה האיש מעון בלהה דאשת מלאך שרי:
ולפי"ה יובן מאמר בתנחומא כי תשא את ראש בני ישראל אר"י רמזו שהוא עתיד לקרב ראשן של שבטים ואיזה זה ראובן שנא' יחי ראובן ואל ימות וזהו כי תשא את ראש בני ישראל ראש של שבטים ע"כ הובא לה' קו"י ז"ל בפ' כי תשא והק' הוא ז"ל מה ענין ראובן לנתינת שקלים ע"ש ולדרכנו א"ש רק נקדים עוד מש"ה הנז' שם משם רז"ל השקלים לכפר על מכ"י ע"ש וז"ש כי תשא את ראש בנ"י ליתן מחצית השקל וכל זה לכפר על מכ"י א"כ מוכח דחייבים על מכירתו א"כ מזה משמע פי' קרא ויקר' לו אל קאי על יעקב שקראו הקב"ה אל ולכן ליכא איסור ש"א וממילא רווחא שמעת' על ראובן ג"כ שלא חטא בענין בלהה דא"א אסר רחמנא ולא אשת מלאך ולכן קרב ראשן של שבטי' יחי ראובן:
ועפ"י האמור אפ"ל מ"ר רשב"ן פתח כי אנכי ידעתי את המחשבות שבטים היו עסוקים במכ"י ויוסף היה עסוק בשקו ותעניתו וראובן היה עסוק בשקו ותעניתו ויעקב היה עסוק בשקו ותעניתו ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה והקב"ה היה עסוק בורא אורו של מלך המשיח ע"כ והוא תמוה מה ראו אלו להתקרב ועפיה"א א"ש רק אקדמה פניך מש"ה מטה"מ ז"ל חלק ה' דע"ט דאיתא הטעם שהיו השבטים שונאים את יוסף כ"כ לפי שע"י חלומותיו היה מגלה דעתו שהוא רוצה למלוך והו"ל מורד במלכות ב"ד וכל המורד במלכות ב״ד חייב מיתה וכ"ז דוקא אם י"ל דין ב"נ דב"נ נידון, על המח' רעה כמעשה אבל אם דין ישראל י"ל אין המח' רעה מצטרפת למעשה ע"כ ע"ש והן עוד נביא מש"ה טירת הכסף ז"ל משם הרמב"ן ורבינו בחיי ז"ל שהמנהג היה בימים הקדמונים ליבם אשת קרובו האב או הקרוב אליו ממשפחתו הרי דקורא ענין יאודה עם כלתו מצות יבום ע"כ וכ' ה' קו"י ז"ל בפ' וישב ע"ז הענין דוקא אי אמרי' דין ישראל י"ל דמצות יבום דוקא לישראל ניתנה ולא לב"נ ע"ש וז"ש כי אנכי ידעתי המחשבות שהקב"ה ידע מחשבותם של כל א' וא' דהשבטים סברי פי' הכתו' ויקרא לו אל כפשוטו קאי על המזבח וא"כ נמצא בידי יעקב עון ב' אחיות ח"ו דאסור להשתמש בשרביטו ש"מ כשאר בנ"א ולכן היו עסוקים במכ"י על שבא מאיסור ביאה מרחל שהיא אחרונה ומזה הטעם יוסף היה עסוק בשקו ותעניתו דכמו צע"ר בנפשו שהוא בא מאיסור ערוה ח"ו וג"כ ראובן היה עסוק בשקו ותעניתו ומצטער על עון בלהה דהשתא מתקרייא א"א אשת אביו ולא אשת מלאך בראותו הסכמת אחיו במכ"י על שבא מאיסור ש"א ח"ו ותפסי השי' דיעקב לא קראו הקב"ה אל וכמו כן יעקב אע"ה וכמו הצער עלה עליו דהשתא נתפס ונלכד באיסור ש"א בראותו כי הסכימו בניו במכ"י ולכן היה עסוק בשקו ותעניתו לכפר את עוגו בענין ש"א ושמ"ת דכוה"כ ויקרא לו אל קאי על יעקב ומה שעלה בהסכמה למכור את יוסף אינו מטעם שבא מאיסור ביאה ח"ו אלא לפי שחשב למלוך עליהם ומרד במלכו' ב"ד לכן דנוהו על המחש' כדין ב"נ ומכרוהו לז"א ויהודה היה עסוק ליקח אשה דהיינו ליבם תמר כנז"ל והקב"ה מביא אורו של מלך המשיח מאותו הזיווג של יאודה ותמר א"כ מוכרח דדין ישראל י"ל דמצות יבום נוהגת בישראל ולא בב"נ ומאחר עלו"ת דדין ישראל י"ל א"כ יוסף פטור על מחשבתו שחשב למלוך עליהם דבישראל אין המח' רעה מצטרפת למעשה וא"כ למה השבטים מכרו את יוסף אלא צ"ל משום דסברי דיעקב לא נקרא אל וקרא דכתיב ויקרא לו אל קאי על המזבח ואיכא איסור ש"א ובשביל זה מכרו יוסף ולכן כל א' נתיירא על עצמו וישב לו כל א' בשקו ותעניתו לתקן כל אשמתו ועיין לה' כ"ן ז"ל בפ' וישב במאמר הלזה [א"ה אפ' שזהו שאמר יוסף לאחיו אתם חשבתם עלי לרעה שחשבת' מח' רעה למעשה אמנם אלהים חשבה לטובה כי דין ישראל י"ל והמח' רעה אינה מצט' למעשה והראיה דדין ישראל י"ל מן למען גימ' קץ שהוא קץ המשיח שהקב"ה הסכים על יד יהודה במצות יבום שהיא נוהגת בישראל והוציא משם אורה לישראל ע"ה ד"ך ס"ט]:
יב) יעקב הנה כתיב ורב יעבוד צעיר וא"כ מצאה הקפידה מקום לנוח דאיך יעקב אע"ה קנה הבכורה מאת עשו דהשתא דאתעביד איהו רב ועשו איש צעיר ישוב להיות לעבד לו ואין כל מאומה בידו דמה שקנה עבד קנה רבו ואיך יעקב מסר נפשו על הבכורה אלא הענין הוא כי כבר עשו נעשה רשע גמור שלא יכול לתקון וננעלו לפניו שערי תשובה ואמטו להכי לא חש לרב יעבוד צעיר שהרי אמרו כתיב יעבד וקרי יעבוד זכה יעבוד לא זכה יעבד נמצא דבזכותא תליא מלתא וכל שהוא רשע יעבוד לחבירו הצדיק וא"כ עכשיו שעשו רשע ישוב עשו הצעיר לעבוד ליעקב אע"ה הגם שהוא רב שלקח ממנו הבכורה ה' שמע יעקב ז"ל בפ' תולדות:
ועפי"ז יובן לענ"ד פסוק הנה קטן נתתיך בגויים בזוי אתה מאד זדון לבך השיאך וכו' ר"ל הנה קטן כי עתה נעשית קטן ע"י שיעקב לקח ממך הבכורה ונעשה הוא הגדול וש"ת דזהו הוא טיבו הוא לגבך דיעקב יהיה לך לעבד ח"ו באשר כתיב ורב יעבוד צעיר ז"א אלא בזוי אתה מאד ירצה שעדין צריך לבזות את עצמך בעבודתך ליעקב הגם שהוא רב וכ"ת למה כן לז"א זדון לבך השיאך ר"ל שעשית זדונות ועונות ובזה נעשית רשע גמור וכתיב יעבד וקרי יעבוד דבזכותא תליא מילתא זכה יעבוד לא זכה יעבד וא"כ כיון דיעקב אע"ה איש צדיק תם וישר הוכרח עשו שהוא רשע לשאת במשאו ולעבוד עבודתו.
ואפ' שזה כוונת עשו באומרו יש לי רב יהי לך אשר לך ירצה עדין יש לי גזרת ורב יעבוד צעיר הגם שאני באמת איש צעיר באשר אתה קנית ממני הבכורה מ"מ עדין יש לי רב שגזרת ורב יעבוד קאי על דידי וצריך אני לעובדך ולשרת לפניך מפני רשעי וכובד זדוני ואתה איש צדיק ובזכותא תליא מילתא ולכן יהי לך אשר לך ואיני מחסרך מידי דבל"ז אתה עבד שלי באשר לקחת ממני הבכורה ונעשית רב וכתיב ורב יעבד צעיר וא"כ עבדא דמאן נכסי דמאן והייתי לוקח את ממונך איכו השתא דעדין יש לי רב ר"ל גזרת ורב יעבד צעיר לכן יהי לך אשר לך שיהיה שלך ואיני לוקח ממך כלום כנז' [א"ה אפ' שזה כוונת יעקב אע"ה ששלח לו עם לבן גרתי ופי' רש"י ז"ל עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים ר"ל ששלח לו אל תחשוב בדעתך כיון שאני רב מכח שלקחתי הבכורה א"כ צריך אני לקיים מקרא כתוב ורב יעבוד צעיר ז"א שהרי עם לבן הרשע גרתי וקיימתי המצות ולא למדתי ממעשיו הרעים אלא עדין בצדקותי עומד ואתה רשע ולכן לא נאה לעובדך ע"ה ד"ך ס"ט:
[א"ה ובז"י לענ"ד כווה"כ מחמס אחיך יעקב תכסך בושה ונכר' לעולם ר"ל שיעקב אחיך עשה לך חמס בלקחו הבכורה ממך וש"ת דזהו טיבותא לגבך דיעקב יהיה לך לעבד ח"ו באשר כתיב ורב יעבוד צעיר ז"א אלא תכסך בושה שצריך לירא וליבוש ממנו ולעבוד לו כדין עבד וכ"ת למה כן הלא קרא כתיב ורב יעבוד צעיר לז"א ונכרת לעולם ירצה שעשית כמה עבירות וחייב עליהם כרת וקרא ורב יעבוד צעיר בזכותא תליא מלתא זכה יעבוד לא זכה יעבד וכיון שיעק' אע"ה איש צדיק הוכרח לעשו שהוא רש"ג לעבוד ולשרת לפני יעקב כנז' עכ"ל תלמידו ע"ה אליהו עטייא ס"ט]:
יג) יעקב יש לחקור איך תועיל המכירה שמכר עשו בכורתו ליעק' אע"ה והלא יש בה דין אונאה דאיך יטול הבכורה דרחוק מפנינים מכרה בעד טולמא דנהמא ותבשיל כל שהוא והתשובה לזה כי עבודה היתה אז בבכורות והו"ל כדין הקדשו"ת ואין דין הונאה בהקדש כדאי' בפ' הזהב ואם על חלק פי שנים י"ל בשביל דפקר טובא בע"ז וג"ע וש"ד ונעשה דינו כדין כותי ובכותי אין בו דין הונאה כדילפינן התם ולכן המכירה קיימת בין לעבו' בין לפי שנים ה' שמי"ע ז"ל בפ' תולדות.
ובז"י ג"כ כוונת הכתו' הנה קטון נתתיך בגויים וכו' ר"ל נתתיך כדין הקטן מאחיו שאינו לוקח פי שנים כיון שלקח יעק' אחיך ממך הבכורה ועוד ג"כ בזוי אתה מאד שאינך עובד במזבח כשאר הבכורות שעבודת הזבח בבכורות באשר קניית יעקב שקנה ממך הבכורה זכה בשניהם חלק פי שני' ועבודת המזבח כדין הבכורות וכ"ת בשלמא לענין העבודה הוי כדין הקדשות ואין הונאה להקדש אבל לענין פי שנים איך קנה יעקב והלא אית בה דין הונאה לז"א זדון לבך השיאך ר"ל מרוב זדונותיך וחטאתיך בג"ע וע"ז וש"ד הנה הנם היו בעוכרך כדין כותי ואין הונאה לכותי ושפיר קנה יעקב הבכורה בכל דהו:
יד) יעקב לכאורה קשה איך מלאו לבו ליעקב אע"ה לעשות את הבכור פשוט כיון דאיכא איסורא דלא יוכל לבכר ואיך יעבור יעקב אע"ה ע"ז אלא דיעקב אע"ה סבר כיון דעשו רשע גמור הוא איך יהיה עומד ומקריב על המזבח ואיכא משום איסורה דאך אל הפרכת לא יבא ואעפ"י דיעקב אע"ה ג"כ יש לו איסור בקניית הבכורה דלא יוכל לבכר כתיב מ"מ מוטב לעבור באיסור עשות הבכור פשוט בשב ואל תעשה ולא שיהא הרשע ההוא עושה איסור בקום עשה וניח"ל לחבר דליעביד איהו איסורא זוטא ולא ליעביד ע"ה איסורא רבה ה' שמע יעקב ז"ל בפ' תולדות:
ואל זה אביט ג"כ בכוונת קרא הנה קטון נתתיך וכו' ר"ל שנתתיך קטן מאחר שלקח יעקב הבכורה ממך בזה נעשית פשוט והוי כמו קטן מאחיו הבכור ואין אתה לוקח פי שנים וג"כ בזוי אתה מאד שאין אתה יכול לעבוד ע"ג המזבח כשאר הבכורות מאחר שקנה יעקב ממך הבכורה הוי ליעקב משפט הבכורה ואתה בזוי וקטן שנעשית פשוט וכ"ת איך יעק' אע"ה מלאו לבו לעשות כן כיון דאיכא איסורא דלא יוכל לבכר לז"א זדון לבך השיאך שעונותיך וזדון לבך היו בעוכריך שלא לעבוד עבודת הקדש בקום נעשה ומוטב לחבר דליעביד איהו איסורא זוטא ולא ליעביד ע"ה איסורא רבה וע"כ יעקב בחר לו לעשותו פשוט דהוי בשב ואל תעשה ולא ליעביד עשו איסורא רבא לעשות מעשה ע"ג המזבח כנז"ל [א"ה ובז"י ויאמר עשו וכו' כי עיף אנכי ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי והנה במד"ר שהרג את הנפש ושבא על נערה מאורשה וילפי לה מן השדה ומן עיף ולכן עתה עשו שגלה אשמתו לפני יעקב ואמ"ל כי עיף אנכי קפץ יעקב על הבכו' ולקחה ממנו כדי שלא וכו' ע"ה ד"ך ס"ט] וע"ע באות י"ג תלמיד המחבר עלה ח"ח ס"ט:
ולדרך זה אלך לי כוונת הקרא בדרך אפשר השם מחמס אחיך יעקב תכסך בושה ונכרת לעולם הכוונה ממה שנראה בעיניך שיעקב אחיך עשה לך חמס בלקחו ממך הבכורה ובאת לתפשו באשר כתיב לא יוכל לבכר עכ"ז אין לך תפיסה עליו בזה אלא אדרבא מזה תכסך בושה שעונותיך הנה הנם גרמ"א בנזיקין שנעשית פשוט שלא להיות רשע עומד ומקריב ע"ג המזבח ויפה עשה יעקב אע"ה שלקח ממך הבכורה דניח"ל לחבר דליעביד איסורא זוטא ולא ליעביד ע"ה איסורא רבה כנז':
טו) יעקב עשו היה ראוי לקרותו עשוי ע"ש שנגמר בשערו כדפי' רש"י ז"ל וכן גבי יעקב היה ראוי לקרותו עקב אבל אם היה קורא אותו עקב אז היה יכול לומר לו עשו ששכרו בעקב ולבסוף ואין לו שייכות בעוה"ז כלל מה עשה הקב"ה לקח יו"ד מעשו ונתנה ליעקב כדי שיהיה ליעקב ג"כ שייכות בעוה"ז ה' בגדי אהרן תאומים ז"ל בפ' וישלח משם רז"ל ע"ש.
ועפי"ז יובן לענ"ד סמיכות פ' וישב עם לעיל מניה דכתיב הוא עשו אבי אדום וס"ל וישב יעקב וכו' הכוונה אחר שראה יעקב אע"ה שהיה עשו אחיו ראוי לקרותו עשוי ע"ש שנגמר בשערו ונקרא שמו עשו באשר לקח ממנו יו"ד ונתנה ליעקב כדי שיזכה גם בעוה"ז ולכן הסכימה דעתו של יעקב אע"ה לישב בשלוה גם בעוה"ז וז"ש הוא עש"ו וכו' ולכן וישב יעקב שביקש לישב בשלוה:
ובז"י ג"כ כוונת הקרא מחמס אחיך יעקב תכסך בושה ר"ל מאשר חטף יע"א ע"ה מאתך אות יו"ד ולקחו לו בשמו הטוב יעקב מזה תכסך בושה שאין לך פ"פ לומר דהעוה״ז אינה ליעקב והכל גזל בידו ח"ו הס כי לא להזכיר דבלקיחת היו"ד ממך זכה גם בעוה"ז והכל בהסכמת הי"ת:
טז) יעקב איתא בפוסקים ראובן ושמעון שיש להם ערעור ביחד על חזקת ישוב וקנה ראובן החזקה משמעון לשנה הרי ישוב לשמעון שאילו היתה חזקה לראובן לא היה קונה משמעון לשנה ומסיים הסמ"ע משם המרדכי ז"ל ואעג״ב דעביד איניש דזבין דינא במעט מעות כדי לסלק תרעומת הנ"מ כל דיני שלא יצטרך להתרעם עוד אבל לא עביד איניש דזבין אודנא מגמלא שלאחר השנה יצט' עוד לחזור לדין ולפשר עוד פ"כ ומעתה אנן נחזי בענין מכירת הבכורה שהיו יעקב ועשו מחולקים עליו יעקב אע"ה אומר שהוא הבכור שהוא היה טיפה ראשונה של יצחק אע"ה והיה ראשון ליצירה ראשי' אונו ולו משפט הבכורה ועשו אומר שהוא ראשון שיצא מבטן אמו והוא הבכור והנה לפי דעת יעקב אע"ה א"ץ לקנות הבכורה אם לא שתאמר כדי שיסיר מעליו את תלונות עשו דעביד איניש דזבין דינא אך למאי דאיתא במ"י מכרה כיום את בכורתך לי זבין חד יומא מן דידך וכו' לפי"ז יפול לכאורה תמיהא על יעקב אע"ה שקנה מעשו רק יום א' הלא בזה איבד זכותו ואיהו דאפסיד אנפשיה דמעתה יבא עשו לטעון ויאמר שהבכורה שלו והא ראיה מדקנה ממנו יעקב יום א' ואלו היה הבכורה ליעקב אמאי קנה ממנו יום אחד ואין לומר עביד איניש דזבין דינא דהא בזה לא אמרינן כן משום דקנה ממנו רק יום א' ואלו היה הבכורה שלו אמאי לא קנה מעשו רק יום א' אמנם י"ל עפ"י דאיתא בזוה"ק בפרשת שמות אלף שנים היה מעלת אוה"ע וא"כ י"ל שזהו כוונת יעקב אע"ה במ"ש זבין לי חד יומא מן יומא דידך היינו אותו יום של מעלת אוה"ע לדעת שיומו של הקב"ה אלף שנה ה' יקהל שלמה ז"ל בפרשת תולדות:
ועפי"ז יובן לענ"ד קרא לחמך ישימו מזור תחתיך אין תבונה בו הלא ביום ההוא נאום ה' וכו' דהנה כ' רש"י ז"ל לחמך ישימו מזור הם לחם ונזיד עדשים שנתן יעקב לעשו הם מזור פי' חולי דמזה בזה עשו את הבכורה ונלקחה ממנו ע"כ וז"ש לחמך ישימו מזור דע"י הלחם ונזיד עדשים שנתן יעקב לעשו נעשה מזור וחולי לעשו שנלקחה ממנו הבכורה כדפי' רש"י ז"ל אין תבונה בו ר"ל במעשה הזה אין תבונה וחכמה בעשו שמכר את בכורתו בדבר קל במעט לחם וכ"ת אעיקרא דדינא פירכא דהלא מעתה עשו יצא לטעון טען דהבכורה באמת היא שלו וראיה מדקנה יעקב הבכורה ממנו ול"ל דעביד דזבין דינא דלא אמרינן כן אלא דוקא אם לקח לגמרי דלא יצטרך לדון עמו עוד משא"כ הכא שלא קנה רק יום א' לז"א הלא ביום ההוא נאום כ' ר"ל ביום ההוא שאמר יעקב אע"ה זבין לי יום חד מיומא דילך כוונתו הוא על יום שיש בו אלף שנה כמו יומו של הקב"ה וזהו ביום ההוא נאום ה' שיאמר הי"ת יום שהוא אלף שנה הכי נמי כוונתו של יעקב אע"ה שאמר זבין לי יום חד הוא על אלף שנים של מעלת אוה"ע ולא יום א' ממש וא"כ קנה דיניה לגמרי ושפיר אמרי' עביד איניש דזבין דינא ולעולם הבכורה באמת של יעקב אע"ה:
יז) יעקב מזל של יעקב אע"ה היה מורה שלא יהיה לו שלוה כל ימיו וכל השפע שהשפיע לו הקב"ה היה מצד שאין מזל לישראל ה' נח"י ז"ל בפ'
ועפי"ז יובן לענ"ד מאמז"ל הובא לה' כ"ן ז"ל בפ' וישלח וארבע מאות איש עמו וג' אותיות של תיבת עשו עולה ת"ג ולכן הלך יעקב לנגדו עם התפלין שיש בהם ת"ג אותיות ע"כ והק' הוא ז"ל דמאי כוונתו של יעק' אע"ה שהלך לנגדו של עשו בתפלין ע"ש ועפיה"א א"ש רק אקדמה פניך מש"ה תולדות יצחק ז"ל בפ' חיי שרה דמן התפלין מוכח דאין מזל לישראל ע"כ עש"ב והנה בעת"ה יובן כוונת יעקב אע"ה שהלך בתפלין לנגדו של עשו לרמוז לו דאין מזל לישראל וראיה מתפלין כנז' ומזה אל תבהל ברוחך לאמר איך אני זכיתי לכל העושר הזה והלא מזלי מורה שאין לי שלוה ושופע דהא אין מזל לישראל ולכן השביע הקב"ה עלי:
ובז"י לענ"ד מד' ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף ע"כ רק נקדים עוד מש"ה פ"ד ז"ל דרך האחרים מחלוקת יוסף והשבטים כי יוסף היה סובר דעדין דין ב"נ יש לאבות ומפרכ' אסירא להו ולכך הוציא עליהם דבה אכן השבטים ס"ל דדין ישראל יש להם ומפרכסת שרייה ולא יפה עשה יוסף שהוציא עליהם דבה ופגם בכבודם ומשוי להו כדין ב"נ ולכך שפיר מכרוהו ע"כ וז"ש בקש יעקב לישב בשלוה ולכאורה יקשה איך ביקש לישב בשלוה והלא המזל שלו מורה שלא יהיה לו שלוה כל ימיו אלא מאי אית ליה למימר דאין מזל לישראל א"כ מזה הורה בדעתו דדין ישראל י"ל והוי כסברת השבטים ולכך קפץ עליו רוגזו של יוסף שמכרוהו אחיו באשר פגם בכבודם ומשוי להו כדין ב"נ דהשתא לקחו הוכחה מיעקב דדין ישראל י"ל:
וזאת היתה לי כוונת קרא ויאמר הילדים וכולי הכוונה דעשו נפשו לשאול הגיעה איך ובמה זכה לכל העושר הזה כי השפי"ע השפי"ע עליו הקב"ה מלמעלה שפע רב והלא מזל שלו מורה שלא יהיה לו שלוה כל ימיו וע"ז אתמוהי קא מתמה מי אלה לך מהיכן זכית לכל השופע הגדול הזה וע"ז יעקב בא בתשובתו הרמתה ויאמר הילדים ר"ל הלא תראה רוב הילדים אשר הם סוברים דדין ישראל י"ל ומאחר עלו"ת דדין ישראל יש לאבות זכיתי לכל השופע הזה דאין מזל לישראל:
או כלך לדרך זו בכוונת מד"ר ביקש יעקב לישב בשלוה וכו' והוא עפיה"א רק אקדמה עוד פניך מש"ה טירת כסף ז"ל בפ' וישלח יעקב אין בו עון אשר חטא בב' אחיו' דאותו הזמן דין ב"ן י"ל ובני נח אינם נענשים אלא על חייבי מיתות משא"כ באיסו' ש"א וכיוצא שהן בכרת אין ב"ן נענש עליהם וכתב תד"א דנמכר יוסף בעבור שנשא ש"א ע"כ וה"ן עו"נ מש"ה קו"י ז"ל פ' בראשי' הגם שיעקב ועשו חלקו העולמות ועשו נטל עוה"ז מ"מ כשאנו שומרים שבת אנו אוכלים בעוה"ז דאיתא בזוה"ק דאין העולם קיים אלא על השבת וכיון שמקיימים את העולם זוכין בו כדין המציל מזוטו של ים דהוי שלו וכ' ה' פ"ד ז"ל דרך האתרים דרוש א' איך יעקב ויוסף שמרו את השבת כדאיתא במ"ר והלא קיי"ל ב"ן ששבת חייב מיתה אלא צ"ל דיצאו מכלל ב"נ לגמרי ולכן שמרו השבת דדין ישראל י"ל ע"כ וז"ש בקש יעקב לישב ויקשה לבך איך יתכן להיות שיבקש יעקב לישב בשלוה והלא עוה"ז היא של עשו ועוד בה כי המזל שלו מורה שלא יהיה לו שלוה כל ימיו אלא צ"ל דס"ל דדין ישראל י"ל ואין מזל לישראל והגם כי העוה"ז היא של עשו זכה בה יעקב אע"ה ג"כ ע"י שמי' שבת שהיא קיום העולם דישראל יכול לשמור השבת ומעתה שרצה יעק' אע"ה לישב בשלוה מכאן תוכחת מגולה שהוא סובר דדין ישראל גמור יש לאבות מעתה הוי כסברת השבטים דסברי דין ישראל י"ל ושפיר אכלו מפרכסת דלישראל שרייא ולא יפה עשה יוסף שהוציא עליהם דבה ומשוי להו כדין ב"ן וע"ז קפץ עליו רוגזו של יוסף שמכרוהו אחיו הן בעון שהוציא עליהם דבה הן בעון איסור ש"א דישראל נענש אף על חייבי כריתות כנז'
ולדרך זו הולך סובב כוונת קרא ויאמר מי לך וכו' וכדרך הנז"ל:
יח) יעקב ועשו חלקו העולמות ועשו נטל עוה"ז ויעקב נטל עוה"ב א"כ יש לחקור איך מצאנו ידינו ורגלינו לעשו' חיל ולאכול את חלב הארץ ואף השמלה שרי"ם ישור"ו לבושי מכלול בגדי חמודות ונשותיהם יותר עשר ידות ואפי' עני שבישראל בשבת וי"ט ערוך השולחן בשר ודגים ושאר מעדנים ויאמר האומר כי הוא גזל בידינו כי כל העוה"ז הוא לעשו ואין לנו בו אלא כדי חיובינו אכן רוח חכמים נוחה בזה דאלמלא לא קיבלו ישראל את התורה מוט התמוטטה הארץ נמוגים ארץ וכל יושביה ונמצא דהעולם היה אבד ובאו ישר' וקבלו התורה וקיימו העולם ומלואו והוי כדין המציל מזש"י ומשלוליתו של נהר הרי אלו שלו גם כתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי ובני עשו שלא רצו לקבל התורה והנם ככל הגויים ערלים והפסידו העוה"ז וזכו בה ישראל מקבלי התורה ומקיימי ברית מילה לאכול ולשבוע ועוד תירצו בזה דקיי"ל האחין שחלקו ויצא שט"ח בטלה המחלוקת והכא נהי דיעקב ועשו חלקו העולמות אבל יצא שט"ח של שעבוד מצרים ופרעו אותו זרע יעקב אי לזאת בטלה מחלוקת וזכו ישראל גם בעוה"ז להתענג משופרא דשופרי ועוד יש לישב עפ"י משז"ל ר' לוי רמי כתיב לה' הארץ ומלואה וכתי' והארץ נתן לבני אדם ל"ק כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה ונמצא דקודם ברכה לה' הארץ ומלואה ואין לעשו חלק כלל בקדשי שמים כי הכל שלו ית' ואנו שמברכים לשמו ית' זכינו בו והוא שלנו כדכתיב והארץ נתן לבני אדם ה' שמה"ר ז"ל בבה"מ דפ"ו ע"ש:
ועפי"ז יובן לענ"ד מ"ר ויאכל בעז וישת וייטב לבו למה וייטב לבו שבירך על מזונו ד"א שעסק בד"ת וכו' ועפיה"א יתכן ויאכל בועז וישת וייטב לבו וק"ל איך הותר לבועז לאכול ולשתות בשופע וטוב לבב והלא עוה"ז היא חלקו של עשו לז"א וייטב לבו שבירך על מזונו וע"י הברכה זכה גם בעוה"ז כמאמר הכתוב והארץ נתן לב"א משא"כ עשו שלא חפץ בברכה ותרחק ממנו טובת העוה"ז ד"א שעסק בד"ת וע"י קבלת התורה נתקיימה הארץ והוי כמציל מזוטו ש"י דהוי שלו ולכן ויאכל בועז וישת וייטב לבו בשופע גדול ואין לעשו תפיסה כלל:
ובז"י לענ"ד כווה"כ כה' אמר' עבדך' יעקב' ס"ת ברכה אפ' שבא יעקב לומר לעשו שלא תאמר מאחר שחלקנו העולמות והעוה"ז נפל בחלקך א"כ מה שיש בידי הוא גזל משלך ז"א כי גם לי גם לך לא יהיה אלא לה' הארץ ומלואה ואני ברכתי זכיתי בה ע"י הברכות כדכתיב והארץ נתן לבני אדם ולכן רמז לו ס"ת כה' אמר' עבדך' יעקב' ברכה:
ואל דרך זה הולך כווה"כ לבי לחוקקי ישראל המתנדבים בעם ברכו ה' ע"כ ר"ל ישראל מתנדבים ומקדישים מנכסיהם אך קשה הא קיי"ל אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו והעוה"ז אינו שלנו כ"א של עשו ויהי כמשיב ברכו ה' שע"י הברכות שאנו מברכים לשמו יתבר' קנינו העוה"ז:
ובלכתך בדרך זה בין תבין את אשר לפניך כוונת מאמר זוה"ק הובא לה' כ"נ בפ' וישלח וז"ל ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב כה כה למ"ל אלא כה אינון כה אתוון דבשמע ישראל ע"כ והקשה הוא ז"ל מאי כוונתו של יעקב אע"ה ששלח לעשו שקרא ק"ש ע"ש ועפי"ה יתכן רק אקדמה פניך עוד מש"ה מים חיים ז"ל מש"ה נפש חיים ז"ל ע"י ק"ש שאנו קורים אנו זוכים גם בעוה"ז ע"כ ואפש"ל ששלח יעקב לעשו שקרא ק"ש להורות דבזה יזכה גם בעוה"ז ואין לעשו שום טענה כלל על יעקב אע"ה הגם דעוה"ז היא חלקו של עשו:
ובז"י מאז"ל כשראה יעקב לעשו התחיל לקרות ק"ש ע"כ להורות לו דע"י ק"ש אני זוכה גם בעוה"ז כדבר האמור:
ואפ' ג"כ לפרש כוונת רש"י ז"ל עם לבן גרתי תרי"ג מצות שמרתי כוונתו בזה להורות שיזכה עוד גם בעוה"ז שהיא של עשו ע"י כמה מצות מתרי"ג שהם סגוליות לאכול בזכותם בעוה"ז כגון מצות אנכי ולא יהיה לך ומצות המילה ומצות שמירת השבת וכיוצא ממצות אחרות שאוכלים בזכותם בעוה"ז כנז' ברז"ל [א"ה ואפש"ל עם לבן גרתי עם האותיות גימ' שבת תלמידו ע"ה אע"ן ס"ט וכן ס"ת עם' לבן' גרתי' עה"כ גי' היא מילה וכן ע"ם לב"ן עה"א וכולל גי' אנכי ולא יהיה לך לרמוז למ"ש מו"ר הי"ו תלמידו השני ע"ה ד"ך ס"ט]:
ובז"י כוונת מד' וישלח יעקב מלאכים שלח לו שלוחים אם יחזור בתשובה ע"כ רק נקדי' עוד מש"ה ברית יעקב ז"ל דרוש ז"ך המזכה את הרבים אוכל בעוה"ז ע"כ ומעתה אפ' שכוונת יעקב אע"ה להורות שדרכו כל הימים להחזיר את הרשעי' בתשובה ומזכה את הרבים וכן הוא באמת דאיתא במ"ר שיעקב אע"ה היה מגייר גיורים וכיון שכן זוכה גם בעוה"ז ולכן שלח לו להחזירו בתשובה ומזה ידע דהיה מזכה את הרבים וזוכה גם בעוה"ז ולכן אמר שפיר ויהי לי שור וחמור וכו':
יט) יעקב לכאו' יש פיסול בזרע יעקב שבאו מאיסור ביאה של ש"א אבל אי אמרי' למשפחותם לבית אבותם כתיב משפחת אב קרויה משפחה אבל משפחת אם אינה קרויה משפחה א"כ אין פיסול בזרע יעקב ה' אספקלריא המאירה ז"ל בפ' וישלח:
כ) יעקב גם בלהה וזלפה ש"א הם בנותיו של לבן מאשה אחרת ה' נ"ב ז"ל מצוה ל"ה:
כא) יעקב יש לו תירוץ על שלקח ש"א משום דנקרא אל למעלה כולו אחדות ה' מדת"ל ז"ל דף קפ"ב משם הציוני:
כב) יעקב שבח זה של בשכמל"ו שייך דוקא למלה"ש ודוקא יעקב שהוא מלאך דאיקרי אל ראוי לאומרו משא"כ מרע"ה שאינו מלאך דאיקרי אל ראוי לאומרו משא"כ מרע"ה שאינו מלאך לא מצי למימר יתיה ה' מטה"מ ז"ל חלק ד' דף ט"ו:
ועפ"י אלה הדברים אפש"ל מאמר תמוה הובא לה' תולדות יצחק ז"ל בפ' מקץ וז"ל אמר יעקב הקבצו ושמעו בני יעקב א"ל אני מתירא שמא תשתחוו לאלילים לפי שאתם בנים של ארבעה אמהות אמרו לו אינו אומר למשפחותם לבית אמותם אלא לבית אבותם כשם שאתה אחד ועובד לא' כך אין אנו עובדים אלא לאחד הה"ד אב אחד לכולנו אל אחד בראנו נענה הוא ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ע"כ והקשה הוא ז"ל למה כשהם מד' אמהות מתירא שמא יעבדו ע"ז משא"כ כשהם מאם א' אינו מתירא מ"ש ועוד מאי היא תשובתם אינו אומר למשפחותם לבית אמותם אלא לבית אבותם דמשמע אם כתיב לבית אמותם היה חושש לעבוד ע״ז ח"ו ועוד מאי שייך לזה שנענה ואמר בשכמל"ו ע"ש מ"ש הוא ז"ל ולפיה"א יובן בהקדים עוד מש"ה כ"ן דל בפ' קדושים כי איתא בירושלמי דברכות שאלו את ר' שמלאי מ"ד אלהים קדושים הוא אמ"ל מי כתיב הם הוא כתיב א"ל תלמידיו לאלו דחית בקנה ולנו מה אתה משיב וכו' ואיתא במד' אלהים קדושים אלהים של ישראל שנקראים קדושים ומעתה אין שום פ"פ למינים לומר שיש ח"ו ש"ר משום דכתיב אלהים קדושים בלשו' רבים דאיכא לפרש קרא אלהים של ישראל שהם קדושים ע"כ ע"ש וז"ש הקבצו ושמעו וכו' א"ל אני מתיירא שמא תטעו ותשתחוו לאלילים שמא אתם אומרים ח"ו יש ש"ר מכח קרא דכתיב אלהים קדושים בלשון רבים דליכא לפרש קרא קאי על ישראל הנקראים קדושים לפי שאתם בנים של ד' אמהות והם כולם אחיות בנותיו של לבן וא"כ עיקרכם זרע פסול ח"ו באיסור ערוה ואין כאן שום קדושה דכל מקום שאתה מוצא קדושה אתה מוצא גדר ערוה וא"כ לפי"ז א"א לפרש קרא אלהים של ישראל הנק' קדושים באשר היסוד ישראל זרע פסול מקרו ח"ו מחמת איסור ד' אמהות שהם אחיות כנז' לזה אמ"ל אינו אומר למשפחותם לבית אמותם אלא לבית אבות' הכוונה שאין כאן שום פיסול בזרע יעקב כלל באשר משפחת אב קרויה משפחה אבל משפחת אם אינה קרויה משפחה מדכתיב לבית אבותם וא"כ שפיר ישראל זרע קדוש מיקרו ואיכא לפרש קרא אלהים קדושים אלהים של ישראל הנק' קדושים ואין לנו שום טעות ח"ו לומר שיש ש"ר וא"כ כשם שאתה עובד לאחד כך אין אנו עובדים אלא לאחד נענה הוא ואמר ברוך שם כבוד וכולי הכוונה לזה הוא כאשר ראה יעקב אע"ה שהם התנצלו את עצמם שאינם פסולים בשביל שהולכים אחר אב ולא אחר אם מדכתיב למשפחותם לבית אבותם וזרע קודש איקרו מעתה הם יש להם התנצלות הנז' אבל אכתי עדין אצל יעקב אע"ה ח"ו עון נישואי ד' אחיות איך עבר ונשאם לזה פתח פיו בחכמה ונענה ואמר בשכמל"ו והגם דשבח זה אינו ניתן אלא למה"ש דוקא ואיך אומרו יעקב בפה מלא אלא צ"ל מטעם שנקרא אל ובזה ליכא שום עון ואשמה בנישואי ד' אמהות שהם אחיות דהא למעלה כולו אחדות וכולי להשתמש בשרביטו של מלך באשר נק' אל וראיה מהזכרת שבח של בשכמל"ו כנז'.
ואל זה סובב והולך כוונת מ"ר בפ' ויחי בשעה שהיה יע"א נפטר מן העולם קרא לי"ב בניו א"ל שמעו לישראל אביכם שבשמים שמא יש מחלוק' בלבבכם על הקב"ה א"ל שמע ישראל אבינו כשם שאין בלבך מחלוקת על הקב"ה כך אין בלבנו מחלוקת אלא ה' אלהינו ה' אחד אף הוא פירש בשפתיו ואמר בשכמל"ו ע"כ והוא תמוה וע"פ הקדים א"ש כי יעקב אע"ה חשש פן ואולי יטעו בניו בקרא דכתיב אלהים קדושים בל' רבים לומר ח"ו שיש ש"ר דליכא לפרש אלהים של ישראל הנק' קדושים דהא הם באים מאיסור ערוה של ש"א וזרע פסול מיקרו ח"ו ואין כאן שום קדושה וע"ז יע"א ע"ה נפשו לשאול אותה שמא יש בלבבם ח"ו מחלוקת על הקב"ה לזה אמ"ל שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד וליכא ש"ר דקרא דכתיב אלהים קדושים שפיר יתפרש אלהים של ישראל שהם קדושים כי זרע קודש איקרו באשר זיווג יעקב עם נשותיו זיווג כשר נאה ויאה וליכא לתא דאיסור ש"א א"כ איקרו קדושים ולזה יעקב אע"ה פירש בפיו ובשפתיו בשכמל"ו להורות דהוא נק' אל ולכן הותר לו לומר שבח בשכמל"ו כמו מלה"ש ומזה לא נמצא עון ביד יעקב אע"ה בליקוחי ש"א דלמעלה כולו אחדות ויכול להשתמש בשרביטו ש"מ מטעם שנק' אל ומעתה זרע קודש איקרו וע' עוד במס' פסחים דף נ"ז ולדרכנו יובן מאמז"ל שם ע"ש:
כג) יעקב הקשו בזוה"ק איך צוה יעקב אע"ה לשאת אותו אחר מיתה לא"י והלא איכא איסור של ותבואו ותטמאו את ארצי ותירצו בזוה"ק לפי שמת בנשיקה וליכא טומאה וזה פירוש הפסוק ושכבתי עם אבותי שכיבה ולא מיתה וליכא ח"ו טומאה ולכן ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם ה' שמע יעקב ז"ל בפ' ויחי:
ובזה אפ"ל מ"ר אמר ר"ל חייך אתה שוכב ואין אתה מת שנא' ויקרבו ימי ישראל ע"כ והוא תמוה כי מהיכא דייק לה שלא מת ועפיה"א יובן אמר ר"ל חייך אתה שוכב וכו' תדע מדכת' ויקרבו ימי ישראל וכו' ובאותו הזמן מצוה יעקב ליוסף לשאת אותו ממצרים ולקוברו בא"י כמ"ש הכתוב ויקרא לבנו ליוסף וכו' ונשאתני ממצרים וכו' ויקשה לבך איך מצוה לעשות כן והלא איכ' איסור של ותבואו ותטמאו את ארצי א"ו צ"ל שיעקב שכיבה בעלמא הוא דאית גביה ולא מיתה ואין כאן טומאה וא"כ חייך אתה שוכב וכו':
כד) יעקב מקשה הזוה"ק כיון שראה יעקב שבניו יהיו משועבדים בגלות במצרים למה לא נקבר שם כדי שיגין עליהם זכותו הא כתיב כרחם אב על בנים ואיה רחמנותו ותירץ לחד תירוצא כי ראה יעקב אע"ה כי הקב"ה בעצמו יהיה עמהם ואין הגנה גדולה מזה והטעם שהיתה השכינה שם בלי פיסוק משום שגדרו עצמן מן הערוה וכמ"ש רז"ל שרה ירדה למצרי' וגדרה עצמה מן הערוה ובזכותה גדרו כל הנשים עצמן מהערוה יוסף בא למצרים וגדר עצמו מן הערוה ובזכותו גדרו כל האנשים עצמם מהערוה ונודע משז"ל כל מקים שזנות שכיח אין השכינה שם כמ"ש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך ומטעם זה בא הקב"ה בכבודו ובעצמו למצרים והוציאן משא"כ בגלות בבל כי בגלות בבל פרצו בזנות עם נשים נכריות אבל במצרים לא נפרץ א' מהם בזנות והנה בענין יוסף עם אשת פוטיפר נתגלה דמות דיוקנו של אביו ומיד כשזקף יוסף עיניו וראה דמות דיוקן אביו אז ברח יוסף ובזה שברח יוסף מן העבירה וגדר עצמו מן הערוה ובזה יגדרו עצמן מן הערוה ומזה יהיה השכינה עמהם בלי פסוק ולכן לא הוצרך יעקב אע"ה ליקבר במצרים כי למה יקבר במצרים אי משום להגין על בניו בגלות הלא בלא"ה השכינה בעצמה היא עמהם ואין הגנה גדולה מזו ולכן אמר אל נא תקברני במצרים וכו' אבל אי ח"ו יוסף נכשל באיסור ערוה אז לא יגדרו האנשים מהערוה ואז השכינה לא יהיה עמהם ח"ו א"כ ודאי צריך שיקבר יעקב אע"ה במצרי' כדי לרחם על בניו ולהגין עליהם בגלותם ה' עמודיה שבעה עמוד עפר יעקב:
ועפי"ז אפש"ל מ"ר וז"ל אל נא תקברני במצרי' בשבילך ירדתי למצרים ובשבילך אמרתי אמותה הפעם אל נא תקברני במצרים ע"כ והוא תמוה ועפיה"א א"ש אל נא תקברני במצרים וקשה איה רחמנותו של אב והלא צריך ליקבר במצרים כדי שיגין זכותו על בניו לז"א בשבילך ירדתי למצרים ר"ל בשבילך להפריש אותך מעון מעשה של אשת פוטיפר ירדתי למצרים ונראה דיוקני לך ומזה פירשת מן העבירה וגדרת עצמך מן הערוה ולכן בשביל זה שפירשת מן הערוה אמרתי אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך כי עודך חי כלומר עודך צדיק הנקרא חי כדפי' ה' שמ"י ז"ל לפי"ד ע"ש ולכן מפני זה שנראה דיוקני לך ופירשת מהעבירה ובזה נקראת חי דהינו דהיינו צדיק ולכן אני אומר לך אל נא תקברני במצרים דללא צורך אני נקבר שם דאי משום להגין על בני בגלות הלא אתה כשגדרת עצמך מהערוה כך יגדרו האנשים עצמן מן הערוה ומעתה יהיה השכינה עמהם בגלות ואין לך הגנה גדולה מזה ולכן אל נא תקברני במצרים:
כה) יעקב מסורת היתה ביד יעקב אע"ה אם ח"ו ימות בן א' בחייו ילך לגיהנם כדאז"ל והנה כתב מוהרמ"א זלה"ה בביאור מ"ש רז"ל יעק' אבינו לא מת דהיה לו שתי נשמות גדולות יעקב ישראל וכשנזכר מיתה לא נזכר אלא ישראל דכ' ויקרבו ימי ישראל למות וכיוצא והענין כי נשמת יעקב נשארה בו והמיתה היא שנשמת ישראל נסתלקה עש"ב והנה אם ח"ו היה מת יוסף או נטמע בעריות כי זה נמי מיתת הנפש וח"ו היה יעקב הולך לגיהנם ודאי היה מת גם בחינת יעקב אבל עתה נשארה נשמת יעקב בחיים וזה ביאור הכתוב אמותה הפעם דימות בחינת ישראל בלבד אחרי ראותי פניך שאתה בחיים וגם עודך חי צדיק שומר הברית הנקרא חי דאם לא היה זה היה צריך ב' מיתות מיתה בבחינת יעקב ומיתה בבחינת ישראל משא"כ עתה אמותה הפעם שהיא בחי' ישראל דוקא ה' פני דוד ז"ל בפ' ויחי:
ולפי"ז אפ"ל מד' בשבילך ירדתי למצרים וכו' הנז"ל בהקדים עוד מש"ה פנ"ד ז"ל הנז"ל שם באשר יעקב אע"ה לא מת א"כ עדין הוא בחיים ולכן צוה להוציא אותו ממצרים ולקוברו בא"י ולית ביה משום ותבואו ותטמאו את ארצי וזשה"כ ויקרבו ימי ישראל דוקא בחי' ישראל הוא שנסתלקה אך יעקב אע"ה לא מת ולכך אל נא תקברני במצרים דאין כאן איסור של ותבואו ותטמאו את ארצי שלא יש כאן טומאה מאחר שיעקב אע"ה לא מת ע"כ וז"ש אל נא תקברני במצרים וקשה איך יצוה ענין זה להוציאו ממצרים ולקוברו בא"י והא איכא איסור של ותבואו וכו' לזה אמר לו בשבילך ירדתי למצרים ושם באותו מקים נראה דיוקני לך ובזה ברחת ופירשת מן העבירה ובשביל זה אמרתי אמותה הפעם ר"ל דוקא בחי' ישראל היא שמתה ולא בחי' יעקב כי צדיק אתה ואין אני הולך לגיהנם ח"ו ומאחר שכן אל נא תקברני במצרים וקברתני באה"ק דאין כאן איסור של ותבאו ותטמאו וכו' באשר אני חי כי בחי' נשמת יעקב לא נסתלקה בשביל שאתה צדיק זך ונקי כנז'.
כו) יעקב ואלה תולדת וכו' אברהם הוליד את יצחק הראשון לעשו וע"כ תולדת חסר השני ליעקב כתיב הוליד בויו ילקוט ראובני בפ' תולדות.
ואפ' שזה כוונת רש"י ז"ל שכתב ואלה תולדת יצחק יעקב ועשו האמורים בתורה ע"כ דהוקשה לרש"י ז"ל למה בתחילה נקט תולדת חסר וי"ו ולבסוף כתיב הוליד בו"ו ולז"א יעקב ועשו וכו' הכוונה החסר הוא כנגד עשו והמלא הוא כנגד יעקב אע"ה כדבר האמור:
או אפ"ל ע"ד שפי' ה' כ"ן ז"ל דק"ל לרש"י ז"ל בכאן על הטעמים דכתיב ואלה תולדות הטעם תחת תיבת ואלה הוא תביר לשון שבר וע"ז ק"ל לרש"י ז"ל למה נקוד תביר לזה בא לפרש יעקב ועשו האמורים בפרשה משום רשעתו של עשו הוכרח לנקוד טעם תביר תחת ואלה שנעשה שבר על שיצא ממנו עשו הרשע ע"כ ע"ש וכפי דרכו אפ"ל ג"כ בדרך אחרת רק אקדמה פניך מש"ה ויל"י מע' א' בזמן שאין ישראל עושים רש"א נקראים אלה ר"ל מסטרא דאלה אלהיך ע"כ וזהו דקשיתיה לרש"י ז"ל למה אמר ואלה שזה מורה על מי שאינו עושה רש"מ ב"ה לזה כתב יעקב ועשו וכולי ומשום רשעתו של עשו כתב ואלה שתיבת אלה רומז על מי שהוא מסט"א כנגד עשו וי"ו של ואלה כנגד יעקב שהוא בחי' ת"ת הרמוז בוי"ו כנודע:
כז) יעקב אברהם אע"ה היה לו חרב שחקוק עליה שם המפורש ונתנה ליצחק ויצחק ליעקב ועשו כשהוצרך להלחם עם נמרוד מכר בכורתו ליעקב בשביל אותו חרב שהיה שוה ממון הרבה והלחם והעדשים שנתן לו לא היה אלא לקיים המכר ואיתא בפסיקתא זוטרתי כי מן האדום האדום הזה גם זהובי' אדומים שאל לו עשו כי בתשביל לא היה נותן לו ומ"ש ויאכל וישת אחר שנתן לו ממון האכילו והשקו ה' מדב"ק מע' ח' נמצינו למידין ששלשתן נתן לו לחם חרב ממון ואפ' שזכ"ה ויעקב נתן לעשו לחם וכו' לח"ם ר"ת לחם "חרב ממון שג' אלה נתן יעקב לעשו כנז':
ובז"י קרא דכתיב הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה דכוונת עשו הרשע שהיה מפחד ממלחמת נמרוד שלא היה בידו החרב שחקוק עליה שם המפורש לכך אמר הנה אנכי הולך למות במלחמה אם לא יש בידי החרב הנז' וא"כ למה לי בכורה יותר טוב לי החרב:
כח) יעקב כל שנאת המן על ישראל הוא בעבור הבכורה שלקח יעקב מעשו שלא כדין במרמה כדאיתא בתרגום יונתן ב"ע ומכירת הבכורה אינה מכירה דהוי הונאה וביטול מקח דבשביל דבר גדול כזה יתן מעט עדשים אתמהא ה' מע"ת ז"ל משם מהר"ם אלשיך ו"ל:
ובז"י לענ"ד כוונת מסרה ויבז עשו את הבכורה ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי וכו' הכוונה ע"י שביזה עשו את הבכורה ומכרה ליעקב אע"ה מזה נמשך השנאה של המן הרשע ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו ולקח אומה הנבחרת שלימה להרוג וכו'
ובדרך זה יתכן מש"ה בעה"ט ז"ל בפרפראותיו הלעיטיני נא מן ר"ת המן ע"ש מ"ש לפי"ד הטוב ולדרכנו יובן שאמר עשו ליעקב ע"י המכירה זו תתעורר שנאת המן על בניך לאחר זמן ולכן הלעיטיני נא מן האדום שהם זהב אדומים כדי שלא יהיה אונאה:
כט) יעקב אבינו לא מת דכל הנשמות היו תלויי באיפתו של אדה"ר יעקב היה חלון בקנה של אדה"ר ולא נהנה כלום באכילתו מעה"ד ולכן לא מת וזה דוקא למ"ד דאין מיתה בלא חטא אבל אם נימא דיש מיתה בלא חטא הדרא התימא לדוכתה למה יעקב לא מת ה' עיר דוד ז"ל בית יצחק חדר ב' סי' שי"ח:
ובז"י ענ"ד גמ' דתענית די"ב רב נחמן ורב יצחק הוו יתבי בסעודתא א"ל ר"ן לר"י לימא מור מלתא א' הכי אמר ר' יוחנן אין מסיחין בסעודה שמא יקדים קנה לוושט ויבא לידי סכנה בתר דסעיד אמ"ל הכי אמ"ר יוחנן יעקב אבינו לא מת ע"כ וקשה מה ענין יעקב אבינו לא מת להתקרב עם אין מסיחין בסעודה ועפי"ה א"ש דהנה כתב רש"י ז"ל שם שמא יקדים קנה כשיוציא הקול נפתח אותו כובע שעל פי הקנה ונכנס בו מאכל ומסתכן ולפיכך לא אומר לך כלום דמאכל ומשתה הולך דרך הוושט ע"כ הכוונה דבתחילה אמר לו אין מסיחין בסעודה שמא יקדים קנה לוושט וכמו שפי' רש"י ז"ל דהמאכל ומשתה הולך דרך הוושט ולא דרך הקנה ולבסוף הביא לו ראיה באומרו יעקב אע"ה לא מת והטעם לזה כי אין לו הנאה באכילתו מעה"ד ולכן לא מת ע"כ אין מסיחין בסעודה שמא יקדים וכו':
או באופן זה כי אחר שאמר אין מסיחין בסעודה שמא יקדים קנה לוושט דמשם באר"ה דאין הקנה נהנה באכילה אז אמר יעקב אע"ה לא מת דהיה תלוי בקנה של אדה"ר ולא נהנה מאכילת עה"ד כדבר האמור ולכן לא מת ולזה בחדא מחתא מחתינהו דטעם א' להם.
יעקב תיקן חטא אדה"ר שבא על חוה ביום הששי ולא המתין עד ליל שבת ולכן יעקב אע"ה לתקן זה בא ביאתו הראשונה אל לאה בשבת ומשו"ה מסר לבן את לאה ליעקב משום דידוע דיש מחלוקת יש אומרים דקין בא על תאומתו של הבל היתירה הגם שהיתה להבל לאשה נוספת על הראשו' קין בא עליה באומרו התאומה היתירה מגעת לחלקו באשר הוא הבכור ויש אומרים דקין לא נגע בה כלל כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדקת ומשו"ה אהב יעקב את רחל ולאה היתה שנואה ולא רצה לישאנה מטעם דיעקב גלגול הבל ורחל ולאה הן שני תאומות שלו והואיל וראה יעקב כי רחל היתה יפת תואר ולאה עיניה רכות וכשם שהאשה שעיניה יפית אין כל גופה צריך בדיקה כך הוא ההיפך להיפך לכן אמר יעקב בלבו אין זה כ"א אות ומופת כי נטמאה לאה מקין והיכא דזינתה וליכא מים המאררים מתנוולת והולכת ולכך לא רצה לישאנה דלא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה אחרי אשר הוטמאה אך אפילו נטמאה היא מותרת לדעת ר"ש דס"ל דבר שאינו מתכוין מותר דתמן תנינן קסבור שבא על אשתו ובא על אחותו זהו המתעסק בעריות דבר שאינו מתכוין א"כ הכא אפילו בא קין על התאומה יתירה זו בכוונה אפי"ה מיקרי אינו מתכוין דקסבר שהיא אשתו מדינא כי הוא הבכור ובאמת שורת הדין נותנת ששייכא להבל והותרה לסברת ר"ש כנז' ומשו"ה לבן כאשר ראה דיעקב נזדמן לבא לבת זוגו בשבת מסר לו את לאה ולא כדי לרמותו כ"א אמר ממה נפשך אם יבא עליה בשבת ש"מ דס"ל כר"ש דאמר מותר לבעול בתולה בשבת א"כ מדוע לא ישא את לאה דהא הגם שנטמאה דבר שאינו מתכוין הוא ומותרת לר"ש דקיי"ל כוותיה ואם לא יבא עליה בשבת מטע' דס"ל דאסור לבעול בתולה בשבת דדבר שאינו מתכוין אסור ודלא כר"ש א"כ אני לא עשיתי מאומה דלמחר יכירנה דחנה זהו התנצלותו של לבן בנתינתו את לאה ליעקב אבל באמת אלהים אנה לידו שישאנה כי טהורה היא ולא נגע בה כלל ולכך הרבתה לאה בבנים כי אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה וכתיב ונקתה ומרפה זרע אם היתה יולדת אחד יולדת שנים כפל עבור בושתה ולאה היתה חשודה בעיני יעקב וכאמור ולכן לאה ילדה ששה בנים דיעקב הוציא תולדות שנים עשר מד' נשים מגיע לאחת ג' כדי שלא להטיל קנאה ושנאה ביניהם אכן ונקתה ונזרעה זרע אם היתה יולדת א' יולדת ב' ולכן הוכפלו הבנים ללאה להיות לה ששה בנים ויש סברא עוד דלבן הוא קין וידע שגם לאה היא טהורה ולכך נתנה ליעקב וה' הסכים עמו ה' נחלת בנימין ז"ל מצוה א' ומצוה מ"ו:
ובזה יובן כוונת קרא ויאמר מי אלה לך ויאמר הילדים וכו' ואפ' דגם עשו בראו' את לאה עיניה רכות חשב מחשבות כי היא בודאי שנטמאה, וע"ז נפשו לשאו"ל הגיעה ויאמר מי אל"ה אותיות לא"ה ר"ל מי התיר לאה לך לשוב לקחתה הראית שעיניה רכות וזה האות שבא עליה קין ונטמאה וקרא כתיב לא יוכל בעלה וכו' והיה לך לגרשנה ולזה בא יעקב בתשובת"ו הרמתה ויאמר הילדים ר"ל כי לא מחכמה שאלת זאת הבט ימין וראה הילדים אשר ילדה היא ששה בכפל על הראוי לה מזה תכיר שנקיה וטהורה היא מקין ולכן ונקתה ונזרעה זרע כנז' ומותרת לי ומלתא בטעמא מן הילדים [א"ה בז"י מה שאמרה לאה בבן הששי עתה יזבלני אישי כי ילדתי לו ששה בנים שמקודם הייתי חשודה לו והיה לבו נוקף ולא שם דירתו עמי אמנם עתה כי ילדתי לו ו' בנים בודאי שישים דירתו עמי כי מוכרח כי טהורה אני ע"ה ד"ך ס"ט]:
לא) יעקב א"י שייכא לבכור ובקניית הבכורה ליעקב קנה א"י דרוש שמואל ז"ל בפ' ויצא:
ובז"י לענ"ד מד' ויבז עשו את הבכורה מה בזה עמה תחה"מ בזה עמה ע"כ ונקדים עוד מ"ש במד"ר פ' ויחי דמתי א"י חיים תחלה וז"ש מה בזה עמה דכתיב ויבז עשו את הבכורה אתימה בא לרבות ויהי כמשי"ב תחיית המתים בזה עמה בהכרח דאל"כ איך מכר בכורתו ובזה הפסיד עצמו מא"י שהמתים שלה חיים תחלה אלא מוכרח אחיי' המתים בזה עמה ועיין בזה לה' יקהל שלמה בש' חיי שרה:
לב) יעקב ויפתח שניהם נדדו ושניהם לקו בבנחתם יעקב ה' ילקוט ראובני ז"ל בפ' ויבא משם הציוני ועיין עוד במד"ר סד' ויצא:
ועפי״ז יובן לענ"ד מהרה וידר יעקב וידר ישתח ע"כ [הובאה להריב"ה ז"ל ע"ט] ולפיה"א יובן דשניהם שוים בענין צדרים ושניהם לקו בבנותיהם כנז':
לג) ישראל במד"ר למה נמשלו ישראל לצאן מה צאן לשבחה אף ישראל לטבחה פ"א מה צאן קדשים אף ישראל קדושים ה' לקט יוסף ע' ישראל סי' ג':
ובז"י לענ"ד מאמר תמוה קראת אותנו קדושים הסר ממנו החות ע"כ הובא לה' משה"מ ח' ו' סי' תשפ"ז ע"ש והנה בעתה יובן דכוונת ישראל היא שאמרו להקב"ה מאחר שקראת אותנו קדושים א"כ נאמר לימוד למה נמשלו ישראל לצאי מה צאן קדשים אף ישראל קדושים ולא בא ללמוד מה צאן לטבחה אף ישראל וכו' ולכן אנו אומרים א"כ הסר ממנו מכת המות ר"ל מי שלא חטא כלל לא היה לו למות דאין מיתה בלא חטא:
לד) יוסף שדיבר על אחיו שאכלו אבר מן החי הוא קאי על הבהמה המפרכסת דהשבטי' סברי דמפרכסת כמתה היא וליכא אבר מ"ה ויוסף סבר גם מפרכסת הרי היא כחיה והו"ל אמ"ה ואפ' דיוסף הוכיח כן שלמד מאברהם זקינו שעשה תמורה ביצחק ולקח איל תמורתו ותמן תנינן דאין עושין תמורה אלא מחיים ולא לאחר מיתה ויצחק כבר היה שחוט רוב סימניו ואי אמרי' דמפרכסת הרי היא כמתה היאך עשה אברהם תמורה לאחר מיתה א"ו ש"מ דמפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה וזה ראייתו של יוסף ה' נ"ב ז"ל מצוה כ"ג סי' ה':
ובז"י לענ"ד מאמר שר של מצרים היה תופס בידו א' איל של יצחק ובידו השנית שעיר עזים לקטרג על מכ"י שהדין עמו שלא כדין מכרוהו:
ובדרך זה יובן לענ"ד מאמר אל תוסף דבר אלי עוד בדבר בדב"ר גימ' יצחק הובא לה' כ"נ ז"ל בפ' ואתחנן משם ספר פענח רזא יעוש"ב ולפיה"א יובן רק אקדים עוד מש"ה ויל"ו ז"ל ע' מ' אות ס"א דמרע"ה לא נכנס לא"י בעון מכ"י עש"ב והיינו דקאמר הקב"ה למרע"ה שלא תכנס לא"י מעון מכ"י וכ"ת כדין מכרוהו דהוציא עליהם דיבה שלא כדין דהאמת אתם דהמפרכסת כמתה היא לכל דבריה וא"כ אין בך עון מניעת כנסתך לא"י זה ליתא דודאי מפרנסת כחיה היא וסבר' דכן הוא הלא בדב"ר גימ' יצחק דפוק חזי מאי עבד אברהם בענין יצחק שהמירו באיל אחר ששחט בו רוב שנים ואנן קיי"ל דאין תמורה לאחר מיתה ואיך המירו אלא מזה מוכח דמפרכסת כחיה היא לכל דבריה ולכן המירו באיל וא"כ הדין כיוסף ושלא כדין מכרוהו:
לה) יוסף דנו אותו אחיו על שם סופו מפני שעתיד לצאת ירבעם ממנו שעשה עגלי' לחטוא כן איתא במ"ר:
ובז"י כוונת קרא וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור וכו' הנה עם יצא ממצרים וכו' ועתה לכה נא ארה לי וכו' ולכאורה י"ל מאי כוונת בלק ששלח לבלעם על מה שיצאו ממצרים ועפיה"א א"ש רק אקדמ"ה פניך מש"ה עיר דוד ז"ל בית יצחק חדר ב' והביאותיו אני הד"ל לעיל ע' בלק ובלעם דכוונת בלק היא לשלוח לבלעם לקלל אותם ע"ש סופם שעתידים לחטוא בשיטים ע"כ ונודע מ"ש רז"ל דקוה"ש השלי' ולכן יצאו ממצרים ברד"ו שנה ע"כ וג"כ כתבו בתוס' שבת דף יו"ד דקוה"ש בא בעון מכ"י ע"כ ומעתה יובן הנה עם יצא ממצרים קוה"ז והוא מפני דקוה"ש השלים המנין א"כ מזה מוכח דאין עון במכ"י דשפיר דנו אותו אחיו ע"ש סופו שעתיד לצאת ממנו ירבעם ולכן לכה נא ארה לי את העם הזה ואף דכשרין הן עתה מ"מ אני דן אותם עש"ס כדילפינן מיצי"מ כאמור:
[א"ה ובז"י לענ"ד מד' ראשך למה אתה משמרו לא לכתר צא והלחם בעמלק ר"ל שאמ"ל משה ליהושע שאתה תקח הכתר והגדולה ולא אני מטע' מכ"י ותקשה והא קוה"ש בא בשביל מכ"י וכבר נתכפר אלא מוכרח דקוה"ש בא להשלים המנין וא"כ צא והלחם בעמלק שבא לערער על שלא נשלם הזמן ורצה לשעבדם כמשז"ל תלמידו ע"ה ח"ח ס"ט]:
א"י בא"א בהקדים מש"ה שאי"ע ז"ל בפ' בהעלותך דקבלת גרים היא מחמ' דין כל האמור בפ' מלך ממ"ב עכת"ד והבאתי אני הדל דבריו לעיל ער' גרים באורך ע"ש ועוד אקדים מש"ה הנז"ל דנתינת א"י מדין כל האמור בפ' מלך ממ"ב ובפ' מלך כתיב שדותיכם יקח ונתן לעבדיו ע"כ וידוע דבכל מקום שנא' העם הוא על הע"ר שנתגיירו ויצאו עם ישראל ממצרים והשתא א"ש דשלח בלק לבלעם שמא תאמר דאין אנו חוששין מפני ישראל שודאי הם אינם לוקחים את ארצנו כדי שלא יקראו אומה של בזוזות דז"א דהא עינינו הרואות הנה עם יצא ממצ' דהיינו ע"ר שנתגיירו והוא מדין כל האמור בפ' מלך וכו' וא"כ מעתה אנו יראים וחוששים לנפשנו פן ואולי יקחו את ארצנו דליכא טענת לסטים אתם שתכבשו ארצות גויים דהא נתברר מן העם הזה שהוא הע"ר דמלך מ"ב וא"כ יקחו את ארצנו כדכתיב שדותיכם יקח ונתן לעבדיו ולכן אחת שאלתי מאתך לכה נא ארה לי וכו' אולי נכה בו ואגרשנו מן הארץ:
[א"ה אפ' שבז"י ויוציא עמ"ו הוא הע"ר בששון ובחיריו שהם בני יעקב שבחר לו יה ברנה והטע' דכל האמור בפ' מלך מלך מ"ב ומהאי טעמא ויתן להם ארצות גויים וליכא טענת ליסטים ע"ה ד"ך ס"ט]: