שלום דוד חלק א· רבי דוד ב"ר משה הכהן מג'רבה
ספר שלום דוד · מערכת הזי"ן ע' זכות
א) זכות. מ"ע הם רמוזים בשם הוי"ה ומצות ל"ת רמוזים בשם אלהי"ם הר' אור החיים בפ' ואתחנן:
ועפי"ז אפ"ל מאמר זוהר הובא בילקוט ראובני בפרשת ראה וז"ל בגין דישראל מקיימי המצות והתורה אתקריאו בנים למקום הה"ד בנים אתם לה' אלהיכם וכולי ע"כ ולכאורא הוא תמוה מנין לו מקרא זה דלא נקראים בנים כ"א בגין דמקיימי התורה והמצות דהקרא בנים אתם סתמא כתוב אכן עפיה"א יובן שפיר דקרא כתיב בנים אתם וזה דווקא לה' אם אתם מקיימין מ"ע הרמוזי' בשם הוי"ה ב"ה וגם אלהיכם ר"ל וגם כן צריכים אתם לקיים מצות ל"ת הרמוזים בשם אלהים א"כ שפיר מייתי מקרא הדין בגין דישראל מקיימי המצות והתורה אתקריאו בנים להי"ת:
ובז"י לענ"ד בתהלים באלהים נעשה חיל וכו' רק נקדים מש"ה וילקט יוסף ז"ל דבזכות מצית ל"ת אנו אוכלים בעוה"ז ובזכות מ"ע אנו נהנים בעוה"ב כדכתיב היום לעשותם ודרז"ל ולמחר לקבל שכרם עש"ב כי כעת איננו בידו והשתא א"ש באלהים ר"ל בזכות מצות ל"ת הרמוזים בתיבת אלהים אז נעשה חיל ר"ל נצליחו ונרויחו בנכסים:
ודרך זה סובב והולך כוונת הכתוב שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני ע"כ וק"ק בקרא חדא דהגיעני כפו"ל דכתיב שוש אשיש בה' והדר תני תגל נפשי באלהי ועוד דלמה שינה הכתוב דבתחילה נקט בה' והדר באלהי ועוד ג"כ שינה קרא בלישניה דכתיב כי הלבישני בלשון עבר והדר תני יעטני לשון עתיד והול"ל העטני אכן ע"פ מ"ש לעיל שוש אשיש בה' ר"ל אני שש ושמח במ"ע לעשותם ולקיימם הרמוזי' בתיבת ה' וגם תגיל נפשי באלהי יש לי גילה ורנה לקיים מצות ל"ת שלא לעבור עליהם ח"ו הרמוזים בתיבת אלהי דמכ"ז אני זוכה בעוה"ז ועוה"ב וזה אומרו כי הלבישני בגדי ישע לשון עבר דכבר השי"ת נתן לי כל צרכי והלבישני בגדי ישע בעוה"ז וזה בזכות מצות ל"ת ועוד אחרת מעיל צדקה יעטני בלשון עתיד ר"ל שעתיד הקב"ה לעשות לי הנאה וחלוקא דרבנן בעוה"ב בג"ע וזה בזכות מ"ע וקרא במאי דסליק פתח.
ועפי"ז פירש ידי"ן מר חביב"א תלמיד שעשועים ה"ה ר' כמוס חדאד נר"ו כוונת קרא רבות בנות עשו חיל ונקדים עוד להביא מש"ה תורת משה בפ' משפטים דתיבת בנות כינוי למצות ל"ת ותיבת בנים כינוי למ"ע ע"ש בקרא וילדה לו בנים או בנות עש"ב וז"ש רבות בנות ר"ל הזכות של מצות ל"ת הרמוזים בתי' בנות הן המה עשו חיל שמהם יזכו לעושר ולנכסים דשכר מצות ל"ת איכא בהאי עלמא כאמור עכ"ד:
ולפיה"א יובן לענ"ד מאמר תמוה הובא לה' קו"י ז"ל בפרשת שלח לך וז"ל ועשו להם ציצית הה"ד ואתם הדבקים בה"א חיים כולכם היום ע"כ והן עוד נקדים משז"ל כל המקיים מצות ציצית כאלו קיים כל התורה כולה עיין בילקוט ראובני סדר הנז' וזהו כשאתם מקיימים מצות ציצית הוי כאלו ואתם הדבקים בה' שהם רמ"ח מ"ע הרמוזי' בשם הוי"ה ב"ה ועוד אלהיכם כאלו קיימתים שס"ה מצות ל"ת הרמוזים בשם אלהי"ם דע"י קיום מצות ציצית כהלכתה הוי כאלו קיימתם כל התורה כולה ואז אתם חיים כולכם היום לזכות לחיי העוה"ב:
ב) זכות. יש שני דברי' שזוכה בהם לחיי העוה"ב והם תורה ומע"ט וכולם צריך שתלמד עמהם יראת שמים וכמ"ש בתיקונים על כל מצוה ומצוה אי איכא יראת ה' אין אי לא לא וב' טעמי' יש בדבר הא' דהתורה והמצות הם הרכוש של אדם שמוליך בידו לעוה"ב והיראה היא האוצר כדכתיב יראת ה' היא אוצרו וכמו שהרכוש עוה"ז דהיינו הממון אם לא יניחוהו באוצר מסוגר הוא מתיירא עליו מהגנבים כן הרכוש של עוה"ב דהיינו תורה ומע"ט אם לא יניחוהו באוצר היראה מתיירא פן יטריפוהו החיצונים ולא ישאר ממנו מאומה והטעם הב' דהכל בידי שמים חוץ מיר"ש שנא' מה ה"א שואל מעמך כ"א ליראה א"כ מצד האדם ליכא אלא יראת ה' וכמש"ה אל יתהלל חכם וכו' כ"א בזאת יתהלל המתהלל וכו' הרב כף הכהן ז"ל בדרושיו:
ועפי"ז יובן לענ"ד סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור וכו' והוא ע"פ טעם א' וזהו אומרו דעיקר הכל את האלהים ירא דבזה ירויח ואת מצותיו שמור הנה הנם שמורי' באוצר היראה ואינו חושש מהחיצונים שיקחוהו כמשל הרכוש של העוה"ז (א"ה בזה יפורש קרא יראי ה' בטחו בה' ואל יראו מן החיצונים כי הוא עזרם ומגנם עבדו ותלמידו ע"ה פראגי בוכריץ ס"ט):
ועוד אני מבין בזה ג"כ יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליריאיו הכוונה לזה דכשהוא יראה ופחד גאון ה' יעלה על לבו זה טוב מאד כי מזה אין נחסר לו ממצותיו כלום כי הנם עשוים באוצר היראה וזהו כי אין מחסור ליריאיו:
וג"כ יתבאר לענ"ד כוה"כ מה רב טובך אשר צפנת ליריאך ר"ל כמה שכר טוב מהמצות ומהתורה אשר הנם צפונים וטמונים באוצר וזה דווקא ליריאיו שיראת ה' היא אוצרו ואינם חוששים מהחיצונים:
ובדרך זה יתכן קרא אשרי איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאד הוא אומרו אשריו למי שיראת ה' על פניו דמזה מוכח עליו דבמצותיו חפץ מאד דאם אין לו חפץ במצות ה' שעשה ושיעשה לא הוי מרתת וירא וחרד לדבר ה' אי משום דאז ישארו מצותיו בחוץ בלא אוצר ויטריפוהו החיצוני' הא בלא"ה אין לו חפץ בהם ומדאשר האיש הלזה מור"א יעלה על ראשו כדי שיכניס את מצותיו באוצר היראה להחביאם מהחיצונים מזה מוכח דבמצותיו חפץ מאד שלא יאבדו אלא יתקיימו לו להתענג לאור באור החיים:
ג) זכות ענוה אמר רע"ק כל המגביה עצמו על דברי תורה למה הוא דומה לנבלה המושלכת בדרך כל עובר ושב מניח ידו על חוטמו ומתרחק ממנו והולך שנא' אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפי אבות דר' נתן פרק אחד עשר.
ובז"י לענ"ד כוונת מסרה וירום תולעים ויבאש שבעו וירם לבם הובאה להנח"ק ז"ל בפ' בשלח ר"ל וירום תולעים ויבאש דהוי כנבלה מוסרחת הוא למי שירום לבם ומתגאים הם בגאוותם תעלה באשם כנז"ל:
ד) זכות. כל המזכה את הרבים אין מגלגלין על ידו שום עבירה שלא יהיו תלמידיו נוחלין העוה"ב והוא יורד לשאול שנא' כי לא תעזוב נפשי לשאול אבות דרבי נתן פרק מ':
ואפ' שזכ"ה בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון ר"ל שהלך אתי בתורה ובמע"ט ובישרו' לבב ובל ימצא בו עון אשר חטא ומה שזכה לזה הוא ע"י ורבים השיב מעון שזיכה את הרבים וכל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו כנז':
ה) זכות העניויש בו כמה שבחים ורבו מעלותיו ובלבד שיהיה עניו באמת ופיו ולבו שוין א' מרכבה לשכינה ב' כאלו הקריב כל הקרבנו' כולם ואין תפלתו נמאסת ג' כשמתפלל על הצבור תפלתו נשמעת ד' מעבירין לו על כל פשעיו ה' אין סט"א שולטת בו ו' אינו בא בגלגול ז' הלכה כמותו ח' תורה ניתנה לו במתנה ט' לא בחר הקב"ה בישראל אלא דוקא בשביל הענוה יו"ד לגבי דידיה ליכא ט' מי הקדימני וזה פירוש הכתיב במה אקדם לה' במה כמו ונחנו מה בזה אקדם לה' וליכא ט' מי הקדימני ה' מדב"ק ז"ל מע' ע' סי' ז' משם רז"ל עיין שם:
ו) זכות העניו יזכור מה שלומד כי בסגולת הענוה אתיה זכירה זכירה ולא ישכח לימודו העניו מעביר על מדותיו ומוחל על עלבונו ועושה נח"ר ליוצרו לשכינת עוזו מעשה אירע בהרב הגדול ח"ק כמוה"ר ר"ח ן' עטאר זצ"ל כי בהיותו במערב גביר אחד תקיף זלזל בחכם והרב הנז' אמר לחכם שימחול לגביר הנז' ויעשה שלום עם הגביר והחכם השיבו להוי ידיע למר כי תכף ומיד מחלתי מחילה גמורה לגביר והטעם כי בזוה"ק אומר דעונות ישראל מכבידין גדפהא דשכינתא ואם לא מחלתי היה לגביר עון והיה ח"ו צער לשכינה ולכן מחלתי תכף ומיד ונקה האיש מעון עכ"ד וזה הטעם שאמרו רז"ל המעביר ע"מ מעבירין לו על כל פשעיו מדה כנגד מדה כדי שלא יהיה צער לשכינה ח"ו מחמת עונו ה' ככר לאדן ז"ל דף רס"ז ודף קי"ח ע"ש:
ועפ"י האמור יובן קרא ומפני שמי ניחת הוא תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון הכוונה היא כך ומפני שמי ניחא הוא שרומז על מי שהוא עניו ונכנע כמש"ה פני דוד ז"ל בפרשת כי תזריע לפי"ד ע"ש ולמי שיש בו מדה טובה הזאת מדת הענוה והשפלות בלב שלם תורת אמת היתה בפיהו ורמוז שזוכה שיתכוין לאמתה של תורה וסלקא ליה שמעתא אליבא דהלכתא זאת ועוד אחרת ועולה לא נמצא בשפתיו ירמוז שיזכור לימודו בכח סגולת הענוה שיש בו ולא ישכח מלימודו כלום ותלמודו יהיה שגור בפיו להשיב לשואלו דבר אמת לאמיתה של תורה בלי שום גמגום ועולה כלל ועוד בה בשלום שיש לו עם הכל בין למעלה בין למטה למעלה אין עליו שום מקטרג שיקטרג על מעשיו הרעים וכיוצא דהא כל המעביר ע"מ מעבירין לו ע"כ פשעיו וא"כ יסתמו פי המקטרגים עליו ומאז יהיה לו שלום וגם למטה ע"י ענותנותו אינו מתקוטט עם שום אדם דסובל את הכל ומוחל על עלבונו וממילא יהיה לו שלום עם הבריות ועוד במישור שילך בישרות לב וביר"ש דאין סט"א שולט בו ועוד הלך אתי ירמוז דנעשה מרכבה לשכינה וזהו הלך את"י דייקא כנז' ורבים השיב מעון ירמוז כיון שהוא עניו ממילא מוחל על בזיונו ומאז ב"א שמבזים ומחרפים אותו יש להם עון בזה החירופין והוא כאשר מוחל להם יהיו נקיים מעון כמו המעשה של ר"ח ן' עטאר זצ"ל הנז"ל וזהו ורבים השיב מעון ע"י שמחל להם:
א"נ יתכן ע"פ מה שאמרו בגמ' דקידושין בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין וכן איתה במס' סוכה אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד ע"כ וז"ש תורת אמת היתה בפיהו ובזה ניצול מיצה"ר ועולה לא נמצא בשפתיו ולא דבר שום דיבור של איסור ועול וגם במעשה היה הולך בשלום ובמישור שלבו שלם בעבודתו ית' וכ"ז היה מן תורת וכו':
א"נ בשלום ובמישור הלך אתי ירמוז למ"ש בהגהות מור"ם ז"ל בריש ש"ע או"ח שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובכל מעלות הצדיקים כי אין ישיבת האדם ועסקיו והוא לבדו בביתו כישיבתו והוא לפני מלך גדול ולא דיבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו כדיבורו במושב המלך כ"ש כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת ובושתו ממנו תמיד ע"כ וז"ש בשלום ובמישור הלך שהלך ביושר לבב בתורה ובמצות ובמע"ט והביאו לזה הוא משום את"י יר' שהיה מקיים שויתי ה' לנגדי תמיד ובכל עניניו הוא חושב שהוא יושב עמי לפני: