אור ברסלב

שלום דוד חלק א· רבי דוד ב"ר משה הכהן מג'רבה

ליקוטים

ספר שלום דוד

תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא וכו' אפשר לפרש עפ"י מ"ש ה' מגן אבות ז"ל דף ט"ל דע"י עסק התורה גורם כמה זיווגים זיווג באו"א וזיווג בזו"ן ע"כ וכתב הר' מאיר בת עין ז"ל דף י"ט עוה"ז נקרא מלכות ועוה"ב נק' אימא ע"כ וז"ש כל השינה הלכות וע"י עסק התורה גורם גם זיווג באו"א ולכן מובטח לו שהוא בן עוה"ב שיש לו חלק בבחינת זיוג אבא עם אימא הנק' עוה"ב:

ובזה אפשר לפרש אמר ר' אלעזר ת"ח מרבים שלום בעולם ונקדים עוד מ"ש הר' מג"א ז"ל דף ל' שמ' נק' עולם וגם בינה נק' עולם כמ"ש מן העולם עד העולם דהיינו מלכות ובינה וכתב עוד שם דף ז' דשלום כנוי ליסוד ע"כ וז"ש ת"ח ע"י עסקם בתורה מרבים שלום יסוד להשפיע בעולם שהם בינה ומ' שגורמים זיווג באו"א ובזו"ן וזהו מרבי"ם שלום בעולם שעושים שני זיוגים, וא"ש את"מ וההי"ב:

במס' תענית דף ז' אמר רבי תנחום בר חנילאי אין הגשמים יורדים אא"כ נמחלו עונותיהם של ישראל אפשר עפ"י מ"ש ה' מגן אבות ז"ל דף ח' כשנעשה זיוג זו"ן נמחלים ומתכפרים העונות כדאיתה בזוה"ק פרשת אחרי מות בשעתא דמלכא ומטרוניתא מזדווגין ההיא שעתא וכפר בעדו ובעד ביתו ע"כ ועיין עוד בזוה"ק פ' ויגש ונקדים עוד מ"ש בזוה"ק פ' אחרי מות ירידת גשמים הוא ע"י כשנעשה זיוג זו"ן פנים בפנים והשתא א"ש אין הגשמים יורדים אא"כ נעשה זיווג למעלה בזו"ן וא"כ בידוע שנמחלו העונות כנז':

איתא במ' סוטה דף י"ג מלמד שהיה משה מת ומוטל בכנפי שכינה וכולי והקב"ה מאי אמר רב אמר וכו' וריו"ח אמר החכמה מאין תמצא ואיזה מקום בינה וכולי ע"כ כן איתא הגי' בעין יעקב. אפשר לפרש ע"פ מ"ש הרב מאורי אור ז"ל פ' אחרי מות משם רבינו האר"י זלה"ה בדרוש נדב ואביהוא הנה משה בחינתו הוא מן אחורים דיסוד אבא ומן הפנים דיסוד אימא ע"כ ולכן כשנפטר משה רבינו ע"ה אמר הקב"ה החכמה מאין תמצא כנגד יסוד אבא ואיזה מקום בינה כנגד יסוד אימא שהם בחינת מרע"ה כנז' וא"ש את"מ וההי"ב:

מאמרם ז"ל אמר משה עצמות יוסף נכנסים לארץ ואני איני נכנס לארץ ע"כ היבא לה' כסף נבחר ז"ל בפ' מקץ יובן לענ"ד אם אפשר ובעיני ה' יוכשר בהקדים מ"ש רבינו האר"י זלה"ה בספר הליקוטים בפ' בשלח ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף דהיינו רחל דהוי סופא דדרגין ומשה שהיה מבחינת יסוד דאבא לא היה יכול ליכנס ברחל אם לא ע"י יסוד ז"א שהוא יוסף ולכן ויקח משה את עצמות יוסף עמו פירוש משה דהוא יסוד דאבא נתלבש ביוסף יסוד דז"א ובזה הלך בסופה דדרגין ליכנס ברחל ע"כ וז"ש עצמות יוסף נכנסים לארץ וכו' ר"ל אני יסוד אבא יכולני ליכנס לארץ שהיא כנגד רחל דהוי סופא דדרגין ע"י התלבשותי בעצמות יוסף דהוא יסוד ז"א כנ"ל ולכן מתמה ואמר ואני איני נכנס לארץ:

ואפשר שזהו סוד מ"ש רז"ל מה ראה הים שנתקרע ארונו של יוסף ראה ע"כ ר"ל מה ראה ים סוף שהיא רחל סופא דדרגין שנתקרע ונבקע לפני משה שהוא יסוד דאבא ויכול ליכנס בה ויהי כמשי"ב ארונו של יוסף שיש בהם עצמות יוסף שהוא יסוד דז"א ומשה נתלבש בו כנז' ובזה יוכל משה רבינו ע"ה שהוא בחי' יסוד דאבא ליכנס ברחל כנז' וא"ש ההי"ב:

או יובן לענ"ד ע"פ מ"ש הרב נפש דוד ז"ל בפ' בשלח בפסוק ויקח משה את עצמות יוסף עמו הטעם דנתעסק בו משה רבינו ע"ה ולא שבטו של יוסף כשם שעסק כל שבט ושבט בעצמות הנוגעות לשבטו הוא משום כי מרע"ה רמוז בז"א ולהיות שיוסף הוא ביסוד דז"א הרי שהם גוף וברית חשבינן חד ולא שייכא מצוה זו כ"א למשה כי א"א ליוסף בלי משה ומשה בלי יוסף ע"כ וז"ש אמר משה עצמות יוסף שהם בחינת יסוד דז"א נכנסים לארץ ואני ז"א איני נכנס לארץ והלא ברית וגופא חשבינן כחד ולא אפשר זה בלא זה כדבר האמור וא"ש את"מ וההי"ב:

ולדרך זה יובן ג"כ מה ראה הים וכולי רק נקדים עוד מ"ש הר' מאורות נתן ז"ל מע' ק' דף ע"ו קריעת ים סוף הוא בקיעת יסוד דאימא או יסוד דנוק' ע"י המטה יסוד זכר ע"כ וז"ש מה ראה הים היא המ' שנבקע יסוד דידה ואמר ארונו של יוסף שהוא בחינת יסוד דז"א ראה ונבקע ונעשה יחוד עליון וא"ש את"מ וההי"ב:

אשת חיל מי ימצא וכו' אפשר לרמוז אם ניחא קמי קוב"ה במ"ש ה' ז"ל בשער הפסוקי' במגי' אסתר בפסוק ותלקח אסתר בת אבי חיל דאבא נקרא חיל ע"ש וה"ן עוד נביא מ"ש הרב מאורות נתן ז"ל אות מ' מי נקרא בינה עלאה וידוע דאבא מזדווג עם אימא וז"ש אשת חיל ר"ל הרוצה לידע מה היא אשת אבא הנק' חיל כב יכול מ"י ימצא ירצה ימצא מ"י שהיא הבינה היא בת זוגו כנז' וגם אשת חיל מי ימצא ר"ת אחים ירמוז כי או"א הם אחים ורעים ועי' לה' מ"ן ז"ל אות יו"ד וא"ש את"מ וההי"ב:

מאמרם ז"ל הנך יפה דודי אף נעים זה גילוי שכינה אף ערשנו רעננה בשבח בנים ובנות הובא לה' נח"ק ז"ל בפ' בשלח אפשר לפרש אי ניחא קמי קוב"ה כמ"ש הרב גו"א ז"ל דף ד' בביאור קרא צהלי ורני כי הנה כתוב בזוהר ויחי ת"ח בכל אתר דכורא רדיף בתר נוקבא ואתער לגבה רחימותא ואשכחנא דהיא אתערת רחימותא ורדפה אבתריה ואורחיה דעלמא דלית שבחא דנוקבא למרדף בתר דכורא וכולי ומפרש תשובה לזה ת"ח אתערותא דכנסת ישראל לגביה נשמתהון דצדיקייא מתתא מתערי לה ובגין דאינון אתיין מסטרא דמלכא ואשתכח דדכורא אתערי חביבו ורחימותא לנוקבא וכדין נוקבא אתקשר ברחימותא לגבי דכורא וכולי ע"כ וז"ש הנך יפה דודי אף נעים זה גלוי שכינה שהיא מתחננת ואומרת לז"א בדברי פיוס ורצוי הנך יפה דודי ולכאורא קשה דהא אורחיה דעלמא לית שבחא לנוק' למרדף בתר דכורא לזה אמר אף ערשנו רעננה בשבח בנים ובנות וכוונתו לתרץ דאתערותא דכ"י לגביה נשמתיהון דצידקייא מתערי לה בגין דאינון אתיין מסטרא דמלכא ואשתכח דדכורא אתער דכיון שנשמות הצדיקים שעולים בתוכה בסוד מ"ן הם מסטרא דמלכא שכל נשמות הזכרים הם מצד הזכר והנשמות המה המעוררים אותה נמצא שהתעוררות הוא מצד הזכר וז"ש בשבח בנים וכולי ר"ל באנשים צדיקים ומשובחים וההי"ב:

ובזה פירש ידי"ן החו"ש כמוה"ר ר' כ'ליפה הכהן הי"ו כו"ה לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים שהיא מתחננת בדברי פיוס וכי תקשה דאין אורחא דנוקבא למרדף לזה סיים נשכימה לכרמים היינו בתי מדרשות ע"ד מ"ש בגמ' נכנסו לכרם ביבנה שהוא מקום ת"ח שהם שורות כענבי הכרם נראה אם פרחה הגפן אלו בעלי מקרא פתח הסמדר אלו בעלי משנה הנצו הרמונים אלו בעלי תלמוד דאתערותא דכ"י לגביה נשמתהון דצידקייא וכאמור עכ"ד נר"ו:

איתא בגמ' דחולין דף פ"ד ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו שהן תלוין בו והוא תלוי במי שאמר והיה העולם אפשר ליישב הלשון זה דנקט אי ניחא קמי קוב"ה בהקדים מ"ש הרב זלה"ה בלי"ת בפ' בראשית התורה לא דיברה באצילו' אלא בבריאה וע"כ זאת התורה נק' תורה דברי' וע"כ התחילה בבית כי הא' היא ראשונה רמז לאצי' והב' שניה רמז לבריאה עולם ב' גם א' אצילות וב' בריאה גם ידוע כי אימא מקננא בכורסייא וע"כ התחילה בב' שהוא בינה ע"כ ולכן שפיר נקט והוא תלוי במ"י שהיא אימא כנודע שאמר והיה העולם היא עולם הבריאה כי אימא מקננא בכורסייא כנז' וא"ש את"מ וההי"ב:

ואפשר דמטעם זה ניתנה תורה ע"י מרע"ה ונקדים עוד מ"ש ה' מאורי איר ז"ל בפ' קרח משם רבינו האר"י זלה"ה שמשה סודו ג"כ בבריאה שנשמת משה נגנז בהיכל הרצון דבריאה וכן עולה משה גמי' אל שדי שהוא בבריאה והיכל הרצון הוא ת"ת דבריאה ע"כ ולכן אפשר כיון דהתורה היא מעולם הבריאה ומרע"ה הוא סודו בבריאה כנז"ל ולכן ניתנה על ידו שהם מבחינה א' וא"ש את"מ וההי"ב:

וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר. אפשר לפרש ע"פ מ"ש ה' מ"ן ז"ל אות א' דף ב' אב האמונה נק' ברתא כנודע כי עיקר בנין המ' מה"ג שבאבא וכת' עוד שם באות ה' דף כ"ז הר סיני נק' הנוק' ובה ה' גבורות גמי' סיני וכתב ה' זלה"ה בפס' תורה צוה לנו משה כי משה הוא יסוד אבא ע"ש. וז"ש וידבר ה' אל משה שהוא בחינת יסוד אבא בהר סיני ר"ל על עסקי המ' הנק' הר סיני לאמר מלשון שבח ועלוי לתקן ולבנות פרצופה מה' גבורות שבאבא שבזה נק' הר סיני כי סיני גמי' ק"ל כחושבן ה' הויו"ת דגבורה וא"ש את"מ וההי"ב:

דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו וכו' אפשר לפרש אם בעיני ה' יוכשר בהקדים מ"ש הרב מעשה רב ז"ל דף נ' והנה סוד ה"ה חסדים כתב התיקונים שהם סוד ה' אור דמעשה בראשית שמשפעת הבינה לזעיר והוא נותנם לנוקביה רחל להתמתק כדי שתהיה פנים בפנים ותהיה ראויה לזיווג ואז תהיה בסוד ה' כי צורתה היא ד"ו וממה שהייתה כשהיא אחור באחור סוד ד' דלה ועניה עתה נכנס הוא"ו בתוכה שהוא הזעיר כדי להזדווג עמה בכח הה' חסדים שהם ה' אור דמעשה בראשית שבאים לה מהבינה וזה הוא בכח מעשה התחתונים שעושים צדקה ובזה יכולים להמשיך לה ה' אור דמ"ב ומצדק שהוא דין יהיה צדקה רחמים ע"כ. וכתב ה' מ"ן ז"ל אות ל' דף מ"ח לי נק' הבינה. וכתב ה' אור נערב ז"ל אות ק' תרומה היא מלכות ע"כ וז"ש דבר אל בני ישראל שיקחו ה' חסדי' מן לי שהיא בינה ונותנתם למ' שנק' תרומה כי הם סוד ה' אור דמעשה בראשית שמשפיע הבינה לזעיר ונותנם למ' להתמתק וזה יהיה ע"י נתינת הצדקה וזהו מאת כל איש אשר ידבנו ואפשר שזה כוונת המגיד הא לחמא עניא וכו' כל דכפין ייתי ויכול ירצה ממה שהייתה בסוד ד' דלה ועניה עתה נעשית בסוד ה"א וזה ע"י צדקה שאנו אומרי' כל דכפין וכו' וגדולה הצדקה שמקרבת הגאולה ולכן אומרים השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל:

כתר לי זעיר ואחוך כי עוד לאלוה מלים אפש' לפרש דרך רמז דהקרא מלין לצד עלאה ימלל אי ניחא קמי קוב"ה בהקדים מ"ש ה' מאורי אור ז"ל בפ' בראשית דף ה' משם רבינו האר"י זלה"ה כשעלה ברצונו של המאציל העליון להאציל כל העולמות הנה האציל העולמות העליונים וא"ק עם כל מדרגותיו ואח"כ עולם האצילות א"א או"א וזו"ן ונתן הכח והממשלה לזו"ן כב יכול ושם כל תפלותינו ושאלתינו כמ"ש בזוהר בלק דף קצ"א ע"ב מה שמו ומה שם בנו כי תדע ההוא שם ידיע ה' צבאות שמו שם בנו ישראל שמו דכתיב בני בכורי ישראל והאי ישראל כל מפתח דמהימנותא ביה תליין ואיהו משתבח ואמר ה' אמר אלי בני אתה והכי ודאי דהא או"א אעטרו ליה בכמה ברכאן ואמרו ופקידו לכלא נשקו בר נשקו דא להאי בר כב יכול שולטנו יהב ליה על כולא דכולא יפלחון ליה פן יאנף בגין דאעטרו ליה בדינא ורחמי מאן דזכי לדינא לדינא מאן דזכי לרחמי לרחמי וכל ברכאן דלעילא ותתא להאי בר סלקין ומתעטרין ע"כ ועוד כתב ה' מאיר בת עין ז"ל הנה מלכות נקרא' תפלה מפני שהיא שואלת ומתפללת תמיד כב יכול לז"א בעלה שיתן לה חסרונה וסימניך ואני תפלה כי אני היא המ' ומאחר שגם המ' שואלת ומתפללת כ"י לז"א שיתן לה חסרונה וכל שכן אנחנו שתפלתנו ועבודתנו לשם ע"כ עש"ב דף מ' במס' יומא וה"ן עוד נביא מ"ש בכללים מהאר"י זלה"ה אשר הם מחוברים עם התיקונים אריך אנפין הוא פרצוף שלם ואין סוף יתברך מתלבש בתוכו ע"כ וז"ש כתר ר"ל אריך אנפין שהוא בחינת הכתר כנודע הוא לי ר"ל שאני מתלבש בתוכו וזה הם דברי א"ס ברוך הוא ועכ"ז הגם שהוא גבוה ועליון אפי"ה זעיר ואחוך ר"ל שתהיה בקשתך ותפלתך לז"א והוא יגיד לך ויענה אותך בשאלתך אם לדינא אם לרחמי משום דהא ברא קדישא איהו ז"א כל מפתחן מהימנותא ביה תליין וכ"י שולטנו יהב ליה על כולא כנז' ותדע לך דכן הוא כי עוד לאלוה שהיא המ' דאלוה נק' המ' כדכתב הרב מאורות נתן ז"ל אות א' דף ב' מלים ר"ל הלא תראה שגם המ' צריכה לאיזה דברים ח"ו ומתפללת ושואלת מאת ז"א שיתן לה חסרונה וכ"ש אתם שתהא תפלתכם ועבודתכם לשם וא"ש את"מ וההי"ב:

קדש ורחץ אפשר אי ניחא קמי קב"ה בהקדים מ"ש הרב זלה"ה בשער מאמרי הרשב"י דף ג' שע"י קיום מצות לא תעשה גורם זיווג באו"א וקיום מצות עשה גורם זיווג בזו"ן ע"ש ועוד כתב הרב מב"ע דף מ"ב הנה נודע שסוד הכפרה הוא בסוד הבינה עיין שם וה"ן עוד נביא מ"ש ה' מאורות נתן ז"ל אות ק' קודש אבא עלאה וכל קודש הוא בחכמה ע"כ ואפשר שלזה כיון המגיד בדבריו ואמר קדש קרי ביה קודש קו"ף בחולם רמז על אבא ורחץ הוא רמז על אימא שהיא הבינה וקראה בלשון רחיצה דעל ידיה תהיה כפרת העון ורוחצת ומעברת טומאת העון שהיא סוד הכפרה כנז' וכוונתו להודיענו באיזה דברים גורם זיווג או"א ואמר זיווג קדש אבא "ורחץ אימא הוא ע"י כרפס שהיא בגי' שס"ה עם ד' אותיות והכולל שם רמז דע"י קיום שס"ה מל"ת גורם זיווג באו"א כדבר האמור ועוד בא להוסיף ולומר שג"כ ע"י יחץ שם רמז מ"ש הרב זלה"ה בשה"כ שער ק"ש שכוונת ק"ש הוא לעשות זיווג באו"א כדי שינחילו מוחין לזו"ן שאח"כ בתפלה יזדווגו זו"ן ע"כ וכתב עוד שם מן הרב ז"ל בדרוש חיבוט הקבר הנה כל נשמה ונשמה יש לה קלי' אחת מיוחדת אליה מסיבת פגם אדה"ר וזה מלבשתו ומלפפתו תמיד כל ימיה ובודאי שנעשית לו סוד מלבוש אחד כי נשמת האדם קדושה ובהכרח שהקלי' נעשית לה מלבוש וזה סוד כי אם עונותי' מבדילין והנה נודע שבק"ש יש רמ"ח תיבות כנגד רמ"ח איברי אדם והנה בקריאת האדם הקריאת שמע בכל קריאת תיבה אחת מפריד הקליפה מכל אבר ואבר ע"כ ע"ש וז"ש שרמז המגיד באומרו יחץ הוא ק"ש שע"י ק"ש שיש בה רמ"ח תיבות אשר בכל תיבה מפרידת ומחלקת וחוצצת מכל אבר מן הקלי' אשר היתה דבוקה בו וזה יחץ לשון פירוד וחלוקה ושם רמז דע"י קריאת אדם ק"ש הרמוזה בתיבת יחץ הוא לעשות זיווג או"א:

מגיד שם רמז עפ"י מ"ש הרב מגן אבות ז"ל דף ל"ט העוסק בתורה גורם זיווג או"א שנגלים מוחים מצד אבא עם מוחים דאימא ע"כ וז"ש מגיד שהוא רומז על עסק התורה כדכתב ה' שמה"ר ז"ל לפ"ד ע"ש לומר דע"י לימוד תורה גורם זיווג או"א:

רחצה שם רמז ג"כ עפ"י מ"ש הרמג"א ז"ל הנז"ל דף כ"ט משם ה' זלה"ה בליקוטיו דע כי בכל זמן שנפטר הצדיק מן העולם אז נשמתו עולה בסוד מ"ן מהנוקבא אל הז"א ואז מזדווגין זו"ן וזה מי שאין לו רק נפש אך מי שיש לו נשמה יכול לעשות ג"כ מ"ן בבחינת נשמתו באו"א וגם הם מזדווגין על ידו וז"ש כך עלה במחשבה כי עלה בסוד מן האימא אל אבא ע"כ ועיקר הריגת עשרת הרוגי מלכות הוא מטעם זה שיעשו זיווג בזו"ן ובאו"א בסוד מ"ן דבינה ומ"ן דמ' ועי' בספר מאיר לארץ פר' וזאת הברכה דף פ"ד וזה רחצה ר"ל בשביל החכמי' והצדיקים שהיו מוכיחין את ישראל ומחזירין אותם למוטב ורוחצים ומנקים אותם מעונם והם מתנם או נהרגים כמו יו"ד הרוגי מלוכה אז עולה נשמתם בסוד מ"ן ומזדווגים או"א וגם רחצה היא אותיות רצחה ירמוז על רציחת הצדיקים שיש להם נשמה גורמת זיווג או"א כנז' ועד כאן דיבר המגיד בזיווג או"א הנק' קדש ורחץ כנז' ומעתה אמר מוציא מצה ומכאן מדבר בענין זיווג זו"ן ואמר מוציא הוא היסוד דדכורא הוא מוציא השפע שהוא בחינת הזיווג ונותן במצה שהיא המ' הנק' מצה כמ"ש ה' מאורות נתן ז"ל וז"ל מצה פרוסה רחל שנפרסה מלאה והיא מצה עניה לחם עוני ע"כ וזה פשט הענין הוא מוציא על מצה העליונה השלימה ותיבת מצה הוא על מצה הפרוסה ואמר לנו תדע לך הזיווג של זו"ן הוא יהיה ע"י דברים הללו ואלו הם מרור שם רמז מ"ש הרב מעשה רב ז"ל משם הרב גאלנטי ז"ל בפסוק טוב לגבר בעוד שמדה זה היא מ' מלוהטת בדינים אי אפשר לה לעלות למקומה הרמתה ולהתייחד עם דודה אל תוך החדרים ומה עושה משפעת אותם הדינים לצדיקי הדור והיא עולה והם נקראים יסורים של אהבה ע"כ וז"ש מרור ירמוז ע"י שהצדיקים סובלי חלאים וצערים שהם קשים לאדם במרירות אז הוא מקיל על השכינה ותוכל לעלות עם דודה אל תוך החדרים ומזדווגין כורך עם ב' כוללים גמי' רמ"ח רמז בזה שע"י קיום רמ"ח מצות עשה גורם זיווג זו"ן כנז' לעיל:

שולחן שם רמז דע"י מצות נתינת צדקה גורם זיווג זו"ן פב"פ כמ"ש ה' מים חיים למהר"ר רבינו יעקב מימון זלה"ה זיע"א וזהו שולחן ע"ד שאז"ל שלחנו של אדם מכפר עליו שהיא ר"ל על הצדקה לעניים שמכניס אורחים לתוך שלחנו בזה גורם זיווג זו"ן כנ"ז:

א"נ שולחן שם תרמו"ז שכתב ה' גולל אור ז"ל אות יו"ד דף ז"ך משם הרב זלה"ה בשער אכילה שכוונת האכילה הוא כדי לברר ניצוצות הקדושה שיש באותה האכילה או בעל חי או דומם או צומח כפי מה שהוא ומתברר ע"י האכילה ע"כ ונודע דע"י בירור ניה"ק הם יעלו בסוד מ"ן והם קישוטי כלה ומאז נעשה זיווג זו"ן וזה שולחן ע"י מאכל אדם בשולחנו וכיוצא:

עורך שם ירמוז ע"פ מ"ש הרמג"א ז"ל דף ב' שע"י הקרבנות עולים ניצוצות הקדושה שהם בעומקי הקלי' ועולים בסוד מ"ן ומזדווגין זו"ן ע"כ וזה אומרו עורך ירמוז על מעשה קרבנות שכתוב בהם וערך עליה העולה וערכו עצים וכיוצא שעל ידם מתבררים ניה"ק ומזדווגין זו"ן:

או אפשר בא לרמוז ע"פ מ"ש ה' מורה באצבע ז"ל סי' ב' וז"ל בכריעה ראשונה יכוין י"א יו"ד מהוי"ה אלף מאדנ"י ובכריעה שניה אותיות שניות ה"ד וכשיאמר מודים אנחנו לך יכוין אותיות שלישיות ו"נ ולבסוף בחתימת ברכת מודים אותיות רביעיות ה"י ליחד יאהדונה"י ע"כ וז"ש עורך אותיות כורע בהפוך אתוון לומר ע"ד הכריעות של העמידה יכוין ליחד הוי"ה שהוא ז"א עם אדנ"י שהיא המ' ליחד קב"ה ושכינתיה וזה רמז בתיבת עורך כנז':

צפון בא לרמוז מ"ש הרב מעשה רב ז"ל דף מ"ח כי ע"י לימוד הקבלה יוצאת ומזדווגת עם דודה דומיא דשבת שמזדווגת ע"י היסוד שהוא צדיק עליון וכן מזדווגת ע"י צדיק תחתון שבארץ על ידי לימוד הקבלה ורזין ע"כ וז"ש צפון בשביל הלימוד של קבלה שהוא סודות נסתרים וצפונים הני כבשי דרחמנא הוא גורם זיווג זו"ן על ידו:

ברך שם רמז מ"ש ה' דברי שלמה ז"ל המחובר לס' מאיר לארץ דף ג' משם ה' זלה"ה כי מאה הם ס"ג ומילוי דס"ג שהם ל"ז ס"ג ול"ז עולה מאה וכנגדם במ' מאה אדנים לקבל מאה ברכות גם יאהדונה"י עם ח' אותיות והכו' גמי' מאה וע"י מאה הברכות מתייחדים שני שמות אלו ע"כ וזה אומרו ברך כי ע"י מאה ברכות נעשה יחוד ז"א שהוא הוי"ה ומ' שהיא אדנ"י כנז':

הלל נרצה אפשר לרמוז הלל נרצה כוונת המגיד לומר בשביל אלו דברים הנז"ל העושה אותם גורם כי הלל שהיא המ' כמ"ש הרב מאורות נתן ז"ל אות ה' דף כ"ח היא נרצה ר"ל שתמצא חן בעיני בעלה ז"א ומזדווג עמה אחר שהיא מקושטת במעשים טובים של הצדיקים כאמור:

א"נ בתיבת נרצה שם רמז מ"ש הרב מג"א ז"ל ד' ח' דע"י זיווג זו"ן נמחלים העונות כדאיתה בזוה"ק וכתב ג"כ דף י"ט משם הזוה"ק דכשייזדווגו זו"ן אז כלהו אשתכחו בחידו ע"ש וה"ן עוד נביא מ"ש ה' מע"ר ז"ל דף ק"ה מדברי הרב זלה"ה מוכח שאלו האותיות מנצפ"ך הכפולים מורים על זיווג זו"ן שע"י חבורם יחד נמתקים הדינים ותבא הגאולה לעולם ע"כ עש"ב וזה אומרו נרצה רמז לנו המגיד כי ע"י אלו המצות וג"כ יותר מהמה גורמי' זיווג ויחוד זו"ן ומאז נרצה שיהיה לעולם ברצון טוב שיתכפרו עולותינו וכלהו הם נמצאים בשמחה ויתמתקו הדינים ויבא הגואל משיח צדקנו במהרה בימינו אכי"ר וא"ש את"מ וההי"ב:

נמשך לזה הבא נבא לפרש אם אפשר ובעיני ה' יוכשר כוונת המגיד בפסקא הא לחמא עניא וכו' ובתחלה אקדמה פניך מ"ש ה' מעשה רב ז"ל דף מ"ח המ' בזמן שהיא לבושה קדרות היא נקראת דל"ת דלה ועניה וע"י הכוונות ויחודים להמשיך לה ה' אור דמעשה בראשית כדי לעשות זיווג להתחב' עם בעלה אז נעשית המ' מהדל"ת לה"ה והוא לחברה ע"י בעלה ע"י ה' חסדים של הבינה כחושבן ה' ואז יהיה חיבור בעלה שהוא בסוד הוא"ו שבתוך הה"א עמה ע"כ ועוד כתב דף צ"ב בפירוש קרא אל אלהים ה' דיבר ויקרא ארץ כי בחיבור הג' אבות חג"ת שהם אל אלהים ה' הם מאירים למ' ותצא מהקלי' ותתייחד עם בעלה כנרמז בזוה"ק באר חפרוה שרים אלין או"א כרוה נדיבי העם אלין אבהן במחוקק דא יסוד במשענותם אינון נצח והוד וע"י זה נגמר הייחוד ותהיה האשה שוכבת בחיק בעלה וזה סוד האשה נקנית בכסף בשטר בביאה שרומז לאבות חג"ת כי הכסף הוא סוד החסד שטר הוא סוד גבורה מלשון שוטר ומושל וביאה הוא סוד הת"ת שהוא מתייחד עמה בסוד הזיווג ע"י החסד והגבורה בסוד שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני והוא שאמר אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ כלומר שחיבור שלשתם גורם שהארץ שהיא מלכות קדישא נקראת לבא אל המלך לזיווג ולזה הסוד רמזה אסתר שהוא סוד מ' דאצילות כנודע ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלשים יום והכוונה בדבריה לומר לפי שעדיין לא בא עת רצון שיהיו הג' אבות חג"ת נכללים זה בזה להאיר להעלותה אצל בעלה וזה שלושים יום הוא סוד הג' אבות שנקראים ימים וכל אחד כלול מעשר הרי שלשים יום ואגב אורחין למדנו שעלייתה למעלה לזיווג עם בעלה הוא ע"י חיבור שלשתם ואז נקראת אצל בעלה לזיווג ע"כ עש"ב וה"ן עוד נביא מ"ש ה' מאורות נתן ז"ל אות ל"ו דף מ"ח המ' קרויה לחם ואין לחם אלא אשה ועוד כ' אות ד' דף כ"ד המ' נקראת דלה כשחסרה מהזיווג, וכן נקרא היסוד ושניהם נקראים אז דלים ועוד כתב אות א' דף ז' אכל היינו זיווג, כי כשם שעושים ברורים באכילה כך נעשה ע"י הזיווג ועוד כתב דף י"א ארץ נקראת הנוקבא כשיש לה זיווג מקבלת מהרצון ועוד כתב אות כ' דף מ"ה כל נקרא יסוד שהוא כולל חמשה חסדים וחמשה גבורות ע"כ ונקדי' עוד מ"ש ה' מים חיים דף ג' משם ה' זלה"ה בזמן שהיו ישראל במצרים היה ז"א תוך בטן אימא עלאה ולא היה מתגלה לחוץ וזהו כוונת המגיד עבדי' היינו לפרעה במצרים ר"ל במעי אמו במצר מ"י שהיא בינה והיה ז"א בגלות כמו הוולד וכו' וכוונתו הייתה לעכב את ישראל שלא יצאו ממצרים ולמעלה שלא יצא ממעי אימא ולמנוע ממנו הזיווג ח"ו ע"כ והשתא א"ש מאחר עלו"ת ורמז בדבריו בסדר קדש ורחץ וכו' על כוונת המצות וייחודי וזיווגי מדות העליונות מעתה פיו פתח בחכמה ואמר הא לחם עניא ר"ל המ' שהיא נקראת לחם והיתה דלת שהיא דלה וטניא שהייתה חסרה מזיווג ח"ו הנה בעתה ע"י אלו המצוות והייחודים הנז' אז נעשית מהדלת ה"א בשביל די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים הכוונה ע"י שנתחברו ונזדווגו זו"ן ע"י אבהתנא אלו ג' אבות שהם חג"ת שע"י חיבור שלשתם גורם שתעלה המ' שנק' ארץ להעלות אצל בעלה שהוא זעיר אנפין שהיה תוך מצר מ"י ר"ל שהיה במעי אמו בינה ומעתה יצא ונתגלה אורו לחוץ וראוים לזיווג ע"י מעשים טובים שעושי' ישראל כנז' ובזה נק' מ' ה' ולא דל"ת ומעתה אני אומר כל שהוא יסוד דמ' דכפין כב יכול מתאוה ותאב לזיווג ייתי ויכול ר"ל בחינת זיווג, כל ר"ל יסוד דז"א דצריך ומתאוה ג"כ לנוקביה בסוד שאוג ישאג על נוהו יתי ויפסח ר"ל ימצא המ' לפניו כשהיא מקושטת ע"י מע"ט של צדיקים ומזדווגין וזהו ויפסח כי פסח כנוי למ' כמ"ש הרב מ"ן ז"ל אות כ' דף ס"ח ומעתה שנעשה זיווג זו"ן וחיבורם יתמתקו הדינים ותבא הגאולה לכן אני אומר השתא הכא וכולי לשנה הבאה בארעא דישראל אכי"ר וא"ש את"מ וההי"ב:

ואפשר שלזה סוד כיוונה אסתר לגזור ג' צומות על ישראל ואפשר לומר שהם כנגד אברהם יצחק ויעקב הכוונה שבזכות אלו ג' צומות שהם כנגד אבות שהם חג"ת יתחברו שלשתם שיהיו נכללים זה בזה להאיר לה שאסתר היא סוד מ' דאצילות כנז' ולהעלותה אצל בעלה לזיווג וא"ש את"מ וההי"ב:

או אפשר תהיה כוונת כל דכפין יתי ויכול לרמוז דמאחר שקיימו ישראל המצות ומע"ט הרמוזים בסדר קדש ורחץ ע"ד הנז' אשר על ידם מתבררים ניצוצי הקדושה מעומקי הקלי' ועולים בסוד מ"ן למ' ומזדווגים זו"ן אז ע"י זה יש לנו שפע וברכה ומזון כמ"ש ה' כתם פז ז"ל בקרא עובד אדמתו ישבע לחם וכו' דף וכן כתב ה' מאיר בת עין ז"ל דף כ"ב משם הרב ז"ל בלי"ת בפ' וירא ע"ש מאז נעשה שופע גדול ע"י זיווג זו"ן ולכן כל דכפין ייתי ויכול אכילה ממש כפשוטו ועוד כל דצריך אותם ניה"ק אשר הם בעומקי הקלי' וצריכים בירור ותיקון אז ויתי ויפסח ר"ל ע"י המצוות הללו וכדומה הם יתבררו וקרבו ויאתיון ויעלו בסוד מ"ן למ' הנק' פסח כנז' לעיל ומאחר שנגמר ונשלם כל בירורי ניה"ק אז בלע המות לנצח ותבא הגאולה כנודע לכן אנו אומרים יה"ר שיזכנו השי"ת למע"ט ולתשובה שלימה ויושלם הבירור ויהיה לשנה הבאה בארעא דישראל:

וירא את עניינו זה פרישות דרך ארץ וכו' אפשר להבין כוונת רשעו של פרעה בזה שהפריש ישראל מהתשמיש הוא ע"פ מ"ש הרב מים חיים ז"ל דף ה' למהר"י מימון ז"ל משם הרב זלה"ה שזיוג זו"ן הוא בידינו דהיינו בהזדווגם ישראל בנשותיהם ע"כ ועוד כתב שם דף ג' בפירוש קרא ויק"ם מל"ך חד"ש ר"ת מו"ח שם רמז דע"י שהם פגמו בדעת עליון כי אותו הדור שהיו בגלות מצרים היו סוד א אותם הניצוצות של קרי שהוציאם אדה"ר באותם ת"ל שנה וע"י חטאתם זה שהוא מצד הדעת לכן גרמו קימה ואחיזה לפרעה בדעת ח"ו לינק השפע היורד משם ולעכבו לעצמו וזה הוא סיבת קימתו ועוד כוונתו לעכב ישראל שלא יצאו ממצרים כדי שלא יצאו זו"ן ח"ו וזהו על מצרים ר"ל שקימתו הייתה על ז"א שהוא במצרים במצר מי אימא עלאה שהיו בינה וכל כוונתו היה למנוע הזיווג ח"ו וזהו אשר לא ידע מלשון וידע אדם את אשתו וזהו את יוסף שהם כנוי לזו"ן כידוע לי"ח והשי"ת הפר עצתו ואדרבה כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ ע"כ ואפשר שמפני כך הפריש את ישראל מלהזדווג עם נשותיהם כדי לבטל ג"כ זיווג זו"ן ח"ו למעלה וא"ש את"ם:

ואל דרך זה סובב והולך כוונת מאמרם ז"ל הבה נתחכמה לו מכאן שרצו לבטל מהם השבת ואית דאמרי לבטל מהם את המילה הובא לה' פרסומי ניסא ז"ל רק נקדים עוד מ"ש ה' מאורי אור ז"ל בפ' תזריע זה לעומת זה עשה האלהים כי כמו שיש זכר ונקבה בקדושה כן יש זכו'"ן בקלי' והזכר של הקליפה יניקתו מהזכר דקדושה והנוקבא מהנוקבא דקדושה וה"ט החסד עלאה כשמתגלה בפומא דאמה כשמגיע לערלה הפוגע בה מסתלק החסד ואינו מתבסם הנוקבא ומתבטל עונת הזיווג ח"ו ומאז נעשה יניקת זו"ן דקלי' מזו"ן דקדושה אכן ע"י המילה מסתלק אחיזת נוקבא דקלי' ממ' דקדושה וע"י הפריעה מסתלק אחיזת ס"מ מז"א דקדושה וזה סוד מילה במ' פריעה ביסוד הוא הכוונה להעביר ס"מ ונוקביה מלהתאחז בזו"ן דקדושה ע"י מצות מילה ופריעה ע"כ ועוד כתב בפרשת בשלח מה שנתחייבו לבצוע על שתי ככרות בשבת הוא מפני דכיון שמה שהיה יורד המן לחם משנה ביום הששי היה הרמז על מה שהיה עתיד להיות בשבת זיווג מלכא ומטרוניתא וכיון שבשבת הוא זיווג זו"ן חייב לבצוע על שתי ככרות ע"כ וה"ן עוד נביא מ"ש ה' גולל אור ז"ל אות ע' דף מ"א משם האר"י זלה"ה הנה מערב שבת מתחיל עליית העולמות עד שעולים נה"י דעשיה במקום חג"ת ונשאר חלל אותו מקום והוא הפרש בין הקלי' לקדושה והעושה מלאבה בשבת גורם הכנסת הקלי' באותו חלל קדוש והכניס מות למקום חיים וכן אם יוצא לחוץ התחום גורם לאדם העליון שיצא חוץ לתחום וירד בקלי' ח"ו ע"כ ולכן מעתה נתבאר כוונתו של פרעה הרשע שרוצה לחזק כוונתו ודעתו למנוע בחינת הזיווג ח"ו בזו"ן דקדושה והוא ידע כי בשבת נעשה זיווג במלכא ומטרוניתא לכן חשב מחשבות לבטל מהם השבת כדי שיחללו אותו בני ישראל ומזה יבטל המשכת האורות העליונים ויכנסו הקלי' במקום הקודש ואדם העליון ירד בקלי' ויערבב כל שמחה ח"ו לעשות פירוד ואית דאמרי המילה כי ע"י המילה ופריעה מתבטל יניקת זו"ן דקלי' מזו""ן דקדושה ויתגלה החסד בפומא דאימא אבל הוא לא כן ידמה שרצה לבטל מהם המילה דאז כשמתגלה החסד בפומא דאימא ופוגע בערלה הוא מסתלק ומתבטל עונת הזיווג וזו""ן דקלי' יונקי' מזו"ן דקדושה כך הוא דעתו אם אפשר ובזה יתפרש מאמר אחר וז"ל תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ויעשו אותה לא כתיב אלא ויעשו בה מכאן שרצו לבטל מהם השבת ע"כ הובא לה' קול יעקב ז"ל בפ' שמות והרי הוא כמבואר הוא מטעם הנז' וא"ש את"מ וההי"ב:

ואפשר שזה ג"כ כוונת מרע"ה שתיקן להם לישראל לשבות ולנוח ביום שבת קודש כמ"ש רז"ל שזה שאלה ובקשה ששאל מאת פרעה כדי שיתן להם שינוחו ביום השבת הוא כדי לעורר זיווג זו"ן ביום שבת לבטל כוונת פרעה:

ובזה יובן לענ"ד קרא דכתיב וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה' ונקדים עוד מ"ש ה' מים חיים ז"ל דף ג' משם גורי האר"י זלה"ה דע"י שחטא אדה"ר נפלו ניצוצות הקדושה במצרים וזהו עיקר גלות מצרים כדי להוציא משם אותם ניה"ק ולהחזירם למקומם הראשון והנה אין בחינת הזיווג אלא ע"י העלאת מ"ן שמעלים הצדיקים ע"י מעשיהם הטובים והיינו כשמבררים מאותם הניצוצות ומעלין אותם בבחינת מ"ן לזו"ן וזה אומרו לעיל מניה כי ביד חזקה ישלחם ומטעם עיקר דלותם הוא לברר ניצוץ הקדושה והם בכח גלותם כבר העלו אותן בסוד מ"ן ומאז נעשה בחינת זיווג בזו"ן וזהו וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו עתה נעשה זיווג אני המ' כמ"ש ה' מאורי אור ז"ל עם ה' שהוא ז"א זיווג זו"ן ע"י העלות ניה"ק שביררו ישראל וזהו שסיים וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב שהם אבות שהם בחינת חג"ת לרמוז ע"י שנכללים חג"ת זה בזה הם מאירי' למ' להעלותה אצל בעלה ז"א להזדווג כב יכול כנז' לעיל בהא לחמא עניא ואפשר שלזה כיוון רש"י שכתב וארא אל האבות ירמוז על חג"ת הנק' אבות כמ"ש מאורי אור ז"ל וא"ש את"מ וההי"ב:

א"נ אפשר לפרש אי ניחא קמי קוב"ה בהקדים מ"ש הרב זלה"ה בספר הכוונת שער פסח כי ענין גלות מצרים גרם שישראל העליון שהוא ז"א יחזור להתעלם בסוד העיבור איך אימא עלאה בבחינ' תלת כלילן בתלת ושם הם מקום שליטת מצרים ופרעה קלי' העליונה שבמצר העליון וכו' וכתב עוד ה' נפש דוד ז"ל בפ' שמות משמו זלה"ה על פסוק מי אנכי כי אלך לפרעה וז"ל דע כי בגלות מצרים נתעלם ז"א בבינה בסוד העיבור כשאר גליות וז"ש משה שהוא סוד זעיר מי אנכי כי מי שהיא בינה במי אנכי נעלם עדיין וא"כ איך אוכל להוציא את בני ישראל ופרעה אמר לא ידעתי את ה' ע"כ וכ' עוד שם בביאור קרא ה' מה רבו צרי וכו' שכוונתו על ז"א המדבר על פרעה הרשע שבהיותו בתוך עיבור באימא אומר הרשע אין ישועתה לו באלהים סלה כלומר בהיותך בתוך אלהים שהיא בינה כנודע אין ישועתה לו שאין לו מציאות ח"ו לצאת לחוץ שכוונת פרעה שיהיה סגור ז"א בתוך אימא לעולם ח"ו ועוד אמר ז"א ואתה ה' מגן בעדי מדבר עם א"א כבודי ומרים ראשי ר"ל מרים ראשי בכחך להוציא ממסגר נפשי כי אני ג' גו"ג ראשו על כרעיו ועל קרבו ובהרמת ראשו הוא דווקא יוצא לחוץ ע"ש ועוד שפירש בזה קולי אל ה' אקרא וכולי ע"ש וכתב עוד שם בפרשת בא א"א נקרא אין אותיות אנ"י ע"ש וז"ש וידבר אלהים היא הבינה כנז' אל משה ויאמר אליו אנ"י הוא אותיות אי"ן שהוא א"א בכחו נולד ויצא ה' שהוא ז"א ממעי כב יכול ובזה יצאו ישראל מגלות וא"ש את"מ וההי"ב:

ולדרך זו אלך לפרש מדרש תמוה הובא להרב כסף נבחר ז"ל בפרשת וארא וז"ל ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת רבי ישמעאל אומר והצל לא הצלת ודאי ע"כ רק אקדמה פניך עוד מ"ש הר' מאורות נתן ז"ל מערכת ו' ודאי שם קדוש הוא והוא ר"ת ויברך דוד את ה' והוא גי' אהי"ה והוא שם הכתר והוא שם המפורש ע"ש וז"ש והצל לא הצלת בכח א"א שהוא הכתר הרמוז בתיבת ודאי דעיקר יציאת ז"א ממעי אמו בינה הוא בכח א"א שהוא הכתר ומזה נראה דעדיין לא יצא מדהוסיפו להכביד שיעבוד ישראל ע"ז השיב לו הקב"ה אני ה' כמו שפירשנו לעיל וההי"ב.

מאמז"ל ויקרא אל משה הה"ד שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד הובא לה' קול יעקב ז"ל אפ"ל ע"פ מ"ש הרב מאורי אור ז"ל בפרשת ויקרא וז"ל ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר הנה יש לדקדק אומרו מאהל מועד דהול"ל באהל מועד וחז"ל כבר הרגישו מזה ונלע"ד אם אפשר שרצה לרמוז ג"כ מ"ש רבינו האר"י זלה"ה בליקוטי תורה פרשה זה וז"ל משה גמי' א"ל שד"י ואל שדי במלוי גמי' אלף עם הכו' והנה במעשה העגל שעשו ישראל גרמו למשה שהיה רועה שלהם שנסתלק מעליו כל האלף אורות ולא נשאר לו אלא חלק א' מני אלף לזה בויקרא אלף זעירא שהיא המ' וידבר ה' אליו ע"י אלף זעירא שהיא המ' ולא פנים בפנים משום שלא נתייחד אליו הדבור ע"כ מעתה אפשר שזה רמוז בתיבת אהל מועד שנודע שמ' נק' אהל מועד וז"ש ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד דהיינו מ' על ידו דבר ה' אליו עכ"ל ומעתה יובן מאמרינו ויקרא אל משה והוקשה לו לבעל המדרש דלמה א' זעירא ועוד מאי קאמר קרא מאהל מועד דהול"ל באהל מועד וכ"ת בשביל שבא לרמוז שלא דיבר עמו פנים בפנים רק ע"י המ' שהוא סוד אלף זעירא ונקרא ג"כ אהל מועד עדיין צריכים אנו למודע"י דלמה נהיה ונעשה הדבר הזה לזה אמר הה"ד שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ר"ל משום דצריך להיות מודים באחדותו יתברך והם הפכו הקערה על פיה ועשו להם אלהי זהב את העגל ולכן בעון זה גרמו למשה רע"ה שלא נתייחד אליו הדבור אלא ע"י המ' ולכן שפיר כתיב אלף זעירא וג"כ מאהל מועד לרמוז הנז' וא"ש את"מ וההי"ב:

מאמז"ל רבי אבהו אימר מתחילת ברייתו של עולם צפה הקב"ה במעשיהם של צדיקי' ומעשיהם של רשעים והארץ היתה תהו ובהו אלו מעשיהם של הרשעים ויאמר אלהים יהי אור אלו מעשיהם של צדיקים אבל איני יודע באיזה מהם חפץ אם במעשה אלו ואם במעשה אלו כשהוא אומר וירא אלהים את האור כי טוב הוי אומר במעשיהם של צדיקים חפץ ואינו חפץ במעשיהם של רשעים ותמיה ואפשר אי ניחא קמי קב"ה בהקדים מ"ש המג"א ז"ל פ"ד דף כ"ב משם רבינו האר"י זלה"ה דע ג"כ חטא אדה"ר היה בבני תערובת שרצה להביאם תחת כנפי השכינה וגם מרע"ה רצה להקריב הערב רב ויצא מהם העגל ואמר לו הקב"ה לך רד כי שחת עמך ונתחדשה המיתה ונשתברו הלוחות שהיו חירות ממלאך המות וכן אדם הראשין רצה לערבם שזהו עץ הדעת טוב ורע בזמן ערב שבת שהוא חול מששת ימי המעשה ולא המתין לשבת עצמו כי לא יהיה משפט מית בשבת כמו שיעשה המלך המשיח באלף השביעי כי אז יהפך כל העולם לקרוא כולם בשם ה' ויהיה ה' אחד ושמו אחד ולכן נענש וכל כוונת משה ושלמה היה זה להביא הזכרים כרים ערב רב וזה להביא הנקבות הנשים הגויות הכל לתיקונה ולא יכול לעמוד עליה לתקנה עד שיבא מלך המשיח במ"ב בע"ה גם נודע שכל מעשינו הטובים וכל תפלותינו הוא להוציא הניצוצות דקדשה מעמקי הקלי' שגם שכינת עוזנו גלתה שם לברר וללקט אלו הניצוצו' וכשיגמר הבירור יבא מלך המשיח בע"ה ע"כ ובזה פירש הוא ז"ל כוונת דברי התנא היי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה ר"ל עליית ניה"ק יהיה באופן זה ובורח מן העבירה אותה העבירה הידועה שנכשלו בה אדה"ר ומרע"ה ושלמה המלך ע"ה שרצו לעשות מה שעתיד לעשות המלך המשיח ובמקו' הצלה נתארך הגלות ונתחדשה המיתה בימי משה ויצא העגל וגם שלמה גרם זה שנת ארך הגלות ובמקום מצוה נעשה עבירה ח"ו גם אתה לא תעלה בדעתך לעשות כמותם אלא תוציא ותעלה הניצוצות ע"י מצות ומע"ט מפני שמצוה גוררת מצוה הכוונה כשתוציא ותעלה ניה"ק ע"י מצות ומע"ט תהיה בטוח שלא יבא תקלה על ידך שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה הכוונה שאף תרצה להוציא הניצוצות כדרך שעשו אדה"ר ומשה ושלמה שהוא בדרך עבירה ח"ו והנה ודאי שתכשל כמוהם שעבירה גוררת עבירה כמו שאירע לשלמה ולכן יותר טוב להוציא הניה"ק ע"י מצות ומע"ט ולא כמו שעשו שלמה ומשה ואדה"ר וכו' ע"כ וז"ש צפה הקב"ה במעשיהם של צדיקים שהם מצות ומע"ט שבזה גורמים לעלות ניה"ק מעומקי הקלי' ומעשיהם של רשעים ר"ל כעין מעשה עבירה ח"ו כדרך שעשו אדה"ר ומרע"ה ושלמה ע"ה שגם בזה נעשה בירור ניה"ק ורשעים דקאמר לא קאי על אדה"ר ומשה ושלמה ח"ו אלא ר״ל כעין עבירה שהיא מעשיהם של רשעים אבל איני יודע אם הקב"ה חפץ על ענין עליית הניה"ק יהיה באופן מעשיהם של צדיקים ר"ל ע״י מצית או ע"י דבר שהוא כעין מעשה הרשעים שהוא נראה כדרך עבירה כדרך שעשו אדה"ר ומרע"ה ושלמה הע"ה כשהיא אומר וירא אלהים את האור כי טוב הוי אומר הקב"ה חפץ במעשיהם של צדיקים ר"ל ה' חפץ שיוציאו הניה"ק ע"י מצות ומע"ט ולא כדרך השני מטעם שמצוה גוררת מצוה ובודאי ירויח ולא יפסיד כנז' ומה שנסתפק בזה הוא משום דכאשר יעשה כמו אדה"ר ומרע"ה ושהמע"ה היה נעשה בירור גדיל בבת אחת משא"כ ע"י שאר מצות והכריח דעכ"ז יותר טוב להיות ע"י מצית ומע"ט לאט לאט דבהא ליכא פסידא ואפשר דזה כוונת הפסוק טוב מעט ביראת ה' מאיצר רב ומהומה בו ר"ל טוב בירור ניה"ק מעט במעט ויהיה ע"י מעשים טובים ביראת ה' מאוצר רב מן להיות בירור גדול ע"י מעשה כעין עבירה כענין מה שעשו אדה"ר וחבריו דאפשר מזה יהיה ומהומה בו שיפסיד ח"ו וא"ש את"מ וההי"ב:

ברכי נפשי את ה' ה' גדלת וכו' יובן אם ניחא קמי קב"ה בהקדים מ"ש ה' מאיר בת עין ז"ל במס' שבת דף ל"ג משם ה' האר"י זלה"ה שער הכוונות דע שמאימא יוצא אור א' שנקרא חשמל ומקיף לזו"ן מכל הצדדין ואפי' מתחת רגליהם והנה בבחינת אשר בצדדי גוף הם סוד המלבושים והבחינה אשר תחת רגליהם הם סוד המנעלים הנועלת לזו"ן אבל כשמסתלק האם מעל הבנים ח"ו אז יונקים החיצונים וצריך האדם לכוין בזה וכשינעול המנעלים יכוין אל הבחינה התחתונה הנק' מנעלים שלא ינקו החיצוניים ע"כ והשתא א"ש ה' שהוא ז"א אלהי שהיא המ' כנודע גדלת מאד ר"ל כשהם בסוד הגדלות אז אין יניקה להחיצונים מהם ועי' לה' מעשה רב ז"ל דף נ"ג ע"ש ויהיה הוד והדר לבשת ירצה שמאימא יוצא אור אחד שהוא בחינת מלבוש לזו"ן להקיפם שלא ינקו החיצונים וישב על הבאר מה הוא הלבוש הזה ואמר עוטה אור כשלמה לומר המלבוש הוא בחינת אור כנז' ואפשר ג"כ שמזה הטעם החמירו רז"ל בענין לבישת מנעלים לרגליו ועי' במס' פסחים דף קי"ג הוא משום דע"י המנעלי' לא ינקו החיצונים מזו"ן ולא הזהירו ג"כ על המלבושי' דזה פשוט דמסתמא אין אדם הולך ערום מבלי לבוש וא"ש את"מ וההי""ב:

ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך אפשר לפרש אם בעיני ה' יוכשר בהקדים מ"ש ה' מים חיים ז"ל דף ד' בפסוק תערוך לפני שלחן וכו' הנה נודע שאי אפשר לז"א להזדווג עם נוקביה אלא עד שיהיה לו מוחין דאבא כמ"ש הרשב"י זיע"א על פסוק וגם אמנם אחותי בת אבי אך לא בת אמי ותהי לי לאשה ע"כ וכתב ה' מאורות נתן אות ק' דף ע"ד קדש אבא עלאה וכל קודש הוא בחכמה וכתב עוד אות ץ' דף ע"ב יסוד דדכורא נק' ציון ע"כ וז"ש ישלח עזרך מקדש ר"ל כאשר ישלח עזרך מקודש שהוא הארה ומוחין מצד אבא הנק' קדש אז ומציון שהוא יסוד דדכורא יסעדך ר"ל נעשה בחינת זיווג זו"ן כנז' ונקט לשון עזרך ויסעדך הוא אפשר ע"י מוחים דאבא נדחים החיצונים כנודע ולכן נקט עזרך שהם עזר מלהתאחז החיצונים ויסעדך תהיה מלשון סעודה שאוכל בסעודה ואכילה ירמוז על הזיווג כמ"ש ה' מאורות נתן דף ז' וא"ש את"מ וההי"ב:

ה' שומר את גרים יתום ואלמנה יעודד ודרך רשעי' יעות יובן לענ"ד אם אפשר ובעיני ה' יוכשר בהקדים מ"ש ה' גולל אור ז"ל אות ס' דף ל"ח משם ה' האר"י זלה"ה בע"ת שער הקלי' כי אל אחד אסתרס ולא עביד פירין כי אין בו דעת ואין זיווג אלא לדעת וכשח"ו מעשיהם של בני אדם אינם טובים אז נמשך לזו"ן דקלי' בחינת מוחים ודעת ופרים ורבים ח"ו ע"כ וכן כתב בספר מגן אבות ז"ל דף ט' שע"י פגם בני אדם גורמין פירוד ח"ו בזו"ן דקדושה ויחוד בזו"ן דקלי' ח"ו אבל כשישראל כשרים מעשיהם גורמים יחוד בקדושה ופירוד בזו"ן דקלי' יתפרדו כל פועלי און ע"כ וכתב ה' מאיר לארץ בפר' יתרו דף ל"ב שכתב ה' זלה"ה כוונת מ"ש חז"ל לא נתפזרו ישראל בין האומות אלא לקבל הגרים הכוונה שיש נשמות בעומקי דקלי' שנפלו שם מחמת השבירה וגם בחטאו של אדה"ר והנה כל הע' שרים כל אחד לקח חלק מה מאלו הנשמות והניצוצו' והנה בהיות ישראל בתוכם בגלות מתגיירים כמה וכמה ונכנסים תחת כנפי השכינה וכשיושלם הבירור יבא המשיח ובלע המות לנצח וזהו הטעם שאין מקבלים גרים לימות המשיח דכיון שבא המשיח לא נשאר שום ניצוץ ונשמה דקדושה בקלי' ע"כ וכתב הרב מים חיים ז"ל בפרש' ואלה שמות הנה נודע שאין בחינת הזיווג אלא ע"י העלאת מ"ן שמעלים הצדיקים ע"י מעשיהם הטובים והיינו כשמבררים מאותן הניצוצות הקדושה שנפלו ומעלים אותן בבחינת מ"ן לזו"ן ע"כ וה"ן עוד נביא מ"ש ה' מאורות נתן אות א' ד' ח' אלמנה נקראת המלכות בהיותה נקודה קטנה ואז נק' אדנ"י ברבוע א' אד' אדנ' אדנ"י גמי' אלמנה ועוד כתב אות יו"ד דף מ"ב יתום נק' היסוד כי הוא יתום מאמו כי יסוד דאימא אינו מגיע לו ועיקר שמו כך בעת הגלות וכתב עוד אות ד' כ"ה דרך נק' דעת או יסוד ע"כ ע"ש וז"ש ה' שומר את גרים שומר מלשון ממתין ומצפה כמו ואביו שמר את הדבר ירצה שהוא מצפה לגרים להתגייר וג"כ הניצוצות הקדושה להתברר כדי שיושלם הבירור ועוד ג"כ שיעלו בסוד מ"ן לצורך זיווג זו"ן כדי כשיתבררו ניה"ק אז יתום שהוא דז"א ואלמנה שהיא המ' יעודד מלשון זיווג כמ"ש ה' מ"ח ז"ל בפסוק מעודד ענוים ה' ע"ש ר"ל שנעשה בחינת זיווג זו"ן ומאחר עלות שנעשה זיווג בזו"ן דקדושה ממילא נעשה פירוד בזו"ן דקלי' ואל אחר אסתרס כי אין בו דעת וזה אומרו אז ודרך שהוא דעת של רשעים הם זו"ן דקלי' יעות כי אין בו דעת ואין זיווג אלא לדעת וממילא יאבדו יתפרדו כל פועלי און וא"ש את"מ וההי"ב:

רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום נראה לענ"ד לפרש אם אפשר ובעיני ה' יוכשר ע"פ מ"ש ה' אור נערב ז"ל אות ל"ו לב כנוי למ' והנה נודע דאיש כנוי לז"א ועי' בספר מ"נ ועוד כתב ה' מאיר בת עין ז"ל דהכנויים הנקראים בקדושה נקראים ג"כ בקלי' וכו' וה"ן עוד נביא מ"ש המג"א ז"ל דף ל״ו משם הרב זלה"ה על מ"ש בזוה"ק בסבא דמשפטים ההוא נחשא דפרח באוירא שארי בחבורא וסיים בפרודה והוא כי כבר ידעת כי הקלי' אצל הקדושה היא כקוף בפני אדם והנה סוד האצילות הקדוש היה תחילה הנוקבא מחברת אחור באחור עם ז"א ואח"כ ננסרו ונפרדו אז היה יום השבת ונשארו בפרודא ולא יכלו להתחבר פב"פ וזהו שאר"י בחבורא וסיים בפרודא עכ"ל וז"ש רבות מחשבות בלב שהיא המ' דקלי' וג"כ איש שהוא זעיר בעלה ר"ל חשבו מחשבות לעשות כמעשה הקדושה ח"ו אך עצת ה' לבטל רצונם ודעתם היא תקום שבאה שבת קודש שכתוב בה קודש היא לכם וזהו היא שהיא שבת תקום ומאחר שהיה שבת אז נשארו בפירודא ולא יכלו להתחבר פנים בפנים וא"ש את"מ וההי"ב:

אבד חסיד מן הארץ וישר באדם אין אפשר לפרש בהקדים מ"ש הרמג"א ז"ל דף ט' על ידי פגם בני אדם גורמים פירוד ח"ו בזו"ן דקדושה ויחוד בזו"ן דקלי' ח"ו כשישראל כשרים מעשיהם גורמים יחוד בקדושה ופירוד בזו"ן דקלי' יתפרדו כל פועלי און ע"כ וכתב הרב מאורות נתן ז"ל אות א' דף י"א ארץ כיונוי למ' וכתב באות ח' דף ל"ז יסוד נקרא חסיד ע"כ וז"ש אבד חסיד שהוא יסוד מן הארץ היא המ' ור"ל שאינו מזדווג עמה הנעשה פירוד ח"ו בזו"ן דקדושה ואמר הטעם לזה וישר באדם אין ר"ל שאין ישראל הולכים בדרך טובה וישרה כרצונו ית"ש וא"ש את"מ וההי"ב:

א"נ אפשר עפ"י מ"ש ה' מאורי אור ז"ל בפר' חוקת כי ע"י חטא אדה"ר נפלו ניה"ק בעומקי הקלי' וצריך לבררם ולהוציאם משם ולהעלותם בסו"ד מ"ן וזה תכלית כוונתינו בעסק התורה ובקיום המצות כדי שיזדווגו זו"ן ועי"ז מתבסם העולם ומתכפרים העונות וזה טעם מיתת צדיק לכפר על הדור כי בעת פטירת הצדיק עולים הניצוצות בסוד מ"ן וגורם זיווג עליון ע"כ וז"ש אבד חסיד מן הארץ שנפטר החסיד וכ"ז לגרום עליית ניה"ק בסוד מ"ן כדי שיזדווגו זו"ן ובא הכתוב לפרש סיבת נפילת ניה"ק לעומקי הקלי' ואמר וישר באדם אין ר"ל מחמת אדה"ר שלא הלך בדרך ישר לקיים מצוותו ית' גרם שנפלו ניה"ק ע"י חטאו ולכן נפטר חסיד לברר ניה"ק וזה אפ"ל קרא הושיעה ה' כי גמר ר"ל שתכפר עונותינו ותן לנו שפע רצון כי גמר חסיד ונפטר ועי"ז גרם זיווג עליון ובזה מתכפרים העונות ומתבסם העולם ומקבלים שפע ולכן הושיעה ה':

יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה ע"כ אפשר לפרש אי ניחא קמי קב"ה בהקדים מ"ש ה' גולל אור ז"ל אות צ' דף מ"ה צור היא העיר הגדולה היא מלכות דקלי' נגדיית למלכות דקדושה וז"ס לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים פירוש הענין שמחמת פגם אדה"ר ופגם הדורות אז מסתלקים מהמ' דקדושה הט' הספירות ויורדים אל הקלי' ובזה נתקנת המ' דקלי' ח"ו והמ' דקדושה נשארת בסוד נקודה וז"ס לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים ע"כ משא"כ להיפך כשמתמעטים זו"ן דקלי' אז יתרבו ויושלמו זו"ן דקדושה באורותיהם וספירותיהם ע"ש אות א' דף ה' והשתא א"ש רק נקדים עוד מ"ש ה' מאורות נתן ז"ל ימים כינוי לספירות ע"ש אות יו"ד ואות ש' וזה שאמר יראת ה' שהם זו"ן דקדושה דיראה היא המ' וה' הוא ז"א כנודע אם הוא תוסיף ימים שיהיו שלמים בספירותיהם הנק' ימים וזהו תוסיף ימים שז"א היה בסוד ו"ק והמ' בסוד נקודה ועתה ע"י מעשיהם טובים של הדור הם נתקנים בסוד ברצוף שלם בעשר ספירות לכל אחד אז ושנות רשעים ר"ל הספירות של זו"ן דקלי' הם תקצורנה שיתמעטו מספירותיהם והקדושה ירים ראש וא"ש את"מ וההי"ב:

לא תירא לביתה משלג. כי כל ביתה לבוש שנים יובן לענ"ד אם אפשר ובעיני ה' יוכשר במ"ש הרב זלה"ה בשער הקדמות דרוש רפ"ח ניצוצין דף כ"ב הנה הז' מלכים דמתו וירדו בעולם הבריאה ואמנם הכלים שלהם בלבד הם אשר נשברו וירדו בעולם הבריאה ואירע להם כמאורע אדם התחתון בעו"הז כי הוא מורכב מגוף ונפש ובעת מיתתו גופו שב אל העפר אל הארץ כשהיה ונפשו ורוחו עולים ושבים אל האלהים אשר נתנם אמנם מוכרת הוא שנשאר תוך הגוף הבלא דגרמי השורה על העצמות בקבר ותועלת זה הוא לסבת שיהיה קצת חיות קיים בעצמות ההם נמשך בהם עד זמן תחיית המתים ועל דרך זה אירע בז' המלכים הנז' כי היו כלולים מאורות וכלים נפש וגוף ובעת מיתתם ירדו הכלים והגוף שלהם אל העפר שהוא עולם הבריאה ואורותיהם שהם נפשותיהם עלו למעלה בעולם האצילות כי שם שרשם וכמו כן נשארו קצת ניצוצי כר אור ורוחניות וחיות מוכרח לקיים ולהעמיד הכלים ההם שבעולם הברי' עד זמן התחייה שלהם שהוא כאשר נתקנו ונעשה מהם עולם האצילות ודע כי מספר ניצוצי האור שנשארו למטה תוך הכלים שבעולם הבריאה הוא רפ"ח ניצוצין וזהו סוד ורוח אלהים מרחפת על פני המים כי אותיות מרחפ"ת מ"ת רפ"ח פירוש כי הרפ"ח ניצוצי רוח אלהים הם מרחפים על הכלים מתים אמנם המעולה שבאורות עלה למעלה באצילות והניצוצות היותר גרועים הם שירדו על הכלים ודע כי כל אורות עולם האצילות הם בחינת הויו"ת ונודע כי ד' בחינות יש בהוי"ה או הוי"ה דע"ב דיודין או הויה דס"ג או הוי"ה דמ"ה דאלפין או הוי"ה דב"ן דההי"ן ודע כי הוי"ה דע"ב שהיא בחכמה והוי"ה דס"ג שהוא בחי' הבינה הם מלבישים החו"ג דא"ד עם היותם בחינת חו"ב ונמצא עתה כי הוי"ה דע"ב הוא בחסד ולכן חסד בגמי' ע"ב והוי"ה דס"ג היא בגבורה והוי"ה דמ"ה אעפ"י שכוללת ו"ק עכ"ז אינה אלא בנה״י לבד והוי"ה דב"ן היא במ' הנה מן הוי"ה דע"ב שהוא בחסד ירדו ממנו למטה בעולם הבריאה ע"ב ניצוצין שהיא מספר יו"ד אותיות מלוי דיושר והם בגמי' ע"ב שהיא מדריגה ז' שהוא מספר הוי"ה מלוי יודין ומן שם הוי"ה דס"ג ירדו יו"ד אותיות המלוי דס"ג דפנים בבחינת אותיות עצמן הם עשר ניצוצות וזה המדריגה החמישית וכשתחבר עמהם המדריגה הז' שהוא יו"ד אותיות דהוי"ה דס"ג הנז' והם ס"ג ניצוצין אחרים יעלו הכל ע"ג ומן הת"ת שהוא הוי"ה דמ"ה ירדו ממנו מדריגה ג' שהוא מספר ד' אותיות הוי"ה פשוטות שהם כ"ו וכשנקח המדריגה הז' שהיא מספר עשר אותיות המלוי דפנים שהם מ"ה נחבר כ"ו עם מ"ה הרי ע"א ניצוצין ומן הוי"ה דב"ן נפלו מן המדריגה ב' והנה כשנקח המדריגה הד' שבה שהיא מספר עשר אותיות דאחורים שבה הם בגמי' ע"ב והרי נתבאר מספר רפ"ח ניצוצין שירדו מן ד' הויות הנז' והם ע"ב ע"ג ע"א ע"ב והנה מן הנה"י של ז' מלכים ג"כ ירדו מהם ניצוצות לעולם הבריאה הם מספר מ"ה ניצוצין אבל אין מ"ה ניצוצין אלו של הנה"י נכנסים גם הם במספר רפ"ח ויהיו מנין של"ג ניצוצין בכללות הוא משום דכל מקום שיש שני המספרים שוין אין אנו מונים שניהם ולכן מ"ה ניצוצי שנפלו מנה"י אינם נמנים משום שיש מ"ה ניצוצין שירדו מהוי"ה דמ"ה שבת"ת ועמדו עמהם שם בבריאה למעלה ולא ירדו אל מקום הראוי להם ולכן אינם נמנים עמהם בפ"ע להיות של"ג ניצו' אלא רפ"ח בלבד ע"כ עש"ב ועוד כתב שם דרוש אבי"ע דף ע"ד כי ד' אותיות ההוי"ה מתחלקות בסדר הזה יו"ד בחכמה ה"א בבינה וא"ו בת"ת ה"א במ' כיצד אות יו"ד באצילות והיא בבחי' הוי"ה דיודי"ן העולה ע"ב הנק' חכמה בסוד כולם בחכמה עשית ואות ה' בבריאה בבחי' הוי"ה העולה ס"ג בסוד אימא מקננא בכרסייא ואות ו' ביצירה בבחינת הוי"ה דאלפין העולה מ"ה בסוד שית ספירן מקננן ביצירה ואות ה' בעשיה בבחי' הוי"ה דהה"ין העולה ב"ן בסוד מ' מקננא באופן נמצא כפי זה כי עולם האצילות בחינתו היא החכ' ובחי' עולם הבריאה היא הבינה ובחי' היצירה היא בת"ת ובחינת העשיה הוא במ' ע"כ וה"ן עוד נביא מ"ש באוצרות חיים שער המעקה ארבע עולמות הם כדמיון ד' בתים זה למעלה מזה וזהו סוד כי תבנה בית חדש היא עולם הבריאה ע"כ עש"ב וז"ש לא תיר"א קרי ביה תאיר בהיפוך אתוון לביתה לבית ה' ר"ל לא יקרא בחינת אור בתוך עולם הבריאה שהיא בית ה' שהיא בחינת ה' ראשונה בסוד אימא מקננא בכרסייא מן מנין של"ג ניצוצי רפ"ח מן חג"ת ומ' ומ"ה ניצוצי מן נה"י אלא רפ"ח בלבד הם נמנים בבחי' אורות שירדו בעולם הבריאה ונתן טעם לזה ואמר כי כל ביתה שהיא בריאה בית ה' כנז' לבוש שנים קרי ביה לשון שנים ר"ל שיש שני מספרים כאחד והם מ"ה ניצוצין מת"ת דשם מ"ה ומ"ה ניצוצי מן נה"י ולכן אינם רק מספר אחד הוא שימנה וא"ש את"מ וההי"ב:

ותלקח אסתר אל בית המלך אל יד הגי שומר הנשים יובן לענ"ד אם אפשר ובעיני ה' יוכשר בהקדים מ"ש ה' מג"א ז"ל דט"ל ע"י עסק התורה גורם כמה זיווגים זיווג באו"א וזיווג בזו"ן ע"כ וכתב רבינו האר"י זלה"ה בשער הפסוקים במגילת אסתר בכוונת הכתוב אשר לקח לו לבת לבוא אל המלך כי אשר היא אימא לקח לו היא אסתר שהיא המ' בסוד מ"ן לבוא אל המלך אבא כי זו"ן עולים הם בבחינת מ"ן לאו"א ע"כ וכתב ה' מאורות נתן ז"ל אות ב' דף ט"ז בית המלך בינה בית לחכמה הנק' מלך עליון ע"כ וז"ש ותלקח אסתר שהיא המ' שעולה היא בסוד מ"ן אל בית המלך לאימא זיווג למעלה באו"א וזה נעשה על ידי הגי ר"ל הוגה ועוסק בתורה והוא שומר הנשים ע"י עסקו בתורה גורם זיווג לשתי נשים כ"י אימא והמ' כי גורם זיווג באו"א ובזו"ן וכדרך שפירש רבינו ז"ל בפ' כי אם אשר יאמר הגי וכו' סריס המלך שומר הנשים קרוב לדרך זה עש"ב וא"ש את"מ וההי"ב:

בנוסח תפלת מוסף של ר"ח ראשי חדשים לעמך וכו' ר"ת רחל אפשר אי ניחא קמי קוב"ה במ"ש בזוה"ק בסופו בתוספת דף ש"ד הנה שבעה מוספים הם של שבת כנגד צדיק יסוד עולם ואיקרי כל ובריש ירחא כנגד כנסת ישראל דאקריאת סיהרא והוא דוד ושל פסח כנגד אברהם אבינו דאחיד במדת החסד ואקרי ראשון ושל שבועות הוא כנגד יעקב אבינו ובראש השנה הוא כנגד יצחק יוה"כ כנגד משה רבינו ושל סוכות הוא כנגד אהרן עש"ב טעמו ונימוקו עמו נקטינן מזה שמוסף של ר"ח הוא כנגד השכינה וכתב ה' מאורי אור ז"ל אות ד' דף ע"ח רחל היא בסוד המ' ע"כ ואפשר שזהו רמז ר'אשי חדשים לעמך ר"ת רחל לרמוז שמוסף של ר"ח הוא כנגד כנסת ישראל הנק' רחל וא"ש את"מ וההי"ב:

משנה באבות וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום אפשר שרמזו בדבריהם הקדושים מ"ש הרב מג"א ז"ל דף י"א משם ה' זלה"ה אל תחשוב שאותם המוחים עצמם חוזרים אח"כ בבחי' מוחים בתפלה אחרת וכעד"ז תמיד בכל תפלה ותפלה אמנם אין הענין כן אלא בכל תפלה ותפלה מתחדשים מוחים חדשים גמורים לגמרי ואין לך כל תפלה שלא יתחדש אז אורות חדשים לא ראי זה כראי זה וצריך שתדע כי הנה יש הפרש גדול בין תפלות החול ובין תפלות ראשי חדשים ובין תפלות ימים טובים ובין תפלות חוה"מ ובין תפלות השבת וגדולה מזה כי אפי' ביו"ט עצמו אינו דומה תפלות הפסח לתפלות השבועות או הסוכות וגדולה מזה כי גם בימי החול עצמם אינו דומה תפלת יום זה לתפלת יום שלפניו וגדולה מכולם שאפי' ג' תפלות שבכל יום ויום יש הפרש גדול בהם ואינו דומה תפלת הבוקר לתפלת המנחה או ערבית סוף דבר שאין לך תפלה מיום שנברא העולם עד לעת"ל דומה לחברתה כלל וטעם הדבר הוא כי כל התפלות הוא לברר הברורים שיש באותם ז' מלכים שמתו והנה בכל יום ויום ובכל תפלה ותפלה מתבררי' בירורים וניצוצות שלא נתבררו עד אז והנה כמו שהברורים הנבררים היום הם מחודשים ואינם של אתמול כך הם המוחים וכו' ע"כ ועוד כתב שם דף י"ב המקום הוא ז"א ועוד נודע דע"י התפלה גורם זיווג זו"ן פנים בפנים כמ"ש הרב זלה"ה וז"ש אל תעש תפלתך קבע ר"ל אל תחשוב בדעתך שתפלה היא קבועה ירצה שמוחים של תפלה שעברה הם בעצמם שחוזרים באחרת ואינם מתחדשים אלא הם תמיד בקביעות לא כן אלא רחמים ותחנונים ועי"ז מתבררים ניצוצות חדשים ואינם אותם של אתמול כך הם המוחים הם מחודשים וג"כ גורם ע"י התפלה לפני המקום פב"פ וא"ש את"מ וההי"ב. שוב ראיתי מ"ש הרב צמח ז"ל בס' נגיד ומצוה דף י"ז.

משנה סוף מס' כתובות הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין הכל מעלים לירושלים ואין הכל מוציאים אחד האנשים ואחד הנשים אפשר לפ' אי ניחא קמי קב"ה בהקדים מ"ש הר' מאיר בת עין ז"ל על מס' פסחים בדף ס"ד ע"י בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא ולא פגמו בריתם גורמים שגם למעלה ברית העליון לא נפגם והטפה היוצאה מהברית העליון היסוד הקדוש היא נכנסת ביסוד דמ' ואין החיצונים לוקחים אותה וע"י בנות שאוגדות פתחיהם לבעליהם שאין זר נוגע ביסודם גורמים שגם למעלה ביסוד דמ' מעיינה חתום וזר לא יגע בה ע"ש וה"ן עוד נביא מ"ש ה' מ"ן ז"ל אות יו"ד דף מ"ב ע"ב ירושלים הוא יסוד חדר החיצון דיסוד דנוקבא ע"ש ע"כ ונקדים מ"ש הרב זהרי חמה ז"ל בפירושו על הזוה"ק בפ' ויחי בדף רל"ג ע"ב כי המ' היא כלולה מעשר ולכן כל המדו' משפיעים בה כי בהשפיעם אליה משפיעים אל בחינת' אשר להם למטה ע"ש בדף רמ"ד ע"ב והנה נודע דארץ כנוי לאשה כמ"ש ה' ערכי הכנוים ז"ל וכתב ארץ ישראל נקראת אשה יראת ה' ע"ש וז"ש הכל מעלים ר"ל כל בני ישראל אם הם מעלין שפעם וזרעם לארץ ישראל ירצה אצל אשה ישראלית בכשרו' בכתובה וקידושין כדת משה וישראל ואינם מזנים עם א"א ונכריות וכיוצא וגם אין הכל מוציאין זל"ב אזי גורמים שגם למעלה הכל מעלין לירושלים ירצה המדו' העליונות מעלים ומשפיעים ליסוד הנוק' הנק' ירושלים ואין הכל מוציאין הטיפה לחוץ ח"ו לקחת אותה החיצונים אלא הכל נכנס ליסוד המ' וגם בה לא יגע זר ח"ו כי נעשה חותם ביסוד דידה א' האנשי' וא' הנשים ר"ל דזה נעשה ע"י אנשים ששומרים בריתם מלחטוא וע"י הנשים שאוגדות פתחיה' לבעליה' וא"ש את וההי"ב:

ואפשר ג"כ לפרש בזה משנה דסוף מס' ברכות כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים עד העולם ע"כ וכתב הרב ערכי הכנוים ז"ל לה' הנז"ל אות א' אמירה לשון עלוי ורוממות מלשון ה' האמרת ובאות ב' כתב ברוך במ' וביסוד וכתב באות ע' עד הוא ת"ת עולם הוא מ' ע"ש והנה נודע דכל מקום שאתה מוצא קדושה אתה מוצא גדר ערוה וז"ש כל חותמי ברכות שעושים שמירה לברית קודש אנשים ונשים ובזה גורמים לעשות חותם בזו"ן שאין החיצונים לוקחים הטפה היוצאת מברית העליון אלא נכנסת ביסוד דמ' וג"כ נעשה חותם ביסוד דמ' לבל יגע בה זר כנז"ל וקראם ברכות על שהם רומזים בתיבת ברוך וג"כ מטעם דעיקר השפע וברכה הם באים מזיווג זו"ן שהם אבינו ואמנו כמ"ש המב"ע ז"ל דכ"ב משם רבינו האר"י זצ"ל לכן קראם ברכות ואמר שבמקדש היו ר"ל דזה יהיה ע"י שמירת ברית בקדושה דקדושה היפך ערוה אומרים עד העולם וגורמים עלוי לזו"ן הנק' עד העולם כנז"ל ועי' בזוה"ק ויקרא דף ה':

א"נ אפשר לפרש אי ניחא קמי קוב"ה בהקדים מ"ש הרב מגן אבות ז"ל דף כ"ג משם ספר הקנה הנה אדה"ר אכל הפרי וקרא השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם ולא שת כל השגת שכלו אלא בה שהיא הפרי וחשב במחשבתו דדי בזה שהיא קיומו של עולם ואליה יתפלל ויבקש ממנה כל רצינו ואליה ישא כפיו לכל דבר וא"כ לא שת לבו רק לזאת הנק' פרי וראה והבן מדה כנגד מדה הוא כיוון להפריד הפרי דהיינו מ' מן האילן דהיינו ז"א על כן הוא זרעו נענשו בעונש הפרדת הנפש מהגוף ועוד כתב שם שזה נקרא מקצץ בנטיעות ח"ו שכל כוונתו של אדה"ר הייתה שהמדות העליונות אינם משגיחים בתחתונות מתוך רוממותם ויש עון אחר שהוא כופר בעיקר שעובד למדות העליונות ומתפלל שם בלתי מ' ח"ו בחושבו שמ' אינה אלהות ח"ו אלא בריה כמו המלאכים ח"ו אלא צריך לידע שצריך לעבוד ולהתפלל לשניהם יחד קוב"ה ושכינתיה ששניהם יחוד א' ואחדות גמורה ואי אפשר להיות זה בלתי זה ע"ש וכתב ה' מ"ן ז"ל אות ע' כל פרצוף נק' עולם יכתב ה' ערכי הכנוים למוהר"י הצייפרין ז"ל אות א' אמירה לשון תפלה כמו שמע אמרתי ע"ש וז"ש כל חותמי ברכות הם ישראל שחתימתן וסיומן הם ברכות כמש"ה להיטבך באחריתך ועי' להרב משחת אהרן ז"ל בלבוש המסכתא זו שבמקדש הם בתי כניסיות הנק' מקדש מעט היו אומרים ר"ל מתפללים ומבקשים מן כל פרצוף הנק' עולם ירצה שמתפללים לכל מדות ומדרגות עליונות ביחוד א' דהיינו זו"ן אכן משקלקלו המינים והיו אומרים אין עולם אלא א' וכוונתם לומר שאין להתפלל ולבקש אלא ממ' בהיות שהמדות העליונות אינם משגיחים בתחתונים מתוך רוממותם או להיפך שעובדים למדות העליונות בלי מ' ח"ו בחושבם שמ' אינה אלהות ח"ו וזה קיצוץ בנטיעה וכפירה ח"ו וזה נמשך להם הטעות במה שאמר אומרים מן העולם ולכן להוציא מלב הצדוקים זה הטעות התקינו לומר מן העולם עד העולם ירצה שמתפללים ומבקשים מן פרצוף המ' עד פרצוף ז"א לקוב"ה ושכינתיה ששניהם יחוד א' ואחדו' גמורה כנז':

והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם שנאמר והנה בעז הנה כתב הרב מג"א ז"ל ט' וט"ו משם רבינו האר"י זצ"ל אין הזכר העליון מתעורר לזיווג רק עד שהכלה הנעימה תתקשט ותכין עצמה ותמצא חן בעיניו ואז מתעורר הוא להזדווג עמה שאל"כ הנה הוא עוסק למעלה לינק השפע מאמו ואינו רוצה לתת מהשפעתו לזולתו עד אשר הכלה הנעימה תעדה כליה ותתקשט עצמה ואז מזדווג עמה וקשיטות הכלה הוא ע"י הנשמות של הצדיקים המעלים מ"ן והם גורמים לה הזיווג תפליתינו ומע"ט הכל הוא לברר ניה"ק מעומקי הקלי' שיעלו בסוד מ"ן והנה העליונים צריכים לתחתונים שהם הצדיקים שאם אין הצדיקים מלמטה עושים זה הבירור א"א שיתבררו בסוד ואדם אין לעבוד את האדמה ובסוד תנו עוז לאלהים וג"כ תחתונים צריכי' לעליונים שצריכים סיוע מלמעלה כדי שיסתפקו דברים אלו לעשותם על ידם ע"כ וכתב ה' מאיר בת עין משם רבינו האר"י זלה"ה כל מה שאנו צריכים לתקן בזה העולם אינו כ"א לעשות זיווג זו"ן כי אין לנו שפע וברכה ופרנסה וחיים אלא מהם שהם אבינו ואמנו שבשמים ע"כ עיין שם דף כ"ב והנה נודע דהקב"ה חבר וריע לישראל כדכתיב רעך וריע אביך וכולי עי' שם בפירש"י ז"ל. וכתב הרב מ״ן ז"ל אות ש' שלום הוא יסוד שם הוא המ' וז"ש והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם ירצה שצריך אדם מלמטה לתקן מעשיו ושואל ומתפלל לייחד זו"ן שואל על שלום שהוא יסוד ז"א חבירו דהקב"ה נקרא חבר וריע לישראל בשם שהיא המ' וכל זה נעשה ע"י מעשה התחתונים ע"י מע"ט ותפלתם שעושים בירור בניה"ק ועולים בסוד מ"ן וגורמים זיווג זו"ן בעזר מלמעלה דהתחתונים צריכים לעליונים ועליוני' צריכים לתחתונים בסוד תנו עוז לאלהים כנז' והביא ראיה שנאמר והנה בועז בא מבית לחם מלחמה של תורה ויאמר לקוצרים שהם ת"ח הנק' מחצדי חקלא ועושים תיקון לשכינה במע"ט ה' עמכם ירצה השי"ת יסייע עמכם ג"כ בבירור ניה"ק לתיקון הנז' דזה צריך לזה וזה צריך לזה ויאמרו לו יברכך ה' מעתה ע"י התורה והמצות בסיוע מלמעלה נעשה זיווג זו"ן ומשם יבא השפע וברכה לעולם וג"כ אמר קרא ה' עמך גבור החיל הקב"ה מסייע לצדיק הנק' גבור הכובש את יצרו ועוסק בתורה הנק' חיל שנקנית במ"ח דברים גמי' חי"ל ובזה מברר ניצוצי הקדושה עם סיוע השי"ת כנז':

ואומר אל חבוז כי זקנה אמך הכוונה בהקדים מ"ש ה' מאיר בת עין ז"ל דף ס"ד שע"י חטא אדה"ר נפלו ניצונות הקדושה בעומקי הקלי' וגם אם ישראל חוטאים ח"ו נופלים ג"כ ניצוצות בקלי' והנה ניה"ק אלו אי אפשר שיתבררו ויעלו מתוכם אלא ע"י מי שיברר אותם ולכן כל תפלותינו ומע"ט הוא לברר וללקט אלו הניצוצות ע"כ וה"ן עוד נביא מ"ש האור המופלא רבינו האר"י זצ"ל בשער הקדמות דף ל"ב טרם שנאצל עולם האצילות נאצלו היו"ד ספירות בבחינת עשר נקודות כלולות עצמות וכלים ובזה ז' התחתונות לא היו יכולות לקבל האור שלהם לפי שהאור היורד מלמעלה היה שיעור מספיק לצורך פרצוף א' שלם והם עתה בבחינת נקודות קטנות ולכן נשברו הכלים ההם וכאשר נשברו הכלים חזרו האורות להסתלק מן הכלים ונתעלו למעלה במקומם אבל עדיין קצת אור נשארו בתוכם וכשהגיע זמן התיקון שלהם נברר האוכל מתוך הפסולת ועלה למעלה ועכ"ז עדין נשארו קצת ניה"ק בהם ומאלו המאנין תבירין היה שירש הקלי' הנק' סט"א והנה ע"י תפלות תחתונים והמצות שהם מקיימים בעו"הז גורמים להתברר אותם הניציצות שלא הובררו בזמן התיקון הנז' שהוא בזמן האצילות ומעלים אותם בסוד מ"ן והתיקון המלכים האלו בזמן האצילות הוא כי מה שהיו בבחינת נקודות עתה נעשו בבחינת פרצופים ויכלו לקבל האור הגדול ומה שלא עשה המאציל בתחלה כך בבחינת פרצוף ולא היה שבירה הטעם כי עתה בהיותה בבחינת נקודה קטנה קודם התיקון נמצאת נקודת מ' עומדת במקום שהוא עומד רישא דא"א אחר התיקון בבחינת פרצוף מתפשט וכיון שקדם בחינה זו אז נמצא כי עתה אחר התיקון יש כח במעשה התחתונים להחזיר להעלות את המ' למעלה במקום שהיתה אז בתחלה קודם התיקון ע"ש וכתב הרב מאורי אור ז"ל בפ' וארא ז"א נק' הוי"ה והמ' נק' אדנ"י אכן נודע שהמ' נק' ג"כ בכל שמותיו של ז"א וא"כ המ' נק' ג"כ בשם הוי"ה כשמו של ז"א כ"י עש"ב וזה אומרו ואומר אל תבוז כי זקנה אמך כוונת התנא בא לומר מאיזה צד אירע נפילת ניצוצי הקדושה בעומקי הקלי' ומה טעם יש לז"א ואל תבוז כי זקנה אמך ירמוז מעון חטא אדה"ר שהאכילה חוה אמנו לאדם מעץ הדעת זה גרם שנפלו ניה"ק בעומקי הקלי' וצריכים בירור ואמר אל תאמר זה מלוה ישנה בכמה שנים ועי' להרב משחת אהרן ז"ל בלבוש מסכתא זו ואמר התנא ואומר עת לעשות לה' ירמוז אירע נפילת ניה"ק מכח שבירת הכלים שהיו בבחינת נקודות והטעם שעשה המאציל ב"ה ככה הוא כדי שיהיה עשייה ותיקון ועלייה להמ' למעלה במקו' שהייתה אז בתחלה קודם התיקון וזהו עת לעשות לה' שהיא המ' הנק' הוי"ה ב"ה כנז' ועוד אמרו הפרו תורתך כנגד חטא בנ"א בכל דור ודור ומבטלים התורה ומצוותיה מזה גורם בעוה"ר נפילת ניצוצי הקדושה בעומקי הקלי' ובכל אלו הניצוצות צריך האדם לתקן מעשיו בתורה ובמע"ט ובתפלה ובזה הוא מברר ומעלה ניה"ק מעומקי הקלי' ועולי' בסו"ד מ"ן וגורם זיווג זו"ן כנז"ל:

רבי נתן אומר וכו' כוונתו לומר לפעמים אדרבה ביטול תורה גורם תיקון למעלה כגון במבואות המטונפות או בזמן התפלה וק"ש וכיוצא לזה נעוץ סופה בתחלתה מאימתי קורין ק"ש וכולי ר"ל יש זמן לק"ש ואין לבטלו:

נשלמו הליקוטים בע"ה. הנותן לנו חקים ומשפטים. ואכתוב ליקוטי חי' גפ"ת ולבושים על איזה מסכתות. בעזרת המוציאנו ממצרים באתות. כן יעשה עמנו לטובה אות. ויראנו מתורתו נפלאות:

תוכן העניינים

שלום דוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה