שלום דוד חלק א· רבי דוד ב"ר משה הכהן מג'רבה
ליקוטי מסכת סוכה
דף ב' ע"א בתו' בד"ה מאי שנא וכו' והא דלא פריך וכו' ולענ"ד נראה לתרץ עוד דגבי הדס אצטריך למתני תקנתא ואם מיעט כשר משום דבעי למתני בסיפא דאין ממעטין ביו"ט וע' במהרש"א ז"ל:
ע"ב בתו' בד"ה וכיון דדפנות וכו' דהתם קורה טפח וכולי ק"ק לפי"ז אמאי הגמ' בעירובין דף ג' לא עביד צריכותא בהאי גוונא דאי אשמעינן גבי סוכה בהא קאמרי רבנן דלא שלטא בה עינא משום דאין דפנות מגיעין לסכך אבל גבי קורה דמבוי דמונחת על הכתלים אימא מודו לר"י ואי תני בקורה י"ל דבהא קאמרי רבנן משום דקורה טפח וכן יעשה להיפך בזה הצריכותא אליבא דרבי יהודה ובזה עדיף טפי דאחייה צריכותא אליבא דתרוייהו ד' פעמים ושמא דקי"ל להש"ס דליכא למטעי בהכי ופשיט"ל כיון דאין דפנות מגיעות לסכך אף דרחבה טפח לא שלטא בה עינא וכן גבי מבוי כיון דקורה קטנה טפח אף דמונחת על הכתלים ודאי דלא שלטא בה עינא ואין בזה שום צריכות ועוד יש מיישבים משום דבסוכה דאיירי דווקא באין דפנות מגיעין לסכך אינו מפורש במתני' ל"מ למעבד מנה צריכותא משא"כ דלישיבה ולהילוך ידועי' מסברא:
בתו' בד"ה עד ארבעים וכולי זו ואצ"ל זו וכו' פי' משא"כ הכא דהוי ל"ז אף זו וע' התו' בקידושין דף מ"א ע"א בד"ה השתא שכתבו דבשני תיבות ל"א לזא"ז וע' בקמא דף נ' גבי החופר בור שיח וכו' ובצריכותא דגמ' שם ואין הפנאי מסכי' לראות בס' הכללים ז"ל:
בא"ד גבי יונק תינוק וכולי ה"ה אפי' טובא וכו' ע' לה' מירא דכיא ז"ל מ"ש בזה ולאחר המ"ר דבריו תמוהים ואינם מובנים לענ"ד וע' לה' נר דוד ז"ל:
דף ג' ע"א בתו' בד"ה דאמר לך וכו' וחד תלמיד וכו' ואידך וכו' נראה דאין ראיה מההוא דאכליה אריה דהתם עבד במזיד וכ"ע מודו דיחזור למקומו ויברך כדאיתה התם בהדיא ע"ש אך עיקר ראיית' מההוא דאשכח ארנקי ומעובדא דרבב"ח וע' בתו' שם ד"ה בכוליה:
ע"ב בתו' בד"ה ואין עושין וכו' דהא לחייא ב"א וכולי דה"ה עיר ובית וכולי עמ"ש מהרש"א ז"ל בזה וכוונתו פשוטה להק' דלמה לא נקטו התו' רבותא טפי לדעת חב"א דה"ה ב' בתים בלא עיר דהא בסוף דבריהם כתבו אליבא דחב"א גופיה נותנים לב' בתים בלא עיר קרפף אחת ותי' ע"ש ובכן הוסרה תלונת ה' מירא דיכא ז"ל:
דף ד' תו' בד"ה בית וכו' ובעירובין אתבן וכולי עמ"ש מהרש"א ז"ל ולענ"ד נראה עוד דמייתי לה הכא ובעירובין גבי פלוגתא דר"י דפליג אתבן וצרורות כדקאמר הכא והתם נמי קאמר והא ר"י איפכא וכו' מזה טעו:
בא"ד והא דקאמר עפר סתם מחלוקת וכולי עמ"ש מהרש"א ז"ל וק"ל לדבריו ז"ל א"כ לגירסת רש"י מנ"ל להש"ס לומר דבסתם עפר נמי פליגי דילמא כ"ע מודו דבטל ולח נקטי רבנן בטלו אלא משום תבן וי"ל עוד כוונת התו' דלגי' רש"י תבן או צרורות ול"ג עפר מצינן למימר דבעפר ואין עתיד לפנות מודו רבנן דבטל ולא נקטו בטלו אלא משום תבן וצרורות דאפ' דס"ל להתו' לחלק בין עפר לצרורות ודלא כמ"ש רש"י ז"ל ולכן לא ק"ל דהו"ל להש"ס לומר דפליגי נמי בעפר ואין עתיד לפנותו וקאמר הגמ' דבעפר סתם מחלוקת משום דלא מסתבר לחלק ביניהם כולי האי ולומר דבצרורות בעינן ביטול בפי' ובעפר אפי' בסתם בטל אבל לגרסתם דגרסי עפר ק"ל שפיר דלא קאמר באין עתיד לפנות העפר פליגי כנלע"ד בדוחק וע' לה' נר דוד ז"ל ע"ש:
[א"ה מה שהק' מורינו הי"ו לדברי מהרש"א ז"ל קושיא אלימתא היא ולחומר הנושא נראה לומר דודאי מה דתני ביטלו קאי על כל מאי דנקט התנא תבן וצרורות אלא דמ"מ קאמר מהרש"א ז"ל דמיעוטא דבטלו דמשמע דווקא ביטלו בפי' אבל סתם או אין עתיד לפנותו לא הוי ביטול כדי דלא לאפושי פילוגתא יש מקו' לומר דמיעוטא דסתם קאי אתרוייהו אבל מיעוטא דאין עתיד לפנותו לא קאי רק אתבן אבל לומר דגם מיעוטא דסתם הוא אתבן לחוד הא ודאי לא דודאי פשטא דברייתא דמיעוטא קאי אתרוייהו כנ"ל נכון עבדו ותלמידו על"ה ח"ח ס"ט]:
דף ה' ע"א גמ' והכתיב ועמדו וכו' ודקארי לה הוא סבר כיון דכתיב ועמדו רגליו משמע רגליו ממש ואפ"ה משני ליה למעלה מי"ט ובתחלה הק' מפסוק הכתוב בתורה וכן לקמן גבי והכתיב ויעל אליהו וכו' דקארי לה סבר מדכתיב השמים בהדיא משמע דעלה לשמים ממש:
ע"ב בתו' בד"ה תפסת וכו' מפנים וכולי הומ"ל מדפריך ונילף משאר כלים ומשני תפסת וכו' אלא דרבותא נקטי בכאן לומר דאע"ג דפריך הגמ' ואימא כפנים ש"מ דאין לו סוף ב"ה מ"מ צ"ל דיש לדבר סוף דלי"ל למילף אלא מפנים הנכנסים למשכן כנלע"ד וע' להמש"ך ז"ל:
דף ו' בתו' בד"ה גפן וכו' שר"ל אם שתה וכולי דאם אכל לולבין ועלין אין בו מלקות דהוי לאו שבכללות דכתיב מכל אשר יצא מגפן וכו' וע' רש"י במכות דף
ע"ב בד"ה בדורשין תחילות וכו' הדיוט א"כ הוה אתי למניינא וכו' לשונם דחוק קצת ואי לא מסתפינא אמינא להגיה א"כ לא הוה וע' לה' זרע אברהם ז"ל ולה' נר דוד ז"ל:
בד"ה וסוכה וכו' הרי אחת וכו' וע' לה' המפרש ז"ל שם שכתב דל אחד לסכך של מעלה ע"ש ובכן יתפרשו הדברים על נכון: