אור ברסלב
שלום דוד חלק א ליקוטי מס' קמא

שלום דוד חלק א· רבי דוד ב"ר משה הכהן מג'רבה

ליקוטי מס' קמא

ליקוטי מסכת סוכה

דף ב' ע"א ברש"י בד"ה השור וכולי עמ"ש משמי בתורה מציון שנה ו' חוברת ד' סי' כ"א בזה:

בד"ה מבעה מפ' בגמ' ע"כ אפ' דכיון למ"ש בש"מ לרב"א ז"ל וז"ל גבי שור ומבעה לא הזכיר החומר מפני שלא נתברר לו עדיין ענין המבעה ע"ש בשם המאירי ז"ל והיינו דהוק"ל לרש"י ז"ל ומשני מפרש בגמ' ר"ל דעדיין לא נתברר לו אלא בגמ' מפרש לה במחלוקת האמוראים ובדברי המאירי ז"ל:

בד"ה לא וכו' כלומר אי וכו' ובגמ' מפ' וכולי בא לאפוקי מן לא הרי דעלמא כמ"ש התו' וכתבו בש"מ ז"ל דצ"ל דכוונת מתני' אינה אלא לצריכותא ולא כלא הרי דעלמא מדבעי בגמ' מאי לא הרי דקאמר ואמאי בעי הכא יותר מדעלמא אלא ודאי דפירושא דמתני' לצריכותא דקרא דלא יליף חד מחבריה ע"כ והיינו דמסיים רש"י ובגמ' מפ' שהוא להכריח פי' שפירש דחדא לא יליף מחבריה ולא כדעלמא מדבעי בגמ' מאי לא הרי וכו':

בתו' בד"ה ולא זה וכו' לשנות קודם אש וכו' ע"כ עמ"ש מהרש"א ז"ל דר"ל דמ"ש רש"י בתי' הראשון זה דווקא משום דהקושיא היא מכח הסדר דרישא ולכך תירץ משום דתו לא המ"ל לא זה וזה וכו' ר"ל משום סדרא דרישא תחסר האש אמנם קושית התו' היא משום דומיא דרישא דלא הרי דס"ד דניחא בזה למיתני דומיא דלא הרי דרישא ותחסר האש זהו הנלע"ד מלשון מהרש"א ז"ל וניחא קו' ה' בני יוסף ז"ל:

ע"ב ברש"י בד"ה יש מהן וכולי מפרש וכו' אפ' דהוק"ל איך הפסיק בת"ר קודם שפירש מילתיה דרב פפא ולזה תי' לקמן וכו' ר"ל מעיקרא לא הפסיק בברייתא זו אלא לפרש מילתיה דרב פפא וכמ"ש בתוספות וע' בתו' רבינו פרץ ז"ל:

בד"ה באלה תנגח וכו' בהם עמים וכו' תפסם ביחד לומר דצריכי תרוייהו דאילו כתב באלה וכו' לחוד הו"א דמחוברת כלה מיעדת ואי הביא בהם עמים ינגח לחוד הו"א דקרא דנגיחה לא איירי כי אם במחוברת אבל תלושה אינה בכלל הנגיחה כלל לכך הוצרכו שניהם וכמ"ש בש"מ בשם המאירי ז"ל ואחרי כתבי ראיתי מ"ש הרב פני יהושע ז"ל:

בד"ה אלא להכי אצטריך ואומר וכו' דייק בלשונו הזך דנקט אצטריך ואומר לתרץ קו' התו' בד"ה אבל והוא כתירוצם דלא הפסוק הוא דאצטריך אלא התנא דאצטריך לומר ואומר עוד כתב בסוף הדיבור משום דאיך דרכה בכך וכו' אבל מחוברת דאורחיה הוא ע"כ אפ' שכיון לתרץ תי' אחר והוא כמ"ש בש"מ בשם ריב"א ז"ל דלא נאמר דיה כתלושה דטעמא דתלושה שאינה מועדת עד תלתא זימני משום דלאו אורחיה אבל מחוברת כיון דאורחיה הוא נחשוב פעם א' כתלושה ג' פעמים ע"ש:

בד"ה לומר לך וכו' דהא נגיחה וכו' בזה יתיישב מה שמק' לעיל דלמה אצטריך קרא לומר דנגיחה היינו קרן דבלא"ה במאי מוקמת ליה אי שן כתיב אי רגל כתיב כדפריך לקמן גבי שן ורגל דאילולי קרא הוה מוקמינן לה בנגיפה וכדברי רש"י הללו וכן ראיתי שתירץ כן בשיטת ר"ף ז"ל:

בגמ' לא שן יש הנאה וכו' כך הגירסא לפנינו אבל הרשב"א ז"ל כתב ה"מ היכא דיש הנאה וכו' וכתב דמדקאמר ה"מ היכא וכו' משמע דאנשיכה גופא קמהדר ומודה הוא דיש נשיכה שהיא תולדה דשן כגון בהמה שנשכה איזה דבר לאכלו ולא הספיקה לאכלו עד שנפל מפיה ולכלכלו ע"ש משמע דכפי הגירסא שלפנינו אין חילוק בנשיכה וע' להרמב"ם ז"ל בפ"א מה' נזקי ממון ה' יו"ד ולהרב המגיד ז"ל שם ודוק וגירסת הרי"ף ז"ל כי אמרי' תולדה דשן היא היכא דיש וכו' והוא כדעת הרשב"א ז"ל:

בדף ג' ע"א ברש"י בד"ה אידי ואידי וכו' תירץ אי מהא קרא וכו' מה שיש להעיר בזה ראיתי במהרש"א ז"ל ובמהר"ם מלובלין ז"ל על כן לא כתבתים ובש"מ ז"ל כתב דדווקא כי ליכא אלא חד קרא ושלח הוה מוקמינן ליה במכליא קרנא אבל בסמוך דאיכא תרי קראי חד בשן וחד ברגל מדשינה דכתב בחד וביער ובחד ושלח משמע ושלח אע"ג דלא מכליא ע"כ והיא מדוייק בדברי רש"י לקמיה שכתב דהא לא כתיב ביה וביער וע' לה' מעשה חייא ז"ל ולה' זרע יצחק ז"ל שגם הם תירצו כן אבל הוא דחוי מעיקרו וכמ"ש מהרש"א ז"ל וגם שראיתי להרב פני יהושע ז"ל שכתב ליישב דחיית המהרש"א ע"ע על כל זה עדיין יש להקשות דלמה לקמן גבי ובער זו השן לא אמר סד"א אידי ואידי ארגל והא דמכליא קרנא הא דלא וכולי וכן מ"ש לקמן סד"א ה"מ דשלחה שלוחי וכו' הול"ל סד"א ה"מ היכא דמכליא קרנא וצריך ליישב בדוחק כמ"ש ה' זרע יצחק ז"ל הנז' דניח"ל להגמ' לתרוצי בפשיטו' דושלח משמע דשלחה שלוחי ע"ש עוד כתב בש"מ ז"ל ליישב דברי רש"י דודאי כי מוקמינן אשן אע"ג דלא כתיב אלא ושלח לחוד הוה מוקמינן ליה במכליא דבשן משמע טפי כילוי ע"י אכילה אבל כי מוקמינן לה ארגל סתם הזיקא דרגל לא הוי כילוי ע"כ והוא חילוק נכון וניחא הכל.

ואומר אני דרש"יז"ל הרגיש בזה והציע הצעה בתחילת הסוגייא להבינך שלא תק' כלום על דבריו שבכאן והוא שפירש לעיל בת"ר השן לאכול ורגל דריסה לשבר את הכלים דלכאורא מה בא לאשמעינן בזה אלא דחש שלא הק' על דבריו פה כאמור הקדים ואמר שן לאכול וכולי והוא כתירוץ הש"מ ז"ל הנז' דכי מוקמינן אשן משמע טפי כילוי ע"י אכילה אבל רגל אינה אלא דורסת ומקלקלת אבל לא מכליא קרנא:

גם כיון בהצעה זו ליישב מה שקשה עוד לפירש"י ז"ל שבכאן דאמאי לא אמר הגמ' כאן גבי רגל דה"א אידי ואידי אשן והא דשלחה שלוחי והא דאזלא ממילא דא"ל דה"ל לאב וביער לחוד דאזלא ממילא וכ"ש דשלחה שלוחי דלשיטת רש"י הוה מוקמינן ליה במסתבר דשלחה שלוחי וכמ"ש מהר"ם ז"ל וכן ק' דמאי קאמר הגמ' מה שן ל"ש שלח שלוחי דהיא גופא מנ"ל דאי מדכתיב וביער הלא לרש"י ז"ל גם וביער משמע דשלח שלוחי וצ"ל דהא דאמרי' וביער משמע דשלחה ה"ד כד מוקמינן לה ברגל שאין הנאה להזיקה ומסתמא לא אזלא ממילא אבל שן דיש הנאה להזיקה מסתמא דאזלה ממילא ולכן אי קאי אשן לא מוקמינן ליה במסתבר דשלחה שלוחי וכמ"ש בש"מ בשם תו' ר' ישעיה ז"ל בד"ה הא דאזלא ואפ' שלכל זה כיון רש"י באמרו השן לאכול ורגל דריסה לשבר את הכלים ר"ל ששן יש הנאה להזיקא וסתמא דאזלא ממילא אבל רגל אין הנאה להזיקה אלא דורסת ומקלקלת וסתמא דשלחה שלוחי כנ"ל ודלא כה' בני שמואל ז"ל שנדחק בזה:

או אפשר לפרש שיטת רש"י ז"ל במה שנלע"ד והוא דדווקא אי מוקמינן ושלח אשן הוא דהו"א במכליא קרנא אבל אי מוקמינן לה ארגל אז מוקמינן ליה כפשטיה ולא במסתבר דמכ"ק משום די"ל שכוונת התורה שחייבה הרגל היינו שהזיקה מצוי ואם היית אומר שאינו חייב אלא היכא דמכ"ק א"כ אין הזיקה מצוי ולכך יליף שן מרגל שפיר ובזה יתורץ קושי' התוס' דומיא דרגל וא"ת אימא איפכא וכו' דהיינו מה שן דוקא מכליא קרנא אף רגל דוקא מכ"ק אבל לפי מ"ש יתיישב דחיובו הוא מכח הזיקו מצוי ואי ילפינן איפכא משן א"כ ברגל יהיה אין הזיקו מצוי וליכא לאקשויי נמי דלמה לא תירץ התלמוד כמו שתירץ בסמוך דהוו"ל למימר הכי אידי ואידי אשן הא דשלחה שלוחי הא דאזלא ממילא דא"כ כשנקשה וליכתוב וביער לחוד דמשמעותיה דאזלא ממילא ליכא לתירץ דמוקמינן ליה במסתבר דשלחה שלוחי די"ל שכוונת התירה שחייבה על השן היינו משום שהולכת ואוכלת להנאתה ואם היית אומר דווקא דשילחה שלוחי א"כ אין זה להנאתה ולכך רצה לתרץ הא דמכליא קרנא הא דלמכ"ק זהו מה שנלע"ד בשיטת רש"י בסוגיא ראשונה וכן לקמן בסוגיא השנית בתחלה אמר סד"א אידי ואידי ארגל וכו' אבל לפי האמת דמוקמינן וביער אשן אז מוקמינן כפשטיה ולא במסתבר דדווקא דשלחה שלוחי משום דחיובו הוא אוכלת להנאתה ושלחה שלוחי אין זה להנאתה ולכך יליף רגל משן שפיר ול"ק דנימא אפכא גם א"ש דלא אמר אידי ואידי ארגל והא דמכ"ק והא דלא מכ"ק משום דרגל דחיובו הוא משום דהזיקו מצוי אי כתיב ושלח מוקמינן ליה כפשטיה בלא מכ"ק ולכן אמר ג"כ סד"א ה"מ דשלחה שלוחי ולא אמר סד"א ה"מ היכא דמכ"ק וכאמור וד"ז למדתיו מדש"מ:

תמו ליקוטי מסכת קמא בס"ד:

תוכן העניינים

שלום דוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה