שלום דוד חלק א· רבי דוד ב"ר משה הכהן מג'רבה
ליקוטי חי' קמא
דף ב' בגיליון בד"ה וא"ת וכו' וי"ל וכו' להאי תי' עדיין ק' מההיא דד' מחוסרי כפרה ולזה כיוונו בתי' שאחר זה שכתבו כדאשכחן וכו' ור"ל דבההיא לא מתרצא בתי' קמא כנ"ל וע' למה"רם מלובלין ז"ל ולהזש"א ז"ל ולה' זרע יצחק ז"ל:
בתו' בד"ה השור וכו' שם שור וכו' מהר"ם מלובלין ז"ל כתב על תירוצו שאינו מתורץ כ"ך ולא כתב שאינו מתורץ כלל משום די"ל דלמ"ד מבעה זה אדם ושור וכל מילי דשור לא תלי בלישנא אבל למ"ד מבעה זה שן ושור לרגלו ס"ל דתלי בלישנא:
דף ג' ע"א בתו' בד"ה אצטריך וכו' עמ"ש מהר"ם מלובלין ז"ל דהתו' סברי דגבי רגל ל"ש לחלק בין מכליא ללא מכליא ע"ש ותמהו עליו הרב מש"ך ז"ל וה' שם יוסף ז"ל שזה היפך התו' בד"ה דומיא ע"ע ולע"ד ל"ק דדעת מהר"ם ז"ל היא דרגל סתמא דלא מכליא קרנא דאין הנאה להזיקה אבל שן סתמא מכליא קרנא וכמ"ש בש"מ בד"ה והא בשם הר"י ז"ל ובשם הגיליון ז"ל וא"כ כיון שאמר הש"ס שן דומיא דרגל ואפקה ממשמעותא בודאי דכמו כן י"ל אפכא רגל דומיא דשן כנ"ל ומע' הח"הש כה"ר מקיקץ השלי הי"ו אמר דאין זה במשמעות לשון מהר"ם ז"ל שכתב לא שייך לחלק וכו' דלדברנו באמת גם ברגל יש סברא לחלק בין מכליא לל"מ אלא דסתם רגל לא מכ"ק ולשון מהר"ם שכתב לא שייך משמע דברגל לא שייך סברא לחייב טפי במכליא מל"מ וכלן שוים מאיזה טעם כנ"ל עכ"ד הי"ו וגם שהרואה יראה שכן מדוקדק בדברי מהר"ם ז"ל מ"מ אין רחוק מלומר ולפרש כוונתו כדברנו וכן נראה שהבין המש"ך ז"ל בכוונת מהר"ם ז"ל כדברנו דוק בלישניה ותשכח:
דף ד' ע"א בגמ' שמשלם את הכופר וכו' הק'
בש"מ ז"ל מדאצטריך למכתב שור שחייב כופר ולא ילפינן מאדם ש"מ דאדם וכו' והם דברים תמוהים של"ז להבינם ואמר מורי הי"ו שט"ס נפל בדבריהם וכצ"ל מדאצט' למכתב נזק גבי אדם ולא ילפינן משור ש"מ דאדם אינו חייב כופר וכן מדכתב נזק גבי שור ש"מ וכו' עכד"ק הי"ו:
דף ה' ע"א רש"י בד"ה ומפגל וכו' לשום שלמים וכו' הפנ"י ז"ל הק' דאמאי סניא ליה לפרש כדעלמא דהיינו מחשבת חוץ לזמנו ומקומו והזש"א ז"ל תי' דרש"י סובר דהפיגול בא ע"י המחשבה ואם כן מאי פריך ליתני מפגל אימא דבמחשבה לא מיירי עש"ב ולאח"הר אשתמטיה דברי רש"י בזבחים דף מ"א ע"ב בד"ה כגון ובדף מ"ב ע"א בד"ה אלא ובמנחות דף ב' ע"ב בד"ה אבל וע' לה' מתן בסתר ז"ל ריש מעילה ולהמש"ל ז"ל בפ' י"ג מה' פסה"מ וע' רש"י בקידושין דף מ"א ע"א בד"ה שכן וע"ש ברש"ל ז"ל.
ע"ב בתו' בד"ה שכן וכו' ממונא וכו' ע' לה' לב שומע ז"ל במע' הרי"ש אות ט' ובאות כ"ה וע' למהר"ם שיף ז"ל ודו"ק:
דף ט' ע"א בד"ה ומשהחזיק וכו' ארעא בזוזך וכו' כתב מהרמ"ש ז"ל דלר"ת ליק ע"ש והפנ"י ז"ל כתב דגם לר"ת מק' שפיר דהכא שאני דאית ליה פסידא ללוקח ע"ש ובזה ניחא קו' מהרמ"ש ז"ל שלא הקשו אמשנה ערוכה דניח"ל להק' מסוגיין דקשה גם לר"ת:
ע"ב בד"ה משא"כ וכו' וא"ת וכו' מהרש"א ז"ל כתב דקו' על אש וה' שם יוסף ז"ל הק' דגם באש יש טעם נכון כמ"ש רש"י ז"ל וע' בש"מ ז"ל שהקשו על פירש"י והוכרחו לומר כדברי התו':
דף י' ע"א גמ' מאי שייר וכו' ע' לה' יד מלאכי ז"ל אות תל"ב ודו"ק:
ברש"י בד"ה משא"כ וכו' קי"ל וכו' ה' שם יוסף ז"ל הק' מכאן לפי' מהר"ם ז"ל לעיל דף ד' ע"א ואינו מובן דמהר"ם גם הוא ידע דרש"י פליג על התו' בזה וע' מהר"ם ז"ל גופיה בד"ה משא"כ בדף ט' ע"ב:
דף י"א ע"ב גמ' בכור שנטרף וכו' ע' פירש"י והתו' והרמב"ם ז"ל בפ' י"א מה' ביכורים ה' י"ז ולמרן ז"ל שם ולהז"שא ז"ל ודו"ק:
דף י"ב ע"ב בגמ' ואליבא דרי"הג וכו' מ"ש הפנ"י ז"ל הא דלא מוקי לה כר"ש בהזהב דף נ"ו ע"ב דקדשים שחייב באחריותן הוי ממונו וכו' אינו מובן דלר"ש אפי' ק"ק הוי ממונו וע"ש ברש"י ואילו ממתני' משמע דווקא קלים.
בתו' בד"ה תם חי וכו' קמ"ל וכו' ע' בתמורה דף ז' ע"ב ודו"ק:
בד"ה ואיתיביה וכו' א"נ וכו' מ"ש המש"ך ז"ל לתרץ דא"כ לא צריך קרא ע"ש לכאורא ק' דא"כ אמאי בתמורה הוצרך לומר והא דומיא דשלמים וכו' ותירוץ התו' שם לא יכין לדברי המש"ך ז"ל ונראה פשוט דלבע"מ אצט' קרא כיון דמעיקרו תם היה וא"ד לזה"ז:.
דף י"ג ע"א בגמ' הא בבכור בלבד וכו' ובל"ק ל"ק והא אלא בשלמים קתני וכמ"ש מהרי"בל ז"ל שכן גירסת התו' דאינו דומה לדהכא דקתני בלבד:
ברש"י בד"ה בבכור וכו' או אם הבית וכו' נראה דפירש זה בדעת רבינא דהכא וסובר כתו' ר"ף ז"ל דרבינא פליג אדר"ן ותרי רבינא הוו והו"ד להמש"ך ז"ל בחי' לדף י"ב ע"ב בתו' בד"ה ומחיים בא"ד ע"ש וע' בש"מ לעיל מ"ש אדברי רש"י ז"ל בשם הר"אש ע"ש:
והנה הש"ס בתמורה הק' מברייתא זו לר"ן והוכיח דאיירי בזמן הבית מסיפיה דקרא ואת דמם תזרוק וכו' והוכיח דבתם איירי מדכתיב ואת חלבם תקטיר בע"מ מי חזי להקטרה ע"ש וילד"ק אמאי לא הוכיח מואת דמם תזרוק מי חזי לזריקה וי"ל:
ע"ב בגמ' הא קתני לה וכו' גם למ"ש ה' שם יוסף ז"ל במתנ"י דהא דהוצרך לומר נכסים שאין בהם מעילה משום דמההיא דלקמן לא משמע אלא קרן דכתיב ביה רעהו ע"ש פריך הכא שפיר דדווקא בנכסי הקדש דהטעם משום רעהו אבל בגוי דהטעם משום דכתיב ראה ויתר גוים כדלקמן בדף ל"ח ע"א בודאי דאכל ד' אבות קאי דמנ"ל לחלק וע' במהרש"ל ומהרש"א ומה"רם מלובלין ז"ל לקמן בתו' בד"ה עמד:
שם תני והדר מפרש וכו' המק' סבר דלא אמרינן תנא והדר מפ' אלא לעיל דיש לטעות דבין של כותי שהוזק בין של ישראל פטור ותנא דלקמן פירש דחילוק יש ולזה חזר והק' לו בנכסים מיוחדים דלקמן לא הוסיף כלום לזה חידש לו המתרץ דגם בזה י"ל תנא והדר מפרש דהיינו מפרש נכסים מיוחדים למעוטי מאי וגם שלא הוסיף כלום:
שם אילימא וכו' רש"י במתני פי' כפי הס"ד כדרכו וכן ראיתי להתוי"ט ז"ל וע' במר דרור ז"ל:
שם רבינא וכו' כתב בש"מ ז"ל דהכא במועד איירי דכיון דנסקל לא שייך ביה החלטה וכו' ע"ש ואמר מורי הי"ו דה"ה בתם שהרג אדם שגם הוא נסקל ונקט מועד משום שהביא ראיה מדקתני עלה והועד וכו':
שם וה"ק וכו' מ"ש המ"ד ז"ל י"ל במה שידוע שאין למידין מן הכללות אפי' במקום שנא' בהם חוץ ומ"ש הפנ"י ז"ל דסתמא דתלמודא הוא דקאמר לה יע"ש לא משמע כן מדברי התוספות בד"ה חצר.
דף י"ד ע"א גמ' אלא לאו לא לזה וכו' כתב הרשב"א ז"ל ומדוחק י"ל דה"ק לא לזה ולא לזה לשוורים אלא לפירות דחד ע"כ ורוצה לומר אלא דהמקשה סבר דלא לזה ולא לזה לא הוי כרשות הרבים והמתרץ חידש לו דהוי כרשות הרבים וכמ"ש התו' וע"ש במהרש"א ז"ל וע"ע בהרשב"א ז"ל. אלא דלשון המתרץ דקאמר מאי וכו' נראה דהמקשה לא ידע לה לזה כתב ומדוחק וכו' ועוד יש דוחקים אחרים כנ"ל:
ע"ב בגמ' דת"ר שוה וכו' אין להקפיר במה שלא אמר תנינא להא דת"ר אבל א"ל דהכא הברייתא בעצמה היא דורשת לשון המשנה וכמו דנקטה בלשונה שוה כסף וכו' דאין דרך המשנה לפרש לשון הברייתא כמ"ש מהר"י בן מיגש ז"ל כמ"ש היע"א ז"ל במע' המי"ם אות מ"א וגם לשיטת רש"י דנראה דפליג ע"ז כמ"ש מדבריו בכתובות דף מ"א ע"א בד"ה תשלומי נזק לא א"ש דלעיל בדף יו"ד ע"ב אמר תנינא וכו' גם שהברייתא היא מפרשת המשנה וע' לה' לב שומע ז"ל במע' התיו אות י"א שכתב דהת"ח ז"ל מחקה והוא ז"ל קיים הגירסא דלעיל ה"ק תנינא להאי מילתא בברייתא עש"ב ולדברי שניהם אתנח לי דרש"י פירש בד"ה תנינא ושמע מינה וכו' והוא פלא דאמאי לא פירש זה בדף יו"ד אך עפי"ד א"ש ונכון:
בתו' בד"ה פרה וכו' וק' וכו' הק' בש"מ ז"ל נוקמא בחצר השואל וכו' עש"ב וכוונתם למ"ש התו' דאי אפ' וכו' אבל רש"י להדיא לא פי' כן:
כתב הפנ"י ז"ל על דברי הר"ן דלדבריו לא מתוקמא אלא לאביי ולא לר"ז ע"ש והוא תמוה ששכח דברי עצמו שכתב לעיל בד"ה ועוד נ"ל דגם ר"ז מודה בזה וכן נראה מדברי התו' לעיל בד"ה לא לזה וע"ש למה"רם מלובלין ז"ל וצע"ג ואין בידי הר"ן לראותו:
בא"ד אכתי וכו' ע' בהרש"בא ז"ל והזש"א ז"ל ולפי הבנתו ק' עוד דמאי מתרצי תני והדר מפ' שאינו בנמצא כלל שהמשנה מפ' הברייתא וי"ל ואולי שגם לזה נתכוון הזש"א ז"ל דוק ותשכח וע' לה' גופי הלכות ז"ל באות תקל"ג שהביא לדברי הרשב"א ולא העיר כלום:
בד"ה ביתמי וכו' בשעמד וכו' עמ"ש המש"ך ז"ל בכאן ובחי' לבתרא בדף קע"ה ע"ב בד"ה מיתיבי ועמ"ש ה' מר דרור ז"ל ובסה"ק בני משה דף י"ז ע"א ושני והראוני דגם התו' פה בד"ה ש"מ סוברים דבנזקין ליכא טעמא דנע"ד גם הראוני מ"ש ה' חלב חטים ז"ל בתו' בד"ה ביתמי:
ברש"י בד"ה ביתמי וכו' דא"ל אחר מיתת וכו' כתב ה' חלב חטים זצוק"ל דמשמע מדברי רש"י דאם ידעינן בודאי דמטלטלי דאבוהון נינהו משתעבדי לב"ח ע"ש ושמעתי מאחד ממעיני הישועה מבחורים כה"ר שמואל עלוש נר"ו (נכד הח"הש והכולל כמוה"ר ר' סאסי עלוש זצוק"ל מתושבי גאבס יע"א) שזה היפך סוגיא ערוכה במציעא דף ס"ז ע"ב וברש"י שם בד"ה אין ב"ח ובתו' שם והדבר פלא עכ"ד הי"ו ואנא דאמרי הנה המגיה בח"ח העיד שחסר מדבריו ואולי שגם הוא העיר מזה וע"ע בכתובות דף פ"ד ע"א במתני' וברש"י שם ובדף צ"ב ע"א ובתו' שם בד"ה ראובן ולהמש"ך ז"ל לקמן בחי' לדף מ' ע"ב בד"ה משעבדנא וע' לה' שם יוסף ז"ל מ"ש בדברי רש"י אלו:
דף ט"ו ע"א בגמ' תנן הניזק והמזיק וכו' לא רצה לאוקמא כגון ששור המזיק אינו שוה שיעור הח"ן שזיכה לו רחמנא דאינו מוסיף לו כלום דמגופו משלם דהא תני לה בסיפא שהתם משלם מגופו ועוד אמר מורי הי"ו דכיון דרחמנא לא זיכה לו כי אם מגופו לא מקרי איתיה בתשלומין משא"כ פחת נבילה דאילו מכרה תיכף לא היה מפסיד מקרי איתיה בתשלומין וע' בחו' בד"ה לא ולה' מ"ד ז"ל שם עכד"ק ודפח"ח:
שם אבל תם וכו' הק' בש"מ ז"ל דא"כ יש להחמיר בקל ולהקל בחמור ואין כן כל ק"ו שבתורה ותי' דסברא מועטת מסתלק לעשות צריכותא ע"כ ולקמן בדף מ"ב ע"א דפריך גבי צריכותא כזה יציבא בארעא וכו' התם שאני דצריכותא דקראי היא ובודאי דצריך סברא מעליא וא"ד לצריכותא דמתני' כנ"ל ועי"ל:
ע"ב מאי לאו בתם וכו' כתב בש"מ ז"ל ותם משלם כגון שלא בכוונה או בע"א וכו' והק' מורי הי"ו דבלא"ה הא איירי עפ"י בעלים כדקתני המית וכו' ואינו חייב סקילה וע' בתו' וי"ל עוד כתב בש"מ וא"ל דמיירי בצרורות דממונא הוא דפשיטא דמשלם עפ"י עצמו ע"ש והק' מורי הי"ו א"כ מאי משני במועד דתק"ל פשיטא עכד"ק הי"ו ואפ' כיון דתם אינו משלם עפ"י עצמו לא הוי מועד פשיטא וא"ד לצרורות:
בד"ה ואי וכו' המזיק עצמו וכו' עמ"ש מהרמ"ש ז"ל ולהמש"ך ז"ל כאן מפה מורי הי"ו ואני אומר ע"ע בחי' המש"ך ז"ל בדף פ"ד ע"א בד"ה דאי תפס ע"ש ודוק:
דף ט"ז ע"א ברש"י בד"ה ואם וכו' היינו פירושא וכו' מ"ש ה' אליה רבה ז"ל הא דלא פי' זה לעיל וכו' ע"ש הוא פלא דגם לעיל פי' כן שכתב והיינו דקתני חמשה מועדין:
ע״ב בתו' בד"ה לפניך וכו' והלך וכו' דבר זה נשמט ממורינו הרב נתיב מצותיך ז"ל פי' על אזהרות ר"י בר ראובן ז"ל בדף פ' ע"ב בד"ה ואגב:
דף י"ז ע"א בתו' בד"ה והאמר וכו' דה"פ וכו' הק' המ"ד ז"ל דלמה הוצרך להק' והאמר מר וכו' המ"ל מסברא וא"ל דמסברא אפ' שקיים בלא למד דאיך קרי ליה קיים הא לא קיים מצות ת"ת ע"ש ואפ"ל דקיים מצות ת"ת בק"ש שו"ע כסברת רשב"י במנחות דף צ"ט ע"א ומ"מ לא למד בקביעות תורה שבכתב ושבע"פ וכיוצא.
בד"ה כיצד וכו' נקט הכא רגל וכו' בש"מ בשם רבי ישעיה ז"ל תי' דנקט רגל ברישא דאקדמיה קרא וה' בני סמיכי ז"ל תמה שהוא היפך הסוגיא דלעיל בדף ג' ע"א דמסיק דשן ילפינן מושלח ע"ע וכזאת יש לתמוה על הגיליון המובא בש"מ ז"ל בד"ה היינו ועל תלמידי ה"ר ישראל ז"ל בד"ה סד"א שנראה מדבריהם דשן ילפינן מובער ונראה לומר דדווקא לרי"ש ז"ל תקשה דאיהו גופיה סובר דלמסקנא שן ילפי' מושלח כנראה מדבריו המובאים בש"מ בדף ג' ע"א ע"ש אבל הגיליון ותלמידי הר"י ז"ל י"ל דסברי מרנן כשיטת הר"ף ז"ל הו"ד בש"מ בדף ג' בד"ה אצטריך עש"ב דגם למסקנא שן נפקא מוביער וע"ש בפירש"י ז"ל בד"ה קמ"ל ובמה"רם מלובלין ז"ל בתו' בד"ה אצט' ע"ש וע' בתו' ר"ף ז"ל הנדפס בעצמו ועמ"ש משמי בתורה מציון שנה ו' חוברת דל"ת סי' כ"א בליקוטי קמא דף ג':
ברש"י בד"ה לשבר וכו' בכך וכו' וכן פי' גבי שן והכריחו קו' הגמ' ולזה כיון שהביא פירכת הגמ' בדיבור שאחר זה שלא נראה בעיניו פי' התו' שנדחקו בפירכת הגמ' וע' לה' מר דרור ז"ל ולה' תולדות יצחק ז"ל ובש"מ ז"ל:
ע"ב גמ' סד"א וכו' עמש"הק בש"מ בשם תלמידי הר"י ז"ל ומה שתי' דהו"א דשן בהמתו הוא קרן ע"ש הוא היפך הסוגיא לעיל וע"ש בתו' בד"ה ושן וצע"ג:
ע"ב בגמ' ת"ר תרנגולים וכו' עמ"ש הזש"א ז"ל בהא דאפליגו בתרתי ע"ש ועדיין ק' לחד פי' שכתב הרשב"א ז"ל דטינוף הוא רגל ועע"ש מ"ש על הטוש"ע ועיין בפרישה ז"ל גבי או ניקרו. והנה הפנ"י ז"ל כתב דלא שייך להק' כל הני למ"ל כיון דלאו גבי הדדי מתניין וסומכוס נמי לא איירי בכולהו אלא מי ששונה הברייתא מפ' דלאו כ"ע היא ע"ש והא דשינה בתר הכי לשונו ואמר סתמא כרבנן י"ל דלאו שונה אחד אמרן וכל אחד ולשונו ובזה ניחא דלא תק' על המפ' אמאי הוצרך לפרש בכולהו וע"ע בתוספתא רפ"ב:
דף י"ח ע"א בגמ' אמר רב ביבי והוא דקאזיל וכו' ע' הרא"ש ז"ל מה שמביא מהראב"ד ז"ל ליישב שיטת הרי"ף ז"ל וה' תפארת שמואל ז"ל בהגהותיו להרא"ש ז"ל כתב דלדבריו צ"ל כתי' התו' בד"ה והא חבל וכו' וא"כ לפי"ז קיצר הרי"ף ז"ל מאד שכתב שחייב על הדלי ולא התנה אלו תנאים וכו' עכד"ק ואני עני ל"ז להבין דברי קדשו דמלבד דהראב"ד ז"ל בהשגותיו בפרק ד' מה' נ"מ ה' י"ד לא ס"ל כשיטת התו' אלא ס"ל דקו' הגמ' והא חבל אגופה דברייתא ולא אשינויא דגמ' דתרגמה אחבל קאי יע"ש וכאשר כתבו משמו בש"מ ז"ל להדיא. עוד בה דלא ידעתי דבר מה רוצה לומר שחייב וכו' ולא התנה וכו' אם רוצה לומר דה"ל להתנות דאינו חייב אלא עד שיהיה חבל גרוע או הותר הקשר דאורחיה זה הבל דלשיטת הראב"ד ז"ל באזיל מניה הוי אורחיה ושפיר חייב גם בחבל חזק ונפסק ממש ואם רוצה לומר דה"ל להתנות עוד דאם היה גרוע או הותר הקשר הוי אורחיה גם דלא אזיל מניה גם זה יפלא דדילמא למאי דמשני רב ביבי לי"ל הא דהתנו התו' שאינו אלא לסה"ד ועוד דאמאי לא הוק"ל עדיפא דלמה הרי"ף לא השמיענו עוד תנאי דנקיט הגמ' דמאוס בלישא הוי אורחיה ויש ליישב:
אלא דבעיקר דברי הראב"ד ז"ל בהשגות יש להבין דאמאי לא מפ' להרמ"בם כמו שפי' בדעת הרי"ף ונראה דדעתו כאי נמי המובא בהרא"ש דהכי מסתבר ומשמע מסוגיא דנהמא וסלא והכי משתמע דבש"מ ז"ל הביא דברי הראב"ד ז"ל שכתב בא"נ ולא פירוש הראשון ולכן הרי"ף דכתב סתמא משלמין נ"ש א"ש דסתמיה קאי על החבל והדלי משא"כ להרמ"בם דנראה מדבריו דדווקא אדלי לא א"ש ולכן משיג שפיר דדחיק"ל לומר כפירושו בדעת הרי"ף הראשון שהוא דחיק ואתי מרחיק לדעתו ז"ל כנ"ל:
והנה ה' בני שמואל ז"ל עדאוי ישב השגת הראב"ד ז"ל בדברי הראב"ד ז"ל גופיה בדעת הרי"ף ותמה על המגיד ז"ל דמיישב דעת הרמב״ם כדעת התו' א"כ מה זה שאמר והוא שנתגלגלו מחמתן וכו' עד שראה שיטת הרש"בא ז"ל ונתיישבו לו דברי המגיד ז"ל יע"ש והוא פלא דהמגיד גופיה מביא אותה עיין עליו:
ברש"י בד"ה אלא וכו' ס"ל כסומכוס וכו' כן הוא בשמעתין לקמן וע"ש לרש"י הטעם והתו' כתבו דכאן קיצר ע"ש ומהתימה מהמ"ד ז"ל שהק' על רש"י מי הכריחו ע"ש וצ"ע:
בתו' בד"ה תפשוט וכו' מוהר״אף ז"ל הובא לה' תולדות יצחק ז"ל רצה לפ' דהכוונה דהגמ' הול"ל וכ"ת דשאני ליה וכו' מאי קסבר אי ככחו לשלם נ"ש ואו לאו ככחו לא לשלם כלל ותי' דבלא"ה מק' שפיר מכח בעיא דר"א ע"ש ולאח"הר ל"ז להבין ד"ק דכמו דמשני לעיל לעולם כגופו דמי וצרורות הילכתא גמירי לה כן הוא הכוונה הכא דשאני ליה לסומכוס בין כוחו לכח כוחו מכח ההלכה אבל ודאי דכח כחו ככחו דמי וכן הוא להדיא בדף י"ט ע"א גבי בעיא דר"א וע"ע בהר"אש ז"ל גבי בעיא דר"א ופשוט:
ע"ב בגמ' והא משונה וכו' הק' בש"מ ז"ל דאמאי לא אוקי לה בפילוגתא דר"ט ורבנן ותי' דדחיק"ל תרי תנאי כסומכוס ע"ש ורבא דמוקי רבנן ור"א כסומכוס משום דאין לו דיחוי אחר עוד תי' בש"מ דא"כ לימא מר הלכתא כמר ע"ש ודבר זה נשמט מה' בני סמיכי ז"ל שמביא קו' הש"מ ומתרץ לה כאמור מדידיה:
ברש"י בד"ה אלא וכו' ל"א וכו' ע' להמ"ר ז״ל ובתו' שדבריו הם דבריהם וע"ע שיש להשיב על דבריו:
דף י"ט ע"א ברש"י בד"ה לקרן וכו' ובעיטה וכו' משה"ק מהרש"א ז"ל במ"ב דמי הכריחו לפ' כן י"ל שכן הנוסחא בגמ' שלו וכמו שכן הוא בגמ' שבידינו וע"ש להוכיח מדברי התו' בד"ה במקום ל"ג וביעטה ממ"ש דל"ל דהבעיא בר"ה דא"כ הול״ל בר"ה ולא כתבו דא"כ איך סלקא בתיקו דתפשוט ליה מכ"ש מהך בעיא דהכא דאיירי נמי בביעוט והיה אפ"ל בלא התזה ע"ש לאח"הר לא מכרעא דכבר כתבו התו'. בע"ז דף ג"ן ע"א בד"ה א"ד ובדף ס"ח ע"א בד"ה תיקו. דלפעמים מוקי הבעיא בתיקו גם דאח"ך פשטה וע"ש אבל יש להוכיח מדבריהם לעיל בד"ה במועד שכתבו דבעיא דרבא אי יש העדאה היא באורחיה מדקאמר א"ד תולדה דרגל והק' בש"מ ז"ל דהא כאן הבעיא בבעיטה וקרי ליה תולדה דרגל ע"ש וצ"ל דל"ג לה אבל מה שהוכיח הוא אינו מוכרח וכאמור וכן צ"ל למ"ש המאירי ז"ל דאחר שאמר תלמודא מסתברא תולדה דרגל נפשטו כל האיבעיות והנה המש"ך ז"ל הוכיח מדברי רש"י בד"ה והזיקה דל"ג וביעטה ע"ש ובבני סמיכי ז"ל וצריך להבין מ"ט לא הוכיחו מד"ה א"ד ושמעתי דמפ' דבריו כיון דכל צרורות כי אורחייהו תולדה דרגל נינהו גם זאת דע"י שינוי הם הוי כמותם וע' בש"מ ז"ל ובפנ"י ז"ל בגמ'. עוד כתב ה' ז"ל דראב"מ לא קאמר את"ל יש שינוי ע"כ דפשיט"ל דיש שינוי ע"ש וגם דבבעיא דרבא לא אמר את"ל ופי' הגמ' דבאת"ל קאמר תלמודא שאני וע' להמש"ל ז"ל מ"ש על הראב"ד ז"ל:
בתו' בד"ה ובהא וכו' מנליה וכו' הק' בש"מ ז"ל דא"כ תפשוט דאין שינוי ול"ז להבין ד"ק שגם לדברי הש"ס תפשוט שפיר דהא למ"ד נ"ש ס"ל יש העדאה וכן לעיל דרצה לפשוט מההיא דגללים דמשונה הוא כדפריך בתר הכי והא משינה הוא וע' בתו' לעיל בסוף ד"ה במועד ומה שתי' די"ל באורחיה ע"ק דעדיין לא ס"ד דבאורחיה הוא מדמק' והא משינה:
בא"ד מאי קמ"ל וכו' ה' מר דרור ז"ל הק' דילמא אשמעינן דאין שינוי לצרורות ותי' דזה נשמע מדתני רמי ע"ש ובהכי ניחא משה"ק דאימא דבא לאשמעינן דל"ת דהוי גרמא בנזקין וכמ"ש הת"ש ז"ל אלא דק"ל ע"ז אימא דאמרי בי רב לא שמיע להו הברייתא ובעיקר הקו' ל"ז להבין דמאי שינויא איכא בסיס שצנף וחמור שניער שכן דרכם ולא הק' והא משונה הוא אלא מתרנגול דהוי משונה כמ"ש מדברי רש"י בד"ה משונה וזה פשוט תדע דאם הסוס הוי שינוי א"כ מנ"ל לומר דפליגי אימא דמ"ד נ"ש ס"ל כסומכוס ובאית ביה ביזרני ומ"ד ח"ן בלית ביה וקמ"ל כסומכוס ואמר ליה דזה נשמע מדתני רמי רבקו' עדיין לא ס"ד זאת ושמעתי דא"כ הוי. אמרי בי רב דלא כהילכתא ודוחק:
בד"ה ר"א וכו' ונראה וכו' המ"ד ז"ל עשה הכריחים לדבריהם ולהכריחו הא' י"ל דמעיקרא אחר הבעיא הל"ל תפשוט ונראה דמתחילה עדיפא מק' ולי נראה דק"ל כמ"ש בתו' ר ר"ף ז"ל וז"ל וא"ת לר"א היכי בעי לה הכי והא תלמודא לא מייתי לה הכי וכי פליג על בעית הקדמונים ע"ש:
בד"ה במקום וכו' מדלא וכו' אמר מורי הי"ו דא"ל דמבע"ל אליבא דסומכוס אי הוי אורחיה ומשלם נ"ש או מחמת בעיטה והוי שינו ומשלם ח"ן דהוי תולדה דקרן דא"כ הול"ל לסומכוס כמש"ל דמסתמא אין לפ' דלא כהילכתא ומזה נמי א"ל דהבעיא לר"ט אי הוי אורחיה ומשלם ח"ן כצרורות א"ד משונה הוא ומשלם נ"ש עכ"ד הי"ו ובלא"ה זאת אין לומר דאם נאמר לר"ט בצרורות כי אורחייהו משלם ח"ן גם ע״י שינוי ח"ן דליכא ק"ו כמ"ש התו' לעיל בד"ה בין:
ע"ב בגמ' ורמינהי וכו' ע' לה' יד מלאכי ז"ל באות ד"ן אחרי שנים הראוני דברי ה' לחם אבירים ז"ל:
ברש"י בד"ה כשכשה וכו' בר"ה וכו' ולא הוצרך לומר בר"ה כיון דבבעיא דלעיל הזכיר בר"ה מסתמא עלה קאי ואינו דומה למ"ש התו' לעיל בד"ה במקום:
בתו' בד"ה אלא וכו' דחבריה וכו' המש"ך ז"ל הוכיח מזה דס"ל דגם בצרורות דבעלים אין משלמין אלא ח"ן דלא כהרא"ש ז"ל ע"ש ואינו מובן דאימא דווקא באצנעיה אבל בדלא אצנעיה משלם נ"ש וכ"כ הרא"ש להדיא וצ"ע וכן תמה מורי הי"ו:
דף כ' ע"א בגמ' כסות עבדי אינשי וכו' כן פסק רבינו ז"ל וכתב הז"שא ז"ל מדמצריך לזה ש"מ דס"ל כל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור ואלו בשתי פרות פסק דחייב ע"ש ולא"ץ מייתי מדיוקא דבפ"ב מה' נ"מ ה' י"ט פסק להדיא דפטור ולעיקר קו' הרואה להנמ"קי ז"ל יראה דל"ק שכתב וז"ל כסות וכלים חייבת ח"ן דלאו משונה הוא כמ"ש בגמ' ואפי' גבי פרות שיש שינוי אם בעטה מהלכת ברבוצה חייבת משום דנהי דרבוצה משונה הוא וכל המשנה וכו' מ"מ קי"ל כרבא דבתרא הוא דאמר חייבת דאמרה לה לבעוטי בה לית לך רשותא ע"ש וכפי"ז ל"ק קו' וא"ת א"כ אמאי אצט' גבי כסות לומר הטעם דכסות עבדי וכו' כבר הק' כן מהר"ם ז"ל בחי' להנמק"י ז"ל ותי' דל"ד דשינוי דבעיטה שינוי גדול הוא ולא בא מחמת רביצה אבל כסות וכלים שינוי קל הוא לכך קרינן ביה כל המשנה וכו' עש"ב ובזה תי' מורי הי"ו קו' התו' דלא אשמעינן בכסות וכלים לחוד דהו"א דווקא שינוי קל:
ברש"י בד"ה כגון וכו' ומגלגלת וכו' הרא"ש ז"ל הביא דברי רש"י ז"ל והפל"ח ז"ל הק' משם הש"ג ז"ל דהא פסק כרבה דבתר מעיקרא אזלינן וכן גבי התיזה בר"הר והזיקה בר"הי דאזלינן במקום שנעשה בו הנזק וא"כ ה"ה לנזק שן דדומה לרגל ואי מיירי מרה"י לר"ה הוה צרבה ואי מר"ה לרה"י מיירי הוה כהתיזה ע"ש ול"ז להבין ד"ק דמאי טעמא מר"ה לרה"י לא אזלינן בתר מעיקרא ועכ"ל כמ"ש הש"ג ז"ל דברגל ושן שאני דכתיב ובער בשדה אחר דאזלינן בתר מקום הנזק וא"כ גם מרה"י לרה"ר הדין כן וע' להש"ג ז"ל ותמצא שלא הק' כמ"ש משמו הפל"ח ז"ל ואולי שהוא ט"ס.
ע"ב בגמ' ושתק ליה וכו' בב"מ הגירסא א"ל ר"י הדר וכו' וע' מהרש"ל ומהרש"א ז"ל וע' למה"רם ז"ל וע' לה' לב שומע ז"ל במע' הרי"ש אות ט' וע"ש במציעא בהגהות הב"ח ז"ל ודוק:
בתו' בד"ה אפקורי וכו' שלא וכו' עמ"ש המש"ך ז"ל ונראה דה"ק דמאי מוכיח ממתני' דזה נהנה וזה לא חסר חייב דהתם חסריה קצת והיה חייב לשלם כל ההיזק אילולי דרשות הרבים הוא דפטרו הכתוב וע' בש"מ ז"ל שיש מי שהק' כלשון המש"ך ז"ל ויש מי שהק' כמ"ש ונראה דכוונה אחת לשניהם עוד כתב המש״ך ז"ל דהתו' מחלקים בין מקרקעי למטלטלי ע"ש ושאלוני התלמידים הי"ו דמה יענה בהא דכתבו התו' ולא שוה מידי ונראה דיש לדחות דהתו' עדיפא קאמרי דלא שוה מידי ובקו' שהוכיח מינה אינו אלא לסניף בעלמא עוד הראוני דברי התו' בכתובות דף ל ע"ב בד"ה לא צריכא גם הראוני דברי השע"ה ז"ל בפ"ג מה' גזילה ה' ט' בד"ה האמנם שהוכיח מדברי התו' אלו דלא תי' כתי' בכתובות מוכח דסברי כהרש"בא ז"ל ולדבריו צ"ל דמ"ש התו' לא שוה מידי הוא רק להגדיל התמיהא אלא דהכריחו אינו מוכרח די"ל דהתו' פה סוברים דבאמת לא שוה מידי וכמו דנקטי בלישנייהו וע"ש מה שדחה הוא ז"ל ואולי שלכל זה כיון המש"ך ז"ל שכתב וע' השע"ה וכו' והנה לשיטת התו' דכתובות דלא ס"ל שיטת הרשב"א ז"ל תק"ל קו' התו' דהכא דאם מתרצי כתי' תק' קו' המש"ך ז"ל וצ"ל דמתרצי כמ"ש הש"מ ז"ל בד"ה הא אתהנית דגבי בהמה החיוב לא בא מחמת החסרון דהא אם חסרו ולא אתהנית כגון שאכלה דברים הרעים פטור מ"ה חסרון מועט לא הוי חסרון ע"ש:
דף כ"א ע"א בגמ' ושאיה וכו' כתב הלח"ם ז"ל בפ"ג מה' גזילה דבבית חדש איכא הפסד טובא ע"ש וק' דעדיין ק' למ"ש ה"ה ז"ל אם חסר הבית בכל שהו כגון שהיה חדש וכו' מחסר קצת וכו' דמשמע דבחדש נמי ליכא הפסד טובא ועכ"ל דדעתו גם דאיכא הנאה אם איכא הפסד מועט מגלגלין עליו את הכל וצ"י:
בתו' בד"ה כהדיוט וכו' שלא יהנה וכו' עמ"ש המש"ך ז"ל בשם הגהות אשירי ז"ל דלא כהתו' ושמעתי מאחד ממעיני הישועה תפארת בחורים כה"ר סוסו הכהן הי"ו (מתושבי גאבס יע"א נכד מאריה דאתרא הרב הגדול הח"הש הדה"מ כמו"הר רבי דוד הכהן זצוק"ל מעוב"י גרבא יע"א ונתיישב בגאבס יע"א) מתמיה דהרואה בהג"א שלפנינו יראה שאינו כן והג"א גופיה חתים עליה בשם פר"י ומסתמא שהוא ר"י בעל התו' וצע"ג עכ"ד הי"ו:
דף כ"ג ע"ב בגמ' תמול חד וכו' ר"ל תמול חד מתמול חד שלשם חד הרי ג' אבל הפנ"י ז"ל הבין תמול חד מתמול תרי הרי ג' ושלשם נמי משמע ג' והק' דבחדא תלתא סגי ע"ש ולאח"הר לא כן הדבר ולדבריו לא הבנתי מהיכא משמע דמים דמתמול לרבויי תרי ועוד תמיה לי דא"כ רבא נמי ה"ק מתמול חד שלשם תרי הרי ג' ומה מק' איהו גופיה אמ"ש התו' בד"ה ולא דלרבא נמי לא מחייב אלא בפעם ד' דא"כ נגיחה ג' היכא רמיזא וצ"ע:
דף כ"ד ע"ב במתני' א"ל דיו וכו' האי דיו אסוף דינא ודלקמן אריש דינא וה' גופי הלכות ז"ל באות קכ"ה נפל בו ט"ס וע"ש ובאות קכ"ח וע' במה״רם ובעצ"י ז"ל והנה הג"ה ז"ל כתב דלפעמים לא אמרינן דיו דסמיך אמ"מ ותי' בזה קו' התו' בקידושין דף י' ע"ב ואיהו גופיה ביבין שמועה כלל ע"ו כתב דדברי החו' מוכרחים דל"ל סמיך אמ"מ:
דף כ"ה ע"א בתו' בד"ה אני וכו' וי"ל וכו' הק' בתו' ר"ף ז"ל מה לשן וכו' ותי' ע"ש והג"ה ז"ל כתב אכן צ"ע דאמר לקמן בגמ' ולא תהא שן ורגל בחצר הניזק אלא ח"ן ק"ו מקרן דליפרוך מה לקרן שכן מגופו וכתב דהגורנין תי' דצרורות יוכיחו ותמה עליו דכתבו התו' דלא עבדינן יוכיח מהלכה ע"ש ולא ידעתי דבר במה שלא הק' מדברי התו' גופייהו שגם הם כתבו כן לקמן בד"ה לא:
דף כ"ו ע"א בגמ' וחצו את כספו וכו' נראה דמזה הגמ' לעיל בדף כ"א ע"ב הוצרך לומר למ"ד ולא ברשות המזיק ולא אמר דדריש ולא בר"ה והיינו דאינו משלם נ"ש אלא ח"ן ע"ש דהא כתיב וחצו את כספו וע"ש לה' אליה רבה ז"ל:
שם אמר קרא איש בעמיתו וכו' הק' בש"מ ז"ל דמדאצט' איש בעמיתו משום האי ק"ו ש"מ דאין אדם חייב בכופר וא"כ עליו למ"ל ותי' משם תלמידי הר"י ז"ל דהו"א שיש קולא באדם אבל לא הייתי יודע איזו קולא ע"ש ובזה בטלה לה קו' מדאצט' בכל מקום וע' להמש"ל ז"ל בפ"א מה' חו"מ ה' ו' וע"ע לה' הליכות אלי ז"ל אות תקפ"ז:
דף כ"ז ע"א בתו' בד"ה כבש וכו' נקט וכו' בתו' ר"ף ז"ל הק' ותירץ כן בדידיה ולא זכר שר שהן הן דברי הגמ' וצ"ע:
בגמ' ותנן זה בא בחביתו וכו' לא הקדים להק' מזה שהיא כעין קו' שעל מתני' דנקט כסדר שהם כתובים וע' להתי"ט ז"ל שמביא עוד משניות אחרים והגמ' לא הביאם דלאו כי רוכלא הוא ולא נקט אלא השנוים במכילתין וע' לה' בית יהודה ז"ל שכתב דאצטריכו הני תלתא משניות חדא למוכר וחדא ללוקח וחדא לאין הדמים מסייעים ע"ש וע"ק מהנהו דמייתי התי"ט ז"ל ונראה דודאי כיון דאצט' לאשמעינן בחדא דהיינו כד היינו חבית תו לא שייך להק' במקום אחר דפתח וכו' כיון דהיינו הך ומ"מ מק' על הגמ' דאצט' להביא הני תלתא דמשנו רבנן בדיבוריהו מכד לחבית וע"ז משני שפיר חדא וכו' דא"ל מ"מ המק' דלא ידע שינויא דגמ' אמאי נקט הני תלתא די"ל המק' לא הק' אלא מחדא ומ"מ המסדר דידע קו' המק' ותי' המתרץ סידר שלשתם לידע להודיע ולהודע דבין במוכר וכו' ומ"מ מק' התו' בד"ה ואיכא לרב ממתני' דאשמעינן דאין הולכין אחר הרוב מדפתח בכד וסיים בחבית דבודאי בלי טעם לא הי"ל לתנא לשנות בדיבוריה בשום מקום אבל אחר דאצט' לאשמעינן בחדא דהיינו כד היינו חבית ואין הולכין תו לא חש ושינה בכמה דוכתי אבל הרש"בא ז"ל כתב דתנא כי אורחיה נקט ולא קאמר הגמ' מאי נ"מ אלא אגמר' דקא דייק פתח וכו' כלומר מה צורך לדקדק בזה ע"ש וכפי"ז ניחא שפיר קו' התו' על רב:
בתו' בד"ה ואיכא וכו' כדפריך וכו' ר"ל דטפי הל"ל פה בפרק המניח דמוקדם. ע' בתו' ר"ף ז"ל שתי' דהכא לרבנן קאמר ע"ש ור"ל דהגמ' לקמן ניח"ל להסכים האמוראים ככ"ע וע' הרש"בא ז"ל ומ"ש בתו' ר"ף ז"ל לקמן דפריך גם אליבא דרבנן הוא לפי הנהו תי' אחריני שתי' כאן דאיירי דיהיב ליה טפי מדמי כד ולא הגיע לדמי חבית וכו' ע"ש והוא ק' דא"כ גם קו' הגמ' ל"ק וחזרה קו' למקומה דאמאי לא פריך ומשני כאן וי"ל:
בא"ד שוה מאתים זוז וכו' כתב הת"ח ז"ל דלפי"ז תרוייהו צריכי במוכר לחודיה ע"ש וה' קיקיון דיונה ז"ל כתב שסברת התו' שעכ"פ מסוגיין משמע דחביתים יותר חשובים ולכן לא רצו לומר דלפעמים הכדים חשובים ע"ש ואינו מובן דא"כ למה הוצרכו התו' לומר אחר זה או אח"ך הוזלו הכדים והחביות דלמה נקטו החביות וע' מהרש"א ז"ל וכן דייק לישניה דהת"ח ז"ל שכת' ולא הוצרכו התו' לדחוק ולומר דהקנה לו מעות אגב קרקע או אח"ך הוזלו וכו' דמה צורך להביא ההיא שכתבו או אח"ך הוזלו אלא להורות שלא כדברי הק"ד ז"ל ושו"ר לה' אליה רבה ז"ל:
בא"ד א"נ הכי פי' וכו' כתב ה' מר דרור ז"ל דהשתא מתרצי כל הנהו קו' שהק' עד השתא ע"כ וק' דעוד היום תק' ולימא ליה שקול כדא בזוזך:
ע"ב תו' בד"ה ואמאי וכו' רשותא לסגויי וכו' עמ"ש מהר"שא ז"ל וה' קיקיון דיונה ז"ל תי' וז"ל דכך מק' התו' הא בהמה נמי בעי לעיוני ול"ל הטעם דכל המשנה א"כ גם אם בעטה תהא פטורה מכל המשנה למאן דסובר כן ע"ש וע' מהר"ם מלובלין ז"ל ודעת מהרש"א ז"ל כדעת הנמק"י ז"ל הבאתי דבריו לעיל בדף כ' ע"א ופשוט:
דף כ"ח ע"א בגמ' יחידאה הוא וכו' ע' המש"ך ז"ל בשם ראב״ן והרא"ש והרי"ף ז"ל כתבו והלכה כר"ן בדיני וע' ה' יעיר אזן ז"ל במע' הה"א אות ו':
שם ת:ש שור וכו' המ"ל הא מני בן בג בג היא והמ"שך ז"ל כתב כן בההיא דהממלא ולא ידעתי טעמו שלא כתב בת"ש זו המוקדמת:
ע"ב בתו' בד"ה אמר וכו' וא"ת וכו' עמשה"ק מהר"שא ז"ל וה' בני יוסף ז"ל כתב ואין זה דיקדוק דנפשרה מעצמה א"ל ע"ז נתקל ע"ש והוא פלא דאה"ן דתלמודא כפשטיה מ"מ י"ל דרבה מוקי לה בנפשרה וכמו שכן הוא לתי' התו' שכתבו וי"ל דקסבר רבה וכו' דר"ל דתלמודא שם דקאמר האי כדיניה הוא דלא כרבה ואולי דאין כוונתו לתרץ קו' מהרש"א ז"ל אלא לומר דלשון מהרש"א דקרי ליה נתקל אינו בדקדוק אלא דזה לא יכון לתי' ה' זרע יצחק ז"ל שתי' דא"כ מאי קאמר הניחא במקום מדרון דבנפשרה ליכא חילוק בזה ע"ש דהא י"ל דרבה פליג וס"ל דאיירי בנפשרה ותמיהת ר"א היא בש"ש או גם בש"ח ולימא הכי הניחא היכא דליכא ראיה וי"ל והנה ה' בני סמיכי ז"ל תי' לקו' מהרש"א דלשון ושברה לא משמע בנפשרה וכתב דע"כ צ"ל כדכתיבנא דאל"כ מאי פריך שם הגמ' מר"מ לר"מ ע"ע וגם לתי' מהרש"א א"ש פרכת הגמ' וכמ"ש המש"ך ז"ל ע"ע. עוד הק' הב"ם עמ"ש מהרש"א דהתו' סברי מסברא דנפשרה הוי אונס גמור דהא גמ' פריך אונס הוא ואח"ך כתב וע' בתו' ר"ף ז"ל מ"ש גבי וכ"ת עכ"ד ואני עני נ"ל דלק"מ דהגמ' לא קאמר אונס גמור הוא ויש לפרשו אונס דדמי לגניבה דגם שהתו' כתבו ומפצע לא גמר וכו' כבר כתב ה' בני יוסף ז"ל דאחר שכתבו בד"ה והתניא דלא איירי בנזקי אדם אלא בנזקי ממונו לא הוו צריכי להכי וכמ"ש בתו' ר"ף ז"ל ע"ש וע"כ כתב שהוא מסברא גם מ״ש לעיין בתו' ר"ף ז"ל גבי וכו' לא הבנתי על מה ירמוז שאינו מעניינו כלל.
ובמ"ש מהר"שא ז"ל דרבה דחייב הוא מטעם אדם המזיק תמה ה' בנ"י ז"ל שזה היפך התו' בד"ה והתניא ע"ש וע' בתו' ר"ף בד"ה במתכוין לפירב"א ז"ל ובד"ה ואמאי ע"ש ולענ"ד מהרש"א לא שכח התו' דסוגיין דעסיק בה אלא דדעתו דודאי יש מקום לומר דהא דתני והוחלק הוא בהדי דנפיל עליו המים הוחלק דהוי אדם המזיק דאל"כ ודקארי לה מאי קארי לה וכי לא ראו התו' בקו' פה וכן בד"ה ואונס דקתני מתני' והוחלק אלא דהאמת יותר משמע דלא הוי נזקי אדם אלא נזקי ממונו ומפני דקשיתיה למהרש"א ז"ל דאיך ס"ד דרבה דאונס גמור חייב לזה כתב מטעם אדם המזיק דלרבה מתני' בנזקי אדם ואה"ן דלשיטת אביי דמק' לרבה מתני' בנ"מ מכח קו' התו' אלא דלפי"ז דגם רבה לא אמר דמחייב ר"מ באונס אלא מטעם אדם המזיק אבל בנ"מ ידע דלא אפ' לחייבו כיון דאונס הוא א"כ קו' אביי מקנקים הוא לא"ץ והעיקר שהוא רוצה לומר לו דמתני' בנ"מ חסר מן הספר וי"ל:
דף כ"ט ע"א בד"ה מדמתני' וכו' ובחד טעמא וכו' לפמ"ש ה' מר דרור ז"ל ברש"י בד"ה אף עדיין ק' קו' התו' מיהו בלא"ה הנה לתי' התו' צ"ל דהא דקאמר ומדמתני' וכו' סתמא דאביי הוא וכמ"ש המש"ך ז"ל ורש"י לא פי' כן אמנם ע' לה' בנ"י ז"ל שתי' לקו' מהר"ם ז"ל שפיר וכפי"ד י"ל דגם התו' מפ' דהגמ' קפריך לה וניחא קו' המש"ך ז"ל על מהרש"ל ז"ל:
ע״ב בתו' בד"ה ור"י וכו' הומ"ל וכו' וכן אם נאמר דלכ"ע חייב הומ"ל מברייתא וכמ"ש מהרש"א ז"ל לעיל בד"ה מדמתני' ובזה תראה דמ"ש בש"מ ז"ל דכיון דבעי למפרך בסמוך מסיפא דמילתיה דר"י דלא סגי דלא למפרך מינה לכן הק' גם ברישא מר"י ע"ש אינם מובנים וצע"ג:
דף ל' ע"א בגמ' מתני' שלא בשעת וכו' כתב המ"ד ז"ל בסוף ד"ה בא"ד וז"ל דמתני' קמ"ל דחייב על אותה שעה קטנה שיש לו רשות מיהא גם שלא בשעת הוצאה ע"ש והוא תימה דא"כ מתני' דלא כר"י וכמ"ש התו' בד"ה מתני' וצע"ג:
ע"ב הלכה ואין מורין כן וכו' כתב הכ"מ ז"ל דיחויא הוא וכתב התי"ט ז"ל דרב ס"ל כרשב"ג דכ"מ ששנה וכו' ע"ש ולה' כרוב ממשח ז"ל באות נ"א שהוכיח דרב לי"ל האי כללא.
בתו' בד"ה דבר וכו' דל"ג וכו' ותלמודא דלא הק' מינה לרב דניח"ל להק' ממשנה דאיירי בה. והא דמשני תנא וכו' אי גרסינן לה צ"ל דכיון דהעניינים משונים מקיץ לזבלים תני בתרוייהו משא"כ גלל דהיינו זבלים תנא לרישא וה"ה לסיפא ולפיה"א דל"ג לה צ"ל דתני במציעתא וה"ה לכולהו ונקט רישא וסיפא דאיירי בהו ועי"ל
דף ל"ב ע"א גמ' אר"ל וכו' כן פסק הרמ"בם ז"ל והמ"ד ז"ל תמה דגבי כסות וכלים משמע להיפך ותי' דס"ל לרבינו דגם רבה ס"ל הא דמשנה וכו' אבל אי בא מחמת הא' כגון שתלך עליה אבל לבעוט אינו בא מחמת הא' ע"ש וק' דכסות נמי אינו בא מחמת הא' ועמש"ל בדף כ' ע"א בד"ה כסות:
ע"ב גמ' והא הכא דשוגג וכו' עמ"ש התו' בד"ה מיתיבי על הסוגיא דמכות וע' למוה"ר הרמ"ז הי"ו בס' הקדוש סבר פנים בחי' מכות ודו"ק:
דף ג"ל ע"א בתו' בד"ה ורבנן וכו' כמשפט וכו' קבעו לאחר האמת דלסה״ד לק"מ די"ל שלא תטעה לומר הזה כתחתון וכו' וכן דייק לישנא דתו' ר"ף ז"ל ופשוט וע' להמ"ד ז"ל:
בד"ה הוה וכו' מה וכו' עמ"ש מהרש"א ז"ל ולשטתיה אזיל בדף כ"ו ע"א בד"ה אינו דין אך לדברי הח"ח ז"ל שהגיה בדברי התו' דיש לומר שפיר דאין לחלק ל"ק קו' הכא:
בד"ה הקדשו וכו' המ"ל וכו' וכן מכרו ניזק והקדישו מזיק דלרע"ק אינו קדוש אלא משום דר"א מיהו בתו' ר"ף ז"ל כתבו דגם לר"י כן הוא דלשון ד"ה משמע דחד טעמא הוא ע"ע והוא ק' דהא במכר אינם שוים דלר"י לרדיא דווקא וי"ל קצת דס"ל כיון דבתרוייהו מחולקים לא שייך לומר ד"ה וצ"ל דבחדא דהיינו דהקדש שוים ואז נקט שפיר ד"ה ושו"ר להמש"ך ז"ל בע"ב בד"ה משום שהק' קו' ובד"ה א"ל תירצה ובד"ה משום כתב דהתו' ס"ל ג"כ דבהקדישו מזיק כ"ע לא פליגי מדלא אמר א"ב הא ע"ש ונראה דר"ל דלא דמי למ"ש התו' כאן דטובא איכא בינייהו אלא דחדא נקט:
ע"ב בגמ' והתניא מכרו וכו' לאו המבעה הוא דמק' לה א"נ דאח"ך שמעה לברייתא והק' מינה ושו"ר להפנ"י ז"ל וה' קיקיון דיונה ז"ל כתב דבעית רבא בלאחר העמדה ופשיט ליה גם בקודם מדלא אמר לאו כל כמיניה כלשון המבעה ע"ש וניחא קו' המש"ך ז"ל דאימא ברייתא קודם העמדה ע"ש (ועע"ש להמש״ך ז"ל) והמש"ך ז"ל לא הק' בכח דודאי קודם העמדה היא כדלקמן בברייתא מפני די"ל דהאי ברייתא אינה דלקמן אלא אחרת ומזה ל"ק קו' ה' מר דרור ז"ל על הקיד"י ז"ל:
דף ל״ד ע"א בגמ' מחמת מכה וכו' כתב המש"ך ז"ל דממילא כמו ממלאכה ובש"מ בשם רש"י ז"ל כתב דתולין במכה וע' להפנ"י ז"ל:
בתו' בד"ה דר"מ וכו' יהיה לו וכו' כתב מהרמ"ש ז"ל דלא ניח"ל לומר צריכותא אקראי ע"ש וניחא קו' ה' פנים מאירות ז"ל בדף ט"ו ע"א בד"ה לפחת בהא דמשני חדא בתם וכו' דהא בקרא אינו מבואר כ"א מועד גם ניחא קו' מהרש"א ז"ל במ"ב דהכא יליף תם ממועד מכ"ש ולעיל אמר וצריכי וכו' וע' להמ"ד ז"ל ובש"מ לעיל ובחי' שם בס"ד והנה ה' בית יהודה ז"ל חי' לקו' מהרמ"ש ז"ל דכבר כתיב קרא אחרינא תשלומי נזק מלמד וכו' והוא פלא דאינו אלא לישנא דברייתא וכמ"ש רש"י בכתובות דף מ"א ע"א בד"ה תשלומי והיינו דאמר הש"ס אח"ך מנה"מ וי"ל יע' לעיל בתו' ודו"ק:
ע"ב ברש"י בד"ה שלם וכו' לתם וכו' הק' מהרשש"ך ז"ל דהא ר"י ס"ל צד תמות במקומה עומדת ע"ש ואפ' דאצט' לזה למ"ד דר"י לא ס"ל כן וע' רש"י לקמן ד"ה לית והתו' בד"ה מצינו עדיפא מתרצי וע' בש"מ ז"ל:
דף ל"ה ע"א בגמ' אף הוא נמי וכו' כתב המש"ך ז"ל דלרשב"ם אין לתרץ תי' השני של התו' ע"ע והאמת אתו והפנ"י ז״ל לא כ"כ וצע"ג:
ע"ב בגמ' טענו חטים וכו' ע' פי' הרמ"ש הובא להרא"ש ז"ל ומשה"ק עליו כם והזש"א ז"ל תי' דסוגין אזלא כמ"ד ממונא ע"ש ואני אומר מ"מ תקשה אמאי לא מוקי לה בדאיכא עדים ולא תק' מידי. עוד שם כתב דהמע"ה משמע דאי תפס לא מפקינן דאל"כ הל"ל פטור ע"ש וק' דבאחד גדול ואחד קטן דאין לו תביעה על שניהם כתבו הרו' דמפקינן מניה ותני המע"ה וי"ל:
דף ל"ו ע"א ברש"י בד"ה שור וכו' לסירוגין וכו' לא רצה לפ' כגון שחזר לתמותו דא"כ ק' קו' מהר"ם ז"ל דלאשמעינן הא שחוזר לתמותו לא אצט' דכבר שמעינן לה במתני' לעיל ובהכי ניחא קו' התי"ט ז"ל שלא פי' כגון שלא אייעד בב"ד כדתנן במשנה ד' ע"ש ועפיה"א ניחא שפיר דמדנקט ד' וה' ע"כ לאשמעינן דסירוגין שאינם שוין לא הוי מועד דלא שמעינן לה בשום מקום מיהו התי"ט ז"ל לשטתיה במס' שבת פי"ח משנה א' ע"ש:
והמש"ך ז"ל כתב דהתו' בד"ה אי ס"ל כהתי"ט דלפיר״שי תק' קו' מהר"ם ז"ל ול"ז להבין ד"ק דאדרבא להתי"ט הוא דקשיא טפי ואם י"ל כדבריו בשבת א"כ גם לפירש"י נאמר כן וצע"ג:
ובש"מ ז"ל תי' דאיירי שנעשו כולם ביום אחד ע"ש והוא תימה דר"מ ור"ש סברי דבג' פעמים נעשה מועד ולא בעי ג' ימים וע' להפנ"י ז"ל וצע"ג:
בתו' בד"ה אי וכו' ול"מ וכו' ע' למהר"ם מלובלין ז"ל ובש"מ ז"ל כתבו בזה"ל וכי פריך לר"ע יחזיר לכולן מבע"ל ל"מ לשינויי כשאין בידו וכו' ע"ש וע' לה' זרע יצחק ז"ל לומברוזו ולהמש"ך ז"ל בד"ה שור:
ע"ב ברש"י בד"ה ההוא וכו' משלו וכו' הק' מורי הי"ו דמדקאמר נתביה נהליה משמע דלא תפים וכן במעשה דחנן עכ"ד הי"ו ונראה שלא היה תפוס מעות אלא דבר אחר וזהו דיקדוק תפוס משלו ודע דלר"ת בדף ט"ו ע"ב דבעי' שיתפוס המזיק עצמו צ"ל דדחקיה ע"י שמתא דקבע ליה זימנא למיזל לא"י א"נ דמפ' כל"א דתקיעה ממש ותפס השופר שע"י נעשה הנזק גם שהאדם הוא הגורם מיהו למ"ש מהרמ"ש ז"ל שם א"ץ לכל זה:
דף ל"ז ע"א במתני' מועד לאדם וכו' עמ"ש מה"רם ז"ל דלהירושלמי צ"ל דאיירי בניזקין דאל"כ הא מתם קטלינן ליה וכו' ע"ש ולקמן בדף מ"א ע"א וע' בירושלמי דפריך לה הכא ומשני לה ולא אוקמא בנזקין:
שם מועד לשבתות וכו' שאילתם היא אם יהיה מועד עד השבתות דלכאורא יש כאן חזרה ג' ימים דבחול רואה ואינו נוגח וכן מצאתי להנמק"י ז"ל ול"ק משה"ק ה' קיקיון דיונה ז"ל:
בתו' בד"ה שור וכו' כדי וכו' כוונתם פשוטה וכן לשון תו' ר"ף ז"ל כדי שאם וכו' שהרי אם אמר שראה שור ונגח באחרונה ולא אמר ראה שור ולא נגח כשיראה השור ויגח לא ישלם עליו נ"ש שהרי רצופים הם כמ"ש בקונ' עכ"ד ודלא כהב"ח ז"ל שהגיה בדבריהם כדי נקט שאם וכו':
ע"ב בד"ה שור וכו' שנייה וכו' כתב מהרש"א ז"ל דבבעיא דשבת לא יתכן חי' התו' בהיפוך ע"ש וק' דתק"ל בפשט דברי התו' שכתבו ובבעיא שניה אלא עכ"ל כמ"ש מהר"ם מלובלין ז"ל דבפעם א' איירי וא"כ גם קו' נמי לא ק' והמעיין בש"מ ימצא כמ"ש:
בד"ה יום וכו' וצ"ל וכו' ע' לה' מר דרור ז"ל לעיל בתו' בד"ה שור ומהרמ"ש ז"ל שם ומהרש"א ז"ל בד"ה ושמואל:
דף ל"ח ע"א בגמ' ואי רעהו ל"ד וכו' המ"ל מהקדש דתני להדיא שנא' שור רעהו אלא שרוצה להק' בבבא זו עצמה ושו"ר בתו' ר"ף ז"ל שכתב ל"ד גבי נכרי כיון דהדיוט הוא אבל דווקא הוא גבי הקדש ע"ש ונראה שכן דעת הרע"ב ז"ל ול"ק משה"ק התוי"ט ז"ל:
בתו' בד"ה עמד וכו' בעלין זה וכו' דק"ל למה לא אמר זה כי אם בנזקין הו"ל לתנא לומר גזל הגוי שרי לזה אמרו משמע וכו' ולמ"ד גזל הגוי שרי ק' ועי"ל באופן אחר וע' להמפ' ז"ל ול"ק קו' המ"ד ז"ל והרי"ף שבעין יעקב ז"ל ע"ע והנה מהר"שא ז"ל כתב דבדיניהן לעולם משלמין נ"ש וזה היפך הירושלמי ופסקו הרמב"ם ז"ל בפ"ח מה' נ"מ ה"ה וכמ"ש ה' מגדל עז ז"ל ותי' מורי הי"ו שהוא מפ' כוונת הירושלמי כדבריו וכמ"ש ה' מראה הפנים ז"ל והתו' פליגי על הרמב"ם עכ"ד הי"ו:
בד"ה אלא וכו' מקרא דתורה וכו' הק' מורי הי"ו דהא לא פריך מדכתיב ויהרוג ה' וכו' מבכור אדם ועד וכו' וצ"ע:
בא"ד וא"ת וכו' לאו פרכא היא וכו' זה נשמט מה' עלה דיונה ז"ל בע"ז דף ג' ע"א בד"ה כהנים:
בא"ד והארץ נתן וכו' מק' דהא מזכיר ה' ברישיה ול"ק דשני עניינים הם משא"כ קרא דלולי ה' שהוא דבר אחד ולכן התו' לא הביאו הפסוק שלם.
ע"ב בד"ה מואבים וכו' שלא וכו' משה"ק מהר"ם ז"ל תי' מורי הי"ו דאל חצר נאמר קודם ששלחו לבלטם כמבואר בתו' בד"ה נשא עכ"ד הי"ו וע' בהרי"ף שבע"י מה שתירץ עוד ונראה מדבריו דמפ' משום ב' פרידות היינו בזכותם וכן בדין דאם ר"ל כדי שיולדו לחיים טובים הי"ל להק"בה לחיות האיש שתצא ממנו רות ונעמה ותו לא וניחא בזה קו' מהר"ש ז"ל ד"ה נשא דגם שנולדו זכותם מועיל אך ק' א"כ איך הותר לעשות מלחמה בימי עגלון לכן אמר מורי הי"ו דאחר שנולדו נעשו ישראל גמורים ולא יועיל זכותם להם עכ"ד הי"ו ושו"ר מ"ש ה' עץ יוסף ז"ל ע"ע ודוק והנה ראיתי לה' קיקיון דיונה ז"ל שהק' בגמ' דמנ"ל דעמון בשכר שיחה נאה דילמא משום שהם מבני לוט ע"ש ואינו מובן דמואב מבני לוט ג"כ וע"ע שם:
דף ל"ט ע"א רש"י בד"ה שור וכו' נזקקין וכו' תמיהת התו' גדולה היא על רש"י ומ"ש ה' בית יהודה ז"ל לתרץ אשתמטיה דברי רש"י בדף י"ד ע"ב בד"ה ביתמי וע"ע שם ובתו' בד"ה פרה:
בא"ד ועוד לקמן וכו' ילד"ק שלא דחה עוד דבהלכו בעליו למ"ה מאי א"ל וכן למ"ד ממונא מא"ל וא"ל במ"ש ה' אליה רבה ז"ל בתו' שכתבו למ"ד ממונא מא"ל דאימא דמ"ד ממונא ס"ל כריב"ח דמעליית אפוטרפוס וא"כ בתם דגובה מגופו אין מעמידין ותי' דק' הילכתא אהילכתא דקי"ל פ"נ קנסא וקיי"ל כריב"ח אך ק' להרא"ש דפסק כרי"ח ע"ש וא"כ י"ל דאיכא מ"ד פוסק כהרא"ש דז"א דא"כ ל"ק נמי למ"ד צד תמות (ושו"ר להזש"א ז"ל שהק' קו' השנית ע"ש ודו"ק) אלא דעיקר דברי הרב ל"ז להבין דאימא גם מ"ד קנסא ס"ל כריב"ח וצ"ע:
בתו' בד"ה אין וכו' דלמ"ד פ"נ וכו' דהלכו בעליו למד"ה לאו בני קנסא נינהו וכן כתב ה' א"ר ז"ל וע' להמש"ך ז"ל ודו"ק:
ע"ב בגמ' שנתחרשו וכו' משמע דהיה פקח ונתחרש אבל הנמק"י ז"ל כתב דווקא חרש מעיקרו אבל פקח שנתחרש בר דעת הוא וחייב ולדבריו לשון שנתחרשו אינו מדוקדק ואפ' דהנמק"י נראה לו דבר פשוט דפקח ונתחרש חייב בכל דינין שבתורה ומזה נראה לו לומר דהא דנקט שנתחרשו אגב שנשתטו דגם אם היה בר דעת השתא מיאה שוטה הוא:
בתו' בד"ה ולא וכו' ורבא וכו' בנוסחא שלפנינו ח"ן הוא דמשלם והיינו הך וניחא קו' הרשב"א ז"ל בדברי רבינא דא"כ הול"ל לא משלם אלא ח"ן וצ"ל דהם גורסים משלם ח"ן:
דף מ"א ע"ב בגמ' דסד"א וכו' עמשה"ק הפנ"י ז"ל דמנ"ל דשחטו אסור אימא לא יאכל להנאה ובשרו לומר דווקא הנאת בשר אבל עורו שרי ונקי לח"ך ודמי ולדות כפיר"שי לעיל ע"ש וכפימ"ש המש"ך ז"ל בפסחים דף כ"ב ע"ב בד"ה בשרו לק"מ ועע"ש בהמש"ך ז"ל ובחי' לתמורה עי"ש ודו"ק:
ברש"י בד"ה והשתא וכו' וכ"ש וכו' ק"ק אימא דדווקא שחטו שלא נתקיים בו דינא דרחמנא וקרא דאצט' לאסור שחטו שלא תעשה הסברא להיפך דשחטו קיל הוא קמ"ל דאדרבא שחטו חמיר הוא וצ"ע:
בתו' בד"ה מודה בקנס וכו' דהו"מ וכו' עמ"ש מהר"ם מלובלין ז"ל ושמעתי מתפארת בחורים כה"ר ר' מסעוד בוכבזא הי"ו (מתושבי גאבס יע"א) דדברי מהר"ם מוכרחים בדברי התו' שכתבו דאין סברא וכו' מרשיע עצמו וכו' ופשיט ומה שתמה עליו ה' כח מעשיו הי"ו הנד"מ בליקוטיו לקמא מדברי רש"י בד"ה מתכוין שכתב דהא תרי וכו' דנראה דקושיית ע"א היא דר"ל דהא בעינן שנים ואינה כקו' עפ"י בעלים ע"ש אינו מובן דמה"רם קבע דבריו בתו' עכ"ד הי"ו ואני אומר דגם רש"י נחית ואזיל לכוונה זו דאל״כ לא הוה מק' מידי אע"א פשיטא די"ל באינו רוצה לישבע דמשלם קמ"ל נקי דתם פטור דדוח"ל דרש"י הבין דהא דקאמר הגמ' ע"א וכו' הוא כפשטה דאם רוצה לשלם היינו עפ"י בעלים דאינו דומה כלל אלא ע"כ דגם רש"י כיון לזה וה"ק ע"א פשיטא דפטור דהא תרי בעינן וא"ת מ"מ כשאינו רוצה לישבע משלם א"כ מרשיע את עצמו הוא ופטור וכן נראה דעת תו' ר"ף ז"ל וכמ"ש בספה"ק דרך חיים בד"ה על ודוק בלשון תו' ר"ף ז"ל אבל דעת מהרמ"ש ז"ל אין מורה כן וע' רש"י בסנהדרין דף יו"ד ע"א בד"ה הדר עוד כתב ה' כ"מ הנז' דאם קו' ע"א מטעם מודה בקנס היינו דהק' הגמ' עפ"י בעלים וכו' ע"ש ואינו כלום דהו"ל להק' עדיפא מע"א דאף שלא הודה כי אם מכח ע"א מודה בקנס וכו' ופשוט:
בדף מ"ד ע"ב בד"ה שור האשה וכו' כתיב איש וכו' עמ"ש מהרש"א ז"ל ומסיים לעיין בדבריהם לעיל בדף ט"ו ע"א והוא רומז על דבריהם בד"ה השוה וע' לה' כח מעשיו הי"ו והוא פלא:
דף נ"ג ע"ב ברש"י בד"ה לענין וכו' כגון וכו' עבד וכו' ע' בתו' לעיל דף ט' ע"ב ד"ה מ"ה ע"ש:
בד"ה אדם וכו' דהא בר קטלא וכו' עמ"ש ה' כוס הישועות ז"ל לתרץ קו' מהרש"א ז"ל דכוונת רש"י על ל' של עבד אבל הכופר נ"ל מעליו ע"ש ול"ז להבין ד"ק דכיון דפטרינן ל' של עבד מדתנא דב"ח כמו כן נשמע דפטור מכופר ול"ל עליו וצ"י ועמ"ש הזש"א ז"ל לתרץ קו' מהרש"א וע' רש"י בדף כ"ו ע"א בד"ה ויהי אדם ע"ש. וראיתי להת"ח ז"ל שכתב דפטור מק"ו על ב"ח פטור עבד לכ"ש ע"ש וצ"ע דא"כ שורי ולא אדם למ"ל וע' בתו' לעיל דף ט' ע"ב בד"ה מה ויש מיישבים:
דף נ"ה ע"א בגמ' ח"ו פסקה טובה וכו' אבל אריכות ימים ודאי פסקה כמשז"ל דבמעמד ה"ס פסקה זוהמתן והיו ראוים להיות חיים וקיימים כאד"הר קודם שחטא ואחר העגל חזרה המיתה כמאמר הכתוב אני אמרתי וכו' אכן כאדם אבל הטובה אינו רוצה הקב"ה שתפסק אמנם לפי מ"ש בקידושין למען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך לא יכון זה ושו"ר מ"ש המש"ך ז"ל:
ע"ב מתני' נמי דיקא וכו' ראיתי לה' כוס הישועות ז"ל שהק' דאפי' תימא דהל"ל שור המועד לא הוה א"ש הא דקאמר פטור משמע דפטור לגמרי ולר"י צד תמות במקומה עומדת וחייב ע"ש וק' דבמתני' דלעיל תני ר"י אומר תם חייב ומועד פטור ותי' הבחור כה"ר סוסו כהן הי"ו דשאני התם דתני תם וכו' דיש לפרשו מצד תמות חייב ומצד העדאה פטור עכ"ד הי"ו:
דף נ"ו ע"ב בתו' בד"ה פשיטא וכו' דבשן ורגל וכו' הק' ה' כהי"ש ז"ל דמאי מדייק רבה לעיל דמיירי בשן ורגל דהתורה מיעטה בשמירתן דילמא מש"ה נקט צאן דאיירי בשן ורגל לרבותא בלסטים דגם בשן ורגל דיכולים לקיים בה מצות השבה חייבים ע"ש ועפמ"ש מהר"ם מלובלין ז"ל בריש פרקין ניחא שפיר דמ"מ הל"ל שור המועד דה וכ"כ ה' כהי"ש ז"ל גופיה לעיל וי"ל:
דף ס' ע"א בתו' בד"ה לרבות וכו' בירושלמי וכו' ע' לה' פני משה ז"ל בפי' להירושלמי גבי היה גדי כפות לו ודו"ק:
דף ס"ב ע"א בד"ה במה וכו' דקתני ד"ה וכו' משמע דל"ג בגמ' וכ"מ מדבריהם לעיל בד"ה ליפלוג ע"ש ולכן מחקה מהרש"ל ז"ל ובצדי הגמ' כתוב בשם מהרנ"ש ז"ל דאצ"ל כנראה מד"ה ליפלוג ול"ז להבין ד"ק:
דף ס"ב ע"ב בתו' בד"ה מרובה וכו' ועוד וכו' כתב מהר"ם ז"ל דל"ק לי"ל הא דשותפין ע"ש והוא תימה דהא דשותפין מתני' היא לקמן וצע"ג:
בא"ד לשון ראשון וכו' הק' מהריב"ל ז"ל דלמה לא כתבו דלשון א' לא אמר תנא ושייר משום מאי שייר וכו' ולק"מ דכבר התו' הביאו סמוכות לדבריהם שכתבו וכן משמע וכו' דמדלא אמר בקצרה תנא ושייר משמע דסה״ד שהוא כל"ק לא אמר תנא ושייר משום דס"ל דמרובה כמו אין בין דא"ל דה"ק מי קתני אין בין דא"ל תנא ושייר משום דמאי שייר דהאי שייר מרובה קתני דז"א דהשתא נמי תק' מאי שייר מיהו ליש מפרשים י"ל כן שפיר וע' לה' בני סמיכי ז"ל א"נ דאי כקו' מהריב"ל העיקר חסר מן הספר דלא הל"ל אלא תנא ושייר ושייר נמי שותפין עוד ראיתי לו שהק' קו' מהרש"א גם לדעת הי"מ דאיך מפרשי דלא שייר אלא חדא ע"ש ובתי' מהרש"א א"ש גם זו דטוען טענת גנב לא מקרי שיור דאבידה או פקדון כחד חשיבי וכדומה שראיתי כן באיזה מפ' ועיקר קו' לק"מ דהי"מ ה"ק דאף את"ל דלא שייר כי אם חדא א"ש ואה"ן דשייר טובא:
והנה ה' כוס הישועות ז"ל כתב דכוונת התו' שכתבו וא"ת וכו' ר"ל נימא דל"ק דלא תי' תנא ושייר משום וא"ת וכו' וי"ל וכו' ע"ש ואינו מובן דא"כ תק' באמת הא שייר ועכ"ל כמ"ש מהרש"א וא"כ עוד היום אימא דטעמייהו משום קו' מאי שייר והנך לא מיקרו שיורי וי"ל:
בא"ד ועוד י"מ וכו' וההיא דלעיל בדף ט"ו ע"א נחית למניינא הוא כיון דתני מה בין וכו':
דף ס"ג ע"א בתו' בד"ה רעהו וכו' תימה וכו' עמ"ש המש"ך ז"ל וע' בתו' להדיא בשבועות בדף מ"ב ע"ב בד"ה על ודו"ק וע"ע להמש"ך בשבועות במתני' בשם הראב"ד ז"ל ודו"ק:
בא"ד ולמסקנא וכו' ע' מ"ש ה' בית יהודה ז"ל והוא תימה ממ"ש התו' לעיל בד"ה יצאו ולמסקנא א"ש דא"ץ לומר בגילגול וע"ע בד"ה למה:
דף ס"ה ע"א בגמ' לימא פליגא דרב וכו' ר"ל ותק' לרבה מאמוראי קדמאי כמ"ש רש"י בביצה דף ט' ע"א בד"ה והא"ר ול"ק קו' ה' אליה רבה ז"ל:
בתו' בד"ה גופא וכו' דאמר רבא וכו' דרבא גופיה בהמפקיד מייתי לה לענין יוקרא וזולא כפי גירסת התו' במציעא וע' להא"ר ז"ל:
דף ס״ז ע"א בתו' בד"ה אמר וכו' וק' לר"ת וכו' דלא ניח"ל לומר דהתם מדרבנן דהא פלוגתא דר"ש ורבנן בקרא דמשכבו א"כ הוי מדאורייתא ועלה קאי ההיא דעולא דדווקא בסתם ודלא כה' קיקיון דיונה ז"ל:
דף ס״ט ע"ב בגמ' אבל גנב וכו' מכאן משמע דאיירי בשאר שני שבוע והתו' לעיל לא הוכיחו מזה דיש לדחות דהיינו טעמיה דרבי יוחנן שאמר אמרו ד"א ולא חילק כאביי משום דמשמע"ל דההיא דצנועין לא איירי אלא בשנת השמיטה ואולי שכן דעת הרמ"בם פ"ט מה' מע"ש ה' ז' וע' לה' מעשה רוקח ז"ל וע"ע בתו' לקמן בד"ה כסתם בסוף הדיבור.
בתו' בד"ה קדש וכו' אחליה וכו' ע' בפי' הר"ש במס' מעשר שני פ' ה' מ"ב ודו"ק:
דף ע' ע"א בתו' בד"ה כסתם וכו' תירוץ אחר וכו' ק"ק הול"ל מדר"י גופיה שאמר צנועין ור"ד משמע דשני חכמים הם ושו"ר בתו' ר"ף ז"ל שכ"כ וי"ל:
דף ע"א ע"ב בגמ' בעי רבא וכו' הק' ה' כוס הישועות ז"ל דלמה לא בעי בשותף שגנב מחבירו ע"ש והוא פלא דמשנה שלימה בדף ע"ח ע"ב מכרו וכו' וכן יש להפליא על ה' פנים מאירות בשיטתו בד"ה סיפא ומינה לא הוכיח רבא דטעמא דמתני' דלא הוי כולו באיסורא דגם רבא ידע כן אלא דהוה סבר דרישא נמי לא הוי כולו באיסור דכיון דמת וירש אותו אגלאי מילתא למפרע דהיה עומד ליורשו ולזה חידש לו דקרינא ביה שפיר כולו באיסורא וזהו דקדוק דקרינא דנקט ומורי הי"ו אמר דלא בעי רבא אלא בכגון דעיקרו היו ה' שלימים ומתני' שאני דעיקרו חצאים עכ"ד הי"ו ובזה ניחא קו' הפ"מ ז"ל לרבא דמותיב מרישא ורוצה להוכיח דאפי' חצאים תק"ל מ"ש סיפא ע"ש ודקאמר לו בצפרא אפי' חצאים היינו אפי' עיקרו חצאים ולזה הק' לו דמ"ש רישא מ"ש סיפא וכ"ז דוחק:
ברש"י בד"ה כיון וכו' דקס"ד וכו' הק' מורי הי"ו דגם לשינויא דגמ' כן הוא ול"נ דרש"י גריס בגמר זביחה וכו' כמדוייק מקביעות דבריו וה"ק בגמר וכו' דאין שחיטה אלא לבסוף
בתו' בד"ה לימא וכו' דידיה וכו' וא"ש לישנא דגמ' אלא קשיא:
דף ע"ג ע"ב בגמ' וסבר ר"י וכו' ע' לה' אליה רבה ז"ל ולמהר'"שא בעמוד א' ברש"י בד"ה אתזמו:
דף ע"ד ע"ב בגמ' לאפוקי מרב הונא וכו' ע' לעיל בדף י"ד ע"ב דקאמר הניחא למ"ד פטור וכו' וע' להרא"ש ז"ל בש"מ ומה שכתב עליו המש"ך ז"ל הם דברי הרא"ש גופיה בש"מ:
דף ע"ה ע"ב ברש"י בד"ה בטלה וכו' והאחרונים וכו' לא הבנתי מאי קמ"ל דאחרונים מאי עבוד וצ"ע.
דף ע"ז ע"ב בתו' בד"ה גבי וכו' לחוד וכו' ק"ק א"כ מאי מק' הגמ' ועוד דלקמן בעי לומר דמילתא דרבא בקדשים ובכור דכתיב בהו שור ושה וג"כ למאי דבעי לומר דמלתיה דרבא למעשר לשיטת התו' לקמן ושו"ר למהר"שא ז"ל בתו' לקמן ודו"ק:
דף ע"ח ע"א בגמ' אי לקדשים וכו' ק"ק לקושטא דמילתא ל"ל או בקדשים תפק"ל מבנין אב דרבא וצ"ע:
שם אי לבכור וכו' עמ"ש המש"ך ז"ל ואפ' דמזה אמר אי נמי וכו' וכמ"ש ה' כח מעשיו הי"ו לדרכו:
ע"ב בגמ' בעי ר"פ וכו' ק"ק אמאי הגמ' לא פשיט מדת"ר הגונב הקטעת וכו' חייב משמע דווקא קטעת דמה שגנב זבין ומה שזבין לא שייר דאל"כ ליתני רבותא גנבה וקטעה:
דף פ"ה ע"ב ברש"י בד"ה לקתה וכו' שקטע רגלו וכו' מ"ש מהרש"ל ז"ל דט"ס הוא דהא לקמן דרגלו רואין אותו וכו' אינו אלא לסניף בעלמא דהא י"ל כתי' הב' של התו':
דף פ״ו ע"ב בתו' בד"ה סומא וכו' פ"ה וכו' ק' דגמרא ערוכה היא ואם י"ל דבדרך דחייה קאמר א"כ גם מרש"י י"ל דרש"י חש שלא נדחה אותה דחייה ושו"ר מ"ש מהרש"א ז"ל והפנ"י ז"ל והבנ"י ז"ל ומהריר"ן ז"ל.
דף פ"ז ע"א בד"ה בעבד וכו' וא"ת וכו' לא דמי למ"ש בדף פ"ו ע"א בד"ה כגון דכולן ל"ד וע"ע בדף נ"ה ע"ב בד"ה אילימא ודו"ק:
ע"ב בגמ' איתיביה וכו' ק' א"כ מאי מבע"ל ושו"ר להמש"ך ז"ל ותי' דיודע הדיחוי אלא דס"ד דלא זכתה לגמרי וע"ק דהא כבר אמר מודה רב בשבת וצ"ל דרואה אם יש תי' אחר א"כ עיקר הקו' ניחא ושמעתי מתרצים דאינו אלא תי' אביי עכ"ד הי"ו ודע דצ"ל דרב לא חש להשיב דאל"כ ק' דאיתיביה מפה אל פה וא"א אמאי לא אמר מודה אני בשבת:
דף פ"ח ע"א בגמ' וניכתוב וכו' עמ"ש מהרש"א ז"ל ולעיל דף מ"ט ע"א וי"ל דלשון קרא שאני ועוי"ל:
ברש"י בד"ה זוממי וכו' מיתת וכו' ר"ל כיון ששוה לישראל שההורג עבד חייב גלות בודאי דה"ה הזימם להרגו חייב דכיון שהתירה אמרה ההורג והזימם להרוג חייבין בודאי דעבד נמי שההורגו חייב גם הזימם להרגו חייב ואין סברא לומר דגבי הזמה שאני דכתיב לאחיו דהאמת ק' לאלהינו מ"ש זה מזה כיון ששניהם שוים שההורגם חייב גם א"ל מדקי"ל גבי הזמה גופה כאשר זמם ולא כאשר עשה דמ"מ ק"ל ההפרש בזימם ולא עשה בין ישראל לעבד למה כנ"ל וניחא קי' המש"ך ז"ל א"נ במ"ש ה' ים התלמוד ז"ל דכוונת רש"י דמרישא י"ל דעבד נהרג גם בלא עדות והתראה כבני נח ולכן גם בעדות שא"א יכול להזימה נהרג אבל מסיפא מוכח דדינו כישראל וא"כ הדרא קו' לדוכתה דהא הו"ל עדות וכו' דסיפא מוכחא ארישא עכ"ד ובזה א"ש קו' המש"ך ז"ל וה' יה"ת שלא הכריח פי' מקו' המש"ך ז"ל דעדיפא מפני די"ל כדברנו:
דף צ"ה ע"ב בתו' בד"ה בשבח וכו' שמא וכו' האי שמא דכתבו קאי על נסרים ועשאן כלים דשינוי דהדר הוא וע' המש"ך ז"ל:
דף צ"ט ע"א רש"י בד"ה לימא וכו' דהא קי"ל כשמואל וכו' מוכח מדבריו דהאי כללא הוא גם לאו לגביה דרב וע' לה' אהל ישרים ז"ל במע' הה"א אות ג'. גם מוכח דכיון דנקט דבריו בדיני גם דנ"מ באיסורי דעובר בב"ת הלכתא כוותיה וע' לה' הנז' באות מ"ז ונראה דה"ה אם נקטו באיסור גם דנ"מ לדינא הלכתא כרב ולפי"ז רב ששת לקמן דנקט דבריו באיסור הלכתא כוותיה דקי"ל הלכה כר"ש באיסורי וניחא בזה דפריך לקמן לימא ר"ש פליג אדר"א דלכאורה ל"ל כפירש"י הכא דאדרבא קי"ל ה' כר"ש באיסורי ולא בדיני וכפיה"א א"ש א"נ דפירוש לימא כפשוטו בשאר דוכתי ורש"י הכא עדיפא קאמר גם דאין צריך א"נ דרש"י דייק לישנא דגמ' דהכא נקט לי"ל דר"א ולקמן נקט פליגא דר"א:
ודע דלמ"ש מהרש"ל הובא לה' לב שומע ז"ל במע' הלמ"ד אות כ"ב דכל לא שנו היא קבלה א"כ יש לפרש דהכי קאמר לימא וכו' ופליג
אקבלה.
דף ק' ע"א בתו' בד"ה אחוי וכו' אכתי וכו' והא וכו' דבריהם אינם מוכרחים וכמ"ש מהרש"א ז"ל ואולי דדעת התו' דאם בלא צריך לאגמורי ומטעמא דא"ל חזי וכו' א"כ גם לרבנן יש מקום וסברא לחייבו ומאי קאמר והא וכו' וע"ע במהרש"א במ"ב. ואחר שכתבו התו' דהכא בצריך ולא בלא צריך ומטעם דא"ל חזי הוקשה להם שפיר דאמאי הוצרך לומר חזי וע' לה' אליה רבה ז"ל:
דף ק"א ע"א בתו' בד"ה דצבע וכו' עמ"ש המש"ך ז"ל דנוקמא בהוזל ועמ"ש הוא בעצמו בגמרא לתרץ קו' המק'.