אור ברסלב
שלום דוד חלק א ליקוטי חי' תנ"ך

שלום דוד חלק א· רבי דוד ב"ר משה הכהן מג'רבה

ליקוטי חי' תנ"ך

דברי התלמיד

את שבתתי תשמרו ומקדשי וכו' סמך אותם יחד לרמוז משז"ל דאילו שמרו ישראל ב' שבתות כאחד מיד היו נגאלין:

קדושים תהיו וכו' איש אמו ואביו תיראו ואת שבתתי וכו' אפ' במשז"ל דבעת הזיווג יצייר דיוקנו של אביו ונודע דת"ח עונתן בליל שבת גם נודע דת"ח אתרבו מאת ע"כ וזהו קדושים תהיו קדש עצמך במותר לך וזה יהיה על ידי איש אמו ואביו תיראו לשון ראיה דעל ידי שיצייר דיוקנו של אביו יוסרו ממנו מחשבות זרות ורעות ואת ר"ל הת"ח לשבתתי תשמורו מלשון ואביו שמר את הדבר:

הפך ים ליבשה וכו' אפ' במה שנודע דע"י קי"ס האמינו בה' ובמשה עבדו וכתיב שלש פעמי' בשנה יראה כל זכורך וכו' ועיניהם אל תחם על ממונם דש"מ אינם ניזוקין וכמעשה שהיה בב' אחים שעלו לרגל ושכניהם הערלים חשבו לשלול שלל ולבוז בוז והפליא הקב"ה והוריד ב' מלאכים עד בואם ובבואם נתוודע הדבר ונעשה קידוש השם בעיני הגוים ע"כ וז"ש הפך ים ליבשה ומזה בנהר יעברו ברגל בג' רגלים ואומרים ישראל שם נשמחה בו בהקב"ה ואל תתפלא איך מניחים בתיהם והולכים לז"א מושל וכו' עיניו בגוים וכו' ומזה נמשך ברכו עמים אלהינו ובדרש בתוך קהל ועדה בליל ל"ג לעומר פירשתי זה להולכים מאתר ואתר למערת מירון להילולא דרשב"י דבודאי שגם הם אינם ניזוקין וככל האמור ויהיה פי' ברג"ל נוט' בעת רנת ל"ג:

א"נ פי' החה"ש הדה"מ כמוה"ר ר' פראגי עלוש הי"ו דרשב"י צדיק יסוד עולם ומקום שנותן בו עיניו מיד נשרף ע"כ וז"ש הפך וכו' ברג"ל בעת רנת ל"ג כנז' וא"ת מה כחו של רשב"י זצוק"ל לזה אמר מושל בגבורתו עולם עיניו וכו' והכל קאי של רשב"י ז"ל ואתה תבאר:

ואגב פי' ושבח אני את המתים וכו וע' להרב קול יעקב ז"ל בקו' אבל כבד מ"ש והמורם ממנו דמי שיש לו מצוה קבועה לדורות הרי הוא כחי ונוטל חלק עם החיים בעשותם אותה המצוה עש"ב וא"כ כ"ש רשב"י שגילה רזין סגיאין וחיבר הזוה"ק ועוד שביטל גזירת שמ"ן ועל שמו יקראו הגם שהיו במעמד ה"ס וזה אומרו ושבח אני את המתים שכבר נוט' ר"ש כ"ב הוא רשב"י שקיים כ"ב אותיות התורה ונקט לשון רבים שבודאי הוא שקול כרבים ע"ד אומרם שקול משה כש"ר א"נ רבי שמעון בן יוחאי ורבי אלעזר בנו ר"ת שלהם ע"ה הם כמנין שכבר אשר המה חיים עדנה שיש להם חלק עם החיים העוסקים בזוה"ק שחיברו הם ז"ל ולכן מיתת רשב"י בח"י באייר שהוא כחי ממש:

א"נ ושבח וכו' עפ"י הנודע דר"א ישב ח"י שנים אחרי מותו בעלייתו ולא התליע ורמה לא היתה בו ולהיפך הרשעים מתליעים בחייהם ככתוב במרגלים וימתו במגפה וז"ש ושבח אני וכו' אשר המה כטבע החיים בעידון בשר כמו היתה לי עדנה וע"ש בפ' השוכר את הפועלים:

א"נ שהצדיקי' אשר הצילו את דורם מגזירו' רעות ראוי לשבחם כפעלם וזהו ושבח וכולי מכח החיים אשר נשארו בחיים עבור תפלתם:

ומענין לענין עד שהבאתי הנודע דר"ש ישב במערה כמה שנים בברחו מכח המלכות ובודאי שהיה ביסורין אם ממה שלא היה אוכל כי אם חרובין אם מהפרדו מבני אדם ומחביריו יותר מכלם כדאיתה בזוה"ק גם ר"א נתייסר ביסורין קשים ומרים כדאיתה במציעא וכן רבי היה ביסורין גדולים כדאיתה שם וכלם יסורין של אהבה הם וזה רמז הכתוב כי את אש"ר יאהב וכו' נוט' אלעזר שמעון רבי עוד הבאתי מה שאמרו כולהו שני דר"א לא שכיב איניש בלא זימניה וכולי בזה פי' אלופינו מסבלים אין וכולי דהיינו כשאלופינו הם החכמים מלשון ואאלפך חכמה מסבלים ביסורין אין וכולי:

עוד אמרתי טעם ששמחים בהילולא דרשב"י ומתאבלים במיתת מרע"ה דמרע"ה שדרך ברקיעים ומחכמתו הרמה האציל עליו וביום מיתו נסתמו ממנו מעיינות החכמה עד שהיה יהושע דורש והוא לא ידע מאי קאמר וכמ"ש ז"ל פסוק לא אוכל עוד לצאת ולבוא בד"ת הא ודאי צערא דגופא לא כן רשב"י ביום מותו גלה רזין סגיאין כנ"ל וטעם המפ' ז"ל ידוע וזה רמז זה היום עש"ה ה' נגילה וכו' עש"ה נוט' עת הילולת שמעון:

ולמ"ש ז"ל דרשב"י הוא ניצוץ מרע"ה אפ"ל בשג"ם הוא בש"ר בשג"ם גי' משה כמשז"ל בש"ר נוט' בניצוץ רבי שמעון:

רני ושמחי וכו' כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאם ס"ת גי' צ"א גם נאם גי' צ"א יחוד קבה"ו א"נ נאם אותיות אמן דע"י עניית אמן תבא הגאלה כמשז"ל:

כי הנה הרשעים וכו' צדיק מה פעל וכו' ימטר על רשעים וכו' במ"ש ז"ל דהא דצדיק נתפס בעון הדור היינו באין מתכוונים ההמון להכרית הצדיק אבל אם מתכוונים להכריתו הם ימקו בעונם ע"כ והה"כ:

אמרו ז"ל מלוה ברבית אינו קם בתח"ה ונראה שהיא מדה כנגד מדה עפי"מש ה' ויאסף דוד ז"ל טעם שלא נתקיים כי ביום אכלך ממנו מות תמות שהקב"ה נתפשר עם מה"מ שלא ימית אותו באותו יום ועבור ההמתנה שהמתין לו אלף שנים ימותו גם הבנים וזה הוא רבית קצוצה ולכן יש תח"ה שהוא החזרת הרבית ע"כ ולכן המלוה ברבית ואומר מותר גם נשמתו לא תחזור מדה כנגד מדה:

שנאתי קהל מרעים ועם רשעים וכו' במשז"ל לטענת רובא שאנו בנים ומהקרבנות מוכח דאנו בנים ועוד דחזקה דאתיה מכח סברא עדיפא מרובא ועוד קרוב ה' לכל קוראיו ורוב וקרוב קרוב עדיף ע"כ וז"ש ועם רשעים לא אשב בטע"ר שאנו בנים והראיה ואסובבה את מזבחך ה' ועוד לשמע וכו' ולספר כל נפלאותיך ועוד ה' אהבתי מעון ביתך הוא משכן השכינה אשר ממנו שומע קול תפלתנו וקרוב עדיף:

אשרי הגוי אשר ה' אלהיו ה'עם ב'חר ל'נחלה ל"ו ר"ת גי' לולב לרמוז מ"ש בזוה"ק דהלולב הוא סימן שישראל נצחו ובהם בחר ה':

סעפים שנאתי וכו' כי המחשבות טורדות דעתו של אדם ומבטלין אותו מלימוד א"נ דמחשבה מועלת אפי' בד"ת כמשז"ל:

אם בחקתי תלכו וכו' פירש"י שתהיו עמלים בתורה ילד"ק מאי לשון תלכו ואפ"ל ויפורש הסמיכות דבסוף פ' בהר כתיב את שבתתי תשמרו וכו' והוא בהקדים משז"ל תכלית לילות שבתות וי"ט ויו"ט נק' שבת כדכתיב ביום הא' שבתון ונודע דבה"כ ובה"מ נקראים מקדש קטן ונודע הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו וזהו את שבתתי תשמורו כפשוטו א"נ מלשון ואביו שמר את הדבר ומקדשי תיראו לשון ראיה דהיינו בשבתתי לשון רבים רמז לשבת ויו"ט צריך ליראות במקדש קטן לשמוע ד"ת וא"ת התינח מי שדעתו רחבה שהוא מבין מאי דקאמרי רבנן אבל מי שדעתו שפלה וקצרה מאי תקנתיה לזה אמר אם בחקתי תלכו דשכר הליכה בידו ואפ' שגם רש"י דנקט עמלים ולא עוסקים טמן ברמז ליישב לשון תלכו שהוא לומר לכל הפחות יהיה עמל בהליכה:

באבות אל תפרוש מן הציבור ואל תאמן בעצמך עד וכו' אפ' שבא ללמד דעת את העם הפורשים מציבור ואינם נותנים בענייניהם ובוטחים בהונם ואונם שאין הקהל יכולים להם דהנה יום בא בוער כתנור אש יום המיתה והקבורה ואזי אין קוברים אותו עד שנפרעין מנכסיו תשלומי ד' וה':

והוי מקבל את כל האדם וכו' ר"ל אפי' גוי כדעת ר"ת בקמא דף ל"ח ע"א דגם הגוים מיקרו האדם:

עלה אלי ההרה וכו' אותיות הסמוכים גי' אלול לרמוז שהיה זה באלול כמשז"ל:

לך לשבטיך ושפטו את וכו' ר"ת אלול לרמוז דביותר בימי אלול צריכין הדיינים לעשות עינא פקיחא להשיב את העם מעשות רשע ולהשיבם בתשובה כי ימי הדין משמשים ובאים:

בת בבל השדודה אשר"י שישלם וכו' ס"ת תהלים שעל ידי לימוד תהלים יבוא גואל צדק וישלם לבת בבל כרשעתה והאיש הלומד בתהלים ומקרב הגאלה אשריו ואשרי חלקו:

וישא אהרן את ידיו אל העם וכו' ידו כתיב לרמוז שצריך להגביה יד אחת על חבירתה כמשז"ל שצריך להגביה יד ימין:

משי"ח נוטריקון מאחד שי"ח כמ"ש ה' עוללות הבציר ז"ל שימות המשיח יהיו ארוכים ושנה אחת תהיה שי"ח שנים:

ובתואל ילד את רבקה רמז דאיש מזריע תחילה יולדת נקבה:

ותקרא שמו משה וכו' אפ' שהוא מושה אחרים שנארכה יד בתיה כמשז"ל וזהו כי מן וכו' ר"ל מתוקף המים משיתהו ואיך אפ' זה אלא שנארכה ידי א"כ הוא מושה:

ואברם כבד מאד וכו' אפ' עפ"י מעשה המובא בס' בגדי שש הי"ו בקונט' ערבי נחל באיש אחד שהיה נושא משא כבד וכשנטל המלך את כיסו ממנו לא יכל לשאת אותו משא ע"כ וזה פשוט כי העצבות מחליש והשמחה מוספת כח ולכן שמחת הממון היא הוסיפה לו כח וכ"ז בהמון העם אבל הצדיקים שאין עושים עיקר מעוה״ז ואין כסף נחשב בעיניהם למאומה אין שמחת הממון מוספת להם כח או גורעת וז"ש ואברם כבד וכו' גם שהוא במקנה וכו' א"נ בקצרה לרמוז שכל קניינו בעו"הז היו בעיניו כמשא כבד:

ותכהינה עיניו מראו"ת נוט' אר מות אור חסירה וי"ו לומר דחסר אור חשוב כמת:

ויקם מלך חד"ש על וכו' חד"ש נוט' שלשה חדשים דל רמז למ"ש ז"ל שהעבירוהו ג' חדשים ממלכותו עד ששמע להם לשעבד ישראל:

ומטר לא נתך וכו' אפ' במ"ש ההמון שהגשמים מונעין הקרירות ולכן שלא יאמר פרעה הרשע שהחדילה היתה מכח המטר לזה ומטר לא נתך וכו' וע' לה' מקיר ברוך ז"ל:

מנחל בדרך ישתה וכו' אפ' דר"ל שכל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו כנודע:

שובי נפשי למנוחיכי וכו' נודע דהרשעים מתים מתוך בכיה וזה סימן רע להם אבל הצדיקים מתים מתיך שמחה ומתוך שחוק ובנשיקה וזהו שובי נפשי וכו' שהצדיק משלים עצמו למיתה כי חלצת נפשי ממות דהיינו ממה"מ את עיני מן דמעה שלא אמות מתוך בכיה:

כוס ישועות אשא וכו' אפ' במה ששמעתי בשם רז"ל טעם שאמר דוד אני אברך הוא משום שדוד נק' בשם ה' ואם מברכין האבות נראה כמברכין לדוד ע"כ וז"ש כוס ישועות אשא לברך והטעם היות בשם ה' אקרא קרי ביה אקרא וא״ש דהגמ' גופיה מייתי מהדין קרא:

אם כסף תלוה וכו' במשז"ל דעניי א"י קודמין והדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה ע"כ וזהו את עמי תחילה שהם עניי א"י הנק' עמו ית' דהדר בא"י יש לו אלוה ואח"ך את העני עמך אם כסף תלוה את ר"ת גי' כתב שצריך לכתוב שטר כנודע:

מאז"ל אפי' ריקנין שבך מלאים מצות כרמון וכו' הקו' נודעים ואפ' במשז"ל דע"י האחדות יכול לקיים כל המצית וכתבו ז"ל דהאחדות בא ממה שכל אחד יחשוב עצמו כחצי אדם ולעולם צריך לזולתו וזהו טעם למחצית השקל ע"כ וזהו כפלח מי שחושב עצמו לחצי אז הוא כרמון אפי' שהוא ריקם ואני מסתפק אם ראיתיו:

ויאמר משה אליהם וכו' שבתון שבת קדש וכו' את אשר תאפו וכו' אפ' במשז"ל מנין לע"ת מה"ת שנא' את אשר תאפו אפו שאין אופין אלא על האפוי ואפ"ל כל הכתוב על מצות עירוב דנודע דיו"ט איקרי שבתון ומבואר מדברי רש"י ז"ל רפ"ב דביצה דכוונת העירוב הוא שהוא מתחיל בחול ואח"ך משלים לבשל מיו"ט לשבת ואין בזה בזיון יו"ט וזהו אומרו שבתון וכו' ר"ל אם יהיה מחר שבתון שהוא יו"ט ואח"ך שבת קדש את אשר תתחילו תאפו אפו וכו' ואת כל העדף בלי אפייה ובישול הניחו וכו' עד הבקר של יו"ט ותשלימו אפייה ובישול מיו"ט לשבת:

לא תענה על רב וכו' אפ' במשז"ל דאיכא מאן דאמר דגדול בחכמה שחלקו עליו רבים וידע בהו דטעו יכול לעשות כסברתו ע"כ וז"ש לא תענה על לרב שצריך לנטות מדעתו כי דינא הוא אחרי רבים להטות:

לא תשא את שם וכו' נוט' אצוך לא תשבע אפ' שבועת אמת תשבע שבועת מצוה כמשז"ל ע"פ נשבעתי ואקיימה:

ומראה כבו"ד ה' כא"ש וכו' ס"ת שדי אכל"ת ברא"ש הה"ר לעינ"י בנ"י ס"ת תשרי י' לרמוז דעד י' תשרי הקב"ה יושב על כסא הדין וכמו שאנו אומרים המלך המשפט ולזה רמז שם שדי שהוא מדת הדין כנודע וזהו כאש אוכלת:

א"נ במשז"ל דהקב"ה מתנהג עם הצדיקים במה"ד ופי' בזה נעוץ סוף התורה בתחלתה וז"ש ומראה כבוד ה' שהוא רחמים כאש אוכלת מדה"ד וזהו לעיני בנ"י הם עיני העדה צדיקים וחסידים:

ראה למדתי אתכם וכו' כי היא חכמתכם וכו' אלהים קרבים וכו' במשז"ל לבטל טענת רובא דישראל מחדדי טפי ועדיפי מרובא א"נ קרוב ה' לכל קוראיו וקרוב עדיף ע"כ והה"כ ובזה יפורש ברך ה' כי שמע קול וכו':

שלח ידיו בשלמיו וכו' חלקו מחמאת פיו וכו' לרמוז דברית הלשון מכוון כנגד ברית המעור:

במד' אורי וישעי אורי בפסח וישעי ביום הכפורים ע"כ אפ' במשז"ל דאי אמרינן ו' להוסיף א"כ אברהם לא קנה את הארץ דכתיב קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה והוא לא הלך כ"א לארכה ונחשב שפיר הגירות מיצחק דהוי שפיר בארץ לא להם וכן אי אמרינן ו' להוסיף יש לנו אות מופת דתשובה מועלת מקין דכתיב ביה נע ונד וכו' וכששב בתשובה כתיב ביה בארץ נוד שנתבטלה חצי הגזרה ע' ה' קול יעקב ז"ל בפ' יתרו והה"כ:

במד' הדודאים נתנו ריח וכו' ע' לה' ברית אבות קורייאט ז"ל בדרושיו דף י"ב ע"ב וע' לה' שי למורא ז"ל בל' ערבי בסדר וישב בד"ה ויבא יוסף וכו':

רכ"ב אלהים רבתים וכו' רכב נוט' כ"ב רבבות כמשז"ל:

ה' שמריך ה' צלך וכו' במשז"ל דבעל תורה הקב"ה משמרו בעצמו וימין כינוי לתורה והה"כ:

והתענג על ה' וכו' על נוטריקון לוו על ה' לרמוז משז"ל לוו עלי ואני פורע.

במד' אעברא נ"א נדב אביהוא ע"כ מפי השמועה ואם כנים הדברים אפ"ל במה שנודע דמרע"ה לא נכנס לארץ בעון שסירב בשליחות וכתב מורי המחבר הי"ו במע' הנו"ן אות ו' דכוונת מרע"ה שלח נא ביד נו"א שהם ראוים לכך ע"ש ואפ' שזהו שרמז פה נו"א לומר דכדין סירבתי שראוי לשלוח נו"א:

א"נ במ"ש מורי הי"ו במע' הא'לף אות כ"ה דע"י העגל נענש אהרן בכילוי בנים ובאות כ"ז כתב דאהרן חטא בעגל לזכות ישראל וכתב במע' המי"ם אות ט' דמרע"ה לא נכנס לארץ משום ויתא עם בתח"ה דאמרינן חטא כדי שיזכה חברך עש"ב וזהו שרמז נדב ואביהוא לומר דמדנענשו נו"א בעון העגל ש"מ דא"א לאדם חטא כדי שיזכה חברך וא"כ אעברה נא:

ויקהל משה וכו' פירש"י למחרת יום הכפורים וראיתי בס' אחד כת"י לאחד קדוש כמוה"ר ר' אברהם עלוש זצוק"ל (עדיין לא נקרא בשם) בס' ויקהל שדקדק משם הכ"ן ז"ל דלמה כן שאחרי יוה"ך צוה להם על השבת ועוד דקדק הוא ז"ל שרמזו ז"ל ט"ל מלאכות מאלה הדברים ומה קשר ושייכות יש עש"ב וכפימ"ש מורי הי"ו במע' התי"ו אות ד' משם הכ"ן ז"ל גופיה ניחא שפיר ואין בידי הכ"ן לראות:

רחק מרשעים ישועה כי חקיך וכו' אפ"ל עפימ"ש מורי הי"ו במע' המים אות א' דאם אמרינן ק"פ כקה"ג דמי אז פטורים ישראל על פשיעותם בתורה ועוד ראיתי כתוב בכת"י משם העי"ד ז"ל בסימן קל"א דאוה"ע קנו אותנו לפירות בגלות ואם נאמר דלאו כקה"ג דמי יגאלנו השי"ת ע"כ וז"ש רחק מרשעים ישועה שדן אותם במדתם דסברי ק"פ כקה"ג דמי תדע כי חקך לא דרשו והיה טעמם דק"פ כקה"ג דמי ולא יפחדו משום עונש ובזה יפורש מאמר הנז"ל אעברה לא נדב ואביהוא והכוונה דמדנענשו בעון העגל ש"מ דק"פ לאו כקה"ג דמי וא"כ אעברה נא וכמ"ש מורי הי"ו באות הנז' לפרש מאמר אם אעברה נא עש"ב:

ובזה פירש מר חביב"א הח"הש והכולל כמוה"ר ר' משה מימון הי"ו (מתושבי גאבס יע"א) כוונת הכתוב ויתן להם ארצות וכו' והכוונה דא"י היא מדין ק"פ לאו כקה"ג דמי כמ"ש מורי הי"ו בסוף הנז' ודין גרמא בעבור ישמרו וכו' דאם יעברו יענשו עכ"ד הי"ו:

שמעתי מריע כאח לי שאר בשרי יקר רוח איש תבונה רודף צדקה וחסד החו"ן כה"ר אליהו חורי הי"ו מפרש ו'לאברם היטיב בעבורה ר"ת גי' אחד שע"י שהיה ביניהם אחדות ושלום שכינה ביניהם ומזה היטיב לאברהם:

עוד רמז בפסוק ויפרץ האיש וכו' צאן רבות ושפחות ו'עבדים וגמלים וחמורים וכו' ר"ת גי' שדי שברכתו היתה בשם שדי שנא' ואל שדי יברך וכו':

עוד רמז ואנ"י אנ"ה אנ"י ב"א ס"ת גי' שם הוי"ה רמז להם דהשי"ת עתיד להפרש מהם כנודע ולזה כפל אני אני לומר אני עתיד להפרע מן הרשעים ועתיד לשלם שכר טוב לצדיקים:

עוד רמז ואתם על"ו לשלו"ם א"ל אביכם ס"ת גי' יוסף שרמז להם שמו הטוב. א"נ ואתם פ"לו לשלום אותיות השניות אש"ל שעשה עמהם אכילה ושתיה כמבואר בכתוב ואפשר שעשה להם לויה גם כן:

עוד רמז ובני ישראל וכו' ביד רמ"ה רמ"ה עם ג' אותיות גי' רמ"ח כחושבן אברהם שזכותו גרם להם עוד יוצאים בי"ד רמ"ה ס"ת גי' מ"ט לרמוז שנכנסו למ"ט שערי טומאה ואם שוהים עוד מעט היו ח"ו נטמעים א"נ ובני י'שראל י'וצאים ר"ת גי' שם הויה שהוא המוציאם בידו הרמה וכן ולכל ב'ני ישראל היה א'ור במושבותם ר"ת גי' שם הויה:

עוד ומצרים נסים לקראתו ר"ת גי' אלהים וס"ת גי' אלהים מדת הדין שהיתה מדת הדין לפניהם ומדת הדין לאחריהם:

עוד רמז כי אני ה' רפ'אך רפ'אך גי' א"ש היא התורה שנקראת אש רפאת תהי לשרך:

עוד רמז זכור א"ת י'ום ל'קדשו ר"ת גי' גן דהשומר שבת זוכה לגן עדן ולי נראה גן רמז לתורה לומר תכלית לילות שבתות כנודע:

עוד רמז אני שמרתי ארחות פריץ ס"ת גי' יש"ר נוט' רבי שמעון יוחאי שהוא צדיק יסוד עולם גם שמרתי ארחות פריץ ר"ת גי' שכינה שהאלף מתחלפת בה"א באחה"ע לומר דשכינה שרויה עמו ולי נראה רמז שכינה לומר דע"י שהשכינה בעולם הנשמה יראה לחטוא כמשז"ל:

עוד רמז ואתה נותן להם את אכלם וכו' אכלם גי' פא"י שם קדוש המסוגל לפרנסה:

עוד רמז גבה עינים וכו' אוכ"ל אוכל גי' זן לרמוז משז"ל דבעל גאוה מזונותיו מתמעטים:

עוד רמז להצילך וכו' מאיש מדבר תהפכת ר"ת גי' תף פלונית שכזב ומרמה ממדתה והנזהר משקרים ניצול ממנה:

עוד רמז בצר הרחבת לי ס"ת גי' תורה ע"ה ור"ת הבל לומר דהבל תורה מציל מכל צרה א"נ בצר רמז ליצה"ר שהתורה מתשת כוחו עד הנה היו רמזיו פרפראות לחכמה ה' ישמרהו ויחיהו:

במד' במה תרום קרנם של ישראל א"ל בכי תשא את ראש ע"כ אפ' לפרשו עפימ"ש ה' ברית אבות ז"ל בס' בלק דע"י השכינה בטלה טע"ר שאנו נחשב מנין גדול דאם משה שקול כס"ר שכינה בודאי דאין קץ ופירש בזה שאו את ראש שהיא השכינה שהיא ראש לכל ישראל ע"ש וזהו אומרו במה תרום קרנם של ישראל נגד האומות בטע"ר לזה אמר בכי תשא את ראש היא השכינה ובזה יפורש ושכנתי בתוך וכו' גם והתהלכתי בתוככם וכו':

א"נ במה וכו' במ"ש עוד שם לבטל טע"ר דישראל נמנו כמה פעמים והו"ל דבר שבמנין דאפי' באלף לא בטל:

במס' ואסף ג' ואסף איש טהור ואסף המצרע ואסף נדחי ישראל ע"כ מפי השמועה ואפ"ל במשז"ל דאין ב"ד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חיב וזהו ואסף לשון כריתה כמו אסף אסיפם כשיכרת איש טהור שלא ימצא גם אחד או יכרת המצרע אז ואסף:

ולא תשחית את פאת ר"ת גי' זפת א"נ פאת זקנך ר"ת וס"ת כ' זפת דהיינו שמשימים נשמתו בכלי זפת חן שהיה בימי ר"י החסיד ז"ל:

במס' יברכך ה' בממון וישמרך מן המזיקין יאר וכו' בתורה ע"כ אפ"ל במשז"ל דע"י הצדקה יזכה לחכמת התורה ונודע דהכליות באה מצד המזיקים ששולטין בנכסיו כמעשה הנודע ואתה תבאר:

תמו ליקוטי תנך. בעזרת מסדר הכובבים ואכתוב ליקוטי ברכות. בע"ה משדד המערכות:

דף ג' ע"ב בתו' בד"ה אין וכו' תימא וכו' שמעתי מהבחור כה"ר כמוס חדאד הי"ו (מתושבי גאבס יע"א נכד אותו חסיד הח"הש ר' מסעוד חדאד זצ"ל) מיישב פירש"י עפימ"ש הדרשנים ז"ל דחלק העני הפקידו הקב"ה ביד העשיר וא"כ הוא דומה לנמשל דמתחלה העשיר לקח מהעני חלקו ואפי' שמחזיר לו אין מתמלא עכ"ד הי"ו ונכון:

דף י"ג ע"א ברש"י בד"ה בפרקים וכו' ולקמן מפרש וכו' עמ"ש ה' ברכת ה' הנד"מ להרב הגדול מוהרס"ך זצ"ל ושמעתי מהבחור כה"ר פראגי ביכריץ הי"ו דלאחה"ר הוא לא"ץ דהא פליג ר"י ואמר בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק א"כ ע"כ דמאן דמפ' בתחלה אלו הן וכו' אינו ר"י עכ"ד הי"ו וגם שיש לדחות מ"מ פשוטו הוא כאמור:

דף כ' ע"ב בד"ה טבל ובירך וכו' כתב הצל"ח ז"ל דהוק"ל דילמא גם הוא לא עשה רק להחמיר לזה אמר ובירך על הטבילה דאין לו לברך כמ"ש התו' עכ"ד ור"ל דכיון דבט' קבין סגי וכ"ש אם הלכה כר"י דאינו מברך גם שמחמיר ע"ע לטבול וממה שבירך ש"מ דסובר דדינא הוא דחייב טבילה במ' סאה וע' רש"י בד"ה ולית והגמ' סמך על המבין דמדקאמר ולית הלכתא כוותיה מוכרח דסבר הגמ' דדינא עביד והיינו ממה שבירך כנ"ל פשוט וכן משמע מדברי התו' שאחר שכתבו דלא בעי טבילה אפי' לתפלה כתבו דאין לברך בליל יוה"ך על הטבילה ודלא כה' שדה יצחק ז"ל שנתק' בדברי הצל"ח ז"ל.

תמו ליקוטי ברכות בע"ה מעין הברכות. ואכתוב ליקוטי קמא: בעזרת עוטה אור כשלמה:

תוכן העניינים

שלום דוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה