שלום דוד חלק א· רבי דוד ב"ר משה הכהן מג'רבה
לבוש למס' סוכה
דף נ"ו ע"א במתני' יו"ט הסמוך לשבת וכו' אפשר לפרש עפ"י מ"ש רז"ל עתיד הקב"ה לעשות צל וחופה לבעלי מצות אצל בעלי תורה כמ"ש בצל החכמה בצל הכסף וכתב הרב קב הישר ז"ל פרק נ"ד מאהבת התורה צריך האדם לפרנס ת"ח בהסתר ומצות פרנסת ת"ח היא שקולה כעונג שבת כי ת"ח הוא דומה ונמשל לשבת כמו שיום השבת אינו מכין לעצמו פרנסה לפי שאין בה מלאכה כי אם ששת ימים מכינים לו הכי נמי ת"ח שעוסקים בתורה ומבטלים ממלאכה ואינם עוסקים במשא ובמתן כשאר העם וכשם שאדם מחוייב לענג את השבת כן מחוייב האדם לראות ליתן דוקא בכבוד המתנה לתלמיד חכם ולא דרך בזיון ח"ו וזש"ה וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד ות"ח נקראים קודשי ה' וכל המכבד את הת"ח אשריו ואשרי חלקו ועליו נאמר שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך ע"כ וכתב ה' ברית יעקב ז"ל דמצוה גדולה יש לעשות צדקה ויחזיק בבחורי חמד שיזכו על ידו לתורה ולחכמה ובזה פירש כוונת אומרם ז"ל אם בקשת לעשות צדקה עשה אותה עם עמלי תורה הכוונה להחזיק ביד תלמידים קטנים שעדיין לא זכו לאור תורה כ"כ והם לומדים בתורה ומבינים בה אחר עמל וטורח דזה מצוה גדולה יש לזה שמחזיק בידו שהוא היה בגרם המעלות להיות ת"ח על ידו ע"כ וגם ידוע יום כנוי לסעודה כמו עבדינן יומא טבא לרבנן וכן דרשו רז"ל ג' סעודות של שבת מדכתיב תלת זמני היום בקרא ע"כ וג"כ ידוע דלחם כנוי לתורה כמאמר הכתוב לכו לחמו בלחמי וג"כ התורה נדרשת בכמה פנים. וז"ש יום טוב הסמוך לשבת ר"ל מי שהוא סומך ומחזיק לשבת שהוא הת"ח כנז' ועושה לו סעודה נאה לאכול כדי שילמוד ואמר יום טוב לרמוז שיתן לו המתנה והמעות בפנים צהובות בדרך כבוד וטוב ולא דרך בזיון ח"ו בין מלפניה ובין מאחריה ר"ל בין אם מחזיק ביד תלמיד קטן שעדיין לא נכנס לחדרי החכמה והתורה כ"כ וזהו מלפניה בין אם מחזיק ביד ת"ח גדול בתורה ומהנהו מנכסיו כדי שיהא פנוי להוסיף ולעסוק בתורה וזהו מלאחריה אחר שזכה לתורה אז כל המשמרות ר"ל הת"ח והעשיר אשר הוא סומך ומחזיק בידו ששניהם הם מצפות ומקוים לאל ית"ש ליתן להם שכרם בג"ע הלא המה שוות בחילוק שכרה של תורה הנק' לחם ונדרשת בכמה פנים וזהו שוות בחילוק לחם הפנים אבל חל יום אחד ר"ל אם ח"ו ביטל יום אחד דהיינו לא החזיק ביד ת"ח ולא עשה להם סעודה אחד הוא עם הת"ח אלא העשיר אוכל נכסיו לבדו עם אנשי ביתו והוי חל לשון ביטול מלשון לא יחל דברו אז להפסיק בנתים ר"ל גם בעו"הב יהיה הפסק בין ת"ח לעשיר ולא יזכה העשיר להיות שוה עם הת"ח בג"ע:
משמר שזמנו קבוע וכו' נקדים מה שידוע מרז"ל דהצדיקים גמורים הם מדריגתם גדולה שזוכות ליטול שכרם מושלם של קיום מצות כל התורה ויזכו לג"ע זה השער לה' צדיקים יבאו בו ומתענגים שם בכל מיני שמחה ושחוק על דרך ותשחק ליום אחרון וג"כ ידוע דבעלי תשובה מאהבה ג"כ מעלתם גדולה מאד דזדונות נעשו להם כזכיות. וז"ש משמר מי שהוא מצפה וממתין לשי"ת שיתן לו שכרו מלשון ואביו שמר את הדבר והאיש הלזה הוא שזמנו קבוע ר"ל כל ימי חייו בעו"הז עולם השפל הוא משתדל ועוסק בתורה ובמצות כדי לזכות לעו"הב שהוא עולם הקיים והקבוע וזהו משמר שזמנו שכל זמנו בעו"הז הוא טורח בשביל עולם הקבוע שהוא עו"הב אז נוטל עשר חלות עשר אותיות שע"ר ר"ל יזכה לשער חלות מלשון שמחה ושחוק כמו לחול במחולות ר"ל יזכה לשער ג"ע ששם מקום השמחה והתענוג א"נ נוטל עשר חלות חלות אותיות לחות וידוע כי כל מצות התורה כולם כלולים בעשר הדברות עי' במנורת המאור ר"ל מי שהוא צדיק מנעוריו עד יום מותו נוטל שכר כל המצות שהם כלולים ביו"ד הדברות וזהו עשר שניתנו בלוחות ופירוש זה השני שמעתי והמתעכב נוטל שתים ר"ל אם היה זה מנעוריו רשע ועשה עבירות ונתעכב ולא שב עד אחר ימים ולבסוף שב בתשובה שלימה מאהבה ונתחרט על שעבר וקיים מצותיו יתברך אז זוכה ונוטל שתים ר"ל ב' חלקים מזכיות שעשה אחר כן וגם מעבירות שנעשו זכיות וכאמור:
ובשאר ימות השנה וכו' אפשר בהקדים מ"ש ה' אלף המגן ז"ל בפרשת דהנה נודע דיוחנן כהן גדול שימש בכהונה גדולה שמונים שנה ולבסוף נעשה צדוקי וג"כ אלעזר בן דורדיה היה רשע כל ימיו ולבסוף מת בתשובה שלימה והנה חלוקא דרבנן שעשה יוחנן כ"ג ע"י המצות כשהיה צדיק הכל נטלם ר' אלעזר ע"י תשובתו ונתלבש בהם בג"ע ובגדים הצואים שנעשו מעבירות שעשה אלעזר כשהיה רשע הכל לקחם יכ"ג כשסרח וז"ש ובשאר ימות ר"ל אם בשאירית הימים לסוף ימי האדם אם נשתנה בהם משהיה כבר אם מטוב לרע או מרע לטוב וזהו השנה לשון שינוי הנכנס ר"ל אם היה כבר רשע ועתה בשאר וסוף ימיו שב בתשובה שלימה ונכנס תחת כנפי השכינה נוטל שש מלשון בגד כמו בגדי שש ר"ל נוטל חלוקא מתורה ומצות שעשה אחר שבסוף ימיו סרח והיוצא ר"ל מי שהיה צדיק ולבסוף תהא על הראשונות ויצא סרח נוטל שש מלשון בגד ג"כ והם הבגדים הצואי' הנעשי' מעבירות שעשה אחר ולבסוף ימיו שב בתשובה ודקאמר היוצא נוטל שש לאו דוקא בגדי שש שהם מין משובח אלא אגב רישא דנקט שש נקט בסיפא לשון שש ולעולם הוא בגד מטונף ומכוער כנז':
רבי יהודה אומר הנכנס נוטל שבע וכולי דרמוז למ"ש הרב קב היישר ז"ל פרק י"ו משם מדרש הנעלם אמר רבי יהודה שבע כתות של מלאכי השרת הן אצל השער דאיקרי שערי צדק שעליהם אמר דוד המלך ע"ה פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה יה זה השער לה' צדיקים יבאו בו וז' פתחין הן לנשמות הצדיקים ליכנס לג"ע עד מקום מעלתם ועל הפתח שומרים פתח הראשון נכנסת הנשמה במערת המכפלה שהיא סמוכה לג"ע ואדה"ר שומר עליו זכתה הנשמה אדה"ר הוא מכריז ואומר פנו מקום לחסיד שלום שלום בואך ויוצאת מפתח הראשון ונכנסת לפתח שני וכו' עש"ב וז"ש ר' יהודה אומר וכו' בא להוסיף על דברי ת"ק ולומר יש הפרש אחר בין הנכנס בין היוצא ואמר הנכנס נוטל שבע ר"ל יזכה למדרגת הצדיקים שזוכה לעלות לשערי צדק ששם ז' כתות מלה"ש ובו ז' פתחים כנז' א"נ שבע אותיות עשב שזוכה ליכנס לג"ע שיש שם עשבי' וריחין דבוסמין כמ"ש במס' מציעא בההוא עובדא דנכנס לג"ע ולקח בגלימא דיליה מן עלין וריחני:
והיוצא נוטל חמש וכו' אפשר שבא לרמוז דהרשע מוסרים אותו לחמשה מלאכי חבלה א' מונה וא' מכה והג' מוציא אור מגופו והד' מאכילו עשבים רעים ומרים בעון שאכל את הגזל בחיים חייתו וה' מכה לאביו ואמו על שלא הדריכו את בניהם לתורה ולמצות כמ"ש ז"ל:
הנכנסים חולקין בצפון וכו' ירמוז למ"ש הרב קב הישר ז"ל משם הזוה"ק רוח דרומית מנשבת מתחילת הלילה על הרוב עד חצות הלילה ונפקי עמיה מההוא אוצר החמה מאתי' וחמשה ושבעים רוחין לדישנא ארעא וכולי ותאנא בההוא זמנא הוא עיקר הדין דדיינין לרשעים בגיהנם בנורא וכל עלמא שכבין בשינתא ולית מאן דמצלי עליהון רוח צפון משיב מחצי הלילה עד הבוקר ותאנא תלת מאה אלפי רוחין סופה וסערה אתיין עמיה והוא קשה לכל מילי אבל לבני מרעין הוא טב שיש בהם קרירות ומחמימות דאי בבני מרעין יש להם נחת רוח בהקרירות האלו ותנא רשב"י אמר בההיא שעתא נפיק קב"ה מאינון עלמין סגיאין לאשתשעא עם צדיקים דגן עדן וקל כרוז נפיק קורא ואומר עורי צפון ובואי תימן להפריח בשמים של ג"ע דתנא בזמן שרוח צפון מנשבת בחצי הלילה והקב"ה נכנס לג"ע אזי כל הבשמים וכל האילנות שבג"ע נותנים ריח ומזמרים לפניו ע"כ עש"ב וז"ש הנכנסים ר"ל ששבו מרשעתם בתשובה שלימה ונכנסו תחת עול שמים ונעשו צדיקים הם חולקים בצפון ר"ל חלקם יהיה עם הצדיקים שבג"ע שהקב"ה בא ומשתעשע עמהם בג"ע בעת חצות לילה עת שמנשבת רוח צפונית שאז נחת רוח גדול יש לצדיקים בעת ההיא אבל היוצאים שיצאו מתחת עול שמים וקלקלו את מעשיהם הם חולקים בדרום ר"ל חלקם יהיה עם הרשעים הנידוני' מתחילת הלילה עד חצות שבזמן ההוא מנשבת רוח דרומית כנז' דבההיא זימנא דיינין לרשעים וכל עלמא שכבין ולית מאן דמצלי עליהון:
בלגה לעולם חולקת בדרום וכו' אפ' שעתה בא לדבר במי שהוא רשע גמור מתחלתו עד סופו ואמר בלגה לעולם ר"ל בלגה לעולם כל ימיו עומד במרדו באימץ לב ולא נשבר לבו לשוב אז הוא חילקת בדרום ר"ל אותה הכת העושה כן חלקה עם הרשעים שהם נידונים באש גיהנם בעת שמנשבת רוח דרומית שהוא מתחילת הלילה עד חצות ונתן טעם לזה ואמר מפני וטבעתה קבועה וחלונה סתומה ר״ל מפני שטבע שלה קבוע אשר כל ימיה יגיעה להבל וריק בעבירות ופשעים וחלונה של תשובה סתומה שלא נתחרטה על מעשיה הרעים ולא חזרה בתשובה שלימה להשי"ת היא נידונה בגיהנם עד שיתמרקו עונותיה משא"כ בעלי תשובה שנמחלו עונותיהם או צדיקים גמורים אז זוכים לג"ע אשריהם לעולם הבא: