שלום אסתר· רבי יצחק ב"ר מרדכי גרשון
פרק א · פסוק יב
ועכ״ז הודיע הכתו׳ גדולת אותו רשע כי לא הרגה מיד ושפך חרון אפו עליה אלא וחמתו בערה בו ובקרבו ולא רצה להמיתה כי אם בדין ולזה ס׳ ל׳ ויאמר המלך לחכמים:
או יאמ׳ עכ״ז שהיו לה טענות חזקות למיאונה עלה עשן באפו על אשר יצא הדבר מפיו שתבא ולא באה ולז״א וחמתו בערה בו בשבילו על שלא באה על פיו כי גלתה דעתה שלא היתה מחשיבו לכלום. ולע״ד יצחק לא נתמלא חימה אלא על אשר אמרה כי הוא יבא לרגלה למענה וז״א בו כי אם אמור תאמר שישלח למענה שרים רבים ונכבדים מאלה לא היה מתכעס ובביאורי לאחשורוש שקראתיו מר דרור הארכתי ע״כ.