פרק י''ג - שכרו של שלום בית · אומר הקב''ה זה שלי
ות''ח, כד אתי ב''נ מבי כנישתא, יהכון עמיה מלאכין קדישין מהאי גיסא, ומלאכין מהאי גיסא, ושכינתא על כלהון, כאימא על בנין. ובהאי שעתא, יפול מצדך אלף ורבבה מימינך וגו', רק בעיניך תביט וגו', כי אתה ה' מחסי וגו', לא תאונה אליך רעה וגו': ( בא וראה כשהאדם בא מבית הכנסת הולכים עמו מלאכים קדושים מצד זה ומלאכים מצד זה והשכינה על כולם כאם על הבנים ובאותה שעה נאמר עליו יפול מצדך אלף ורבבה מימניך רק בעיניך תביט כי אתה ה' מחסי לא תאונה אליך רעה )
כל דא, אם איניש יעיל לבייתיה בחדווא, ויקבל אושפיזין בחדווא. וכד אתי שכינתא ומלאכין, ויחזו שרגא נהרא, ופתורא מתתקנא, ואיניש ואיתתיה בחדוה, האי שעתא שכינתא אמרת, זה שלי הוא, ישראל אשר בך אתפאר: ( כל זה אמור אם האדם נכנס לביתו בשמחה ומקבל האורחים בשמחה וכשהשכינה באה עם המלאכים ורואה נר דולק ושולחו ערוך ''והאיש והאישה הם בשמחה'' באותה שעה אומרת השכינה ''זה שלי'' ישראל אשר בך יתפאר ) ואם לאו, שכינתא אזלת, ומלאכין עמה, וייתי יצר הרע עם חיליה, ואתחברו עמהון, ויאמר זה שלי הוא, ומן חיילין דילי. ומיד שורה עליו ומטמאתו, ויסתלק י''ה, מן איש ואשה, וישתאר אשא עם אשא. ומאכלו טמא. וע''ד, ואל תתאו למטעמותיו של רע עין. ודאי פתורא דיליה היא מלאה קי''א צוא''ה. ואין צואה, אלא יצר הרע, שהוא טמא: ( ואם לא שאין שם נר דולק ושולחן ערוך ושמחה בין איש לאשתו השכינה הולכת משם והמלאכים עמה והיצר הרע בא עם צבאותיו ומתחברים עמהם עם האיש והאישה ואומר זה שלי ומצבאותי הוא ומיד שורה עליו היצר הרע ומטמא אותו ומסתלק י''ה מהאיש ומהאישה דהיינו י' המאיש וה' מהאישה ונשאר אש עם אש ומאכלו טמא ועל כן אל תתאוו למטעמותיו של רע עין ודאי שהשולחן שלו הוא מלא קיא צואה ואין צואה אלא יצר הרע שהוא טמא ) (זהר הקדוש)