אור ברסלב
שכרן של מצוות פרק י''ב - שכרה של השבת הקדושה › השבת מקור הברכה

שכרן של מצוות

פרק י''ב - שכרה של השבת הקדושה · השבת מקור הברכה

פרק י''ב - שכרה של השבת הקדושה

את המעשה הזה שמעתי מהגר''ז סורוצקין זצ''ל גאב''ד לוצק. בשנותיו הצעירות כיהן כרב בעיירה ז'טל, העיירה שבה נולד ה ''חפץ חיים''. בז'טל היה בחור יהודי שהחליט לנסוע לארץ ישראל ביחד עם ה''חלוצים''. היו אלה צעירים שנתפסו לציונות, כשאחת מגמתם ''לזרוק'' את כל מטען היהדות מאחוריהם, ובבואם ארצה היו באמת מגשימים מטרה זו, בטענה שבארץ ישראל כבר לא צריכים לשמור שום דבר מדיני היהדות ר''ל.

אותו בחור בז'טל, ברצותו לצבור לעצמו מעט כסף להגשמת מטרתו, רכש בכסף שאביו נתן לו מכונית שבה היה מסיע אנשים מן העיירה לתחנת הרכבת ובחזרה. מכיוון שכבר נתפס לרעיונות הנפסדים של ה''חלוצים'', הפסיק להקפיד על שמירת השבת כהלכתה, הוא היה מאחר בכניסתה ומקדים ביציאתה, ופעם אחת אף נתפס כשהוא מגיע לעיירה אחרי כניסת השבת: מיד קם רעש גדול במקום, כולם רצו לרב והתריעו על הפריצה הנוראה. הרב שלח מיד לקרוא לבחור, אך זה המציא איזה תירוץ על מעשיו, ונתן הבטחה שיימנע מזה להבא. אבל אחרי כמה שבועות שוב חזר על מעשהו, והוא נתפס בנסיעתו אף בשעה מאוחרת יותר, ושוב קרא לו הרב והוא התנצל פעם נוספת, אבל במהלך הזמן כבר לא הועילו כל המחאות, כי הבחור נעשה ממש למחלל שבת בפרהסיא.

הגר''ז סורוצקין חיפש עצות שונות איך ''לרסן'' את הבחור הזה. הוא רצה לקרוא לאביו, אלא שהאבא חלה ונאלצו לאשפז אותו בבית חולים בוילנא, כך שהוא לא היה בביתו. הלך הרב והזמין את אמו של הבחור, אלא שזו התעקשה לטעון שלא יתכן שהבן שלה מחלל שבת.

הגר''ז סורוצקין זצ''ל הפטיר על כך באומרו, כי אותה אם, ברחמיה המדומים על בנה, המחישה את פסוקו של הנביא, ''נשים רחמניות בישלו ילדיהן'', שמרוב רחמנות הו מבשלות ושורפות את ילדיהן!...

והנה, הזדמן הרב לוילנא, לרגל אסיפת רבנים שנערכה במקום, ובה השתתף גם ה''חפץ חיים''. למחרת בבוקר יצאו כל הרבנים לתחנת הרכבת כדי לחזור למקומותיהם, ובתוכם גם הרב סורוצקין. בבואו לתחנת הרכבת, ראה שיש עוד זמן עד לנסיעה, ולכן יצא מן הקרון כדי לשאוף מעט אוויר בחוץ.

ה''חפץ חיים'' נשאר בקרון שלו, בהיותו עסוק בתפילה. כאשר התהלך הרב סורוצקין בבית הנתיבות הבחין לפתע באביו של אותו בחור, והאבא בראותו את הרב מיהר לקראתו בשמחה.

לשאלה, מה הוא עושה במקום, ענה אבי הבחור, כי היתה לו סבתא צדקנית שבאה אליו פעמים רבות בחלום, וכל מה שהיא אומרת לו, הוא אמת. והנה, לפני זמן מה באה אליו שוב בחלום ואמרה לו, הנה, זה כבר כמעט שנה שאתה שוכב כאן בבית החולים ולא מצליחים לרפא אותך. צא מבית החולים וסע ל''חפץ חיים'' לבקש ברכה, שמעתי לעצתה, התגנבתי מבית החולים ואני רוצה לנסוע עתה לראדין.

''אינך צריך לנסוע עד ראדין'', אמר לו מיד הרב סורוצקין, ה''חפץ חיים'' נמצא כאן ברכבת, תיכנס אליו ותבקש ברכה...

מוחו של הרב סורוצקין פעל עתה ''בקדחתנות''. זו ההזדמנות הטובה ביותר, אמר לעצמו, לחסל את פרשת חילול השבת של הבן הסורר. מיד ניגש לר' הלל, נכדו של ה''חפץ חיים'' שעמד לא הרחק ממנו, ולחש באוזנו את כל המעשה עם היהודי ובנו, בהוסיפו, שמן הראוי לבקש מה''חפץ חיים'' שיתנה את הברכה בתיקון המעשים של הבן.

ר' הלל הסכים לרעיון, אבל עד שנכנסו פנימה לקרון כבר סיים ה''חפץ חיים'' את התפילה והוא מסיר את התפילין ואותו יהודי כבר עומד לידו.

כשסיים לסדר את התפילין שאל את היהודי מה רצונו. היהודי התחיל לבכות וסיפר שהוא מאושפז כבר מזה שנה בבית חולים ואינו רואה שום שינוי. הוא סיפר גם על סבתו שנראתה לו בחלום, שאמרה לו ללכת לבקש ברכה מהצדיק.

ענה לו ה''חפץ חיים'': מה אתה רוצה ממני? האם ישראל מאיר הוא הנותן ברכות? הרי אנחנו אומרים בתפילה: '''לקראת שבת לכו ונלכה כי היא מקור הברכה'', אם השבת מרוצה, היא נותנת ברכות, ואם השבת מברכת גם אני מסכים, גם אני נותן ברכה, אבל אם השבת אינה מרוצה, ואם הבן נוסע בשבת והבת מסתרקת בשבת, כי אז השבת אינה מרוצה והיא לא תתן שום ברכות, ואז איך אני אתן ברכות? וה''חפץ חיים'' חזר על זה עוד פעם.

היהודי התפרץ בבכי והבטיח שהוא יפעיל את השפעתו על בנו ובתו שלא יחללו עוד את השבת, ה''חפץ חיים'' הבטיח לו, שאם השבת תהיה מרוצה, כי אז הקב''ה יעזור לו וישלח לו רפואה שלמה.

ראינו ממש איך ''רוח הקודש'' מדברת מגרונו של ה''חפץ חיים'', סיים הרב מלוצק את סיפורו. הוא גם ידע מה שאני לא ידעתי, על הבת, שאף היא מתרשלת בשמירת שבת. ואכן, האב טרח עתה בכל כוחו שבנו ובתו יתקנו את דרכיהם ותוך חודשיים זכה לרפואה שלימה. (שאל אביך ויגדך)

תוכן העניינים

שכרן של מצוות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה