פרק י''ב - שכרה של השבת הקדושה · בזכות הנרות השבת נצלנו והכרנו אחד את השני
יהודי שזה מקרוב הגיע ארצה ''מרוסיה'', אחרי נדודים ותלאות שפקדוהו בסיביר, עדי הגיע לחוף מבטחים, פתחתי עמו בשיחה, ומהא לדא, גולל בפני סיפור מענין מאד שקרה אתו בזמן מלחמת העולם השניה.
בעיר ''לודז''' שבפולניה התגורר מודענו היהודי האמיד ורבי אברהם שמו, הוא ומשפחתו חיו ברוב אושר ועושר, עד פרוץ מלחמת העולם השניה, העמיד משפחה ברוכה בת תשע נפשות, אשר הצעיר ביניהם היה ''שלמהלה'' עוד בקטנותו ניכרו בו כשרונות מעולים ויופי, אשר עלו על שאר אחיו ואחיותיו.
מדי ערב שבת בשבת היה ''מתבונן'' הנער באמו עת הדליקה נרות שבת, משום מה היה מתבונן בהם ארוכות כשפניו מזהירות מתוך הנאה ושמחה.
באחד מערבי השבתות הללו, כשהאם הדליקה נרותיה כהרגלה, ניגש הילד סמוך לנרות, ובלי לשים לב נפל על ידו נר דולק וגרם לו כויות וכאבים עצומים, אולם אחרי מאמצים רבים נרפאה ידו, אך נשארה לו צלקת ''לזכרון''.
מלחמת העולם השניה פרצה, קלגסי הנאצים פלשו לפולניה והביאו עמם הרס ואבדון לאומה בכללה, ולתושביה היהודים בפרט, המלחמה התפשטה לכל רחבי אירופה, ובכל מקום בו הגיעו הצוררים הוגלו והושמדו יהודים ללא רחם.
כוס התרעלה הגיעה ''גם'' למשפחת ר' אברהם, המשפחה כולה נלקחה למחנות ריכוז, ומשם לתאי הגזים פרט לרבי אברהם עצמו, שהצליח להימלט לרוסיה כל עוד נפשו בו, ובעוד מצפה הוא למצוא מנוח מתלאותיו ואבלו הכבד, הוגלה לסיביר על ידי ממשלת רוסיה.
רבי אברהם לא אמר נואש, וכיהודי הנאמן לעמו ולדתו החל עושה למען הגברת הדת במקום גלותו, אף על פי שדבר זה היה בחזקת סכנת נפשות, פעולתו בשטח זה התרחבה, וביום מהימים הצליח לייסד ''בית כנסת''.
ומעשה שטן בדמות קצין מהצבא האדום, בשם ''נטישקה'' החל להתערב במעשיו של רבי אברהם, ''ריח אנטישמיות'' נדף ממנו, והיה משתדל להציק, לצערם של האנשים אשר בפיקודו, וביחוד על היהודים.
לא פעם אחת אמר על רבי אברהם, כי ''יוציאהו להורג'' באם לא יחדל מדרכו בקודש, אך רבי אברהם אשר מסירותו למען צורכי הדת גדולה היתה, לא שעה לאיומיו של צורר זה, והמשיך בדרכו ביתר שאת בעוד שסכנת מות ריחפה עליו.
אולם גם תלאותיו וגלגוליו הגיעו לסיומם, ובאחד הימים נודע לו כי שחרורו קרוב, וכי עליו להתכונן כדי לצאת לישראל, הוברר לו כי מאמציו הרבים, ביחס לבקשת יציאה נתקבלה, אך מה דאב לבו על כי אין איש שיוכל לנהל את העניינים ''במסירות'' כפי שהוא ניהלם, ואשר יוכל להתגבר על רשעתם של הצוררים למיניהם.
''בערב האחרון'' לפני צאתו לדרך נכנס לבית הכנסת, אשר כה אהבו וטיפחו כדי לשפוך שיחו לפני קונו, הוא ''הדליק נרות'' לזכרון משפחתו שנספתה, והשתפך בהתרגשות ובהתפעלות במזמורי תהילים ו''מרגע לרגע'' הלך קולו וגבר.
קולות אלה הביאו את הקצין ''נטישקה'' לראות מה הם הקולות הבוקעים לפתע בחלל הלילה, וכשראה את רבי אברהם ''בתפילותיו'' קפץ עליו רוגזו, והחל ''להפשיל את שרווליו'' על מנת להרביץ לרבי אברהם.
פניו של רבי אברהם ''החווירו'' ומתוך רעד החל נותו קולו ב''שמע ישראל'' אדיר, ובתוך כך נתגלתה ידו של הלז, ''וצלקת'' גדולה משריפה נראתה עליה.
צעקה פתאומית הושמעה ''שלמהלה'', ''בני שלמהלה'', החי אתה? פניו של נטישקה להטו מסומק.
וכשראה לפניו הנרות נתן קריאה ''אבא'', מה גרמתי לך, מחול לי אבא, מחול לי, ויתנפלו איש על צוואר רעהו ויתמוגגו מבכי ומשמחה, השנים הצליחו להתחמק ולהגיע לחופי הארץ, והתחילו להאחז בה ולעובדה, ובעזרת השם הצליח שלמהלה להתחתן בישראל, ולקח לו אשה בת רב ידוע בארץ, ומתגוררים בעירו של אברהם אבינו באר שבע וגר ביחד עם אביו רבי אברהם חיים טובים ומאושרים.
ורבי אברהם ובנו שלמהלה רואים בערב שבת את ''הנרות'' דולקים אומרים ''בזכות'' הנרות האלו נצלנו והכרנו אחד את השני.
אכן ''זכותה של מצוה'' לעולם עומדת!!!